כיצד ''השתלט'' הבעש''ט על ראשית החסידות?

פרופ' גדליה נגאל


הסיפורים ב"שבחי הבעש"ט" לא עברו צנזורה פנימית, וכך אנחנו יכולים לשמוע עדיין את הדי ההתחרות בין ר' נחמן ובין הבעש"ט. לפי המסופר אמר הבעש"ט שר' נחמן "רודף אחרי להרגני".
אף תלמידיו של ר' נחמן לא נחה דעתם מן ההצלחה של הבעש"ט ומן העובדה ש"כל העולם נוסעים אליו"



מפני שכמות התעודות על אודות הבעש"ט היא זעומה, נוהגים היסטוריונים להיעזר בחומר סיפורי ולדלות ממנו מידע ככל האפשר. הספר המרכזי שמספוריו סבורים הם ניתן לדלות מידע היסטורי הוא ספר "שבחי הבעש"ט", אשר מלקטם, ר' דוב בער מליניץ, היה חתנו של ר' אלכסנדר סופר הבעש"ט, אדם שידע רבות על מעסיקו. אנו נלך בעקבותיהם.
אחת העובדות החשובות שניתן ללמוד מסיפורי "שבחי הבעש"ט" היא העובדה שחוג ראשית החסידות לא היה חוג מגובש מלכתחילה ושעל ראשותו היו, ככל הנראה, לפחות שני מתחרים: הבעש"ט מחד ור' נחמן מקוסוב (קוסובר) מאידך. בדברינו הבאים נעמוד על הידוע לנו על ר' נחמן.
ר' נחמן מקוסוב1 השתייך לחוג החסידים בקוטוב, חוג שכל חבריו היו שווים.2 ברם, דווקא העובדה שר' נחמן הפר את המוסכם עליהם שלא "להתנבא", ושלח "לכל אחד ואחד [מאנשי החוג] מה שצריכין לתקן בזה העולם מחטאיו"3 מוכיחה שר' נחמן עסק בתוכחה. יתר בני החבורה ראו במעשה של ר' נחמן צורה של השתלטות, ואכן נאלץ ר' נחמן להסביר את מעשיו ל'מוכיח' מפולנאה. ר' נחמן היה באותו זמן "מחזיק כפר",4 דהיינו חוכר, אך ברור שהאיש היה בעבר מוכיח מקצועי.5 ככל הנראה טען לכוחות נבואיים וידיעת נסתרות. הכרתו במעלותיו והעובדה שהאיש היה בלתי תלוי בעשירי הקהל, היקנו לו עמדת יוקרה ועמדת עליונות בהשוואה ליתר בני החבורה. אין פלא, איפוא, שר' נחמן נשא עיניו לעמוד בראש החבורה וכאן התנגש בנסיבות שאינן מחוורות לנו כדבעי עם רצונותיו של הבעש"ט.
הסיפורים ב"שבחי הבעש"ט" לא עברו צנזורה פנימית, וכך אנחנו יכולים לשמוע עדיין את הדי ההתחרות בין ר' נחמן ובין הבעש"ט. לפי המסופר אמר הבעש"ט שר' נחמן "רודף אחרי להרגני".6
אף תלמידיו של ר' נחמן לא נחה דעתם מן ההצלחה של הבעש"ט ומן העובדה ש"כל העולם נוסעים אליו".7 על פי המסופר הם לחצו על ר' נחמן להתעמת עם הבעש"ט ולתהות על קנקנו. בפי ר' נחמן מתוארת המחלוקת בינו לבין הבעש"ט כמחלוקת עמוקה ורצינית. וכהגדרתו היא "מחלוקת ישנה שהיתה בין שאול לדוד המלך, עליו השלום, ואחר זה בין הלל ושמאי".8 אם מותר לנו לדייק בלשונו של ר' נחמן, הרי שראה את המחלוקת עם הבעש"ט כעקרונית, ושני פנים לה: הפן הגשמי והפן הרוחני. מחלוקת דוד ושאול היתה על השלטון וההנהגה, ואילו מחלוקת הלל ושמאי, הידועה ביהדות כ"מחלוקת לשם שמים", היתה בעניינים שברוח, הווה אומר: ניגודי השקפות.
