|
|
| נשלח ב-11/3/2004 01:22 |
 |
| |
היום יום פטירתו של הרב זצ"ל.
יח אדר.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/3/2004 16:54 |
|
| |
אינני מבין מה התועלת באיסוף חומר על הרב זילברמן ואפרט: הרב זילברמן היה אדם שחיפש תמיד את המקורי [תכלת; תפילין כל היום; מגורים ברובע; ועד] גם בצורת הלימוד הוא ניסה להחיות את צורת הלימוד המופיעה בפרקי אבות [בן חמש למקרא וכו'] ונכשל בוגרי מוסדותיו הם היום כהרוב [ואני מתכוון דווקא לאלה שלמדו במוסדותיו מא' ועד ת'] סהרורים ותמהוניים (ע"ע נוער הגבעות-חפשו שם כמה זילברמנים יש שם ותבינו) אשר על כן מהראוי שלא לבזותו ולנסות להנציח את זכרו כי הוא בסה"כ די עגום.הטקסט שלך כאן
תוקן על ידי - דודיקון - 11/03/2004 17:00:52
|
|
|
|
| נשלח ב-11/3/2004 17:18 |
|
| |
אשתדל להסביר את הנקודה של דודיקון כפי הבנתי וגם מהודעתו הקודמת שנמחקה. היינו שלמרות שהרב זילברמן עשה רבות לשוב למקוריות המסורת ולנערה מכל מיני שיבושים שדבקו בה, הצורה הקיצונית בה נקט את דרכו, הפרידה את האדוקים שבתלמידיו מבחינה חברתית [יש להסתפק מה קדם למה - ווטו].
לעומת זאת אלה שלא הרחיקו כל כך בצורת הלימוד משאר ציבור הלומדים, כמו החדרים המשוייכים לאחד מתלמידיו ר"מ קלצקין, עדיין משולבים חברתית עם הציבור הרגיל.
לאור אבחנה זו שהכותב מכנה אותה כישלון, הוא טוען שלכן עדיף שלא לאסוף חומר לזכרו מאחר ויבחינו בכישלון לדבריו ויתבזה זה שמתכוונים לכבדו.
ע"כ להסבר דברי הכותב.
גם אם נסכים שהיה כאן כישלון, אך אם נניח שההמשך הוא הצלחה, הרי כך טבע החלוציות שנתקלת ב"כל ההתחלות קשות" ושלכן צריך למדוד אותה בהיקף רחב יותר בו כלולים גם ההצלחות הבאות מאוחר יותר.
חוץ מזה, הודעתך בוודאי מבזה אותו והסבירות שקריאתך שלא לאסוף חומר עליו תישמע, שואפת לאפס.א"כ חבל!
|
|
|
|
|
| נשלח ב-11/3/2004 17:29 |
|
| |
ווטו
א. תודה על הביאור לדברי.
ב. לא הובנתי מספיק נכון. לא התכוונתי שברצוני שלא יאספו חומר לזכרו של הרב זילברמן אלא שפשוט חבל לנסות ולהנציחו מכיון שתלמידיו עושים לו די הרבה בזיונות ואם יכתבו עליו הרי שיצטרכו גם לתאר את "הצלחת" שיטת הלימוד שלו ועל כך חבל.
תוקן על ידי - דודיקון - 11/03/2004 17:29:58
|
|
|
|
| נשלח ב-11/3/2004 17:52 |
|
| |
דודיקון,
הנושא של שיטת הלימוד מאד מעסיק אותי. בהודעות קודמות באשכול הבעתי ספקות לגבי הצלחת השיטה. האם ניתן לקבל נתונים מפורטים (מספריים אם אפשר).
ווטו1,
השאלה האם זו חלוציות או גישה שמנסה להשליך מתקופה על תקופה. אתכבד בזאת למליץ על ספרו של ניל פוסטמן, 'בידור עד מוות', הוצאת הקיבוץ המאוחד 2000, שמסביר יפה כיצד צורת חשיבתינו משתנה ע"י הכלים שאנו משתמשים בהם. הוא מבדיל בין תרבות אוראלית לתרבות כתב. חז"ל חיו בתרבות אוראלית ואילו אנחנו חיים בתרבות כתב, ולא אוטומטית מה שנכון ומוצלח בתרבות אחת, נכון ומוצלח גם בתרבות שניה.
