|
|
| נשלח ב-7/3/2004 09:09 |
 |
| |
הבנתי גם הבנתי.גם בעורקיי זורם מעיין הנעורים הקרוי ע"ש כג"ק האדמו"ר קטאגאלביץ' זיע"א ועל אותם 40% צריך עיון אי הוו מיעוט הראוי להתכבד.ואי אזלינן בתר מיעוטא היכא דקים לן כוותיה ומסתברא טעמיה.יעויין בכסף משנה מש"כ בשיטת הר"מ דהכי סבירא ליה.וכ"נ דעת הראב"ד לגבי הירושלמי כידוע.
אמנם זה תלוי בחקירה אי רוב הוי הנהגה אי הוי בירור.
אבל הנה ברור לכל רואי השמש כי רוב אינו בירור לעולם ואינו אלא הנהגה (ולשון ספר החינוך אחר לחיכת עפרות רגליו הקדושות צע"ג בעניין זה)
והנלענ"ד בס"ד כי גם רוב הבא כהנהגה אינו אלא בירור בעומקו.ויותר לא אוכל לפרש .והמשכיל יבין.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/3/2004 10:16 |
|
| |
מוטי  הוצאת לי את המילים מהמקלדת!
אכן גם אני מרגיש שחוש הומור ומלתא דבדיחותא
הם מילים גסות בפורום הזה,חבל.
(אני לא טוען שצריך להשתגע,אבל דחילאק יש גבול לכמה שאפשר להיות יבשים ורציניים)
אנשים,תתעוררו היום פורים!!!
מוטי
הכי חשוב,תוכל לפרט קצת:
"וכ"נ דעת הראב"ד לגבי הירושלמי כידוע"
מהי דעת הראב"ד לגבי הירושלמי?(אפשר גם בתיבה האישית)תודה רבה רבה
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/3/2004 11:48 |
|
| |
itom..
אם עוד לא שקעת ביגונך לגמרי, או שמא כבר הטבעת אותו זה מכבר בטיפה המרה (בלאק לייבל, הנו מיוחד בעבור בעלי ה"מרה שחיירה", כידוע ליודעי ח"ן, וד"ל),ואומנם כל זמן שזאת התמהיהה רבתי ניקרה במוחך הנוגה בלבד החרשתי, כי וכו', אך כאשר פצית פיך לצפצף בקול ענות חלושה, להסית ולהדיח את אחינו שלומי אמוני הפילאספיע, אותם מבני ציון נקיי הדעת, הדבקים באור צחצחות הדעה והתבונה, הסלים בערבות המחשכה והאופל מסילות של יושר וצדק, ועליהם הכתוב אומר "ההולכים בחושך ראו אור גדול".. ואחר שההנת בעיצומא דהאי יומא עילאה ה"ה יומא דפוריא קדישא, להעלות את קליפת ה"עמלק", ה"ה קליפת ה"ספק" ימ"ש, להרהר ולערער על גופא דחפצא דשמחתא, וכאשר ראיתי כי כמעט אשר יגורתי בא לי, וכי ה"בורג" הקטן (גדול מן ברגים שמיה) לרגע כמעט ומנע את הכוס החמישי (כוסו של אליהו) מפיו, ואו אז עלתה צעקתו השמימה, אויה אויה, איך עלתה כ"ז בימנו, לחסום בורג כביר זה בדישו, למנוע פעולת הפלא ופלא של האי קדוש וטהור אשר יסודו בהררי קודש, לפעול את פעולת האי יומא קדישא בשמי שמיא, והלא אין כל מלאך ובריה יכולים לשער גודל הפעולה הנוראה ממש של שתיה ושטות דקדושה זו, ואנחנו איזובי הקיר עפרא לפומיהו ולרגליהו של ברגים, אנה אנחנו באים, ומה נעני אבתריה..
וע"כ אמרתי להיחלץ חושים, לנער חוצני, לקום מן עפר השכול והיגון שזרית בעינינו, ולצאת לעזרת ה' בגיבורים, להשיב חורפינו אחור, ולחזיר עטרת הששון והשמחה השתיה ושאר ירקות דשטותא אל חיק מיודענו הני אשלי רבבי הדבקים בפילאספיא עילאה, ודמיתקריא "פיעלסאפעים",( או "כופרים" ושאר הני מילי דשיקוצא, בלשון דעמא דבר).
