מעמד האשה החרדית

רק להזכיר את אותו פרופסור לאתיקה שהכה את אשתו.
משום מה לא הוצע לפתוח חוג לפרופסורים מכים.

אמשלום, אני תמים דעים איתך בקשר לדברי שחרית. אני חלוק עליך לגבי הסיפא. אני משוכנע שאין מי שמטיף לאלימות במשפחה בחברה החרדית. טענתי היא שהסדר המונהג בחברה זו אינו מונע אלימות.

אריק, האם העובדה שמאן דהו אוכל אוכל לא כשר או מחלל שבת מהווה לגיטימציה להפרת הכשרות והשבת?

השאיפה שלי היא ששלומי אמוני ישראל לא יתרצו אלימות בהיתלות בפרופ' המתמחה באסטיקה, אלא יוקיעו אותה מעצם תורתם, יראתם וחכמתם.

ממללא,
אני כמובן מסכימה איתך לגבי החברה החרדית, ונראה לי שהדגשתי בדברי כי איני מאשימה מישהו בהטפה לאלימות. טענתי כי דיבורים ודרשות מסוג מסוים משפיעים על יצירת אוירה "תומכת אלימות". הדבר בעייתי, דווקא במקרים של אנשים שיחושו כי זו "חובתם" כלפי נשותיהם ו/או כלפי הקהילה בה הם חיים (שלא לדבר על חובתם לא-להים), גם אם אין הדבר נובע ממבנה האישיות האלים שלהם.
בנוגע לסיפא של דבריך - אני חושבת שלעיתים כשאין מונעים אלימות, הרי שלמעשה מעודדים אותה.

מתוך בחדרי - חרדים:

http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=936424


הודעת הגולש 'פוקר פייס':

היה בעבר בפורום דיון יחיד בנושא : הנה :

קראתי היום סיפור שהופיע ב"משפחה" בשבת האחרונה. להדליק את הנרות, שמו. לכבוד חנוכה.

הבאתי כאן את רובו, מלבד קטעים אחדים, שתמצתתי.
שימו לב בבקשה, להדגשות, וכשתסיימו תבינו, איך מגדלים את הילדים ואיך מחנכים אותנו ואותם - להיות "נשים למופת"...

תגובתי: שאט נפש. דוחה.



היא נותרה לשבת ליד השולחן, כתפיה שחוחות והדמעות מרטיבות את פניה.

רק לפני שעה סיימה להשכיב את הילדים. זה רצה בקבוק וזה רצה נשיקה. הגדולה נזכרה שהיא עוד קצת רעבה, והאחותה לא רצתה ללכת לישון בלי סיפור.

היא דווקא שלטה יפה במצב: נתנה לכל אחד את מבוקשו לפני השינה, הרגיעה, ליטפה ושרה שיר ערש. לבסוף יצאה מחדר הילדים וכבתה את האור. עכשיו תוכל לשתות כוס קפה חם ואז תתחיל להשתלט על חוסר הסדר שהותירו ארבעת הזאטוטים ברחבי הדירה.

היא התיישבה עם הקפה בפינה האוכל, נושמת נשימות עמוקות ומנסה לתכנן באופן בלתי מחייב מה תעשה קודם ומה אחר כך. לפתע נשמע קול המפתח הסובב במנעול הדלת. מה, כבר שמונה? כנראה שוב התארחה שעת ההשכבה של הילדים והיא לא שמה לב.
"שלום", אמר שאול, ממלא את חלל הפתח בנוכחותו.

"שלום וברכה, מה שלומך?" היא קמה על רגליה, מתוחה מעט, מותירה את הקפה להתקרר בכוס המיותמת. "אתה רוצה לשתות משהו חם? כבר אגיש לך את ארוחת הערב. רק הרגע סיימתי להשכיב את הילדים ועדיין לא הספקתי לסדר את הבית", הוסיפה בקול מתנצל כשראת את מבטו חולף על פני חוסר הסדר ששרר סביב.

"למה תמיד יש פה כזה בלגן?" קולו היה חד.

"זה לא כזה בלגן. אני מסדרת את זה בצי'ק צ'ק, " אמרה בשפל קול. "רק אגיש לך את האוכל".

שאול נטל את ידיו והתיישב ליד השולחן. היא הניחה למולו את צלחת המרק המהביל. "מה יש עוד לאכול?" הוא שאל בעודו טובל את הכף במרק.

"פסטרמה, סלט חצילים וקצת בורקס שנשארו מאתמול".
הוא העווה את פניו והמשיך לאכול בלי לדבר.

בתחילה רצתה לשבת לידו ולהתעניין כיצד עבר עליו היום, אך מראה פניו החתום גרם לה לפנות למטבח ולתחיל בהדחת הכלים.
"טוב, אני יוצא", שמעה לפתע את קולו של שאול מפינת האוכל.

