חומר על הרב זילברמן זצ"ל

אריק 123 - רוב הגדולים כן נהגו כן, ותמיד פסקו מתוך הכרעת הסוגיה בש"ס ורק הביאו את המפרשים לחיזוק טענותיהם.
כמובן שאי אפשר עכשיו להכריע בסוגיה כנגד כל הגאונים והראשונים, אם אין בינהם מחלוקת. לא על זה מדובר אלא על הכרעה בינהם מתוך הבנת הסוגיה בש"ס.
הגר"א הנהיג שיטה שאת ורוב גדולי הדור שבאו אחריו.

דוידקון - אני לא יודע בכלל אם להתייחס אל טענותיך , שכן לא נראה בדבריך שאתה מחפש אמת. ביטויים כמו חומיינסטים, הינם ביטויים המתאימים לשונאי תורה כטומי לפיד וכל האנטי דתיים האחרים המפחדים מאנשי אמת.
טיעוניך אינם תורניים אלא פובלציסטים. האם יש מצוה להיות עם התפילין או לא? זו השאלה ולא סיפורי מעשיות.

קול התור מזויף??!! אתה מזויף! זו טענה של שונאי תורה שלא מסוגלים לקבל את זה שהגר"א עודד את הישוב לא"י וראה בזה צעד שמקדם את הגאולה. ישנם מאות מאמרים של תלמידיו מן הישוב הישן המתייחסים ומצטטים קטעים ורעיונות מספר זה. הספר כתוב באופן כלכך תורני וגאוני שגם אם תגיד שהוא מזויף, רק גדול תורה היה יכול לכתוב את זה.

הרב זילברמן מעולם לא טען שאנו חכמים יותר, וזו הסיבה שלא הסכים לזוז מילימטר מחז"ל.

קולהתור
כדאי שתלמד היסטוריה של פסק. למשל מנהג אשכנז של תאשמע, הספרים של פרופ' יעקב כץ ושל פרופ' חיים סולובייצ'יק. להתחלה עיין בתשובה הראשונה בתרומת הדשן. ועובדה שמנהגי הגר"א לא התקבלו גם בליטא.
עובדה שאף אחד לא הנהיג את מנהגי התפילה של אדרת אליהו.

צחי ,
1. לא ערערתי כלל על המסורת שאכן חשובה בעיני , אלא שלגבי דרכי לימוד התורה אין היא מכרעת כ"כ .
2. בנוגע להבדל בין הגמרא למה שאחריה , בגמרא יש דיון של חכמים שחיו באותו דור ובאותם מקומות ובהרבה פעמים היו באותם בתי מדרש , ולכן לדבריהם יותר תוקף (לענ"ד).
עם זאת יש להודות שלהלכה רק לבית דין ממש (סנהדרין.) יש כח להכריע הלכה באופן שתחייב את כל ישראל . (עד שיבוא בית דין שגדול מהם בחכמה ובמנין וישנה.) כך שמאז גלתה סנהדרין גלות אחרונה (מטבריה.) ההלכה נתקבלה משום שישראל (או לחילופין גדולי ישראל.) קיבלו אותה על עצמם . (אם כי יש צד לאמר שהמשנה שסודרה ע"י נשיא ישראל היא כעין סנהדרין , ובמובן מה גם הגמרא .)
ומכ"מ עד שלא תקום סנהדרין חדשה ב"ב ,
השאלות לא יוכלו להיות מוכרעים
בין כה וכה ...

חסרתי כאן כמה ימים והנה התפתח לו דיון מעניין...

ובכן לגבי השאלה של מתי נפסקה התורה שבע"פ, נראה לי שבאמת באמת אין על זה ויכוח, הגמ' בבא מציעא פו,א אומרת "רבינא ורב אשי סוף הוראה".

וז"ל הרמב"ם בהק' לספר משנה תורה

... נמצא רבינא ורב אשי וחבריהם, סוף גדולי חכמי ישראל המעתיקים תורה שבעל פה, ושגזרו גזירות והתקינו תקנות והנהיגו מנהגות ופשטו גזירותם ותקנותם ומנהגותם בכל ישראל, בכל מקומות מושבותיהם.

ואחר בית דינו של רב אשי, שחובר התלמוד בימי בנו וגמרו, נתפזרו ישראל בכל הארצות פיזור יתר, והגיעו לקצוות ולאיים הרחוקים; ורבתה קטטה בעולם, ונשתבשו הדרכים בגייסות. ונתמעט תלמוד תורה, ולא נתכנסו ישראל ללמוד בישיבותיהם אלפים ורבבות כמו שהיו מקודם.

