מדוע שלחה להם אסתר המלכה לחכמי ישראל כתבוני לדורות?
מדוע כניסתה לתוך קודשי הקדשים של עם ישראל היתה כה חשובה בעיניה?
האם המדובר ברדיפת כבוד יוצאת דופן?
מדוע דוקא בכתבי ישראל, אם בדברי ימי מלכי פרס היא כבר רשומה?
=============================================
על הויכוח שעוררה הבקשה – ראו מסכת מגילה, בבלי וירושלמי.
נשלח ב-2/3/2004 10:51
.
בשל משהו שקיבלתי במייל, אנסה לחדד ולהבהיר יותר את דברי:
ניתן לצאת מנקודת הנחה שרוב בני האדם, רודפי כבוד המה, בהיותם בני אדם. למרות נקודת מוצא זו, קשה לי לראות את בקשתה של אסתר ברוח זו, ומכמה סיבות:
הראשונה: דמותה של אסתר, כפי שעולה מן המגילה, איננה תומכת בכיוון זה.
השניה: לפי התאור במגילה, ובירושלמי, מרדכי ואסתר הם הכותבים יחדיו את שתי האגרות. כלומר, בקשתה של אסתר נתמכת על ידי מרדכי. האם גם מרדכי תומך ברדיפת הכבוד של אסתר? האם יש כאן רדיפת כבוד משותפת של השניים?
השלישית: לו זאת הסיבה, אני מאשים את חכמי ישראל בכך שנפלו בפח שטמנה להם אסתר.
ושוב, מדובר כרגע בקטליזטור לדיון בלבד. מהי הבקשה "כתבוני לדורות" ?
נשלח ב-2/3/2004 11:49
מואדיב
אחר כך יאשימונו באפיקורסות.
אבל אם אתה מחפש הסברים פסיכולוגיים, הנה אחד מוכן ומזומן:
לאסתר היו המון רגשות אשמה. רק תחשבו על זה. נערה יהודיה מבית טוב, שרק חולמת להינשא לאברך שילמד בכולל אצל מרדכי. טוב, יותר ברצינות, שחושבת להקים בית עם יהודי נאמן, וכך בוודאי חינך אותה מרדכי, שאימץ אותה לאחר פטירת הוריה.
ופתאום, מכה שכזאת. המלך גזר והיא נחטפת. אונס. במקום להקים בית כשר, היא הופכת לאשתו של מלך פרסי, כמעט קיסר, ששולט על אימפריה אדירה, אבל נשותיו כלואות בהרמון והחברה היחידה היא נשים אחרות, נכריות, או סריסים.
אולי היתה יכולה להישאר בפינה נידחת בהרמון כי אחשוורוש לא נהג להזמין את הפילגשים לביקור חוזר, אבל לא, היא דווקא מצאה חן בעיניו.
אולי היא גרמה לו לעשות זאת באיזה אופן? עבירה על גב עבירה!
ואז היא צריכה ללכת לפתות אותו למסיבה עם המן. למעשה, בכך היא חרגה ממצב של אונס. היא הזמינה פגישה איתו.
נכון, היא הצילה את עם ישראל, אבל האם לא התנתקה בכך מעם ישראל?
הילדים שלה, אם יהיו לה, יגדלו כמו גויים.
לכן, היא יכלה מאד מאד לרצות שסיפורה ייכתב, שידעו מה עבר עליה ומה הקריבה ולמען מה.
ושה' הצליח את דרכה, וזה סימן שהיא לא רשעית, להפך.
אדם עושה הרבה מאד כדי להצדיק את עצמו, כדי לדעת שהוא באמת צדיק.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
נשלח ב-2/3/2004 12:03
* האם סופר שמבקש שיכתבו את שמו על עטיפת ספרו הוא רודף כבוד?
* האם חוקר שמבקש ששמו יצוין כשיילמדו מסקנות מחקרו הוא רודף כבוד?
* האם ממציא של תרופה שמצילה חיי המונים הוא רודף כבוד כשהוא דורש זכויות יוצרים על המצאתו?