"יוצא?" שאלה חלושות.

"כן, אני קופץ רגע להורים שלי". וכבר נשמע קול המפתח הסובב במנעול. רוחי סרה מן הכיור והתמוטטה על הכסא.

- - -

פעם, לפני חמש שנים, הם היו השידוך הכי מדובר.
שאול, הבן של מוזס, הבחור הגבוה והמרשים, ורוחי, הבת המוצלחת והמוכשרת של רוט. אין ספק שזה היה נראה שידוך מתאים ביותר. אמנם אבא של שאול הוא קבלן אמיד, ואבא שלה הוא רק שכיר, מנהל סניף של חנות מזון, אבל שאול היה השפיץ והיא - השפיצית. באותם ימים היא התהלכה "בעננים", נהנתה מגינוניו של חתנה ומקבלת הפנים המיוחדת שזכתה לה כל אימת שבאה לבקר את משפחתו.

אימו של שאול היתה מורה ידועה למוזיקה, אך כל זה לא הפריע לה, עם עזרה רבה כמובן, לנהל בית ביד רמה. שבע אחיות פופולאריות היו לו, לשאול, והוא היה השלישי לאחר שתים נשואות, הבן היחדים והמיוחס. היתה זו משפחה עליזה המודעת לערך עצמה, תמיד המה שם הבית, אוכל חם התבשל על האש ומגשי עוגות עמדו הכן במקרר.

ההורים מוזס הם שנתנו את עיקר הסכום לקניית הדירה לזוג הצעיר, על מנת שיוכלו לרכוש דירה בסמוך אליהם. ההורים שלה נתנו סכום הרבה יותר קטן. מצבם הכלכלים רחוק היה מאד מלהיות מזהיר, ורק שמה הטוב והפופולריות שלה כיסו על הפערים.

ואז הם התחתנו.

רק לאחר החתונה תפסה רוחי שגינוניו של שאול היו פשוט גינונים של ילד מפונק, שזכה לגדול על מגש של כסף, ושכל בקשותיו מולאו על ידי אימו ואחיותיו המעריצות עוד טרם הביע אותן במילים.

והיא לא היתה אמא שלו, היא היתה רק אישה עייפה, אם לארבעה קטנטנים שנולדו בזה אחר זה, שנטשה את כל תכניותיה לצאת לעבוד והיתה זקוקה נואשות לבעלה - - -

כיצד בעצם התדרדרו הדברים?

ממתי הפכו עבודות הבית להיות ביצה עמוקה שהיא טובעת בה נואשות?

מדוע הפכה היא, הנערה הפופולרית, לאישה סחוטה ועייפה אשר התענוג הכי גדול שלה הוא לשתות כוס קפה חם ללא הפרעה?
ממתי החל שאול להיות קצר רוח ועצבני כל כך בכל מה שקשור לבית ולילדים?

למה עולים תמיד כל נסיונת השיחה וההתקרבות שלה על שרטון?
הוא היה יוצא עם בוקר ללימודיו ב'כולל'. הוא ויתר על הפסקת הצוהריים בבית בשל המרחק (?) והיה מנצל אותה לעניניו. בערב היה חוזר הביתה מלא תלונות, ומשתדל לצאת ממנו במהירות הגדולה ביותר וללכת לבית הוריו החם והשוקק.
ורק היא נותרת מאחור, מותשת וחסרת כל אנרגיה, חשה כי מוחה הופך לעיסה דביקה וכל ישותה - למטלית רצפה - - -

כמה זמן היא כבר יושבת ככה?

רוחי התנערה וקמה ממקומה. שאול יושב עכשיו מן הסתם במטבח החמים, כל אחיותיו הצעירות סובבות אותו כעדת מעריצים. "תאכל משהו חם, שאולינקה?" שואלת אמא שלו ומיד מחממת לו בלינצ'ס עם רוטב או פורסת מעוגת התפוחים. כנראה מסתובבים בבית עוד אורחים מעניינים, הטלפן לא מפסיק לצלצל והמוזיקה - להתנגן.

ופה הבית שקט יותר מדי, ומבולגן יותר מידי, וגם האוכל פשוט יותר מדי, והעוגות קנויות יותר מדי...

- - -

(בקטע הבא קופצת חברה ותיקה לביקור, הן מפטפטות קצת, רוחי - חסרת מצב רוח. ריקי, החברה, מתענינת אם קרה משהו.)

"לא קרה כלום", אמרה רוחי בקוצר רוח. "אני סתם עייפה. תשתי קפה?"

"למה לא?" חייכה ריקי. "אבל אחר כך אלך לי מיד. בעלי מחכה לי".