אלא מתקבצים יחידים השרידים אשר ה' קורא בכל עיר ועיר ובכל מדינה ומדינה, ועוסקים בתורה, ומבינים בחיבורי החכמים כולם, ויודעים מהם דרך המשפט היאך הוא.

וכל בית דין שעמד אחר התלמוד בכל מדינה ומדינה וגזר או התקין או הנהיג לבני מדינתו, או לבני מדינות--לא פשטו מעשיו בכל ישראל: מפני רוחק מושבותיהם, ושיבוש הדרכים; והיות בית דין של אותה המדינה יחידים, ובית דין הגדול של שבעים בטל מכמה שנים קודם חיבור התלמוד.

לפיכך אין כופין אנשי מדינה זו לנהוג במנהג מדינה אחרת, ואין אומרין לבית דין זה לגזור גזירה שגזרה בית דין אחר במדינתו. וכן אם למד אחד מן הגאונים שדרך המשפט כך הוא, ונתבאר לבית דין אחר שעמד אחריו שאין זה דרך המשפט הכתוב בתלמוד--אין שומעין לראשון, אלא למי שהדעת נוטה לדבריו, בין ראשון, בין אחרון.

ודברים הללו, בדינים וגזירות ותקנות ומנהגות שנתחדשו אחר חיבור התלמוד. אבל כל הדברים שבתלמוד הבבלי, חייבין כל בית ישראל ללכת בהם; וכופין כל עיר ועיר וכל מדינה ומדינה לנהוג בכל המנהגות שנהגו חכמים שבתלמוד, ולגזור גזירותם וללכת בתקנותם.

הואיל וכל אותן הדברים שבתלמוד הסכימו עליהם כל ישראל, ואותן החכמים שהתקינו או שגזרו או שהנהיגו או שדנו דין ולמדו שהמשפט כך הוא הם כל חכמי ישראל או רובן, והם ששמעו הקבלה בעיקרי התורה כולה, איש מפי איש עד משה רבנו.
-----------

כך שאני מקוה צחי ואריק שהנקודה הזאת הובהרה.

דודיקון
אתה מגבב סתם שטויות ומערים ערימות של הבלים אך בגלל הכתוב "ענה **** כאיולתו פן יהיה חכם בעיניו" אני נאלץ בכ"ז לענות לך.

א. הספר קול התור הוא ספר שמעוגן היטב בדברי הגר"א ותלמידיו, כך שטענת ה"זיוף" כביכול אין לה על מה שתסמוך, ומקורה בחוגים שלא יכלו לקבל שהגר"א ותלמידיו לא חשבו כמותם ולכן כל דבר שלא התאים להם הכתימו בכתם הזיוף. פוק חזי מאן גברא רבה דקמסהיד עליה, הרי הספר יצא לאור לפני כ 35 שנה ע"י הגר"ח פרידלנדר זצ"ל משגיח דישיבת פוניבז, במסגרת הוצאת ספרי הרמח"ל.

ב. לגבי התפילין והציצית אתה מביא איזו מעשיה אנונימית של איזה ראש ישיבה באמריקה ומזה אתה רוצה להוכיח, ובר מן דין, הרי גם לבישת בגדים שחורים והתנזרות מאכילה בכל מקום הופכים את האדם ללא נורמלי בעיני רוב העולם. שלא לדבר על לבישת ציצית (בלי תכלת) ותפילין (רק בזמן התפילה) שהם ודאי הופכים אותך לתמהוני וסהרורי בעיני מיליארדי בני אדם.

תוקנה שגיאת הקלדה



תוקן על ידי - asher177 - 15/03/2004 23:41:17

אשר,
אשרינו שזכינו לדבריך

אריק.
(דרך אגב , ידוע לך שמקור השם בע"ז? או שתקן אותי אם אני טועה אך כך שמעתי)
אנו לא לומדים מדבריהם של הפרופ' , במיוחד לא השקפה. אלא מתלמידי חכמים וספרי הקודש.

הגר"א לא הנהיג מנהגים כלל, אלא רק חידש מצוות והלכות של חז"ל שנשכחו. אין דבר כזה מנהגי הגר"א, ואין נוסח תפילה של אדרת אליהו.
באדרת אליהו מתפללים על פי נוסח אשכנז המקורי, על פי הגהותיו של הגר"א. הוא לא שינה דבר בנוסח רק תיקן שיבושים. לעומתו החסידים שינו מדעתם בלבד ולא בתור תיקון.
הרב שמואל אויערבך גם נתן הסכמה לסידור שיצא לפני מספר שנים "אזור אליהו" ובו מופיע נוסח אשכנז המקורי על פי הגהות הגר"א. (מוציא הסידור כלל לא קשור לרב זילברמן)

קולהתור
שום נוסח אשכנז מקורי !!!!
תעיין בסידורי רבותינו הראשונים ותעצום את העינים ותחשוב שאתה מתפלל נוסח אשכנז המקורי.
לדוגמא,בכל מנהגי אשכנז אמרו פיוטים.

