| נשלח ב-31/12/2009 11:04 |
 |
| |
איזה כיף לכתוב מאמר בשבח הסיפור במחשב נייד, תחת תאורה חשמלית עם כוס אספרסו משובח.
|
|
|
|
| נשלח ב-31/12/2009 11:58 |
|
| |
|
|
|
|
| נשלח ב-31/12/2009 17:40 |
|
| |
ברצוני לצטט קטע מקזין (שאת מקורו הביא ספרן)
"בתרבות המדע "מתגלה", למשל, בבתי הספר תופעה של "הפרעת קשב וריכוז" ומיוצרת בעבור הלוקים בה תרופה בשם "ריטלין". תרבות הסיפור, במקרה הזה, תעדיף להפנות עין ביקורתית כלפי מערכת החינוך. ללמוד מה בכיתה – בעומס, בכלי ההוראה, בשיטות הלימוד – מקשה על התלמידים להתרכז. מה דרוש להם כדי למצות את הפוטנציאל שלהם. עד כמה נלקחה מהתלמידים האפשרות לנוע במרחב, לגלות את נטיותיהם השונות. עד כמה המערכת מבקשת להשתיק את הפרעת הקשב והריכוז, ככל שהיא קיימת, להשליט סדר, שישרור שקט, ועד כמה הדבר מועיל לילדים ועד כמה הוא פוגע בחירותם. יותר מכך: בתרבות הסיפור תישאל השאלה עד כמה האבחון "הפרעת קשב וריכוז" הוא ביטוי אידיאולוגי לסיפור-על אחר, המוצנע מהעין, שלפיו דרושה לאדם יכולת גבוהה של קשב וריכוז לטובת תפקוד יעיל, כישות כלכלית בחברה, ולא דרושים לו החופש למרוד, לצאת, לחפש. קשה להגזים בהשלכות של המגמה הזאת על נפש האדם והחברה האנושית. מגוון אדיר של שאלות וחיפושי דרך מוצא מכלל שימוש בתרבות המדע. מה האדם צריך? מה הוגן ומה מנוול? איזה מין חיים אנחנו רוצים לחיות, אילו מין יחסים עם בני אדם אחרים ועם הסביבה אנחנו רוצים לקיים? מגוון עצום של חוויות ואפשרויות הכרה מתפוגג. "
לצערי התחושה של "סיפר אחר", היא למעשה התחושה היום של האומנות והתקשורת. דהיינו התעלמות מעובדות ופעילות לפי תחושות (את זה אפשר למצוא גם אצל הוגים מהשמאל-הסרט ג'נין ג'נין, ירוקים-המשבר האחרון סביב זיוף נתוני התחממות כדור הארץ, זיוף דוחות עוני על ידי אדווה, התנכלות העיתנות והפרקליטות למצליחנים).
זהו כמובן נושא לדיון אחד.
נגיעה לדבר היא, האם החשש משיח זה של תחושות מול עובדות משקף הבחנה בין השיח הנשי לשיח הגברי?
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-31/12/2009 23:10 |
|
| |
חבצלת, את מבכרת "שוויון הזדמנויות" על פני חיים מאושרים. אני לא.
הפמיניזם הרס להרבה נשים את החיים: קמו כמה מוצלחות ובעלות יכולת (ג'דאיות בלשננו), שיכלו לשלב חיי אישה וקריירה, והפכו את כולנו- שלא תמיד בעלות יכולת כזו- לנשים שמוכרחות לעבוד כי ככה זה היום, ונכנסנו בעל כורחינו למשהו שהוא לא טבעי לנו:
מעגל חיים של עבודה, הצלחה פיננסית, כסף, אסרטיביות, לחץ, פרסום. הרבה מאוד נשים שנמצאות במצב הזה ממשיכות להצליח רק בעזרת פרוזק ודומיהם (שלא לדבר על אדקס במחזור, הרי חייבים להמשיך כאילו אני גבר), ובנוסף נשאר כמימים ימימה העול הישן של בית ילדים אוכל וכביסות. אז נכון שהבעלים היום מסייעים וגם אני זכיתי לאחד כזה מותק שמסייע, אבל באופן כללי זה לא מתאים לרוב הנשים.
הניסיון לדחוף את כולן למשהו שמתאים רק למוצלחות ומיוחדות הוא לא הוגן ולא מועיל. רוב הנשים כן יעדיפו חיים מאושרים על פני שוויון הזדמנויות, רוב הנשים יעדיפו אימהות מספקת וטובה על פני קריירה מבטיחה ונוצצת, ואני ביניהן.
אין בדברי אלה שום הסכמה עם שוביניזם מגעיל כמו שהוזכר כאן, אבל הפמיניזם מזיק לעיתים יותר ממה שהוא מועיל.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/1/2010 08:57 |
|
| |
יעקבקב
האם באמת היית רוצה לחזור למצב של בת הנמכרת ע"י אביה להיות אשה שלישית של זקן?
|
|
|
|
| נשלח ב-1/1/2010 09:31 |
|
| |
בהמשך לדברי צעג- מה שכתבת נכון, אבל השאלה היא היום -מה את מעדיפה, האם מישהו אחר יתווה לך את החיים לטוב ולרע, או שאת בעצמך תהיהי הריבון על חייך- לטוב ולרע
|
|
|
|
| נשלח ב-1/1/2010 10:38 |
|
| |
הבעיה היא כמובן דרך האמצע.