בעלי מחכה לי... מתי חיכה לה שאול בפעם האחרונה?
קשה היה לזכור.

(לאחר שיחה בינהן, מציינת ריקי, שהאור הפנימי של רוחי - כבה. היא מסבירה לה שיש צורך להדליק אותו מחדש. רוחי אומרת שאין לה "שמן בליבה ואור בנשמתה"... ריקי, מעודדת אותה, בקול מתרונן, ללכת לחפש אותו, דבריה מעורפלים אומנם, אבל היא סומכת על חברתה הנבונה, שתבין..)

ריקי יצאה, מותירה אחריה שובל של חינויות. רוחי בהתה כמה שניות בדלת שנטרקה אחריה, תוהה אם אכן היתה איזה מכירה באזור או שמא... ואז, בהחלטה נחושה, פנתה אל החדר.
היא פתחה בתנופה את דלת הארון, מביה בשאט נפש בדמותה המסמורטטת. אכן, עיניים כבויות לה, כתפיים שמוטות.
לא, לא זוהי הדמות מן השידוך המדובר ההוא!

לרגע רצתה לטרוק את הדלת, לשוב ולשקוע ברחמים העצמיים ולהאשים את כל העולם. אך במשנה הנצה בה לפתע איזו תחשוה אשר דגדגה בקצה כפות רגליה וזרמה באיטיות לאורך שדרתה.
לא, הדמות הניבטת כאן זו לא היא, זו רק מין תחפושת שעטתה על עצמה ושכחה להוריד, בטעות, או אולי מתוך עצלות? יש בה כל כך הרבה כוחות! אין לה ספק בכך. היא חכמה ואינטליגנטית. אם רק תסיר מעט שכבות אבק ממוחה, ישובו הדברים ויצופו. יש לה כל כך הרבה ידע, עליה להשתמש בו, ואם שאול לא ירצה לעזור לה בזה, היא תיעזר באנשים אחרים!
חסל סדר תרוצים! הגיעה עת המעשים!

רוחי סגרה את דלת הארון וניגשה אל החלון. רוח הערב הקרירה לטפה את פניה המיוזעים. היא נשאה את עיניה כלפי מעלה ואצבעותיה הלבינו על הסורג.

"השם", היא אמרה. "אני יודעת שאתה שומע אותי עכשיו וכואב את כאבי. אני יודעת שכל ההתדרדרות הזו היא בעצם ממך, ואני בטוחה שזהו ניסיון שניתנו לי כוחות לעמוד בו. אני אשתדל לעשות את זה, השם, אני רק מבקשת שתתן לי כוח ורצון".

שוב שטפו הדמעות את פניה, אך הפעם הן ניקזו איתן החוצה הרבה מרירות והותירו אותה רגועה יותר ונחושה בדעתה.
היא פנתה מן החלון, החליפה את החלוק המוכתם בבגד עליז (מתי היתה לבושה שלא בחלוק בימים האחרונים?) ואת המטפחת - בברט נחמד. אחר כך פנתה אל המטבח, הניחה בטייפ את הקטלת האהובה עליה, והחלה להדיח כלים במרץ.

- - -

לא קל היה התהליך, גם לא פשוט.

הדרך היתה מלאה במהמורות. משקעי העבר הפילו עליה צל עכור. אבל רוחי פסעה בה עקב בצד אגודל, בחריקת שניים, בנחישות. היא ידעה שלא ביום אחד ישתנו הדברים, אבל התאזרה בסבלנות ובאורך רוח אשר לא ידעה כי הם מצויים בה, וטפחה לעצמה על השכם כל אימת שהגיעה להישגים.
היא למדה להעלים עין ולהתעלם. היא למדה להזין את עצמה מתוך פנימיותה, מבלי להיות תלויה בחסדי הזולת. היא למדה להעירך את עצמה כם כשלא הכל 'דפק' כפי שרצתה או שהתכוונה, והיא השתדלה למצוא לעצמה מקורות אשר יעשירו את נשמתה, ירימו את רוחה ויעלו בה אור.

"תהיה היום בערב בבית?" שאלה בוקר אחד את שאול.

"למה את שואלת?"

"כי אני צריכה לצאת. רציתי לדעת אם אתה פה או שאזמין שמרטף".

"לאן את הולכת?"

"נרשמתי לקורס ביהדות בסמינר".

"באמת?" הוא הביט בה במבט מוזר. "לא סיפרת לי!"

"הנה, אז עכשיו אני מספרת", אמרה בנינוחות.

"טוב, אהיה היום בבית, אל תזמיני שמרטף".

