|
|
| נשלח ב-23/3/2004 20:15 |
 |
| |
אריק
לא התכונתי לפגוע, ואני מתנצל על הביטוי הלא מחמיא, אני לוקח אותו חזרה.
ועכשיו לענינינו, אחורה הכוונה גם לדברי הגמ', הרמב"ם, אורחות צדיקים, השו"ע, מהר"ל מפראג, השל"ה, תוספות יו"ט, הגר"א, שו"ע הרב, ועוד.
האם אתה לא חושב שזו הכללה לומר "על חסידי השיטה" כשדיברו כאן בס"ה שלושה מאותם חסידים.
ערב טוב.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/3/2004 14:24 |
|
| |
אשר:
האם הרב זילברמן היה אוכל קטניות בפסח? האם תלמידיו האשכנזים אוכלים קטניות?
|
|
|
|
| נשלח ב-28/3/2004 14:35 |
|
| |
האם הם נוהגים תענית בכורות. הרי המקור הוא מסכת סופרים ופשטות הירושלמי שהבכורות אינם צמים?
האם הם אומרים קדיש על נפטר ל"ע. האם יש לזה אזכור בגמרא? האם הם נוהגים לעלות למפטיר בתקופת אבלות ל"ע, גם לזה אין אזכור בגמרא?
האם קטן עולה אצלם לתורה כפי דינא דגמרא וכנהוג עד היום אצל התימנים?
|
|
|
|
| נשלח ב-28/3/2004 22:52 |
|
| |
צחי.
הוא לא יצא נגד מי שטען שיש לו מסורת אלא מי שטען ששורש המסורת שלו אינו בחז"ל, או כנגד טענות כגון שהלכה זו אינה מתאימה בימינו או מנהגים הסותרים דינים מפורשים.
גבי קטניות הוא לא היה אוכל כי סבר שהמנהג מחייב, גם למנהג יש כללים המופיעים במסכת פסחים, איזה מנהג יש לו תוקף ואיזה לא.
מסכת סופרים הינה מדברי חז"ל ולכן יש לה תוקף.
לא הם לא מקפידים לומר קדיש על הנפטר.
וכן קטן עולה לתורה.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/3/2004 23:16 |
|
| |
צחי ואריק
כפי שכבר כתבתי בעבר, הרב זילברמן לא ביטל מנהגים ח"ו, מה שהוא לימד זה שכשלומדים את ההלכה יש ללמוד אותה ממקורה דהיי' מהגמ' ולאחמ"כ דברי הראשונים והאחרונים, ולהבדיל בין דין למנהג ובין הנהגה לדאורייתא, דבר שהציבור בדרך כלל לא מודע לו, ולדוגמה נשתמש במה ששאלתם, לגבי קטניות הדבר ידוע שהוא מנהג אשכנזי קדום מתחילת זמן הראשונים, אם כי לא ברור בדיוק ממתי, יעוי' במרדכי שלועג למנהג זה, ובודאי שמקפידים ע"ז אבל בתור מנהג ולא כדאורייתא, והמבין יבין.
לגבי מנהגי הקדיש והמפטיר וכו' נהגו בהם בודאי גם במשפחת הרב לאחר פטירתו וגם הוא עצמו זצ"ל כשהיה אבל ל"ע.
אלא, שגם בזה אצל רבים המנהגים האלו איבדו פרופורציה, וניתן היום לראות הרבה פעמים שתים או שלושה אנשים ואף יותר שאומרים קדיש ביחד, ואצל הספרדים זה מצוי אף ב"ברכו", הדבר הזה הוא מגוחך ואין לא כל טעם שהרי "שומע כעונה" ולכן יתכן שראה מי שראה שלא אומרים קדיש, ולא היא, כשיש מי שאומר קדיש אין טעם שיאמר מישהו אחר עמו.
בר מן דין דעת הגר"א היא שאין להרבות ב"קדישים" לאחר התפילה, אלא לאמר קדיש אחד בלבד.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/3/2004 11:09 |
|
| |
אז עדיין לא הבנתי למה מנהג אשכנזי קדום שאין לא מקור בגמרא, וברור שהוא שגוי, מחייב. למה להמשיך לנהוג כך?
אולי זה פשוט מתוך פחד לצאת מהקונצנזוס החרדי?
|
|
|
|
| נשלח ב-30/3/2004 21:08 |
|
| |
השאלה של תוקפם של המנהגים היא שאלה גדולה, ונידונה יפה באשכול על סידור המיטה יעוי"ש.
ולעצם הענין (קטניות) יש טוענים שיש לזה גדר של נדר, או אולי משהו דומה לזה כעין דברי הגמ' "שויה אנפשיה חתיכה דאיסורא".
וחוץ מזה למה לצאת מהקונצנזוס החרדי? הרי אנחנו כבר מחוץ לקונצנזוס הנ"ל, תראה את התגובות לעיל "חומייניסטים" ו"קראים" וכו'...
|
|
|
|
|
| נשלח ב-30/3/2004 21:39 |
|
| |
ברור לי שדנו כאן בפורום באריכות בעניין מנהגים, אבל מעניין אותי מה היחס של שלכם למנהגים.
איזה נדר יש בזה? האם אבותיך יכולים לנדור נדר שיחייב אותך?
|
|
|
|
| נשלח ב-30/3/2004 22:13 |
|
| |
צחי וכולם
אני מבקש לא להסב את הנושא לחיוב מנהגים. יש אשכול על זה, או לפתוח חדש.
תודה מראש
(המשך כתיבה בנושא זה יאלץ את המנהלים להעתיק את התגובות למקום הנכון. למה לגרום עבודה לחינם? ועוד בערב פסח...).