תוקן על ידי - אריק123 - 16/03/2004 16:10:05

כשלאחד מחכמי אדרת אליהו נולדת בת איך נוהגים, האם מברכים אותו במזל טוב והוא מזמין את הציבור לקידוש, או שהוא מתישב על הארץ לקבל תנחומים כמבואר בגמרא שהכל עצבים בנקבה ותנחומים של הבל נחמך אביך וכו'?

אריק

נפלת על הראש?

מברכים שהחיינו

אריק

לגבי אמירת פיוטים, הדבר נמצא במחלוקת מתקופת הגאונים בין ישיבות בבל לישיבות אר"י.

בא"י אמרו פיוטים כמעט בכל תפילה, ובעצם ניתן לומר שלא היה להם נוסח קבוע לתפילות אלא מסגרת כללית שהחזן יצק בה תוכן כרצונו, עי' "שירת הקודש העברית" של ע. פליישר.

בעוד שבבל נצמדו לנוסח קבוע וסלדו משינויים.

אנו כולנו כתלמידיהם של ישיבות בבל נהגנו בכל השנים להצמד לנוסח פחות או יותר קבוע, אם כי נשתרבבו להם מנהגים שונים גם בנוסחאותינו.

הדבר נמצא גם במחלוקת הרמ"א והב"י, והגר"א הכריע שלא לומר פיוטים, למרות שבר"ה ויו"כ אמרו אצלו פיוטים.

בכ"א אין לשאלה הזאת זבר עם מנהגי אשכנז.

היכן נזכרה בגמרא ברכת שהחינו על הולדת בת?
על הולדת בן נאמר שמברכים הטוב והמטיב אולם ברכת שהחיינו הוזכרה רק באחרונים וגם כן רק משום דלא גרע ממי שלא ראה חברו ל' יום.
מהמקורות שצינתי אליהם עולה בבירור שבזמן הגמרא הולדת בת לא נתפסה כשמחה, ולכן אני שואל את הפונדמליסטים (סליחה על הביטוי, אין שום כוונה להשוות בין הנידון לבין הערבים המתפוצצים או הנוצרים הפונדמליסטים, אך אין לי מוצלח יותר) כיצד צריך לנהוג על פי הגמרא.

לגבי פיוטים. במנהג אשכנז כולם אמרו פיוטים, כולל רש"י, רבנו תם, בעל הרוקח, ר' יהודה החסיד שהיו גם פייטנים בעצמם והעריצו את גדולי הפייטנים כגון הקליר, וכך נהגו במנהג אשכנז לדורותיו עד הגר"א. אצל הגר"א אמרו חלק מהפיוטים אחרי חזרת הש"ץ ובימים נוראים, טל וגשם אמרו בגוף התפילה. באדרת אליהו הקצינו יותר והוציאו את הפיוטים גם מתפילות הימים הנוראים.

אריק,

פיוטים זה לא שאלה של נוסח, זו שאלה של פסיקת הלכה? כולם מודים שזו תוספת ואין חיוב לומר פיוטים. למעשה רוב הדורות מחבר הפיוטים היה שליח הציבור בכל בית כנסת ולא היה לזה נוסח כלל.
בארץ ישראל לא נהגו לומר פיוטים ולכן גם רוב בתי הכנסת האשכנזים כיום אומרים פיוטים רק בימים נוראים. ובודדים גם בארבע פרשיות.
גם בימים נוראים המנהג בארץ ישראל של הספרדים הוא לומר פיוטים לאחר חזרת הש"ץ ולא האמצע. וכך נוהגים גם בק"ק אדרת אליהו. שליח הציבור חוזר על כל התפילה ברצף ללא הפרעות ובלבולים כך שרוב הקהל מסוגל לעמוד כל החזרה ולהקשיב לה. לאחר החזרה יושבים בניחותא להירגע ושרים פיוטים ביחד.