היה הקורס ביהדות, והיו טלפונים עליזים לחברות נשכחות, והיתה הרבה מזויקה, וגם עוגות תוצרת בית פה ושם.
היתה השמרטיפת המסורה ששמרה על הילדים בזמן שהצטרפה לשאול בבקרו את הוריו, או סתם כאשר יצאו לאיזו שמחה משפחתית או טיול קטן.

היו הקניות הנחמדות, ולבסוף גם היציאה לעבודה כמרכזת חוגי הערב לנשים במתנ"ס השכונתי.

והיו התפילות הספוגות בדמעות, התפילות הבוקעות מעומק הלב לאבא שבשמיים שיעזור לה להדליק את הנרות בחנוכייה הפרטית שלה.

ככה, אט אט, התהלכה לה רוחי, מלקטת שרידי שמן ורסיסי אורות מן הסובב אותה.

ויום אחד, לאחר זמן, שוב הגיעה השעה ושאול שב הביתה מים של לימודים ועבודה. הבית היה גם הפעם שרוי בחוסר סדר, אבל רוחי היתה לבושה ורוננת. היא היתה עסוקה בהדחת כלים, מוזיקה התנגנה בטייפ, ובין כתפה לאוזנה היתה תחובה שפופרת הטלפון.

"אה! טוב, רותי. אני אסכם איתר יותר מאוחר בקשר למסיבה. פשוט, בעלי הגיע הביתה ואני רוצה לקבל את פניו".

היא הניחה את השפופרת וקבלה אותו במאור פנים. "שב, כבר אגיש לך אוכל. היה לי יום עמוס. עלי לארגן את מסיבת החנוכה לכל הנשים המשתתפות בחוגי הערב של המתנ"ס. כבר הזמנתי את הרב ויינשטיין לתת הרצאה, עכשיו אני צריכה להחליט בקשר להמשך".

שאול הביט מה, מופתע, היא הגישה לו את האוכל בצעד קליל. "אתה נשאר בבית הערב? רציתי לקפוץ לספריית הקלטות ו..."

"עזבי", אמר שאול. "מה את צריכה קלטות עכשיו? בואי ספרי לי קצת על המסיבה הזו. כבר הרבה זמן שלא שוחחנו, את יודעת?"

אם היא יודעת!

- - -

(וכאן מסתיים הסיפור, לא לפני שהיא מתקשרת לריקי החברה, מזמינה אותה למסיבה ומציינת בסוף השיחה):
"אבל זה לא העיקר, את יודעת, העיקר זה להדליק את הנרות!"

פוקר ? למה מביאים לפה הודעות של פוקרים ???

הודעת מציץ_ונפגע שהוצלה מאשכול מיותר כתגובה לדברי הניק "מנטש" שכתב בין היתר: "נשים דעתן קלה". אשר על כן ברוב המקרים כאשר אשה "נפתחת" היא זורמת עם זה הלאה ר"ל למחוזות קלי דעת אשר עיון ודיון "רחב אופקים" נמצא הרחק מאחוריהן. זה קורה גם לבנים אבל לבנות יותר.
אשר על כן חשובה מאוד ה"מסגרת", כן כן ההיא השנואה והממסדית! לבנים, וביותר לבנות.
לכן בן כזה יתקשה למצוא לו בת זוג כלבבו כמו שהוכח כאן.."


מציץ_ונפגע:

... הוא מביא בהוכחה לדבריו את מיעוט הבנות בפורומים כגון אלה. עכשיו, הבה נחשוב קצת ביחד מהי הסבה לתופעה זו.

במקרים רבים ,גבר חרדי יכול להכניס אינטרנט לבית גם אם 'סישמעקט זיך נישט' כל כך לאשתו , אבל האם אשה יכולה לעשות זאת בניגוד לרצון בעלה? נער חרדי יכול לחזור מאוחר בלילה(ליל ששי או סתם התמדה גולה בלימוד...) אבל מה חושבים על נערה החוזרת הביתה בשלוש לפנות בוקר? הנער יכול להסתובב , לשוטט , לרחרח וכך גם להגיע לספריות ,לחנויות ספרים , להכיר אנשים ולהרחיב אפקים . אבל הנערה ? אם היא 'כזאת' היא משלמת על זה במחיר כבד מאד (ובדרך כלל קשה אפילו להעלות מציאות כזאת על הדעת).כל זה שלא להזכיר את העליונות בהשכלה תורנית.

צעדיהן של נשות ישראל הכשרות וחסודות נשמרות בידי מחנכותיהן , הוריהן ובעליהן וכך נשללת מהן החופש הרוחני המינימלי שאדם זקוק לו בכדי שיוכל להגיע לפורום כמו זה שלנו. ואחר כך בא עוד ה"מענטש" הזה ומשתמש בדעה הקדומה הזו עצמה , שהיא היוצרת את המציאות הזאת , כ"הוכחה" לעצמה. לא רק שלא נותנים להן את התנאים שמאפשרים לאדם , בין השאר, להגיע לפורום כמו זה , אלא שעוד מעיזים לטעון שהסבה שהן לא כן הוא בגלל שכבר גלשו רחוק יותר רח"ל.