* האם מגלה זן חדש של צמח או בעל חי או כוכב הוא רודף כבוד כשהוא מבקש את הקרדיט על גילויו?
ועתה אשאל אותך - האם היינו בכלל שואלים את השאלה הזו אילו לא היה מדובר באישה?
האם השאלה בכלל הייתה צריכה להישאל אילו היה מדובר בגבר?
נשלח ב-2/3/2004 12:04
.
הבה נמשיך כאן לרגע בפן האישי:
אסתר הקריבה את עצמה עבור עמה ומולדתה ברגע בו הסכימה לדרישתו של מרדכי לא להחריש לעת הזאת.
אין המדובר רק בסיכון החיים הכרוך בפגישה עם המלך, אלא כפי שציין מיימוני – לשים עצמה מיוזמתה בפני הארי, כשבויה.
אם היתה נעשית אמה של מלכות בבית ישראל, הרי לכל איש יש יד ושם בבית זה דרך צאצאיו, ממשיכי המורשת היהודית. אלא שצאצאי אסתר יגדלו בבית המלכות, יגדלו כנסיכים אחמנידים ולא כבניו של מלך מ"ה, ויאבדו לעם ישראל.
אם כן, יד ושם בדברי פרס ומדי יש, גם בספרים וגם בצאצאים, אולם הזהו הזכרון שרוצה אסתר להשאיר אחריה?
כשם שה' מבטיח לסריסים יד ושם בביתו אם שמרו משמרתו, כך מבקשת אסתר מהעם – מאותו עם שדרש ממנה להקריב עצמה עבור הצלתו – שישים עבורה יד ושם בקדש קדשיו – בספר הספרים. ואכן, גם אם בטלה מגילת תענית – פורים , זכרו לא יסוף.
ועוד הערה: האם מכאן נוציא מהקשרו את " שלחה להם: כבר כתובה אני על דברי הימים למלכי מדי ופרס."
ונעמידו בהקשר האמור לעיל?
ועד כאן, רק לגבי בקשתה של אסתרמהפן האישי בלבד , לא משאר הסיבות האפשריות לדרישה "קבעוני לדורות" .
נשלח ב-2/3/2004 12:06
.
שחרית:
אני מקווה שאינך מאשימה אותי בכך...
להווי ידוע, גלוי ברור ונהיר כי שאלתי זו אינה קשורה למגדריות של אסתר, אלא לכך שאינני מכיר בקשה דומה לזו - ואשמח אם תתקני אותי ותוסיפי לידע שלי בכך.
ושוב - לשאלתי אין כל קשר לכך שאסתר היתה אשה.
נשלח ב-2/3/2004 12:07
שום האשמה כלפיך
אבל זהו עצם העניין - האם דוד המלך היה צריך לרוץ לחכמים לקבל קרדיט? האם שלמה היה צריך? האם משה היה צריך?
נשלח ב-2/3/2004 12:11
.
סוחרים אומרים שהתזמן הוא חזות הכל...
כל המוזכרים על ידייך, פעלו בתקופת הנביאים ובא"י. האם יכולים היו שמעון החשמונאי וב"ב לרוץ אחרי חכמים ולבקש כך?
יכלו. יתכן שאף רצו ובקשו, אלא שהתוצאה ידועה, ולא רק מגילה אין להם, אף לא מסכת...
נשלח ב-2/3/2004 12:17
למה ברור לכולם שילדיה נשארו אצל בית המלך? מי אמר שהיו לה צאצאים ממנו? הרי יותר מסתבר שרצה לשמור על היופי שלה ולא להשתמש בה לולדות.
ומי אמר שאחרי הנצחון נשארה אצלו?ולא התחתנה עם אחר?
הרי "רבים מעמי הארץ מתיהדים" והיה להם כבוד אז אולי נתן לה ללכת.כבד את דתה.
ובנוגע לעבירה- הרי עברה "עבירה לשמה"- שגדולה ממצוה שלא לשמה.
ואולי אסתר חשבה שדוקא במה שהיא עשתה יש מסר מיוחד שראוי לדורות?
