שומו שמיים - ילד ללא אב ואם

מציץ היקר

בכל שאלה שאנו דנים אם דבר זה רע הוא או טוב, לעולם אנו יוצאים מנקודת מוצא מציאותית, בה אנו קובעים שהצורה X היא הצורה המקורית שאין לנו סיבה לשלול אותה מבחינה אובייקטיבית, וכל שינוי מאותה הצורה לרעה היא השחתה, שכן מהות ההשחתה היא העיוות יחסית לפוטנציאל. העוול ברצח, הוא ביחס לפוטנציאל של האדם לחיות.

כאשר אנו דנים על "טבע עולם" שילדים באים לעולם, נראה כי לא יהא חולק שהעובדה היא שהצורה המקורית והטבעית, בה ילדים נולדים, ובה מתעורר הנטיה להביאם [-מסגרת משפחתית], היא במסגרת אב ואם. ברמה הקלאסית של העניין, אין לנו סיבה לשלול הבאת ילדים, גם אם נניח שזה לא דבר הכי טוב להביא ילד, לא נניח גם כי רע הוא זה.

מעתה אם זהו המודל המקורי, הרי שאם נרצה לדון על מקרה שונה אם רע הוא או טוב, נשווה אותו אל אותו המודל הטבעי [השווה כשם שטבעי שאדם יחיה].

מעתה, אנו לוקחים מקרה קלאסי של הבאת ילד - הורים נורמלים, ילד האמור להיוולד בריא וכו'. זהו המודל הקלאסי להנ"ל, ועתה אנו משווים אליו את המודל החדש.

מה שאני טוען, שמבחינה אובייקטיבית, שינוי המודל הוא רעת הילד, ומכאן שזו השחתה. ושוב תמיד הנידון הוא על מצב קלאסי.

-------------------

לגבי כל הטענות, הן יש לפעמים אב רע וכו', כלל גדול הוא הרי בכל דיון, שאנו מדברים תמיד על מצב סטנדרטי, ואליו משווים את השונה במצב הסטנדרטי שלו.

לא ניתן לנהל דיון עקרוני, אם נציב פרטים מסויימים לטעון - הן ייתכן ויהיה כך וכך. כוונתי, למשל לגבי רצח, אם הייתי טוען שלרצוח זה שלילי, וכי מישהוא היה אומר, אבל יש מקרים שהבן אדם סובל ומבקש למות וכיו"ב? ברור שלא, שכן כל דיון כללי עקרוני נוקט את העיקרון של העניין כאשר אין נתונים החורגים מהמסגרת הקלאסית. כשמדברים על הורים זה סתם הורים, וכשמדברים על חד הורית, מדברים על אותה האם הקלאסית שעכשיו היא בהקשר של חד הורית.

לאחר שנכריע את הדיון בטהרתו, נוכל גם להיכנס למצבים שונים מהקלאסי [שגם ייתכן וזה הרוב, אבל לא המצב העצמי], ואז נדון אם יש ליתן היתר להורים שונים או אם יש בכלל להעמיד למבחן.


זהו א"כ נקודת המוצא שלי שעל פיה טענתי שיש להפריד את הנידון של אשראי לגידול ילד, לבין הדיון על חד הורי, שאינו סוטה מהמסגרת הראשונית העקרונית של הורות, שם הנידון מתייחס למצב פשוט, ללא בעיות נלוות אפשריות.

יהוסף (ןכל המעונין...)
כמה הערות :
1. במובן הפוליטי , חברה שנותנת לגיטמציה ובמובנים לא מועטים עידוד לחד מיניות (אותה התורה מכנה תועבה.) , מדוע שלא תתן לגיטמציה ועידוד להולדה מהורה אחד .
2. לגבי הערת מיימוני (אם אינני טועה , יכול להיות שזה היה מישהו אחר .) לגבי עכו"ם חד מיני , דומני שהרמב"ם סבור שהוא חייב מיתה בידי אדם . (זה אחד מן העריות שאין בו חילוק בין ישראל ועו"כ , ואולי כיונת את שאלתך
לנשים , או לחד מינים , שאינם באים זה על זה ???)
3. לטעמי השאלה עומדת לפתחה של החברה היהודית , מה מקום "משפחות אחרות" בחברה יהודית , ואולי לפני זה מה מקום המשפחה בכלל בחברה יהודית ?
וזו שאלה שראויה לעיון רחב בפני עצמו . (דומני שבהזדמנות זו , יהיה ראוי להעלות עוד מודלים של משפחה , שהיו פעם , והיום נחשבים כמחוץ לחוק...)