שימו לב שגם כשמדובר ב"שיקום" (גם כן שיקום) העצמיות של רוחי, הסטריאוטיפ החרדי שולט:
1. כל המעמסה לבצע את השינוי מוטלת עליה. שאול ממשיך בשלו עד שהוא מגלה לפתע שהכל השתנה.
2. אין חלילה שינוי בחלוקת הנטל בבית. העול בבית נשאר על רוחי.
3. והכי חשוב. לא רק שהיא היתה לבד, ואת כל תהליך השינוי היא עושה לבד, גם בסיום היא נשארת לבד. והאמינו לי - גם מכאן והלאה היא תישאר לבד.
הביטו סביבכם - כמה נשות אברכים אתם מכירים, שמלבד העובדה הטכנית שהן נשואות, חיות לגמרי לבד?
הרבה, מה?


אוי לשכן ואוי לשכנו

מקודשות בלי סוף

בעוד רבנים מתדיינים בסוגייה היכן להקל - בבתי הדין הרבניים או בהלכה, ממתינות נשים מסורבות גט לחירותן שנים ארוכות. השבוע הוקרן בכנסת סרט תיעודי על מצוקתן, כמבוא לדיון בנושא. אם לא יזדרזו הרבנים, יבוא השינוי מהח"כים

מאת: איתמר מור (מקור ראשון)

ארבע וחצי שנים המתינה שרי דיסקין לבעלה שייתן לה גט. למעשה, 'המתינה' היא מילה מאופקת לתיאור המציאות. היא ביקשה, ייחלה, התחננה, בכתה ומה לא. כשנודע לה שבעלה מנהל מערכת יחסים עם אישה אחרת, היתה בטוחה שעכשיו סוף-סוף תקבל אותו. כי היא הרי נשמרה מכל משמר שלא לעשות דבר וחצי דבר שיחשיד אותה בניאוף ויגרום לדיינים בבית הדין שלא לצדד בה, אפילו לא שיחת טלפון. גם כשהתחמק מתשלום המזונות היא שתקה; כי הרי מה כבר יכלה לעשות.

דיסקין, בחורה חרדית משכילה מבית חרדי, עובדת כמפיקה בתחנת הרדיו האזורית 'רדיו קול-חי'. במשכורת הקטנה שהיא מקבלת היא מכלכלת את עצמה ואת שני ילדיה. החברה שבה היא חיה הטמיעה בה את הביטחון המלא במערכת הרבנית ובבתי הדין. אחרי כמה שנים שבהן בתי הדין והדיינים התעלמו מראיות, עיכבו שימועים ודיונים ולמעשה החליטו כל פעם מחדש בעצם שלא להחליט, האמון נסדק והתערער. השבוע, ביום שני בכנסת, היא עמדה על הבמה מול אולם מלא ואמרה: "מה שפגע בי היה אוזלת ידו של בית הדין הרבני. בתי הדין גורמים לעינוי דין שאין כמוהו. הם התעלמו, התעכבו, לא טיפלו, זילזלו. בעוד בעלי חי עם אישה אחרת, אותי שלחו לנהל איתו משא ומתן על הגט..."

גט תמורת כסף

דיסקין היא אחת משלוש גיבורות הסרט הדוקומנטרי 'מקודשת' של הבימאית ענת צוריה, אשר זכה בפרס וולגין לסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר בפסטיבל הסרטים הבינלאומי שהתקיים לאחרונה בירושלים. הסרט, שמביא לראשונה אל המסך את זעקתן של מסורבות הגט, מתמקד בשלוש נשים נשואות צעירות הכלואות במלכודת הבעל ובית הדין הרבני. במסע החיפוש הנוקב מעלה צוריה את התסכול וחוסר האונים, באמצעות מעקב בן שנתיים אחר מאבקן הקפקאי של הנשים הללו בכדי לקבל גט כריתות, בעזרתן של קבוצת טוענות רבניות אורתודוכסיות מארגון 'יד לאישה' .

הסרט מתעד תמונת מצב חברתית המשקפת את מציאות חייהן של נשים רבות בישראל, הלכודות בתוך מערכת יחסים שאין להן עניין להמשיך בה. הסיטואציות שהגיבורות נגררות אליהן מעלות שאלות נוקבות מאוד באשר לסדרים הקיימים כיום בבתי הדין הרבניים ובזכויות העודפות המוקנות לגבר שאיננו נותן גט מרצון; זכויות המאפשרות לו להשאיר אשה בעגינותה, בעוד הוא, בחלק גדול מהמקרים, מקיים מערכת יחסים חדשה עם אשה אחרת ללא נישואין.