תוקן על ידי - ישרן - 02/03/2004 12:26:53
נשלח ב-2/3/2004 13:14
מואדיב,
מסכימה איתך שלשאלתך אין שום קשר עם היותה של אסתר אשה.
ואני מציעה פירוש אחר "לקבעוני לדורות" שגם לו אין שום קשר עם כבוד! אלא, ההיפך , חכמים פחדו שיהיו מי שיחשבו שיש 'כבוד' במעשה שפיכות הדמים שמסופר במגילה
ידועים העירעורים וההירהורים שהיו במפורש לגבי הכללתם בין כתבי הקודש של כמה ספרים כגון: "שיר השירים" "קוהלת" וגם "משלי" ואפילו "נבואות יחזקאל"...כך יש גם רמז לגבי כוונת גניזתה של "מגילת אסתר"
מלכתחילה לא נכללה המגילה בין כתבי הקודש, וחכמים חשבו על נושא *שפיכות הדמים* שבמגילה, והתלבטו אם להכניס אותה.
"ביום יג אדר הרגו היהודים בשושן "חמש מאות איש" (ט/ו)
למחרת היום הוסיפו להרוג עוד "שלוש מאות איש" (ט/טו)
ובשאר מדינות המלך "חמישה ושבעים אלף" (ט/טז)
ורש"י הרי מפרש לדעתי את הדברים בצורה הנכונה שתואמת גם את התלבטויות הגניזה, ש*הרי "אין לשמוח במפלת אויבים"* = "קינאה את מעוררת עלינו"
שחרית, גם שלמה המלך היה צריך לרוץ לקבל קרדיט.
תוקן על ידי - איקה - 02/03/2004 13:19:49
נשלח ב-2/3/2004 13:20
לא הבנתי- להגן על עצמו בפני האויבים הקמים להורגו זה שפיכות דמים? זה לא מוצדק?
נשלח ב-2/3/2004 14:27
ישרן,
אין שום בעיה עם ההגנה על עצמם בפני האויבים, אך זאת לא צריכה להיות הסיבה למסיבה!
נשלח ב-2/3/2004 14:41
"ישמח צדיק כי חזה נקם פעמיו ירחץ בדם הרשע"
וגם בים אמרו שירה,בתופים ובמחולות.
ובנפול אויבך אל תשמח - בגמ' במגילה טז. כתוב ש"בנפול אויבך אל תשמח" רק ביהודי אבל בשונאי ישראל -"ואתה על במותימו תדרוך".
ואגב- מרדכי אומר שם את זה להמן אחרי שבועט בו.
וזה מובן וטבעי מאוד לשמוח על מות אויב.
המקור לדבריי הוא בתלמוד הבבלי, מסכת מגילה דף ז עמוד א.
הציטוט דלהלן הוא לשון הגמ', והרש"י שבסוגריים, הוא רש"י בפירושו על הגמרא שם.
"אמר רב שמואל בר יהודה: שלחה להם אסתר לחכמים, (רש"י: ״שלחה להם - בשנה שנייה לקובעה עליהם חובה"): קבעוני לדורות! (רש"י: קבעוני - ליום טוב, ולקרייה, להיות לי לשם), שלחו לה: קנאה את מעוררת עלינו לבין האומות. (רש"י: "קנאה את מעוררת עלינו - שיאמרו האומות שאנו שמחים להזכיר מפלתן שלחה להם"), שלחה להם:: כבר כתובה אני על דברי הימים למלכי מדי ופרס (רש"י: "כבר אני כתובה - ושם יהו רואין מה שאירע להם על ידי ישראל")..
תוקן על ידי - איקה - 02/03/2004 15:48:49
נשלח ב-2/3/2004 15:17
הנושא הוא לא שבאמת היה לחז"ל בעיה על שמחה בנפילת רשעים.הם פחדו מפורש שהגוים יראו ויכעסו על זה.אך זו היתה גם האמת שלהם-שצריך לשמוח.הם חשבו על דרכי שלום ,לא בעיה אמיתית. ועל זה ענתה שיש לזה כבר פרסום.