לגבי הולדת בת - אם היא באה אחרי בן אז הוא זוכה לקיים מצוות פו"ר. ואם פשוט עוד בת, אז אומרים לא מזל טוב והאשה אומרת הגומל. אני לא מכיר את הסוגיא בגמרא היטב אך אני אברר (זכור לי שישנם עוד מקורות שזה כן חיובי)

א. קול התור מזוייף שבעתיים דברו עם המומחים לדבר.
ב. המעשייה עם אותו ראש ישבה לא כל כך אנונימית פשוט הספר לא היה תחת ידי בשעה שכתבתי את המעשה באחד הימים הקרובים אעלה אותה ככתבה וכלשונה ואז תבין.
ג. אין ויכוח על כך שרבינא ורב אשי סוף הוראה השאלה רק מי חכם ממי בהאם בעל השלחן ערוך או תלמידיו של ר' יצחק שלמה זילברמן [במאמר המוסגר האם נכונה העובדה שלפני שהמציא/חידש/עיבד את שיטתו עבד את כל 'עבודות זרות שבעולם' דוגמת ברסלב וחב"ד?]
ד. עוד אף 'זילברמני' לא ענה לי השאלה האם הם לא פוחדים מהפסקת שלשלת הקבלה ומההשלכות שהיא עלולה להביא אליהם.
ה. אני מתנצל מהנפגעים מהתואר "חומייניסטים" פשוט רציתי להגדיר את הדבקים לענין.

דודיקון

שלא תגיד שלא ענו לך.

א. קול התור מזוייף שבעתיים דברו עם המומחים לדבר.
(לא הבנתי את הביטוי "שבעתיים"). אך בכ"א לא נראה לי שאתה מכיר את הספר ולא בדקת את הענין הזה כלל, מה כתוב בספר ומאיפה אתה יודע שהוא מזוייף?. ישנם הוכחות רבות שהספר אוטנטי אבל אם אתה לא יודע בכלל מה כתוב בו אז חבל להתווכח איתך על זה. (אולי כדאי לפתוח אשכול מיוחד לזה).

ב. המעשייה עם אותו ראש ישבה לא כל כך אנונימית פשוט הספר לא היה תחת ידי בשעה שכתבתי את המעשה באחד הימים הקרובים אעלה אותה ככתבה וכלשונה ואז תבין.

נחכה ונראה...

ג. אין ויכוח על כך שרבינא ורב אשי סוף הוראה השאלה רק מי חכם ממי בהאם בעל השלחן ערוך או תלמידיו של ר' יצחק שלמה זילברמן [במאמר המוסגר האם נכונה העובדה שלפני שהמציא/חידש/עיבד את שיטתו עבד את כל 'עבודות זרות שבעולם' דוגמת ברסלב וחב"ד?]

אתה שוב לא הבנת את הויכוח, השאלה היא לא האם לפסוק מהגמ' או מהשו"ע. השאלה הייתה מהו מקור הסמכות ואיך ניגשים אל השו"ע האם כמפרש של הגמ' או כמי שקובע בעצמו מהי ההלכה.
לגבי המאמר המוסגר הייתי מסתייג מהביטוי ע"ז, אבל זה נכון שהוא בדק בכל השיטות וחקר לעומק כל השיטות ואף השתייך במידה זו או אחרת לקבוצות שציינת ולאחרות בתקופות מסוימות בחייו.

ד. עוד אף 'זילברמני' לא ענה לי השאלה האם הם לא פוחדים מהפסקת שלשלת הקבלה ומההשלכות שהיא עלולה להביא אליהם.

אני חושב שעניתי לך על זה בשאלה ב.

ה. אני מתנצל מהנפגעים מהתואר "חומייניסטים" פשוט רציתי להגדיר את הדבקים לענין.

תאמין לי, לא נפגעתי.

כט"ס

אישציפור:
דע לך שהסנהדרין המשיכה להתקיים בארץ ישראל גם בתקופת האמוראים, ולמרות זאת לא פוסקים על-פי הירושלמי, אלא על-פי המקור שנשמר בצורה הטובה ביותר במסורת.
דבר נוסף, לא כל ישראל הסכימו לקבל את התלמוד. כפי שכבר כתבתי, קבוצות גדולות בעם , בייחוד בפרס סרבו לקבל אותו. חלקם הפכו מאוחר יותר לקראים של ימה"ב. את השו"ע קיבלו אחוזים גדולים יותר מהעם מאשר את התלמוד בזמנו.
אם רבי יוסף קארו היה אומר עליו שהוא סוף להוראה או סוף לפסיקה, האם זה היה תופס כמו דבריו של רב אשי?

צחי

אין לי אלא להפנות אותך לדברי הרמב"ם שציטטתי לעיל.