גם בתי הדין עצמם משתקפים מבעד לעדשת המצלמה זרים ומנוכרים. ברוב המקרים הם בוחרים לצדד בבעל ולהתעלם ממצוקות האשה. בחלק גדול מהמקרים הם מעכבים או דוחים דיונים, מתנהלים במסורבלות איטית ומשמימה, ולא פעם מציעים לנשים הבאות לפניהם "לקנות" את הגט בתמורה לבצע כסף שיציעו לבעל הסרבן. התמונה הקשה הזאת הביאה את ועדת הכנסת לקידום מעמד האשה, בראשותה של חברת הכנסת גילה גמליאל, להחלטה לקיים השבוע בכנסת הקרנה מיוחדת של הסרט, כדי להעלות את הנושא על סדר היום ולבחון דרכים לשינוי מעמדן של נשים הממתינות לגט שנים, ואת היחס כלפיהן בבית הדין הרבני.

סוגיית מסורבות הגט ובתי הדין הרבניים עלתה לסדר היום כמה וכמה פעמים בשבועות האחרונים. מראֶה האודיטוריום בכנסת כשהוא מלא מפה לפה מלמד שככל הנראה הוגדשה הסאה.

כמו כל תחום המערב ענייני דת ומדינה, מדובר בקצה קרחון של פולמוס מפותל וסבוך, כשחברי כנסת וגם רבנים לא מעטים אשר נכחו בהקרנה ובישיבה סבורים כי הוא עלול להביא לקריסת מערכות כללית. החשש הגדול הוא כי סמכויות בתי הדין הרבניים לדון בנישואין וגירושין יופקעו, ושהצעד הראשון בכיוון כבר נעשה לפני כחצי שנה עם העברתם של בתי הדין הרבניים תחת סמכותו של משרד המשפטים. השרה ציפי לבני שנכחה בישיבה דיברה על כך וביקשה מהרבנים הנוכחים להרים את הכפפה ולהציע פתרונות, ומהר.

אינני רוצה להיות זו שכופה מדיניות על הממסד הדתי", אמרה לבני. "הייתי מעדיפה שהממסד הדתי יעשה את השינויים בעצמו. עדיף לשנות מתוך אהבה והבנה, ושינוי שכזה יהיה רק לטובת הנשים ועם ישראל בכלל".

בעוד הרבנים החרדים ונציגי בתי הדין הרבניים אינם מוכנים לדבר על שינויים כאלה ואחרים, רבני הציונות הדתית ורבני 'צהר', שאינם שוללים רפורמות, מזהירים מפני ההשלכות הנובעות מחקיקה מתקנת גורפת מדי שעלולה להגביל את סמכויות בתי הדין. "צעדים דרסטיים מדי עלולים להביא למצב שבו שופכים את המים יחד עם התינוק", הם אומרים.
הרב שלמה ריסקין, רב העיר אפרת, חושש מאוד מחקיקה בעיקר משום שלדבריו הבעיה נמצאת לא רק אצל הדיינים אלא בראש ובראשונה בכוח הרב המרוכז אצל הבעלים. טיפול במערכת הרבנית לבדה כשהיא נטולת רפורמה הלכתית בנוגע לצמצום זכויותיהם של הבעלים והגבלתן, כמוהו כזריית חול בעיני הציבור. הגישה המתוארת הביאה את ריסקין לפרסם לפני כשנתיים בקובץ ההלכתי 'תחומין' קריאה הלכתית לבתי הדין לחדש את השימוש בסנקציית 'הפקעת הקידושין' במקרים של מסורבות גט, ולו כאמצעי הרתעה בלבד. המדובר הוא בהיתר הלכתי חריג שהיה בשימוש בעבר בקהילות ישראל השונות ובמסגרתו ניתן לדיינים כוח להפקיע את הנישואין גם אם בעל לא נותן גט בפועל. השימוש בהיתר היה נדיר ביותר, ואולם לדברי ריסקין קיימת לגביו עדות ספרותית והלכתית ענפה. המאמר עורר פולמוס גדול שנגרר לוויכוח הלכתי נוקב, ובו עד היום עומד הרב ריסקין בדעה חריגה לעומת שאר הפוסקים. הסוגיה העיקרית שעמדה בפני הרבנים היא הזילות במוסד הנישואין שעלול להיווצר בעקבות היכולת להפקיע אותם בקלות. לדברי ריסקין, דווקא הממדים המבהילים והקשים של התופעה כפי שנחשפו בסרט של ענת צוריה, מעידים על נחיצות סעיף ההפקעה. דחייה נוספת עלולה לדבריו לגרום בסופו של דבר להתמוטטות מוחלטת של הממסד הרבני.

