בית פורומים עצור כאן חושבים

התפתחות [אבולוציה] בהקשר היחס לאלוקים ולדתו

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-23/2/2004 22:57 לינק ישיר 
התפתחות [אבולוציה] בהקשר היחס לאלוקים ולדתו

האבולוציה של האלוקים/מאמר

האבולוציה של האלוהים

כיצד יכלה האבולוציה "להרשות" למין האנושי להאמין בקיומו של האל, אמונה שלא קל לתת לה הצדקה "מדעית" או "עובדתית"? וכיצד התפתחה האמונה באל כשלעצמה במהלך הדורות, תוך כדי חיכוך – ושמא התנגשות – עם התפתחות המדע? ד"ר אורן חסון מנסה לענות על שאלות קשות אלה

במסכת ההיגיון הבלתי אפשרי שיצק לואיס קרול לספרו "עליסה בארץ המראות", מספרת המלכה האדומה לעליסה כי היא בת מאה ואחת שנים, חמישה חודשים ויום.

"אני לא יכולה להאמין בזה!" אמרה עליסה. "את לא יכולה?" השתתפה המלכה בצערה. "נסי שוב: קחי נשימה ארוכה, ועצמי את עינייך." עליסה צחקה: "אין כל טעם לנסות," היא אמרה. "לא ניתן להאמין בדברים בלתי אפשריים."

עליסה טעתה כמובן. אנחנו מאמינים בהרבה מאוד דברים בלתי אפשריים. לפעמים אפילו נדמה לנו, בעיקר כאשר אנחנו מתבוננים באמונות של אחרים, שככל שהדברים יותר בלתי אפשריים, כך מתפתים הם בקלות רבה יותר להאמין בהם. שימו לב במה מאמינים או האמינו בני-האדם: לפי שבט פָּאפָּחוֹ האינדיאני, החי באריזונה, הרי מתוך התוהו ובוהו הראשוני נולד תינוק אשר שמו "נולד ראשון". הוא שברא את האדמה בעזרת השיר – מוטיב קדושה בעל חשיבות עליונה אצל האינדיאנים. את השמש ברא "נולד ראשון" רק לאחר בקשתם המפורשת של בני האדם, שרצו לראות זה את זה ולחיות בשלום זה עם זה. היוונים האמינו שהטיטאנים בראו את העולם, שפרומתיאוס יצר את האדם והפך להיות הפטרון שלו, וכן האמינו שאת האישה הראשונה, פנדורה, יצר הָאדֶס, אל הרי הגעש והשאול. האמירה על תפקידם החברתי של הגבר והאשה בעולמנו טבועה וחרותה היטב בסיפור בריאה זה. האל נְגָאי, היושב בראשו של הר קניה, הבטיח את הארץ המובטחת, הלא היא אזור הרמה של קניה, על האדמות החקלאיות הטובות שלה, לעם הנבחר, שבט קיקויו.

מרבית המאמינים באל יחיד, מאמינים שבנו, ישו, בן לאשה בת תמותה, הוא המשיח שהביא את הגאולה לעולם, ואין בלתו. מאות מיליונים אחרים מאמינים שאלוהים שינה את בריתו של אלוהים עם צאצאיו של אברהם לטובת בריתו עם הנביא מוחמד. מיעוט זניח של המאמינים המונותיאיסטים אופטימי יותר, ונותר בתקווה שהמלך המשיח טרם הגיע, ושיש עדיין מקום לצפות לעולם טוב יותר. מיעוט זניח לא פחות בתוך מיעוט זה היה מדוייק יותר בציפיותיו, והאמין שהרבי המנוח מלובאביץ' הוא הוא המלך המשיח, והנה הנה מקישה אחרית הימים על דלתנו. רבים ממאמינים אלה המשיכו להאמין בכך גם כאשר היה הרב על ערש דווי, ועדיין רבים מתוכם המאמינים במשיחיותו של הרבי מלובאביץ' גם לאחר מותו. לעתים נראה כאילו באמת האמונה חזקה מכל מציאות.

סקירה חפוזה זו מותירה מקום לתמיהה מסויימת. כי הרי לכל מי שחושב, כמוני, שיש מספיק ראיות לכך שהאדם התפתח ועוצב בעזרת שינויים גנטיים אקראיים (מוטציות) המהווים חומר גלם לתהליכים שחלקם, לפחות, ברירני (ברירה טבעית), ברור שתהליכים אלה אמורים להותיר בנו תכונות שהועילו לנו, בעבר לפחות, להישרדות ולרבייה. אם כך, הברירה הטבעית היתה צריכה ליצור בנו מצב שבו ניצַמֵּת לעובדות בלבד. וזו, אכן, שאלה ביולוגית מרתקת: כיצד יכולה היתה האבולוציה להרשות לנו בכלל "להאמין", אם ברור שתגובה לעובדות בדוקות בלבד תהיה מדוייקת יותר מאשר התנהגות המאפשרת לאשליות ולרעות-רוח לנהל את חיינו.

לא אתייחס כאן לראות המציאות לעומת ראות הרוח (קרי: בדיון, כמו חלומות, או להבדיל, ספרות ואמנות), בעיני האבולוציה, שזו שאלה מעניינת כשלעצמה, אלא להֶבט אחר של האמונה, הלא הוא האבולוציה של האלוהים עצמו במחשבת התרבות המערבית. בעיקר מעניין לבחון את האבולוציה של אלוהים בנקודות החיכוך של האמונה הדתית, ואולי יש לומר התנגשות, עם הידע המצטבר. ובעצם, זוהי בחינה של השינויים שחלו באמונה החל מהשלב בו הידע האנושי החל מְזַנֵּב בה, ומקצץ ממנה איברים חיוניים.