על ר' נחמן היה ידוע שהוא 'מתמחה' בנושא הדביקות. ר' יעקב יוסף מוסר: "ששמעתי שהחסיד מוהר"ן קסויר נתן לאיש אחד מדי שבוע בשבוע סך קצוב עבור כשהיה בין אנשים להזכירו ברמז שלא ישכח שם הויה שיהיה נגדו תמיד...".9 עיסוקו של ר' נחמן בדביקות בא לידי ביטוי אף בגערה שגער בסוחרים, באומרו להם שניתן להיות בדבקות אף בשהותם בברסלא על היריד, כשם שהם חושבים על היריד בהתפללם את תפילת ה'שמונה עשרה'. ר' יעקב יוסף כותב: "שמעתי בשם מוהר"ר נחמן קאסויר שהוכיח לבני אדם שאינם מקיימין 'שויתי ה' גם בעוסקו בסחורה ומשא ומתן. וכ"ת [וכי תימא]: איך אפשר זה וכו'? הא בהיותו בבה"כ [בבית הכנסת] ומתפלל אפשר לחשוב בכל מיני סחורה ומשא ומתן, ה"ה [הוא הדין] איפכא נמי אפשר".10 בספר "שבחי הבעש"ט" מסופר שכאשר התפלל ר' נחמן, בעוברו בדרכו בזולקווא, על פי נוסח ספרד, שנתקבל על ראשוני החסידות, והציבור כעס עליו, אמר אחד: "...הניחו את האיש שהוא תמיד עם ה'".11
מובן מאליו שר' נחמן סבר שיש לו כוחות על-טבעיים. הסיפור מספר ששלח לכל אחד ואחד מן החבורה ואמר להם מה עליהם 'לתקן'12 אף בפגישתו הראשונה עם הבעש"ט נוהג ר' נחמן קלות ראש בבעש"ט וקורא לו: "ישראל", כאילו הוא ילד או אחד מפשוטי העם.13 הוא מנסה להעמיד את ידיעותיו של הבעש"ט במבחן בתחום ידיעת המחשבות, תחום בו הצטיין ר' נחמן.14 אמנם, על פי "שבחי הבעש"ט", ניצח הבעש"ט ב'מבחן', אך ברור כי נושא הדביקות ותוצאותיה היווה נושא מרכזי בתחרות שבין ר' נחמן לבעש"ט, תחרות שעל ראשות ומנהיגות חוג ראשית החסידות.
ביקורת כלפי אנשים הנותנים דופי ב"שלומי אמוני ישראל" היודעים כיצד להגיע לדביקות, נשמעת מן המשל הבא: "... שרצה מלך אחד לצייר בסממנים היכלי המלך. ונתאספו אומנים מכל מדינות המלך לראות מי יצייר יותר חידוש. וצייר אחד שיבולת שעומדת בשדה ועליו(!) עוף קטן. ותמהו על חידוש זה. ובא ערל אחד מפחותי ערך ונתן דופי: כי בשדה תמיד מתנועע(!) השבולת, וכאן עומד על עומדו. והצייר עמד וצייר צורת המחרישה והפועלים הולכים אחריו. והוטב למלך ולשרים. והערל הנ"ל נתן דופי: מה שראוי להלוך בימין צייר בשמאל. ונתבייש הצייר, כך כמה פעמים עד שבאחרונה צייר נערה המשרתת ומקשטת למלכה בחדר פנימי. והאיש הנ"ל נתן גם כן חסרון. אז הכהן מכה רבה1 איך אתה נותן דופי בנערות המלך בחדרי חדרים שלא ראית מימיך אותם?!"15