ואשר אשיבך ידידי (לבר מהאי יומא, דאעדיף אם תהיה ידיד ה', מאשר ידיד כל בית ישראל..), ע"פ הנתבאר בשו"ע סי' רפ"ח וז"ל השו"ע שם "יש אומרים שאדם שמזיק לו האכילה, דאז עונג לו הוא לו שלא לאכול, לא יאכל!! הגה: וכן מי שיש לו עונג אם יבכה כיד שילך הצער מליבו, מותר לבכות בשבת" ולך ולכשמותך אומר ידידי לך ופרוש לך בצום ובכי ומספד, ותקיים בשופרא רבא את גופא דמצוות היום, רק גור והשמר לך קודם שאתה מפיל מצידך אלף ורבבה מימינך, וחלילה תהיה בבחינת אדם המזיק ממש, בהני פני קדירה שעוטה אתה על דמותך הפילאספית..
אה' ועוד לך להזהר ולהשמר שמא תפול במרה שחורה משחור, עד שתהא אותו יגון ושכול בבחינת "הוללות וליצנות" וייצא יגונך בשכרך.
וכאותו מעשה ידוע, אשר פעם פגע באחד מאחינו "בני התיירה" דמתיקראי "לוטווקאעס" אחד מאחינו (אוף, כמה אחים..) בני עדות החסידים, ושאלו אותו חסיד, מהו אותו עידנא עילאה ביומא דפוריא שבו חש ומרגיש אתה כי רוחך עולצת צוהלת ויוקדת ביותר בחדוודתא דהאי יומא ? והשיב לו אותו בן תשחורת משבילי נהרדאה דגבעת הישיבה, כי אותו העידנא אינו אלא כאשר מקיים הוא מצוות היום דמקרא מגילה, ובעת ש"הבלקיירא" בא להני כתובי של "וכלים מכלים שונים" ו"והמלך והמן ישבו לשתות" וכו', ואו אז כאשר הנגינה הבוקעת אינה אלא נגינה נפלאה של מגילת איכה, או אז, באותם הרגעים עולצת רוחו ושמח הוא בשמחה שלא מעלמא הדין.. והקשה לו טובא אותו החסיד, תיתי לי בן תיירה מופלא שכמוך, א"כ למה שלא זה תקרא את כל המגילה מריש ועד גמירא באותה הנגינה הנפלאה, ותשמח תעלוז ותלעוץ כצאת השמש בגבורתה?? הוו..השיב לו אותו הקניישטעצר, לכך חושש אני טובא להוללות ויצא שכרי בהפסדי..
וישמע פילאסעף ויוסיף לקח..
העולה מדברינו כי נהרא נהרא בשמחתא דיליה, ובוודאי כל שמחה וטיבה יסודה מהררי קודש, ולכל הני פילאספים המעלים את תוגתם על ראש שמחתם, יש להם על מה שיסמוכו, כמשנ"ת, ודי בזה.
רק נקווה שר' מוטי מן המגילה (משער המלך, לבוש המלכות, וכו') אינו שורש נשמתו של "מוטי" דידן ..
(אפריילכען)
(פורים)
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-7/3/2004 12:23 |
|
| |
די
די
אני מזמין כל פילוסוף אומלל מאנ"ש דהכא אצלי לסוכה.
מובטח לו שיצא וחיוך מרוח על פרצופו .
הטיפול מכיל כמה שלבים.
השלב הראשון הוא: אין מחשב לא רגיל לא נייד. לא מודם. בגפו יבוא בגפו יצא.
השלב השני - עלי
בואו בהמוניכם.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/3/2004 12:49 |
|
| |
איך שמחים בפורים?
איך מגיעים לשמחה ?
אוווו שאלה גדולה שאלת אולי השאלה הקשה ביותר. מהי שמחה אם לא שחרור מעמל השכל וההגיון מהי שמחה אם לא יציאה ממבוך התבונה, שאלות ,חקירות ,ספיקות, תירוצים, פירכות דומה ,לא דומה , כל אלו קנו שביתה בחייו של הלמדן תלמיד חכם או הפילוסוף .