במדע אין ניסים ונפלאות - מחקר מדעי, בכל תחום שהוא, אוסף עובדות, ומחפש להן הסבר שאפשר לאשש אותו, לחשב אותו, וליצור בעזרתו תחזיות בנוסח "אם הסבר א' נכון, אזי חייבת להתרחש תופעה ב'" וכך, אם תופעה ב' אינה קיימת, פירושו ש- א' (בדרך כלל הסבר, או השערה) אינו נכון. שום מחקר מדעי מודרני אינו יכול לטעון: א' נכון, אבל איני יכול להבינו אלא דרך מעשי ניסים (של ישות עליונה כלשהי, כלומר, בכלים שאינם ניתנים להבנה בכלים אנושיים). גם אם טענה זו נכונה, עדיין אין לטעון אותה במדע, משום שלטיעון כזה יכול כל אדם, על-פי אמונתו ותפיסתו את האל או את הדת, ליצור תחזיות פרטיות משלו, שאי אפשר יהיה להפריך או להוכיח אותן. מצב כזה יוליך לאנרכיה של טיעונים שנגזר עליהם לשכון ולהצטבר זה בצד זה לנצח, כשהם חסרי משמעות ויכולת לסייע לנו להבין את העולם.

מכיוון שכך, בחרו אנשי המדע דרך פילוסופית שונה, המחפשת הסברים לתופעות נצפות ומדידות, בדרך של סיבתיות הניתנת למדידה ולהפרכה. מכיוון שכך, מחקר מדעי חייב לצאת מתוך הנחת עבודה ש"אין אלוהים". אין אמירה זו באה כלל לטעון שאין אלוהים, ואין היא נסתרת על-ידי העובדה שאנשי מדע רבים הם אנשים המאמינים בדת זו או אחרת. אבל בעת היותם עוסקים במדע, הרי גם מדענים מאמינים משאירים את אמונותיהם בצד. נסיונות לקשר בין השניים, כמו נסיונות להצביע המפץ הגדול בתנ"ך, ועל האבולוציה בתנ"ך, הם מאמץ ספרותי, לא מדעי.

אפשר לראות זאת בשני טעמים: האחד, שנסיונות כאלה מניחים, כהנחת יסוד שאין לערער עליה, שהתנ"ך הוא מסמך מקודש (קרי, על-ידי אלוהים). מכיוון שמדע אינו יכול לקבל אקסיומות שאין לערער עליהן, הרי תפיסה זו עומדת בסתירה לדרך המחשבה המדעית. הטעם השני הוא שנסיונות כאלה נעשים, בדרך כלל, על-ידי סימון מטרה ("חייבת להיות דרך לגשר על הפער!") תוך נסיון אליה בכל מחיר. כשהמחיר הוא, בדרך כלל, עיוות הן של הנתונים (עובדות והסברים) והן של הכתובים.

כך או כך, ברור לכול שאם אלוהים לא המציא את האדם, אזי האדם המציא את אלוהים. ואכן, מאות, אם לא אלפי, אלים, אלילים ורוחות קודש שונים, בעלי כוחות עליונים, מתוארים במפורט בתרבויות השונות והרבות של האדם בהווה ובעבר. תיאורים אלה כל כך שונים זה מזה, עד שלא ייתכן שכולם נכונים. ברור, לכן, שלפחות חלקו השני של משפט הפתיחה של פיסקה זו נכון – שהאדם המציא לעצמו אלוהים, ואם לא את כל אותן ישויות כל-יכולות, הרי לפחות את רובן המכריע (קרי: כולן פרט לאחד – האל בו אני מאמין).

נניח, לשם טיעון - שנשמע הגיוני, ואולי הוא גם נכון - שהיה לאדם צורך להבין את העולם באופן ברור ועקבי, ויצירת כוח עליון סיפקה לו צורך זה באופן נגיש ונוח. למשל, הרי ידוע היה מאז ומתמיד, באופן אינטואיטיבי לפחות, שאם עצם כלשהו משנה את מצב תנועתו, סימן הוא שמישהו או משהו הפעיל עליו כוח (קרי: הזיז אותו). אם אדם ביער שומע רחש של ענף מתנפץ, צורך חיוני עבורו הוא ללמוד שמישהו דרך עליו, כלומר, שהוא אינו לבדו ביער. ידוע שתינוקות לומדים ליצור את הקשר שבין מסובב לסוּבב (תוצאה לגורם שלה) כבר בשנתם הראשונה. לפיכך, אם השמש נעה במסלולה בשמיים, הרי לא ייתכן שהיא נעה מעצמה. כי הרי כאן, על הארץ, ניסיוננו היום-יומי מלמד אותנו שאין עצם שיש לו תנועה אינסופית, ואם לא ממשיכים ומפעילים עליו כוח, הריהו מפסיק את תנועתו לאחר זמן.

מכאן, שאם יש לאדם הטרום ניוטוני צורך קיומי ליצור לעצמו תמונת עולם הגיונית ועקבית, הרי לא יכול היה להימנע מהמסקנה שחייב להיות כוח כלשהו, נשגב ואדיר, המניע את השמש. ואם, במקרה, לאותו אדם ביער לא נתגלה הגורם לניפוץ אותו ענף, אז הגיוני להניח שעבר שם יצור מסתורי כלשהו, שברצונו נראה וברצונו נעלם, אחד מכמה רוחות מתעתעות שאופפות אותנו, ונוהגות לפעמים לשטות בנו, ולהותיר אותנו חסרי הסבר הגיוני אחר.

האבולוציה של סיפור הבריאה - קל יותר להתחיל באבולוציה של סיפור הבריאה. סיפור זה ישמש לנו כמשל, ואולי כחיישן רגיש, אשר יצביע על התהליכים האבולוציוניים העוברים על תפיסת האלוהים עצמו. הרי כמעט כל חברה אנושית, כפי שחיברה לעצמה סיפור בריאה כלשהו, עשתה זאת גם עם אלוהים ואלים. חלקם קשורים תרבותית זה לזה ואחרים מנותקים ושונים לחלוטין אלה מאלה. גם כאן ניתן להניח, במידה רבה של ודאות, שהאדם המציא את רובם, אם לא את כולם.