תוקן על ידי - אריק123 - 11/03/2004 18:00:53
|
|
|
|
| נשלח ב-11/3/2004 18:52 |
|
| |
דודיקון,
אינני נמנה על תלמידיו של הרב זלברמן זצ"ל
וחבל!
אך למרות הכל, זכיתי להכירו די מקרוב,
ונכון להיום, יש לי קשר טוב עם הקהילה שיסד ברובע.
מתוך מה שכתבת, ניכר שאינך מכיר את הרב ואת תלמידיו.
אישיותו המיוחדת, ופתיחותו הרבה, גרמו לאנשים שונים להרגיש כי הוא רבם.
כנראה שנתקלת בחלק מהם,אך לא באלו שמיצגים באמת את דרכו.
שלושת בני לומדים במוסדות שהקים הרב זצ"ל,
ולכן אני יכול להעיד על השיטה, שלא רק שלא נכשלה, אלא תלמידיה עושים חיל.
ועוד חזון למועד...
אתה מוזמן לבקר בת"ת ובישיבה, ולראות במו עיניך,את ההצלחה!
|
|
|
|
| נשלח ב-11/3/2004 23:30 |
|
| |
דודיקון
האמת היא שאינך ראוי לתגובה, אתה כרוב בוגרי החינוך החרדי מביט על העולם דרך משקפיים מצוצמות מאוד וכל מי שחושב אחרת ממך הוא סהרורי ותמהוני.
אם ישנם מתלמידיו ב"גבעות" אינני יודע, מה שאני כן יודע שרוב תלמידיו הינם אנשים פתוחים ורחבי אפקים, כאלו שאינם נבהלים מקושיה, ושמחים כמוהו זצ"ל לברר כל ענין עד תכליתו.
דובר כאן על דרך הלימוד, אכן מדובר במהפכה, לא בשינוי קל.
שהרי המטרה בעולם הישיבות כיום איננה ידיעת התורה, או קיום מצות תלמוד תורה, שהרי יש לזה גדרים בדברי חז"ל ובפוסקים, כפי שצוטטו כאן לא אחת. המטרה בעולם הישיבות היום הוא פיתוח אישי, והגעה ליכולת ניתוח מעמיקה, מטרה אולי חשובה אך אסור שתעמיד בצל את רצון ה' שנלמד את דבריו דהיינו התנ"ך ודברי חז"ל הנקראים תורה שבע"פ.
כתבת בבוז על הטלת תכלת בציצית, לו יהי שאתה לא בטוח שזהו התכלת האמיתי, האם זוהי הדרך להתייחס למי שרוצה לקיים את דברי התורה שאתה קורא פעמיים בכל יום "ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת". האם זה שבפולין לא ידעו מה זה, זאת סיבה לבוז למי שיודע מהו התכלת? ומקיים את המצוה כפי שהבורא ציוה?!.
לעגת לחיבת "ארץ ישראל". האם ידוע לך שהבורא יתב"ש אוהב את גבעת תפוח מערב יותר מאשר את וורשה ווילנא גם יחד.
אני הייתי מציע לך ללמוד קצת יותר לפני שאתה כותב בצורה כזאת על אדם שהיה כולו קודש, לקיים את רצון ה', ועשה והצליח והקים את התלמוד תורה והישיבה בדרך התורה, וב"ה הפירות נראים היום 3 שנים לאחר הסתלקותו, פירות ופירי פירות נחמדים ומתוקים, כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ה'.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-12/3/2004 09:50 |
|
| |
אשר ,
 ואכמ"ל.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/3/2004 13:03 |
|
| |
אני מצטרף לדיון הזה קצת מאוחר, אך בתור אברך שלומד בכולל של אדרת אליהו אני חייב להגיב לאי דיוקים רבים שנאמרו.
ראשית לגבי האיש, שכמה כותבים פה זלזלו בו, אך גדולי הדור יותר מהעריכו אותו. הרב שלמה זלמן אויערבך זצ"ל אמר עליו שהוא רחד מל"ו הצדיקים וכינה אותו "האדם השלם". בפגישתו עם הרב שך לאחר ויכוח בין ישיבת עץ חיים שהרב שך היה נשיאה, לישיבת אדרת אליהו לגבי מבנה בעיר העתיקה, פסק לטובת הרב זילברמן ולאחר שהכיר אותו מקרוב ולמרות שחלק עליו בנושאים רבים ומהותיים , מעולם לא יצא נגדו ולא אמר עליו מילה שלילית , למרות שידוע שהיו אליו פניות חוזרות ונשנות שיצא נגד מה שקורה באדרת אליהו.