בשמוע ר' נחמן את תלמידיו מדברים בגנות הבעש"ט גער בהם והמשיל להם את המשל הבא שיש בו מוחטחבים משותפים למשל הקודם: "פעם אחת עשו שני שרים גדולים כתר למלך והוציאו עליו הון רב. וכאשר באו לגמור את הכתר נפל(!) ביניהם מחלוקת איך להעמיד האבן הטוב. זה אומר בכה וזה אומר בכה, ושניהם כוונתם הוא בשביל גדולת המלך. וכאשר נעשה מריבה ביניהם עבור זה עבר אחד מהמון עם ומר לדברי אחד מהם. וגערו בו בנזיפה: אתם, מה לך להכניס את עצמך בתגר שאינו שלך"?! אם אנחנו מריבים על זה הלא אנחנו יודעים גדולת המלך מאד, ולפי גדולתו צריך להיות כך או כך. וכן גם כן המחלוקת שבינינו היא מחלוקת ישנה... ואיך אתם יכולים להכניס ראשכם בזה?!"16
במחקרי על אודות אחיה השילוני17 הגעתי למסקנה, כי אחיה השילוני "התערב" כביכול במחלוקת שבין ר' נחמן לבעש"ט. בין הדברים הרבים שאחיה לפי הנמסר בספרי ר' יעקב יוסף לימד את הבעש"ט, היתה אף הדביקות. ב"שבחי הבעש"ט" מסופר, כי הבעש"ט לא הצליח בתחום הדביקות, "והיה מדבר מוחץ לשיטה", עד שבא אחיה ולימד אותו "חכמה" להשגת דביקות תוך חיי המעשה.18
הסיפור שסופר מפי הבעש"ט ונתקבל בחבורה של ראשוני החסידות, על אודות היותו של אחיה מורהו, היווה גורם מן המעלה הראשונה בהעלאת ערכו וחשיבותו של הבעש"ט בעיני חברי החוג שהיו מגידים-מוכיחים. הרי שאם אחיה, המתואר בכתבי ר' יעקב יוסף כאבי-אבות המוכיח הרצוי, מלמד-מדריך את הבעש"ט. ממילא הופך אף הבעש"ט למעין מוכיח. אין לשלול ששיקול-דעת חברי החוג, בבואם לבחור לעצמם מנהיג, הושפע ממחשבה זאת.
בויכוחיו עם הצעירים הסביר ר' נחמן את הכתוב: "אל תפנו אל האובות"19: "כשאומרין: 'מדוע לא ראיתי חסידות זה מאבי ומאבי אבי?' ועוד: 'אם הביא משיח?' וכו'"20
ר' נחמן למד אף הוא מן הפסוק: "אלה תולדות יעקב יוסף"21 "...שצריך שיוסיף בכל יום שלימות".22 הוא התלבט כיצד להתגבר על היצר הרע23 ודגל בשפלות.24
בספרי ר' יעקב יוסף מובאים מספר משלים בשמו. אחד מהם בא לומר כי השמחה בעבודת ה' היא נעימה לצדיקים, אך כקוץ מכאיב לרשעים. לשון המשל הוא: "...למלך שעשה כלי שיר שהיה כולל כל מיני שיר, וציוה לעבדיו שילכו עם כלי שיר זה לפרסם כלי שיר זה שלא נשמע כמוהו בעולם. וכן עשו. והלכו למדינה ובאו לחצר המלך שתכפו אבליו וציוה לגרשם, עד שבאו במדינה אחרת שהוצרך לכ"ז (לכל זה)..."25
מסופקני אם בתולדות ישראל יש אח ורע לתחרות על הנהגה בין שני אישים ש"התערבות" מלמעלה הכריעה בה, כפי שהכריע "התערבותו" של אחיה השילוני בין ר' נחמן לבעש"ט.