4. מוכרח להודות שבהיותי צעיר (לפני שנה בערך.) די הזדעזעתי (כיהוסף.) לראות שיש לא מעט אנשים גם בחברה דתית שרואים בהולדה כזו דבר ראוי . (גם במקרים בהם ברור שהאשה בחרה לא להינשא , מכל מיני תירוצים או סיבות . [שאלה של השקפה ?])
בכל אופן דומני שרק תשובה על סעיף 3 , יכולה לענות באופן יסודי על הענין הזה .
ערב נעים .

אי"צ

על סעיף 3 התכוונתי לפתוח בדברים שכתבתי בהודעה הראשונה תחת הכותרת ההיבט התורני, ראה שם.

ערב נעים

אוקיי יהוסף,
אז אשאל מפורשות .

1. האם יש מקום למשפחה חד מינית (ונניח שעם ההלכה אפשר להסתדר , דהיינו שלא יהיה שם משכב אסור וכיו"ב.)
2. משפחה חד הורית , שנוצרת כך מלכתחילה . (כלומר לא גרושה או אלמנה .)
2. ב. משפחה חד הורית שנוצרת לכתחילה באמצעים מלאכותים . (תמיכת החברה או העדרה היא תוצר של התשובה על השאלה הזו...)
3. נישואי קטינים . (שבעבר היו מקובלים , ועפ"י חלק מהגישות בתלמוד הם אפילו מומלצים.)
4. ריבוי נשים . (מחפש תשובה עקרונית ליחסכם לשאלה , ולא האם אפשר או א"א [ויש שיאמרו שאין צורך כלל.]להסתדר עם חדר"ג , שהיא שאלה שראוי להתייחס אליה רק אם יוחלט שזה מודל משפחתי ראוי/רצוי [במקרים מסוימים] או לפחות לגיטימי .
מה דעתכם ?
נ.ב. אם אתם חושבים שזה ראוי לאשכול משל עצמו ,
אתם מוזמנים לפותחו .

ווטו

אם הבנתי נכונה הרי שאתה טוען שמצב של 'קיום בלתי נסבל' הוא בהכרח הרבה יותר גרוע ממצב של אי-קיום . ואם כך , גם כל מצבי הביניים - העדיפים על 'קיום בלתי נסבל' אבל גרועים מאי-קיום מלכתחילה – צריכים להיפסל משיקול 'טובת הילד' .

יתכן שאתה אכן צודק בטענתך זו , אבל זה אינו מבטל את ההגיון הבסיסי שמאחורי טענתי שההכרעה היא בין קיום לאי-קיום בנסיבות הנתונות . זה מצריך תיקון בדברי .

כפי שטענת יש לחלק בין העדפה שלא להיוולד בדיעבד לבין העדפה שלא להיוולד מלכתחילה . כלומר , יש לחלק בין שני נקודות ראות – נקודת הראות של היצור אחרי היוולדו לבין נקודת ראותו לפני היוולדו (כביכול) .

הקריטריון אינו 'קיום בלתי נסבל' מנקודת הראות הראשונה , אלא מנקודת הראות השנייה .

אולי עדיף שלא להשתמש כלל במלים 'קיום בלתי נסבל' אלא פשוט 'העדפת אי-הקיום' .

כלומר עלינו לשער מה היה העדפתו של היצור הבלתי קיים אילו אפשר היה לשאול אותו . ודו"ק .

אלא שיש לדון עוד יותר , שכן יתכן שהעדפתו של היצור הבלתי קיים איננה רלוונטית וההכרעה היחידה היא אכן בין העדפת אי-הקיום מנקודת הראות שלאחר הקיום .

בכל זה יש עוד הרבה לדון .

מציץ אענה על השאלות

. האם יש מקום למשפחה חד הורית או מינית, כבר חיוויתי דעתי שזה שיבוש המציאות הטבעית, ועפי"ז מוכרעים השאלות הבאות - 2. 2. ב.
3. נישואי קטינים. נישואין יכולים וממילא אמורים להיות קשר של חברות עמוקה ושיתוף, דבר זה נמנע בקטינים שאין דעתם יציבה, ומכאן שאין זה ראוי.
4. ריבוי נשים . קשר חברות קבוע מוחזק על ידי מנגנון הבלעדיות - אנטימיות, ריבוי נשים לרוב ינבע מהיבט הטכני והתאווני ולא מהיבט הקשר, כך שיחסית למה שזוג יגול להיות ריבוי נשים יהיה השחתה [אא"כ האחת אשה השניה בגדר שפחה או משהוא אחר]