סביר להניח שסיפורי בריאה התעצבו כך שיספקו לאדם, כל אחד ותרבותו הוא, הסבר מניח את הדעת, בהיר והגיוני, לקיומו של היקום, ובתוך כך לשכנע את הבלתי משוכנעים שכוח עליון כלשהו, הוא שיצר גם את האדם. ומכיוון שאנו חבים לו את עצם קיומנו, ובשל היותו כל-יכול, מחוייבים אנו לשמוע בקולו כפי שהוא נשמע מפי כוהנים, כמרים, קוסמים, רופאי-אליל, או מפי כל סמכות דתית אחרת. אלא שסיפורי הבריאה הפכו עם הזמן לחרב פיפיות עבור האמונה, ובעיקר בעת המודרנית. עם הצטברות הידע, היו סיפורי הבריאה הראשונים שחשפו את הדת לביקורת. באופן לא רצוני, הם הפכו למשושי הדת. הם גם הפכו לאיבר הראשון שניתן לוותר עליו בכדי להישאר עם המהות: האמונה באלוהים עצמו.

מבין כל סיפורי הבריאה השונים, טבעי שנעסוק במרכזי שבהם, בסיפור הבריאה התנ"כי, המקובל על שלוש הדתות המערביות, האיסלאם, היהדות והנצרות. הקונפליקט הגדול הראשון של סיפור זה עם העובדות החל עם קופרניקוס. הממסד שנתחכך בהן היה בעיקר הממסד הנוצרי, מהסיבה הפשוטה שאנשי מדע בעולם המערבי היו רובם ככולם גם מאמינים נוצריים. ההנחה היתה, עד אז, על-פי המסורת הדתית, שהעולם מצוי במרכז היקום, וסביבו סובבים, בשלמות מעגלית מופלאה, יתר גרמי השמים. "וייתן אותם ברקיע השמים" (בראשית א', פסוק י"ז) התקבל כפשוטו. קופרניקוס, אגב, לא היה הראשון שקרא תיגר על תפישת עולם זו.

קדמו לו שלושה יוונים, פִילָאוּס (520 לפנה"ס), הֵרַקְלֵיידֶס (350 לפנה"ס) ואַרִיסְטְרָאכוּס (280 לפנה"ס). אבל קופרניקוס היה הראשון שבנה מודל שלם ומפורט של מערכת השמש, ומיקם את כוכבי הלכת באופן שאנחנו מכירים היום. קופרניקוס השלים את טיוטת עבודתו בשנת 1530, בגיל 57, והפיץ אותה בין חבריו. השמועה נפוצה במהירות, והרבתה לעג, אם כי דווקא האפיפיור, קלמנס השביעי, הביט ברעיונות של קופרניקוס בעין אוהדת. מרטין לותר, לעומתו, כתב בשנת 1533: "השוטה הזה מבקש להפוך על פניו את כל מדע האסטרונומיה; אבל הכתובים הקדושים (התנ"ך) אומרים לנו שיהושע ציווה על השמש לעמוד במקומה, ולא על הארץ". מכאן יש להסיק, כמובן, לפי לותר, שהשמש היא זו שנעה.

ביקורת אחרת משנת 1541, של מֶלָנכטוֹן (Melanchthon), גרסה: "העיניים עדות שהשמיים סובבים במרחב במשך 24 שעות". כלומר, כמובן: כל אחד שעיניו בראשו יכול לצאת החוצה ולראות מה סובב סביב מה. אז איך מעז יבחוש בן שלולית זה, קופרניקוס, לטעון אחרת? ביקורת זו מזכירה לי ביקורת של מבקר ספרותי ומאמין חילוני, לפי הגדרתו, על ספרו של יובל שטייניץ "טיל לוגי מדעי לאלוהים ובחזרה": "הטעות המהותית של יובל שטייניץ היא שבמקום להתחיל את ההוכחה לקיום אלוהים בהתבוננות פשוטה בעולם, ובמסקנות הנובעות ממנה, הוא התחיל, המשיך וגמר בפולמוס אינסופי…" לדעתו של מבקר זה, יכול כל מי שעיניו בראשו לצאת החוצה ולראות מיד שאת הטבע המושלם כל כך, יכול היה ליצור רק אלוהים.

מהות המושג "שלמות" - המושג "שלימות" הוא מושג מורכב ומפותל. לפחות על-פי קריטריונים של שלמות שטבעו חוקרי טבע ואנשי דת בעבר הרחוק, שחיפשו בטבע "שלימות והתאמה בלתי-ניתנים להבנה, כמעט", כלשונו של ליניאוס, גדול הביולוגים של המאה השמונה-עשרה, הרי שלימות כזו אינה קיימת בעולם. לכך התייחסתי בעבר במאמר "על השלימות הבלתי ניתנת להשגה של הטבע" ("מקום למחשבה", ספטמבר 1998). התבוננות שטחית וחסרת עומק מחשבה היא שהביאה את מבקריו של קופרניקוס לקבוע שדי בהתבוננות פשוטה בעולם, ובמסקנות הנובעות ממנה, כדי להיווכח שאין כל ממש ברעיון החדשני שלו על היות כדור-הארץ סובב את השמש.

קופרניקוס קיבל את ספרו המודפס, אותו הקדיש לאפיפיור הבא, פאולוס השלישי, על ערש דווי, בהיותו בן 70. שעות ספורות אחר-כך נפטר. גליליאו, שניסה להוכיח את תורת קופרניקוס, הוא שספג את עיקר האש. הוא גם לא הסתפק בלצאת החוצה ולראות, אלא למד להעמיק במבט בעזרת טלסקופים שבנה. בשלב זה הכנסייה כבר נלחמה על כבודה, שכן כבר שבו ועלו טענות, ודווקא מצד מתנגדי קופרניקוס, שהתיאוריה הקופרניקנית סותרת את הכתובים במפורש. טענות אלו הפכו את הכנסייה לשבוייה בכבלי השמרנות שלה, שכן הפיכת העולם על פניו הופכת, לדבריה שלה עצמה, לסתירת האמונה. הצד המעניין בכל הסיפור, הוא שבשלבים אלה היו הן השיטה הגיאוצנטרית (המניחה שהארץ במרכז) והן השיטה ההליוצנטרית (שמש במרכז) תיאוריות בלבד.

