מעמד האשה החרדית

בוגי- בזאת הצדק עמך. ידוע לי על משפחות אורתודוכסיות בהן הבעלים מתפללים בביכנ"ס אורת' ובנות זוגם בביכנ"ס רפורמי.

אמשלום- הייתי שמחה לקרוא את השגותייך בנוגע לריטואלים הדתיים, ובעניין השני- האנשים שמשכילים להסתגל לתנאי חייהם מאושרים יותר מן המתמרדים, גם אם הרואיים פחות.

נקודה נוספת שהוזכרה כאן, היא הגדרת אמצעי המניעה כמאפיין של שחרור האשה, אולם בתרבויות הקדומות בהן הנשים משלו, וסגדו לאלות נשיות כמו האלה קובבה היוונית והאלה קאלי ההודית- קידשו את הפוריות, והנשים השליטות החזיקו בגברים כאמצעים להוכחת כוחן ופוריותן.
לעניות דעתי, ראיה כזו נובעת מהאמונה, שהאשה מסוגלת להגשים את כעצמה ולהשתחרר רק כאשר תתפקד בהצלחה כגבר.

לא ניתן לומר שחור-לבן מהו מעמדה של האשה החרדית. מעמדה של כל אשה תלוי מאד באופי שלה ושל בן זוגה ובהרבה נתונים מהסביבה. החרדיות היא אחת מהנתונים והיא מתפצלת לפי החוג החרדי המסוים. עם כל המגבלות, יכולה אשה כמו אסתר יונגרייז לצאת מהאולטרא-חרדיות

אמשלום ושחרית,

עצם ההפרדה בין המינים היא עניין הלכתי, ואני רואה עצמי מחוייב להלכה. ההפרדה בין המינים בשעת תפילה, שמסמלת ביהדות התרוממות רוח ועבודת ה', די הגיונית בעיני, ואיני חושב שעלי להרחיב בכך.

התפיסה של האשה כשפחת הגבר, אינה, לענ"ד, חיוב הלכתי.

אף אני כגבר דתי הייתי שמח לו לנשים היה מעמד בציבוריות ובטקסיות הדתית. כיוון שהדבר לא יתאפשר תוך ביטול גדרות ההלכה והפיכת עבודת ה' לשוק בשר, הפיתרון הוא בהקמת מנייני נשים.

ואולם, מנייני נשים ייבנו על בסיס ציבור נשי שיתחזק אותם במסירות. למשל, ע"י ניהול תפילות 3 פעמים ביום (כן, כן).

דעתי על גברים שכל מאווייהם להיות חזנים ולא לעבוד את ה' ולהשתדל לחיות לפי ההלכה, אינה שונה מדעתי על נשים כאלו. אני מכיר לא מעט מקומות שאף גברים כאלו לא יוכלו לעבור בהם לפני התיבה.

לא, לא.

אל תספרו אותי,

אני לא מצטרפת.

ברוך הוא פטרני.

אשריי. שציווני כרצונו.

תחזירו רק את מה שגזלתם,,,תלמוד תורה הוא גם שלנו. זכותנו וחובתנו.

אמי, את טוענת שנשים משתתפות בטקסים דתיים מתוך דחף חברתי, ולא רליגיוזי (שהוא הדחף הראוי). האם טענתך שהדחף הדתי של נשים שונה מזה של גברים? אם כן - מנין סברה זו? אם לא - מדוע אין לך ביקורת דומה על גברים המשתתפים בטקסים דתיים (אם אכן אין לך, כאן הנחתי דבר שאפשר שהוא משולל בסיס)?

לעניין אמצעי המניעה ושחרור האישה: אין ספק שיש קשר, מאחר שלנשים שליטה רבה יותר במספר הילדים שהן יולדות, ובעיתוי הלידה. אין לזלזל בכך. אולם, מעבר לרעיון שאת מעלה (שאשה מגיעה ל"שחרור" - המרכאות שלי אבל גם שלך, אני חושבת - כאשר היא מתפקדת כמו גבר), שאני חולקת עליו מאד (מה רע בתפקוד כמו אישה? לי זה מתאים כבר שנים!), יש מקום לסברה שאמצעי המניעה וזמינותם יצרו לחץ קשה על נשים בחברות מסויימות לקיים יחסי מין גם כשאין הן חפצות בכך, שכן החשש להריון בלתי רצוי מופחת. מבלי להכביר מילים, זה בהחלט החליף דיכוי מסוג אחד בדיכוי מסוג אחר.