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-23/5/2006 14:04 |
|
| |
חומר רב מאד נאסף, אך ככל הידוע לי לא בוצעה עבודת סידור והעניין הוזנח.
קשה לי להאמין שבנים הקרובות יצא משהו.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/5/2006 21:23 |
|
| |
האם מישהו מהזילברמנים ומכיריהם יוכל לבאר לי מה היתה דעתו של הרב לגבי לימודים בגיל המבוגר האם להמשיך כל החיים בדרך השינון והחזרה או שיש גם מקום ללימוד איטי ועיוני.
האם ידוע על זילברמניסט מובהק שכתב ספר הלכה או פירוש על התלמוד או שדרך השינון והחזרה הבלתי פוסקים אינם מותירים זמן לכגון דא.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/5/2006 14:42 |
|
| |
בתור אחד שהתקרב קצת לשיטת זילברמן (אם כי לצערי לא נמנה עדין בין תלמידיה) אגיב לכל האשכול
לאריק קל תמיד יותר להאשים מאשר לבדוק
א. בנוגע לנפש החיים אם כל הכבוד אליו בפני עצמו אין הוא מיצג את הגר"א ואין בזה שום פחיתות כבוד יש עוד עשרות שלא מיצגים את הגר"א דוגמאות לכך לא חסר למשל ענין הצימצום ראה בנפש החיים וראה בליקוטים בסוף סיפרא דצניאותא מהרא ליקוט יב
איך ניתן בכלל לומר שתלמיד שלמד שנתיים אצל הגרא יקרא יותר תלמיד מאשר ר' ישראל שקלובר ואחרים שלמדו 20 שנה.
ב.ללא השוואה חו"ש אבל גם רוב העולם לא יהודים ורוב היהודים חילונים לא המיספרים קובעים כי אם הדעות.
ג.השאלה הגדולה היא מה נתון ומה תוספת ואבאר אם נניח נמצא תוס' הכותב 2+2=6 ואחר העיון לא נימצא תירוץ נמשיך לאחוז שהתוצאה 4 ולא 6 כי זה נתון והתוס' בא אח"כ וכן כאן השאלה מה הנתון האם האחרונים או חז"ל.
לישרן
התלמיד של הרמח"ל ככל הנראה רמ"ד וואלי.
שיטת הלימוד בישיבות חולקת אגמ' מפורשת למיגרס איניש והדר ליסבר.
לממלא
שיטת הרב זילברמן היא שדיברי חז"ל אינם המלצא או עצה של אנשי מיקצוע אלא קבלה או תקנה וכפי שלא נוכל לבטל מוקצה או שחרות התפילין כי השתנתה המציאות כן לא נוכל לבטל בן חמש למקרא וכו
לדודיקין
איפה הכישלון? אולי תבקר בעיר העתיקה ותראה את כל בוגרי מוסדותיו לא כל אחד ששמע שיעור מהרב זילברמן הוא תלמידו גם אני לא מגדיר עצמי כתלמיד זילברמן כי יודע אני שלזה צריך לעבור מסלול ת"ת בשיטתו ישיבה וכן הלאה.
אם תרצה אכתוב לך הוכחות לספר קול התור (דרך אגב הרב אלישיב אמר שהוא אמיתי בברור) אך נראה שזה מיותר כל מי שלא אוחז בהשקפתך כאפס ותהו נחשבו גם אם הוא הגר"א דרך אגב כל רעיונות קול התור הוכחו ע"י ר אריה שפירא בספרו אחרית כראשית ככתובים בדברי הרמחל והגרא המקובלים.
הוא עבר כל החסידויות גם על אברהם אבינו אמר במדר' עבד כל היום לשמש וכו'
משום מה עד היום לא הבאת מקור לסיפור אם התפילין אפילו שבזמן זה אפשר ללמוד הספר בע"פ.
שבת שלום
"והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד"
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-8/3/2007 11:03 |
|
| |
היום י"ח אדר, יום השנה השישי להסתלקות הגרי"ש זילברמן זצ"ל.
זכיתי להכירו בשנותיו האחרונות, והרושם שהטיל עלי לא ימחה. הצלילות, הבהירות, העקשנות לרדת לחקר האמת בכל נושא, היושר האינטלקטואלי להודות בטעות אפילו בפני ילדים ובחורים צעירים, ובעיקר ההליכה עם האמת שלו עד הסוף בלי פשרות. לא רבים יודעים, אבל את מוסדותיו הקים כדי לחנך את ילדיו שלו, לבדו, בעשר אצבעות, כפי הכתוב בשו"ע. ומשאיבד שליטה בת"תים שהקים (קמניץ, הדר ציון, כו'), חזר ללמד את בניו לבדו עד שהתקבצו אליו עוד תלמידים.
דיון בשיטתו, אם יתפתח, יוכל לדון במכלול רחב של נושאים: דרכו החינוכית, ההלכתית, המחשבתית, והציבורית, התוצאות, וכו'.
אחד הדברים שהיו מורגלים בפיו היה ענין הגדרת ה"אמונה", שמיצה את השקפת עולמו, היה אומר: העולם מבין את הביטוי "אמונה" דבר שמסור ללב, מין תחושה חזקה בדבר מסוים שאיננה זקוקה להוכחות. אבל האמת היא ש"אמונה" היא "נאמנות מוחלטת לדבר הידוע לך בבירור שנמדדת במסירת הלב עליו". "אני מאמין בקב"ה" פירושו "אני נאמן לקב"ה שברא ומנהיג את העולם", "אני מאמין בביאת המשיח" פירושו "אני נאמן לקב"ה שהבטיח לגאול את ישראל ולא מטיל ספק בנאמנות שלו".
|
|
|
|
|
|