הערות:
1. על ר' נחמן מקוסוב ראו: א"י השל, 'ר' נחמן מקוסוב, חבירו של הבעש"ט', בתוך: ספר היובל לכבוד צבי וולפסון, חלק עברי, ירושלים תשכ"ה, עמ' קיג-קמא; מנדל פייקאז', בימי צמיחת החסידות, ירושלים תשל"ח, לפי: מפתח השמות והעניינים; משה רוסמן, הבעש"ט מחדש החסידות, ירושלים תש"ס, אינו מזכירו כלל! עמנואל אטקס, בעל השם, הבעש"ט מאגיה, מיסטיקה, הנהגה, ירושלים תש"ס, לפי: מפתח כללי; גדליה נגאל, 'מורו ורבו של ר' ישראל בעל שם טוב', בתוך: סיני עא (תשל"ב), עמ' קנ-קנט = מחקרים בחסידות, ירושלים תשנ"ט, כרך א', עמ' 91-80.
2. ראו מאמרו של יוסף ווייס ב 1957, S.J.J, עמ' 213-199.
3. שבחי הבעש"ט, מהדורת א. רובינשטיין, ירושלים תשנ"ב, עמ' 264.
4. שם.
5. תולדות יעקב יוסף, קארעץ תק"ם, קפו ע"ב; בעל השם, הבעש"ט מאגיה, מיסטיקה הנהגה, עמ' 125.
6. ראו: בן ציון דינור, במפנה הדורות, ירושלים תשל"ב, עמ' 160.
7. שבחי הבעש"ט, עמ' 291.
8. שם, עמ' 292. והשוו: שם, עמ' 291, דברי ר' דוב בער מליניץ המלקט: "ושמעתי שהבעש"ט הי' מנשמת דהע"ה (דוד המלך עליו השלום) והרב מוהר"ן מנשמת שאול המלך ע"ה (עליו השלום)".
9. תולדות יעקב יוסף, שופטים, קפו ע"ב. וראו: ווייס, ראשית צמיחתה וכו', עמ' 60.
10. תולדות יעקב יוסף, וירא, יז ע"ד.
11. שבחי הבעש"ט, עמ' 182. וראו: ראשית צמיחתה וכו', עמ' 60.
12. שבחי הבעש"ט, עמ' 264. שם, עמ' 291, כותב ר' דוב בער מליניץ, מלקט "שבחי הבעש"ט": "ושמעתי שהבעש"ט היה מנשמת דוד המלך, עליו השלום, והרב מוהר"ן (מורנו הרב ר' נחמן) מנשמת שאול המלך, עליו השלום, ובגלל כן היה עוין את דוד כל הימים".
13. שם, עמ' 291.
14. ראו שם.
15. כתונת פסים, למברג תרכ"ו, ז ע, ד. וראו: י. ווייס, ראשית צמיחתה וכו', ציון טז, עמ' 62, על הדבקות של ר' נחמן "המתבצעת בצורה ויזואלית". וראו עוד: מנהיג ועדה, ירושלים תשכ"ב, עמ' 132-131.
16. שבחי הבעש"ט, עמ' 174.
19. ויקרא יט, לא.
20. תולדות יעקב יוסף, בא מד ע"ב. וראו: שם, בלק, קנו ע"ג. והשוו למסופר בספר "שבחי הבעש"ט", עמ' 181 על כעסם של אנשי זולקווא בשעה שר' נחמן עבר לפני התיבה שם והתפלל בנוסח ספרד: "... כשגמר כל תפילותיו פצו עליו כל אנשי בהמ"ד (בית המדרש) ואמרו אליו: איך מלאו לבו לפני התיבה בלי רשות ולשנות הנוסח אשר לא התפללו רבותינו ואבות אבותינו אשר היו גדולי הדור?! ענה ואמר: ומי יאמר שהם בג"ע (בגן עדן)?!"
21. בראשית לז, ב.
22. תולדות יעקב יוסף, קדושים, צח ע"ד; שם, שם, צט ע"ד; שם, וילך, קצז ע"ד.
23. ראו: שם, חיי שרה, יח ע"ג; שם, בא, מב ע"א.
24. כתונת פסים, כ ע"ג. וראו: תולדות יעקב יוסף, שלח, קלז ע"ב.
25. מנהיג ועדה, עמ' 118.