לשנות מתוך אהבה

"אני חושש מאוד שבקרוב יזרקו את הממסד הרבני לכל הרוחות", אומר ריסקין. "מדובר באי-צדק שאסור שיהיה קיים ושיש יכולת לתקן אותו מבחינה הלכתית, ולא מעוניינים לתקן אותו. זה מביא אותנו לקצה שבו דברים עלולים להתמוטט ואנחנו נמצא את עצמנו מתקנים באמצעות הרס התשתית הרבנית. זאת לא הדרך משום שהבעייתיות נמצאת בשני המקומות: גם אצל הבעלים וגם בממסד הרבני. בסופו של דבר, כשנותנים לבעל כל כך הרבה כוח הוא הופך לשיכור מהעוצמה הזאת והוא גם משתמש בכוח הזה והדיין נותר חסר אונים. אם בעל לא רוצה לתת גט והוא מוכן לשבת בכלא או לחילופין לברוח לחו"ל, מה כבר אפשר לעשות לו?! ולכן אני טוען שהפתרון היחיד הוא בצמצום הכוח שנתנו לבעל בצד הגדלת הכוח של הדיינים. כמובן, אסור שההיתר של 'הפקעת נישואין' יגרום לזילות מוסד הקידושין. אבל אין שום סיבה שבית הדין, אחרי שניסה את כל האמצעים העומדים לרשותו, כולל חיוב גט, לא יפקיע נישואין. אני מצדד גם בצעדים אחרים כמו חוזה קדם-נישואין שישלול מראש מהבעל כל אפשרות לסרב לגט. בעל שמסרב לתת גט בניגוד לחוזה שהוא חתום עליו נותן לבית הדין יכולת לכפות עליו או להשית עליו סכום מזונות גבוה מאוד, הבעיה היא שאפילו את זה לא עושים. אני מסכים שאנחנו זקוקים בבתי הדין לדיינים הרבה יותר מבינים, רחמנים ואמיצים".

לעומת הרב ריסקין, הרב יובל שרלו, ראש ישיבת ההסדר בפתח-תקווה ומראשי רבני 'צהר' , חושב כי הרפורמה צריכה להיות בראש ובראשונה בתוך בתי הדין ורק לאחר מכן יש מקום לשקול רפורמות הלכתיות מפליגות כמו 'הפקעת קידושין'. לדבריו, המציאות שנראית בסרט היא גם המציאות הרווחת, ומכאן גם האצבע המאשימה המופנית כלפי הדיינים ובתי הדין.
"אני מתאר לעצמי שיהיו מי שיטענו שהסרט לא הוגן משום שלא הובא בו הצד השני ושהוא חסר איזון, אבל בשורה התחתונה הסרט מציג את המציאות. אני מכיר את הדברים מקרוב ועסוק בהם יומם ולילה, ובמקרים שמגיעים אלי באופן אישי.
הצעד הראשון בפתרון המצב הוא שהדיינים יגיעו לעבודה ושדיון יהיה דיון ושזמן יהיה זמן. זה עוד לפני ההלכה ולפני כל דבר אחר. מערכת הדיינות של מדינת ישראל, עם כל הוקרתי הרבה לה, עובדת בלא שום ביקורת. היא לא נתונה להשגחה, היא מתפקדת כמונופול ומרכזת בידיה כוח עצום שאין לו אח ורע בשום מערכת אחרת. מה שמחריד הוא שמאחורי המקרים והתיקים הללו שנערמים באולמות בתי הדין עומדים לא רק אנשים, אלא אלוקים בכבודו ובעצמו שמבקש את נרדף. זה חילול השם מאין כמוהו שבשמו של הקב"ה נעשים היום מעשי עוול. תיקון מערכתי הוא השלב הראשון. חוץ מזה, ישנם כבר היום אמצעי כפייה שלא מופעלים, או לא מופעלים מספיק על ידי בתי הדין. ישנו עוד מבחר אין סופי של סנקציות שגם אותן ניתן ליישם, אם רק ירצו. הרב ריסקין הציע את ההצעה הכי קיצונית, ובניגוד למה שהוא אומר, היא נדחתה על ידי רוב הרבנים. לפני 'הפקעת קידושין' יש קשת אין סופית של פתרונות ורק אם הם לא יעזרו, יש מקום להצעתו של הרב ריסקין, וגם אז כהרתעה בלבד, על-מנת להשמיט את הקרקע מתחת רגליהם של הבעלים".