השיטה ההליוצנטרית גם היתה, בשלביה הראשונים, כפי שנכתבה על-ידי קופרניקוס, לא מדוייקת. קפלר הוא ששיפר אותה, על-ידי שינוי צורת מסלולי כוכבי הלכת ממעגלים לאליפסות, ותוך כך שבר הנחה דתית נוספת – פילוסופית במקורה, למעשה - שאמורה היתה להעיד על "שלימות" הבריאה. ניוטון היה זה שהוסיף לתיאוריה את כוחות המשיכה, ובכך הוסיף לה נדבך הכרחי, של ההבנה כיצד היא עובדת מבחינה פיזיקלית.

הכנסייה הוכרחה לסגת, בסופו של דבר, תוך התפתלויות רבות. כך גם דתות אחרות. אם כך, הארץ אינה מרכז היקום, כפי שמרמז התנ"ך. הארץ נעה, בניגוד למה שמרמז התנ"ך, או, עד כמה שלא נעים להודות בכך, שיהושע, כשהעמיד את השמש בגבעון, או שלא הכיר את העובדות או ששגה בניסוח. ומכות נוספות הגיעו. מימצאים פליאונתולוגיים (מאובנים) מצביעים על קיום הארץ הרבה לפני חמשת אלפים שבע מאות חמישים ומשהו שנים. כך גם מעידים ממצאים גיאולוגיים אחרים.

נדידת היבשות מצביעה על עולם דינמי ומשתנה. המאובנים, כמו גם התהליכים הביולוגיים, מעידים על התפתחות החיים באופן הדרגתי, ולא על בריאה חד-פעמית. האם משהו לקוי גם בסיפור הבריאה? הרשויות הדתיות אינן לומדות מספיק מהר כיצד להתמודד עם מאגר העובדות התופח, וטופח שוב ושוב בפני סיפורי המקרא. הדת היא מוסד שמרן, המצליח לשרוד בזכות האמונה ולא בזכות הידע. אבל כאשר הידע משתנה, לאמונה אין ברירה: אם היא לא תשתנה בהתאם לידע המקובל, תיכחד.

אמרה לי פעם מישהי ששמעה מפיו של רב שהסדר האבולוציוני של התפתחות האורגניזמים תואם את סדר הופעת היצורים השונים בפרק א' בבראשית. בחנתי איתה את הדברים: האורגניזמים הראשונים שברא אלוהים היו ביום השלישי. היו אלה צמחים יבשתיים, ובכלל זה עצי הפרי. באופן מעשי, צמחי היבשה הראשונים (טחבים קדומים) הופיעו לראשונה רק לפני כ- 400 מיליון שנה, הרבה לאחר התפתחות כל המערכות הימיות של אצות ובעלי-חיים, ובכלל זה גם החולייתנים – דגים, וכנראה גם דו-חיים של מקווי מים מתוקים.

השמש עצמה (והירח והכוכבים), שהיא חיונית כל כך לצמחים בשל תהליך הפוטוסינתזה, נבראה רק ביום הרביעי. צמחי פרחים ופרי, אגב, הופיעו לראשונה הרבה יותר מאוחר, "רק" לפני כ- 140 מיליון שנים (ומבשרים את סיום תקופת היורה), אחרי הופעת הזוחלים, העופות והיונקים הקדומים. שרצי המים למיניהם, הקדומים בממלכת החי, נבראו, לפי בראשית, רק ביום החמישי, יחד עם התנינים והעופות. "רמש האדמה" למינהו, שבמושג זה, כך יש להניח, נכללים החרקים ושאר פרוקי הרגליים (עכבישים, עקרבים ועוד), קבוצות שהן קדומות מאוד, והתפתחו במקביל לצומח היבשתי, הופיעו הרבה לפני הציפורים והתנינים. לפי סיפור הבריאה התנ"כי הם באו לעולם רק ביום החמישי, יחד עם היונקים היבשתיים ושאר חיות הארץ. היתה זו אולי הפעם הראשונה שאותה אשה טרחה לבחון את דברי הרב.

סיפור הבריאה כמטאפורה ומשל - בניגוד למימסד הדתי, רבים מן המאמינים עצמם, המוכנים לקבל את הראיות שמספקים המדעים, רואים היום את סיפור הבריאה התנ"כי כמטאפורה וכמשל בלבד. רבים אחרים שרויים עדיין, יחד עם ראשי המימסדים הדתיים, בשלב ההכחשה הלותרני. קרב המאסף הזה נתלה בבורות הציבור, שאינו מכיר את העובדות לאשורן. עובדות הקשורות לגיל כדור-הארץ, כמו גם לקיום של בעלי-חיים וצמחים אחרים בעבר ולתהליכים אבולוציוניים בהווה, אינן פשוטות או חשופות לציבור בקלות רבה כל כך כמו שרטוט פשוט אחד של מערכת השמש. בעקבות כך, הממסדים הדתיים מוותרים רק עקב בצד אגודל.

מחזירים בתשובה מוכנים אפילו להזעיק לשורותיהם את המפץ הגדול כהוכחה לבריאה האלוהית, ולהתעלם מכך שהמפץ הגדול הוא אירוע שקרה, לפי הממצאים, לפני כ-13 מיליארד שנה, ושאינו מלווה בבריאת החיים על פני הארץ. עם זאת, למרות המאבק שמנהלים הממסדים הדתיים על יוקרתם וסמכותם בענייני דעת, ויכוחים אלה הם בגדר מותרות. עיקר החשש של הממסדים הדתיים הוא מהנכונות ההולכת וגדלה של הציבור לוותר על אלוהים. ומה באמת קרה לתפיסת האלוהים עם השנים?

העובדה הראשונה המעניינת היא שלאורך ההיסטוריה האנושית, הפכו הכוחות העליונים של התרבות המערבית מאלים רבים לאל יחיד. מאלים שדמותם כדמות אדם, או גרמי שמיים, או חיות וצמחים, לאל מופשט וחסר דמות, אל שאין לראותו. משמעותו של התהליך הוא שאלוהים הפך, עם הזמן, לדמות שקשה יותר להפריך אותה. ככל שהידע שלנו על העולם גדל, קשה לנו יותר לקבל אלים בדמותם של האלים היווניים, לדוגמה. כבר בימי היוונים והרומאים, בעקבות התפתחות הפילוסופיה, הפכו בני האדם ליותר ספקניים ומתוחכמים, והיו בשלים לקבל, בסופו של דבר, את האל המופשט של היהדות, אם גם בלבוש שונה במקצת, מיסיונרי יותר – נוצרי.