אממי,

טוב לראותך!

לא אנזוף בך על כך שאת מנתחת את המניעים והכוונות של נשים ממגזרים אחרים, כי נראה לי שאני בעצמי קצת חטאתי בכך באשכול זה, ומי ייתן שהימנעותי תהיה כפרתי...

אבל לגופו של עניין, מההכרות שלי עם נשים לא אורתודוכסיות, כמו גם עם נשים אורתודוכסיות, כמו גם עם גברים ממגזרים שונים ואפילו עם אנשים לא יהודים (תאמיני או לא..), אין לי אלא לחזור על מה שנאמר כבר, שאין סיבה אחת או מוטיבציה מקובעת לצורך של אנשים בתפילה בציבור.

אבל אני מודה שקצת חייכתי כשקראתי את דברייך, כי לא אחת עליי להיאבק עם הסטודנטים והסטודנטיות שלי, שחלק אינם מבינים מדוע יש צורך בתפילת הציבור, כי הם מרגישים הרבה יותר רוחניים וקרובים לא-להים אם הם מתפללים בעצמם על ראש הר או בחיק הטבע... אני מנסה להסביר את חשיבותו של בית הכנסת ושל המניין והם בשלהם... מה תגידי על זה?


ממללא, אני מבינה את הנקודה שלך אבל ממשיכה לא להסכים - חיים יהודיים מלאים אינם מלגת מצטיינים.

אמנם לא אני נשאלתי שחרית, אבל אם התפילה בציבור היא צורך, אז מה ההבדל באמת בין בית כנסת לבין ראש ההר בחיק הטבע?

צורך הוא עניין סובייקטיבי, ולכל אדם צרכים שונים.

המכנה המשותף הוא הרבה יותר מאשר צורך.

איקה,
ממתי תלמוד תורה הוא חובתך? כתב הרמב"ם בסוף פרק א מהלכות תלמוד תורה:
אישה שלמדה תורה, יש לה שכר; אבל אינו כשכר האיש, מפני שלא נצטווית, וכל העושה דבר שאינו מצווה עליו, אין שכרו כשכר המצווה שעשה אלא פחות ממנו. ואף על פי שיש לה שכר, ציוו חכמים שלא ילמד אדם את בתו תורה: מפני שרוב הנשים, אין דעתן מכוונת להתלמד, והן מוציאין דברי תורה לדברי הבאי, לפי ענייות דעתן.


אמרו חכמים, כל המלמד את בתו תורה, כאילו לימדה תפלות. במה דברים אמורים, בתורה שבעל פה. אבל תורה שבכתב, לא ילמד אותה לכתחילה; ואם לימדה, אינו כמלמדה תפלות

חבצלת- אינני חושבת שיש הבדל בין הדחף הרליגיוזי של גברים ונשים, אינני חושבת שגברים חרדיים מתפללים בציבור מתוך דחף כזה, ולבסוף- אינני מבקרת אף אחד.

ושחרית- לא התכוונתי לרבנים ולרבות לעתיד (או בהווה), אלא לצאן מרעיתם...

אריק,

סברא פשוטה,

אותו הרמב"ם אותו אתה מצטט קובע, שהנביא חייב בשלוש מעלות הכרחיות כדי להגיע לנבואה, ביניהם: 'חכם' -החכם מגיע לחוכמתו, קרי: להשגת כל המעלות השכליות, על ידי תלמוד תורה.

וברוך השם, התורה לא העלימה את קיומן של שבע הנביאות שקמו להם לעם ישראל.

מכאן שתלמוד תורה הוא גם נחלת הנשים.

כדי ליישב את הסתירה בין דברי לדבריך עלינו להגיע למסקנות הבאות:
1) כדי להיות נביא מספיק ללמוד תורה שבכתב, שהרי לימוד תורה שבע"פ לנשים הוא תפלות. וזו מוכח גם מנבואת אומות העולם, כי הרי הרמב"ם סובר שגם גוי יכול להתנבא והרי אסור ללמד תורה לגוי.
2) אם אשה רוצה להתנבא עליה לנקוט יוזמה יותר מגבר שרוצה להתנבא, כי את הגבר חובה למד תורה ואת האשה אם אביה למדה תורה שבכתב אינו כמלמדה תפלות.
3) ובכל זאת - כמה שנקצין אשה זכותה ללמוד תורה, גבר חייב ללמוד תורה.

זה מה שעולה מדברי הרמב"ם.

תוקן על ידי - אריק123 - 25/02/2004 17:05:19