באופן טבעי ברגע שהעולם נפתח לקריירת נשים (בעיקר כשכירות בתפקידים בכירים), הן הנשים ישאפו לכך והן הגברים יעריכו נשים מוצלחות כנשים בתפקידי ניהול.
התוצאה תהא פניה של נשים לתפקידים אלו הן להגשמה עצמית והן בכדי למצוא חן בעיני גברים, כאשר בשלב זה לא שים לב למחיר אותו ציינה הכותבת לעייל.
תופעה נוספת היא שהנשים פונות לעובד יותר במקומות מתחשיבים, כדוגמת מוסדות ציבוריים, עירוניים וממשלתיים. התוצאה היא ששדרת הניהול הבירוקרטית מתמלא בנשים בעוד שנדרת הניהול העסקית היא בעיקרה נשענת על גברים (יתכן וזה גורם לחלק מהבעיות הבירוקרטיות והמשפטיות של הסקטור העסקי במדינה).
|
|
|
|
| נשלח ב-1/1/2010 11:03 |
|
| |
[אני לא בטוחה שסבתא שלי היתה מאושרת מכך שאחיה למדו והיא לא, או מכך שבנוסף על שותפות בפרנסת המשפחה (לא קשור לפמיניזם, קשור לעולם בו משכורת אחת לא יכולה לפרנס משפחה) היא גם היחידה שהיתה צריכה לעבוד בבית (כביסה, ניקיון, בישול, טיפול בילדים וכו'). נראה לי שוודי אלן (גבר) צדק ככל הנראה כשאמר שנוסטלגיה זה באמת כבר לא מה שהיה פעם...]
|
|
|
|
| נשלח ב-1/1/2010 11:21 |
|
| |
בעולם המסורתי חלוקת התפקידים ומקומו של כל אחד היו ברורים וללא ערעור (כמעט), במצב כזה היה ברור לכל אחד מקומו והציפיות ממנו, יתכן ובמצב זה היה קל יותר להיות מאושר לחלק מהאנשים והנשים (אולי לרובם).
מצד שני יתכן שבתקופה שבה נהגה העבדות גם חלק מהעבדים חשו מאושרים במצבם (אני לא משווה, רק מביא דוגמה קיצונית שמראה שאושר זהלא המדד היחיד בעינינו).
נ.ב. הסופרת הבריטית דוריס לסינג (כלת פרס נובל לספרות ב2007) טענה כי שחרור האשה הושג על ידי המצאת הגלולה ומכונת הכביסה.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/1/2010 11:55 |
|
| |
מאזוכיזם למרות שהכל בהסכמה ואפילו מלוה בהנאה- עדיין הדבר נחשב לסטייה.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-1/1/2010 12:53 |
|
| |
לירוחם
האם כל אדם שבוחר להיות מאושר גם במצבים קשים הוא מזוכיסט בעיניך?
(אם התשובה שלך חיובית הרי צריך לשנות במילון את ההגדרה של מזוכיזם.)
|
|
|
|
| נשלח ב-1/1/2010 13:49 |
|
| |
צענע
חלילה לך לחשוד בי בחוסר ידע של ההגדרה במילון!
כל טענתי היא- זה שהאשה מסכימה להיות משועבדת וכ',= כי טוב לה בכך, והיא מאושרת במצבה. אינה אישור להתנהגותו של הזכר,
והבאתי כמשל את המאזוכיזם,
|
|
|
|
| נשלח ב-7/1/2010 13:46 |
|
| |
דברי הגאון רבי שלום משאש זצ"ל, ראב"ד ירושלים ורבה של יהדות מרוקו, בשו"ת שמש ומגן חלק ב' סימן ט"ז:
"גם מה שהביא הכותב, מחילונים שלועגים על החסידים שהם מדור הקדמון והנשים שלהם מתחדשות ומקושטות, אין זה כלום. והלעג הזה רגילים בו בכל ענין, והקנאה תקועה בלבם כשרואים אשת רב חסיד שהיא יפה כלבנה ומלובשת ומקושטת בהיתר גמור, וזה נוגע ללבם הרבה, כאילו רק הם ראויים לזה, ואינם יודעים שכפי האמת הרבנים והחסידים בדעותיהם ובתהלוכיהם הם מודרנים יותר ויותר מהם, כי אדם יכול להיות הדתי הגדול בעולם ועם זה יהיה המודרני הגדול בעולם, והתורה אינה כנגד המודרניזם, רק שיהיה הכל על טהרת הדת והצדק, במקום שהחילונים עושים באיסור ולא אכפת להו, ה' יחזירם ויחזירנו בתשובה שלימה אכי"ר".
(שמש_ומגן, בח"ח)
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-7/1/2010 14:12 |
|
| |
מעניין מאוד. נראה שמעמד האישה החרדית מאוד יציב
|
|
|
|
|