והחשוב ביותר, האל המודרני הפך להיות אל שאי אפשר לסתור את קיומו. הוא נמצא בכל מקום, ובה בעת הוא גם איננו בכל מקום. ככל שהוא מופשט יותר ובלתי מושג, כך הוא פחות מתנגש עם הידע. אלוהים, הבסיס הקיומי של האמונה על חוקיה והוראותיה, עבר תהליך של ברירה טבעית תרבותית, תוך כדי התנגשות עם הידע והחשיבה העצמאית של האדם, עד שנותר כאל מטאפיזי – אל שהוא בלתי ניתן להפרכה.

יחד עם השינוי הדרמטי בדמותו של אלוהים, נשתנתה גם האמונה, ולתורה שבכתב נוספה וממשיכה להתוסף כל העת תורה שבעל-פה. זו מעדכנת את עצמה, בלית ברירה, בעובדות ובהשערות שהציבור ברובו כבר קיבל, בדיוק כמו שהיא מתעדכנת, כל העת, במוסכמות חברתיות (למשל, נכונותה ההולכת וגדלה של הדת היהודית, בעת החדשה, לקבל את השוויון בין המינים). הדתות היהודית והנוצרית, שמאמיניהם או צאצאיהם חשופים יותר ממאמיני כל דת אחרת לידע המודרני שמתוסף במהירות, הן כקרחון גדול שניגרים עליו מים, והוא משנה את צורתו תוך כדי כך, בהתאם ללחצים המתרבים, כאשר חלק מהמים הניגרים עליו ושוטפים אותו קופאים על פניו והופכים לחלק בלתי נפרד ממנו, עד שקשה להבדיל בינם ובין המקור, ואילו חלקים אחרים של אותו קרחון נמסים ונעלמים.

בהתאם, כל אדם, כמידת השכלתו וכמידת נכונותו לקבל את הממצאים של המדע, כך הוא נכון, בלית-ברירה אולי, לשנות את אמונתו. לפי האמונה המופשטת ביותר, חדל האלוהים להתערב בחיי היום-יום. הוא רק יצר את העולם, "מתח את הקפיץ" ונתן לו ללכת. זהו האלוהים המרוחק והבלתי מתערב של ישעיהו לייבוביץ. זהו גם האלוהים שהממסד הדתי לא אוהב, משום שהוא אינו מותיר לו כל תפקיד. בעת המודרנית, ובוודאי בפוסט-מודרנית, ירדה מגדולתה הסמכות הדתית, שהיא המכתיבה את מהותו של האלוהים, ואיתה גם את הטוב ואת הרע. בעת המודרנית, בהתאם לנתונים אותם הוא מקבל כאמיתיים, כל אדם יוצר לעצמו אלוהים אחר, או, אם אין הוא בוטח בעצמאותו הרוחנית, נסמך על רב אחר. בעת המודרנית, לכל אדם יש או אין האלוהים שלו.

ד"ר אורן חסון מלמד על האבולוציה של התקשורת הבין-אישית באוניברסיטה העברית בחוג לתקשורת ולעיתונאות, ובאוניברסיטת חיפה במכון לאבולוציה, ועוסק בחינוך למדעים בעמותה למצוינות בחינוך.

תוספת לינק


תוקן על ידי עצכח ב- 23/08/2008 22:45:11




דווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-24/2/2004 00:36 לינק ישיר 

מטריד אותי ההבדל שבין הכותרת המקורית לבין כותרת האשכול. ממה נפשך, אם מדברים על אבולוציה אפשר להגיד 'אלוהים'. זה מזכיר לי את אלה שאומרים 'אלוקים אחרים'.


אגב, יש לך מנוי על האתר של 'גלילאו'?



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-24/2/2004 08:01 לינק ישיר 

אקדמאי,

ארשה לעצמי להאריך את דבריך ולחזקם בהדגשה כי הצרימה אינה רק לשונית-סמנטית אלא בעצם ההבדל היסודי בין "הווה" [יקוק] כולל הכל וכל התפתחות ל"שמו" הסטטי יחסית בהיותו מעוגן בעיגוני הדת!



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-24/2/2004 09:04 לינק ישיר 

על האבולוציה בהשכלת האלוקות -

http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=202733&whichpage=2#R_4 הודעת ווטו 18.12.02

http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=202733&whichpage=3#R_1 הודעת רציו 15.9.03

http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=654291&whichpage=#R_5
הודעת בוגיעלון 26.10.03

http://hydepark.hevre.co.il/Topic.asp?topic_id=331519&whichpage=4#R_10 הודעת ווטו 19.05.03

http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=455031&whichpage=#R_2 מהודעת הלבן 10.06.03

על ההשלכה לשמותיו ית' -

http://hydepark.co.il/hydepark/Topic.asp?topic_id=305246


בברכה.




תוקן על ידי לינקזעצער ב- 02/11/2007 6:56:31




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-24/2/2004 09:27 לינק ישיר 

.


לעתים, כאשר מישהו שמומחיותו בתחום אחד מתעקש לכתוב אודות נושאים אחרים, נופלות טעויות – חלקן אף מבישות – בדבריו.
בערבית מדוברת קוראים לכך 'פאדיחה' .


המדע עוסק כל כולו בהבנת תהליכים. איך קורים דברים, תופעות, וכד' . המדע כלל אינו עוסק בשאלה של למה קורים דברים אלו, הוא משאיר שאלות אלו לפילוסופים ולאנשי הדת.