כמו כן שבנו של הרב זצ"ל הרב יוסף זילברמן שליט"א הלך לגור בתוך הרובע המוסלמי, חמיו לקחו לדין תורה אצל הרב אליישיב שליט"א, בטענה שהוא מסכן את ביתו, וזה אסור. והרב אליישיב גם כן פסק לטובת הענין, ולא ראה בזה כל פסול.
הרב קנייבסקי ביקר אף בחיידר ושיבח את שיטת הלימוד.
השובע נערך כנס בהשתתפות מאות אנשים לזכרו ובו סיכם בנו הבכור ברב יו"ט שליט"א את שיטתו כפי שהוא סיכם את שיטתו של הגר"א לשש נקודות עיקריות.
א. אין אף מקור להלכה לאחר רבינא ורב אשי. שלומדים רמב"ם או ראשונים אחרים אין קדושה לפסיקתם אלא הם רב עזר חשוב מאד בהבנת הש"ס. ולכן כל פסיקה צריכה להסתמך ולבוא מתוך הש"ס.
ב. הוא הראה איך חכמת האמת נטועה בדברי חז"ל ובאגדותיהם ולמעשה שדברי האר"י נטועים בחז"ל ולא ניתן להבין אותם ללא כתביו.
ג. יחסו לחכמת האמת ולקבלה הינו כלימוד למטרת קירבה וידיעת הנגתו של הקב"ה, אך כלל לא לדרכי עבודת ה' וכל שכן לפסיקת הלכה. אין לפסוק הלכה כלל מתוך הקבלה והזוהר.
ד. דרך הלימוד, בו ניסה להחזיר את שיטת הלימוד המקורית של אליבא דהלכתא, ולא בשיטת הפלפול לשם פלפול. הוא סלד מדרך הפלפול שיכולה להביא לכל מסקנה שרוצים, אלא בהדבקות לכוונת הטקסט הפשוטה והמקורית שכל מטרת הלימוד היא להגיע להלכה, וזהו לימוד לשמה. (עפ"י הרמבם מי שלא לומד כדי להגיע להלכה לא מקיים מצות תלמוד תורה)
ה. לימוד פשט המקרא. הוא האמין שהתורה ניתנה כדי שכל מי שקורא בה יוכל להבין אותה ולכן המשמעות הראשונה של המקרא הוא הפשט, שהינו אמיתי שלעצמו ולא רק ככיסוי לדברים עמוקים יותר.
ו. ישוב א"י, הגר"א האמין שזו מצוה שיש לעסוק בה ואף למסור עליה את הנפש. ולכן שלח את תלמידיו לעלות לארץ, לאחר שהוא לא הצליח בנסיונו לעלות.
לגבי הנקודה האחרונה יצא לא מזמן ספר של הרב אריה שפירא שליט"א מתלמידי הרב שנקרא " אחרית כראשית" ובו הוא מתאר את כל תהליכי הגאולה וזירוזה למעשה עפ"י הגר"א והרמח"ל וספר זה למרות היותו מהפכני ומנוגד להשקפה המקובלת ברחוב החרדי (רק ברחוב ולא אצל גדולי רבנים) קיבל הסכמות מהרב שמואל אויערבך והרב גולדברג.
אני יכול להעיד שהתלמידים שאני מכיר שגדול על השיטה הינם תלמידי חכמים עצומים שיודעים את כל הש"ס כולו והגיעו להוראה, חלקם אף יודעים את רובו בע"פ! והקהילה פה בעיר העתיקה הינה של אנשים יראים וצדיקים שלא פגשתי באף מקום אחר כמותם (ועברתי דרך מקומות רבים).
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/3/2004 12:18 |
|
| |
דוידדקון:
אתה בוחן את האמת על-פי המוסר שנובע מהתרבות שבה גדלת, ולא לפי שאלת רצון ה'. אם היית מוכיח שתלמידיו אינם עושים את רצון ה', אז היתה לך טענה.