--------------------------------------------------------------------------------



סביבה נשית תומכת

ארגון 'יד לאישה' מציע למסורבות גט סיוע משפטי בידי טוענות רבניות
הבעיה העיקרית העומדת בפני אשה שצריכה לעמוד בפני בית דין רבני היא חוסר היכולת לייצג את עצמה בצורה נוחה. בעוד שישנן נשים רבות העוסקות בעריכת דין, הרי שטוענות רבניות הן עדיין בגדר חיזיון נדיר. עד לפני כמה שנים נאלצה אשה לייצג את עצמה או לשכור את שירותיו של טוען רבני. רוב הנשים אינן יודעות את זכויותיהן בכל הקשור לתביעת גט. רבות אחרות נמנעות מלשכור טוען רבני משום שאינן חשות בנוח עם הצורך להיפתח לחלוטין מול הגבר שאמור לייצג אותן. הסרט מדגיש את הקושי הזה ואת המשברים שחוות הנשים תוך כדי התהליך, ואת החשיבות של סביבה נשית תומכת. לפני שבע שנים החל הרב שלמה ריסקין להוביל מהפכה בתחום כשפתח את 'יד לאישה', ארגון המציע ייעוץ משפטי וייצוג בבתי הדין הרבניים למסורבות גט בידי טוענות רבניות בתמורה לתשלום סמלי.
"אחרי שהגעתי ארצה", מספר הרב ריסקין, "שמתי לב שהשיעור היחסי של העגונות בארץ גדול בהרבה בהשוואה למקומות אחרים. אחרי ששמתי לב שאין טוענות רבניות, לקחתי על עצמי להקים בית ספר לטוענות רבניות שבו ילמדו את הנשים את הכוח שההלכה מעניקה להן לתבוע גט. השלב הבא היה כשהיו לנו מספיק בוגרות ונחשפנו לעובדה שיש הרבה נשים שזקוקות לטוענות הרבניות הללו, ולכן הקמנו את 'יד לאישה' וגם את 'הקו החם' שאליו פונות נשים במצוקה, ואנחנו משתדלים לעזור להם. אחרי שנכנסנו פנימה לתוך המקרים למדנו גם על מה שקורה בתוך בתי הדין, ואת זה אפשר לראות עכשיו גם בסרט".

http://www.makorrishon.co.il/article.php?id=2241

לעצם העניין

כל מה שנאמר כאן בדיון אינו נראה מתאים לאתר שבו דנים בתורת ישראל.

כל מי שפתח פעם ספר (חרדי) יודע שיש ביהדות הבדל ברור בין תפקידי שני המינים, מי לא מכיר את 'איזה היא אשה כשרה העושה רצון בעלה' וכהנה רבות, אין שוויון, ואין ביהדות מקום לחפש דבר כזה, גם אם אדם הראשון נברא דו-פרצופין עכ"פ השלב הבא הוא שחוה נבראה 'עזר כנגדו' (ולא הפוך, שמצלע ה'דו-פרצופין' יברא אדם-זכר).

הוא הדין הגישה למה שנקרא גזענות, היהדות היא גזענית, נקודה. כך הם כמה ממצוות התורה, ולא מצינו שחז"ל ינסו לתרץ את זה.

מה שכן מצאנו זה הסברים למה במובן של עבודת ה' (שזה העיקר) אין כח האשה (או הישראל (לעומת הכהן גדול) או הגוי) בטל מפני כך, וביכלתה להגיע לאותם מדרגות של בעלה, ויותר-אם תרצה.

זוהי האמת, ואין בכך רע, בימינו הדבר קצת יכול להביך, אבל אם נעמיק נבחין שאין בזה שום דבר כנגד הצדק.

להסביר כל פרט מה'אפליות' לכאורה, זה כבר עניין בפני עצמו, אך תחילה אל לנו להשלות את עצמינו.

.


שלמה

ומה הקשר בין מה שכתבת לבין הכתוב מעליו?

וכי הקביעה שלך לגבי ההבדל בין תפקידי נשים וגברים, מצדיקה עינוי דין וגרימת סבל לנשים מסכנות שנישואיהן עלו על שרטון והן לכודות כשבויות, בעוד בתי הדין האמורים לשמוע לשוועתן, לא תמיד עושים מלאכתם?

מואדיב

אני ממש לא מתמצא בנושא, הטענות נראות צודקות ביותר.

לא התכוונתי לדברים שמעליי, אמרתי 'לעצם העניין' התכוונתי לנושא שהפורום התחיל בו. למשל על חלוקת התפקידים בבית, וזה לא אומר שזה אמור לגרום לבעל להזיע פחות מאשתו, ואם זה כך הוא חוטא למטרה. התפקידים שהוטלו עליו (פרנסה או גם לימוד התורה, לא ניכנס לזה) אינם צריכים להיעשות בפחות השקעה מהאשה.

תוקן על ידי - שלמה000 - 08/08/2004 23:17:32