הטעות הגדולה השניה אותה עושה מחבר המאמר, הוא לנפול בעצמו באותה התקלה עליה הוא מתריע בפתיחת מאמרו. זה מאד משעשע ומקובל כיום לפתוח מאמר במובאה מתוך פו הדב, או עליסה בארץ הפלאות, וכך גם עשה ד"ר חסון, כשהסביר כי לכל קבוצת אנשים החולקים ביניהם אמונה בלתי הגיונית, יש דעות ברורות אודות חוסר ההגיון העומד בבסיס אמונה משותפת לקבוצת אנשים אחרת. אמר, כמי שנמצא בצד בו אין כלל אמונות שאינן רציונאליות אלא עובדות בלבד. אלא שבהמשך, "מאמין" ד"ר חסון בנכונותה של תאוריה מסויימת, אף על פי שאיננה מוכחת מדעית. ועל כך אמרו הח'ברה מהשכונה – יש לך קורה בין שתי עיני המאמר.



אך הכשלון המהדהד ביותר של המאמר, הוא בכך שהוא מציב בראשו שאלה, ושוכח לענות עליה בהמשך. זה חביב ונחמד לקרוא אנקדוטות אודות קופרניקוס והביקורת אודות התאוריה שלו, זה משעשע לקרוא מישהו המנסה כוחו בתולדות המדע מתוך חוסר הכרות מובהק עם תחום האסטרונומיה (מודלים של תנועה אליפטית היו קיימים הרבה לפני קופרניקוס, אך למה לקלקל? ) , חביב – אך לא מספק. בראש המאמר כותב מחברו – שהוא מומחה לאבולוציה – היאך גרמה האבולוציה לכך שאצל רוב בני האדם קיימת אמונה דתית. הייתי מצפה להסברים "שרידותיים" בנוסח "אנשים מאמינים השמים מבטחם בכוח עליון שורדים תקופות קשות מתוך התקווה... " או בלה-בלה פסיכולוגי אחר מתחום זה, אך לא. כלום.

עם מה נשארנו בסוף המאמר? עם התאוריה שככל שהידע האנושי מתקדם, כך האל הופך למונותאיסטי ומופשט יותר. נו שוין, סבתא שלי היתה אומרת, אבל איפה התשובה לשאלה ששאלת למעלה?









דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-24/2/2004 16:21 לינק ישיר 

. מואדיב,

אם כי לא הדגיש מחבר המאמר שהוא משיב לשאלת הפתיחה שלו, ניתן לראות שארבעת הפסקאות האחרונות התכוין לכך, כשעיקרה מונחת ברביעית מלמטה בה הוא כותב: "...בעקבות התפתחות הפילוסופיה, הפכו בני האדם ליותר ספקניים ומתוחכמים, והיו בשלים לקבל, בסופו של דבר, את האל המופשט של היהדות...".

תודה ללינקזצר. בלינק הראשון שהביא, ישנם דברים מקבילים וברורים יותר שהבאתי פעם מפרופ' פאול ג'ונסון.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-24/2/2004 17:52 לינק ישיר 

.


ווטו



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-20/8/2004 09:46 לינק ישיר 

התרגום העברי מאחת התגובות לבלוג באידיש -

מחבר: אחר

אברם גדל בבית (ירא וחרד). מילדותו לימדו אותו שאסור לשאול שאלות (להקשות קושיות). לעבודה זרה עיניים אך אינה יכולה לראות! – דברים נשגבים. מי ברא אותה? – היא תמיד היתה. מתפללים אליה וזה לא תמיד עוזר? – לא ניתן להבין את הכל. שלוש פעמים ביום היה על אברם להאכיל את האלים. רבו הסביר לו שאם לא יעבוד את האלים, הם יענישו אותו.

אברם, אבל, לא נתן שישקרו אותו. הוא השכיל לדעת שדתו של אביו שקרית. בזמנים ההם עדיין לא היו בלוגים, החל אברם לשוחח עם לקוחותיו של אביו. כך במשך הזמן למד שהוא לא היחיד בהשקפותיו. יום אחד כאשר היה לבד בבית, ניפץ את כל האלילים.

תרח הגיע הביתה ומצא חורבן. קרע קריעה כדין המוצא כזה חילול האל. הוא ניסה לחקור את אברם, אבל אברם הוציא בתחכום הודאה מתרח שגם הוא אינו יודע איך שהאלים יכולים לעשות מאומה. תרח לקח את אברם לרב. לאברם לא היה "דרך ארץ" בפני הרב והוכיח לו את הפכפכיותו.

אור כשדים היתה עיר של יראים, עיר ועם בכשדיים, ירושלים של המזרח התיכון, מבצר של אמונה, מסוגרת בצורה הרמטית מפני ההשקפות הנילוזות המרחפות על הרוחות הרעות המגיעות מ(תרבות) מצרים. העיר היתה מחומשת בעסקנים ובקנאים העומדים על המשמר מול כל פירצה המתנכלת לחדור חלילה וחס לכל בית "משלנו".

מובן מאליו שלהלויה של שברי האלילים, יצאה כל העיר. נמרוד הספיד בבכיות. הוא הזכיר שכעת מבינים למה באות כל הצרות – שטפונות, רעב, מחלות... כי כבר זמן מה מסתובב כאן מסית ומדיח שמשחית אחרים ולא עשו דבר. עד כדי כך שהגיע מצב שבתוך הפלטרין של מלך, במקום כזה קדוש, יתבזה בצורה כה גרועה הדבר המקודש לנו ביותר. ומה עוד על ידי אברך משלנו...

שררה אוירה של התעוררות עצומה. כל אחד קיבל על עצמו לתקן אצלו את הדברים הדרושים תיקון, וכולם נאספו והסכימו יחד שאת אברם צריך לרדוף ולבער מתוכם. ישנם כאלה האומרים שרצו אפילו לשרוף אותו. בקיצור, אברם לא ליקק שוקולד. משפחתו היתה צריכה להגר משם מרוב בושות.

אברם החליף את שמו ונסע לארץ זרה. לא ידע את השפה ולא הכיר את בני האדם, אך יכל לחיות כפי אוות רצונו, ולהאמין במסקנות שהגיע אליהן כתוצאה ממחקריו.

זה היה אבינו אברהם ע"ה. אנחנו רק יכולים לשאוף להגיע לקרסולי גמליו. למרות שאין לנו את האומץ לצאת נגד הדת של הקהילה, בכל זאת תחת המחסה הנפלא של הרשת ננסה להתמודד עם העבודה זרה שלה ולא נשקר את עצמנו כפי אשר כולם משקרים את עצמם.