קולהתור:
את דבריך אפשר לתמצת עוד יותר ולומר שלתלמידי הרב אין תורה שבע"פ מפני שהם מסתמכים רק על הכתוב (בתנך ובתלמוד). לפיכך, אין כיום מסורת שעל-פיה יש לפסוק אלא רק להסתמך על המסורת של חז"ל.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/3/2004 14:55 |
|
| |
אשר
אינני מצליח להבין על מה יצא קצפך אני בסה"כ טענתי טענה [שכדי מאוד שהזילברמנים יבדקוה] ששיטת הלימוד שלו נכשלה לא ניסיתי לזלזל בתכלת ובשאר הדברים רק אכתוב כאן סיפור שהופיע בספר מגד גבעות עולם: מעשה בבחור באחת מישיבות אמריקה שהתחיל ללכת עם תפילין כל היום ראה זאת ראש הישיבה וביקשו לחדול מכך אך ללא הואיל בסוף איים עליו שיזרקו מהישיבה אם לא יחדול מכך. בצר לו פנה הבחור אל אחד מגדולי אמריקה שהיה הולך בעצמו כל היום עם תפילין וסיפר לו את המעשה. הנ"ל התרגז על הבחור ושאלו "מדוע אינך יכול להיות נורמלי?" וד"ל.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/3/2004 15:00 |
|
| |
הרב זילברמן הבן הציג את שיטתו של אביו.
ברור שעל כל אחת מהנקודות יש מקום לבעל דין לטעון ובפרט בגישת הפסק שגדולי עולם לא תמיד פסקו כשיטה זו.
שיטה זו מאד אטרקיטבית בנותנה גישה שנראית עקבית לחלוטין, אך עדיין אין זה אומר שזו הדרך שצעדו בה כל גדולי ישראל לדורותיהם.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/3/2004 19:25 |
|
| |
דודיקון,
חוץ מלהגיד שהם (תלמידי זילברמן) לא יותר חכמים מקודמיהם (ומנין לך שאינם ???) + זלזול מכוער בת"ח .(ואפילו יהו טועים.) לא אמרת דבר ... (או שפספסתי משהו ?)
צחי ,
וכי לסמוך על השו"ע או על החזו"א זו כן תורה שבע"פ ??? (ואני לא מתכוין לתלמידים שקיבלו ישירות מהם , אם כי גם אז השאלה לא לגמרי בטילה...) אתמהה .
תוקן על ידי - אישציפור - 14/03/2004 20:06:31
|
|
|
|
| נשלח ב-15/3/2004 08:39 |
|
| |
בתורה שבע"פ במובן הקלאסי, צריך :
א) לסמוך על אדם מסויים שמוגדר כגדול דור. אדם זה קיבל מסורת נוספת מלבד מה שכתוב. אף אחד בימינו לא ממש הולך לפי השו"ע. אדם מן השורה לא ילך לרבו או לגדול הדור בכל שאלה טרייאלית שבה ישנה סבירות גבוה שיפסקו לו לפי השו"ע.
2) יש מסורות ייחודיות לכל יהודי שהם נחשבות גם תורה שבעל-פה ועליו ללכת לפיהם, ולכן גם השו"ע אינו אחיד לכלל ישראל. ההנחה היא שלכל אחד יש מסורת שאסור לו לסור ממנה, אפילו אם האדם שפוסק לו אינו מחזיק במסורת זו, ולכן הפוסקים צריכים להכיר את מנהגי כל העדות והזרמים.
אין הדברים אלו משקפים את דעתי על התורה שבע"פ, אבל ברגע שכללים אלו אינם נכללים בהגדרה של תורה שבע"פ אז למעשה לא ניתן לומר שיש תורה שבע"פ.
אם תאמר שהתורה שבע"פ פסקה בימי חז"ל מכיוון שהיא הורדה לכתב, אז אתה מתחיל תהליך שלמעשה אין לדבר סוף.
למה שלחז"ל יהיה יותר תוקף מהגאונים? אם תאמר שכל ישראל הסכים לקבל את התלמוד, ומשם התוקף של הדבר, דע לך שאין הדבר נכון. קהילות גדולות של עם ישראל סרבו לקבלו (רובם ישבו בפרס שהיתה מחוץ לשליטת ראשי גלותא שבבל).
נניח שאכן כל הידיעות של התורה שבעל-פה שהיו בידי חז"ל הורדו לכתב, אז למה להיות מחויבים לכל העניינים שהיו במחלוקת והוכרעו בימיהם? שהרי בעניינים אלו לא היתה תורה שבעל-פה ברורה.
למה להיות מחויבים לתקנות שלהם?
בקיצור אני טוען שאין לדבר סוף! אלא אם כן עושים מהפכה שלמה במחשבה ומבינים שהמסורת (גם של חז"ל?) אינה כלי אמין, ויש לעשות בה בירורים יסודיים.
|
|
|
|
|
|