___________

מקורות: מדרש לנוער, צאינה וראינה  

תורגם גם לאנגלית.


תוקן על ידי לינקזעצער ב- 23/08/2008 23:04:51




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-20/8/2004 11:05 לינק ישיר 

לינקי

רק חבל שלא נפתח עם המאמר הזה אשכול חדש בשם כמו: 'אברהם אבינו-עכ"ח'!



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-24/8/2004 03:23 לינק ישיר 

לינקי גם אני מצטרף לדברי בוגי
ושולף לך את אצבעי הירוקה
ורק בשביל הבלוג המקסים הזה אני מקפיץ את האשכול





הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-24/10/2006 11:00 לינק ישיר 

מסע אברהם (מבחן)
http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=2067351

_________________

בברכה.




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-24/10/2006 12:35 לינק ישיר 


התשובה לאמונה באלוקים יחיד היא ברורה, כי זו מסורת שעברה מאב לבן בלי הפסק וברציפות מאז אדם הראשון ועד אלינו, בניגוד לתיאוריה של מוצא האדם מן הקוף, שאין לה שום אסמכתא במסורות של בני האדם.




דדווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מנותק
נשלח ב-24/10/2006 14:30 לינק ישיר 

חן חן על הקפצת האשכול.
אכן מאמר קלאסי של בטחון עצמי בגרוש של מומחה במיל. חבל שהקריטריונים בגלילאו (כנראה) אינם עקביות ורמה אלא כיוון אידיאולוגי. אני מניח שמאמר של רב שניחן באותה רמה של טיעונים (ירודים) ובאותה מידת בטחון עצמי (חסר בסיס), לא היה מתקבל שם.

אם זו מצויינות בחינוך (הוא מעיד על עצמו שהוא פועל בתחום זה), אז אני יכול להבין איך אנחנו נראים.

ועוד הערה לסיום.
חבל שאותו מומחה לאבולוציה אינו מומחה לפיסיקה, או מתמטיקה אלמנטרית (ברמה של תיכון), כי זה היה עוזר לו להבין שאף אחד אינו יכול להוכיח שהארץ לא נעה או כן נעה. קופרניקוס רק הציע שינוי של מערכת קואורדינטות, ותו לא. אין כאן טעות ולא צדק. סתם מערכת נוחה. כמו"כ אין בתנ"ך רמז לכך שהארץ נמצאת במרכז, שכן גם השמש שעמדה בגבעון מבחינת יהושע עשתה זאת מבחינתו. הרי האירוע מתואר מבחינת יהושע. האם אותו 'מלומד' שכתב את המאמר לא נוהג לומר שהשמש זורחת במזרח ושוקעת במערב?
אם הוא מבין באבולוציה כמו שהוא מבין במתמטיקה תיכונית, או במצויינות בחינוך, אז דומני שלא הייתי בונה הרבה על המומחיות שלו.

_________________

מיכי




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-25/2/2007 10:02 לינק ישיר 

http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=192308&whichpage=2#R_1

יענטע בשם קושנר -

'הקשר ההיסטורי שלנו עם האל, מתפתח מזה של אבא אוטוקרטי לזה של מבוגר תומך'. כמובן, שהבנה זו תלויה בהתבגרותנו כפי שצויין באשכול זה. (כך גם המחשבה שהאל זקוק כביכול להתבגרותנו ולא לתלותנו בו.) historical relationship with G_d as evolving from that of an autocratic parent-figure, to that of a supportive adult

_________________


בברכה




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-20/3/2007 02:00 לינק ישיר 

בהתחלה, היה האדם צעיר, אכל מפירות גן עדן, טוב העץ למאכל ותאווה לעיניים. ובעקבות זאת גם למד לבהחין בין טוב לרע. וזה שלב ההתבגרות הראשון שלו, להכיר את העולם.

אחר כך הוא גדל וחיפש עוד הנאות. עבד אדמה, רעה צאן, וחטף נשים מכל הבא ליד. הוא גם אהב לחלל בחלילים ושאר כלי נגינה.

נמאס לו מהתאוות וחיפש רכושנות. חמסו זא"ז עד שלא נשאר לאף אחד שום כלום ושטפם המבול. ראה זאת נח הצדיק תמים ואמר - אין טוב באדם שיאכל ושתה וראה טוב בכל עמלו. נטע כרם והשתכר ונהנה.

יום אחד העולם התבגר והתפכח. היה זה בהופעתו של אברהם העברי. נמאס לו מהשטויות, והתחיל ללמוד חוקים ומשפטים. וגם את העושר לא הפסיד, שנאמר וגם מזה אל תנח את ידך.

אחר כך למדנו ניהול אצל יוסף ופרעה, קצונה אצל יהושע, ואט אט צמחו אימפריות, לאחד את כולם תחת הנהגת שבט אחד. כאותו פרופוסור (או ראש ישיבה) בתחילת דרכו, המסכם את כל הידע שבידיו ע"מ שיוכל להתקדם הלאה. הדא דכתיב בן ארבעים לבינה.

בא שלמה המלך. ראה הקב"ה בגדולתו, ואמר: יקרא שמו ידידיה כי ידיד הוא לי, אני אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן. במה זה יתבטא? אם הוא יחטא אענישו. אמר שלמה: לא מדובשך ולא מעוקצך, יוסיף דעת יוסיף מכאוב. והתוצאה ידועה - כולם התחילו בזה אחר זה לסגוד לעצים ואבנים (עד אז סגדו לכוכבים).  הדא דכתיב בן חמישים לעצה.

כיוון שכך נחרב הבית, וגלו ישראל. כיוון שחזרו שחטו את היצר ובקשו לגנוז את ספרי שלמה. עד שבאו חכמים ואמרו, לא שלמה אשם אלא החוטאים. כדרך שהיה בתעלת בלאומילך.

אמרו: היכי נעביד? נהיה חכמים וצדיקים, יוסיף דעת יוסיף מכאוב, נהיה טפשים, והכסיל בחושך הולך. אלא ננסה משהו חדש, הפוך על הפוך. נחלק העולם לשניים. אלו אומרים נחכים ואלו אומרים ניטפש, ותרוויהו לחומרא ולקיצוניות. מחנה אחד גורס: אם מישהו נותן לי סטירה, לא אחזיר לו שהרי אני חכם. ואל אשתוק שהרי איני טיפש. כיצד אעשה? אשמח בייסורים. ואומר לו: הכה תכה, אל תחדול, ובכך ינוכו עוונותי. וכך צמחה דת האהבה. ומחנה השני גורס: אם נתן לך סטירה, תן לו בעיטה. וכך צמחה השנאת חינם. ולא מצינו בזה הפוך על הפוך? אלא כיוון שנתת לו בעיטה הועף לקצוות תבל ואתה יכול לשבת בשקט. וא"כ מעשה חכמה הוא.

גדלנו והתבגרנו. וכי זו חכמה היא? חכם הוא הרואה את הנולד, שיקבל עוד סטירות, לפיכך אין דינו אלא בסיף. וכך צמחה הדת הידוע. הדא דכתיב בן שמונים לגבורה.

ומחנה חבירו אמר, וכי חכמה היא לתת בעיטות? מעשה ריקים הוא. אלא נתעטף בטלית ונשב בבית המדרש. ועדיין אנו למטה וחברינו למעלה, ולא זו תקוותנו? אלא שנתפלפל ונאמר: אין תורה מן השמים. ונאמר: אין תחיית המתים. וכך תיראה חכמתנו שלא ע"י מעשה ריקים. ומקצתם אמרו: וכי זו חכמה? אלא נראה את כוחינו בתורה ונטהר שרץ בק"נ טעמים. כיוון שכך אבדה חכמת חכמים ובינת נבונים נסתתרה, ואין איתנו יודע עד מה, והעולם כולו נתון בחושך גדול, לא ראו איש את אחיו ולא הבינו איש את קרובו. בת קמה באימה כלה בחמותה. זה אומר הצדק כולו שלי וזה אומר כולו שלי, ואין שלום בעולם, ומלכויות מתגרות זה בזה.

בד בבד נהגנו כמנהג הזקנים השואפים למלא נשמתם, והתחלנו להתפלסף וללמוד מדעים מעניינים. גם חז"לינו הצטרפו לחגיגה, ובללו את כל הידע שבידם לספר אחד. (בעצם שניים). וגם לספר (מליצה אני אומר, ולא לזלזולא חלילה) סיפורי סבא וסבתא.  

הזקנו ואמרנו - מה טעם בסיפורים אלה. נחיה לעצמנו ונהנה. כי מחר נמות. החלו כל העולם לעסוק במשתאות, ואלו בזמירות, ואלו אומרים: לא כי אלא דברים שהן כדבש וחלב יהיו תחת לשונך ועסקו בגימטריאות ורמזים, ות"ח אומרים: לא כי, אלא אני חכמה שכנתי ערמה, ה' קנני ראשית דרכו, מפעלות ראשונים אל תעזובו. כיוון שכך נמצאת חכמה כשעשועים משחקת בתבל. וכל אחד משתבח ואומר: אבדה חכמת חכמים ס"ד? האיכא אנא.

וילכו כולם לעבוד איש איש את אלוהיו. זה קורא בשם דרווין, וזה בחוקי ניוטון, זה בתורת פיתגורס, וחבירו מחרה מחזיק אחרי תומס המאיר לארץ. ויחברו זה אל זה ויאמרו: הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם. ויבנו ערים גדולות וילמדו בני אדם הפרימיטיבים דעת, ויבנו אוניברסיטאות ויחוקקו חוקים ואמנות. דא עקא, חבריהם התאחדו לעצמם, ויבנו גם הם כנ"ל. ויבנו אלו ואלו וצבאות להגן מפני אויביהם. וירעצו וירוצצו את בני ישראל בתווך אלה מזה ואלה מזה, ולא מצאו מפלט אלא באמריקה ובארץ האבות. וילכו הערבים וינפצו מגדלים ויחדלו לבנות העיר וילכו ויתלו את האויב על העץ. ושוב מלכויות מתגרות זה בזה. וכבר שכחנו איפה היינו.

באו הדתיים ואמרו: ואנו בחוץ עומדים? אלא נתחלן. ויתחלנו ויתערבו בגויים וילמדו מעשיהם. כיוון שהתחלנו לא ידעו מה זה תורה, ותתקוף את העולם מגפת אלצהיימר, ואין זוכר ואין יודע מעשה הדת היאך? מעשה חכמה היאך יעשה? וכל אחד ממציא המצאות לפרש דברי קדמונים, ואין מבין ואין רואה לכוון לאמת, וכל אחד נכווה מחופתו של עצמו וחושב שהגיעתו דלקה וחונק את הדליקה ונכווה יותר. וישראל מתבהלין ואומרין להיכן נברח ונלך להיכן נברח ונלך. והם אינם יודעים שבפיך ובלבבך לעשותו, ולא בהולכי מעבר לים לסחור בדברי תורה, ולא בשמיים המגביהים את עצמם לקרוא את עצמם רבי. באו ראשי ישיבות ואמרו, מוטב לא נפרש כלום ולא נטעה. ולא נחקור אחר כוונות הקדמונים אלא נתהלך בתמימות. ויתהלכו בתמימות, ראש בקיר קיר בראש, וילמדו גמרא ויאמרו מעשה הדת איתנו מדור דור, יאמרו לתלמידיהם "אנכי הרואה" והם אינם יודעים שנשתכחה תורה מישראל, ואין מעמיד הדין על בוריו. וחפצי האמת מתבהלין ואומרים להיכן נברח ונלך להיכן נברח ונלך.




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-20/3/2007 02:16 לינק ישיר 

מכתב מהעתיד (ו' אלפים תרפ"ז) (מוישהגרויס)
http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=793429

_________________


בברכה




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > התפתחות [אבולוציה] בהקשר היחס לאלוקים ולדתו
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
1 2 לדף הבא סך הכל 2 דפים.

bholext