הוא אינו מכיר דרך אחרת שמביאה אותו לידי סיפוק .
כל ימיו של איש ההגיון שזורים בקרבות מקומים בניסיון לחלץ עוד ניצחון על בעיה עיקשת כזאת או אחרת .
כל ימיו צער ומכאובים .
איש ההגיון סבור שכל ניצחן כזה מקדם אותו עוד צעד קטן בדרך אל האור בדרך אל התרת הספיקות בדרך אל היציאה ממערת הלבטים והחיבוטים האופפים אותו.
אוי כמה מסכן הוא איש ההגיון כמה טועה הוא בחושך יתהלך לא יבין לא ידע .
הוא רוצה לחזור לעידן התמימות לחזור אחורה לתקופה שהוא יכל להנות מליצנות פשוטה מבדיחה לא מתוחכמת .בלי רעיונות עמוקים בלי מסרים מורכבים ללא שום חוכמס
רק פשיטות כזאת
"תנו שכר לאובד ויין למרי נפש"
זהו שאמר רבא "חייב איניש לבסומי עד לא ידע.."
לבסומי דווקא ,עד דלא תהא בו דעה .
דוקא על ידי שתייה יוכל לצאת ממאסרו לחזור לעולם שכולו טוב לעולם ההנאות הפשטות והראשוניות עולם שאין בו קושיות ואין בו אתקפתות ופירכות ....
אופס נשפך לי היין על המקלדת.....
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/3/2004 13:26 |
|
| |
האסופי,
ניכרים הדברים היוצאים מהיין
עוד לא הספקתי להגיב לך באשכול אחר שהאינטואיציה שהנך מיחס ללב וההיגיון שאתה מיחס לראש אחד המה וכבר הנך ממשיך בכך. ההבדל ביניהם הוא אך שזה ללא ניתוח מילולי עדיין ומאחר והניתוח נעשה בראש ייקרא הוא "ראש" והבלתי מנותח המתבטא אך באינטואיציה ואימפולס טבעי "לב".
|
|
|
|
| נשלח ב-8/3/2004 11:47 |
|
| |
שתי הערות :
1. הרמב"ם (המאד מפורסם.) בהלכות סוכה ולולב (ואולי מכאן טעותו של האזרח ?) מבאר השמחה כשמחה לפני ה' .
2. שאלה שעולה לי מבין השיטין , האם פילוסוף ות"ח , דבר אחד הוא ? (אני מתכוין מבחינת האופי האנושי .) או שיש הבדל מהותי (או שלפחות אמור להיות...) בין שני סוגי החכמים הללו ? (חכמי ישראל וחכמי או"ה .)
מה דעתכם ?
|
|
|
|
| נשלח ב-8/3/2004 13:21 |
|
| |
מה שאני לא מבין זה את ההכללות באשכול הזה.
האם כל פילוסוף שרוי במרה שחורה?
האם כל ת"ח שרוי במרה שחורה?
האם כל מי שמגדיר עצמו כחסיד הוא בהכרח טיפוס שמח? (אולי רק בפלגים מסויימים המסנפים עצמם לברסלב).
באופן אישי, ראיתי כבר כמה 'פילוסופים' בעלי חוש הומור ויכולת לשמוח, ראיתי ת"ח רציניים להחריד ות"ח בעלי חדוות חיים, הומור ושמחה, וראיתי גם חסידים שתמהתי אם חייכו מימיהם.
בסופו של דבר, השמחה היא ביטוי של קווי אופי של אדם ולא פרי האידאולוגיה שלו. בהחלט ייתכן שגם האידאולוגיה היא פרי תכונות האופי, ושיש קורלציה מסויימת בין התעמקות בפילוסופיה לבין מופנמות. ואולם, ודאי שאין המדובר בסיבה ותוצאה.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/3/2009 13:13 |
|
| |
|
שמעתי פעם בשיחת משגיח על פורים שאמר: "לא צריך לעשות שמח" אלא "להיות בשמחה".
אשאל אם כן איך הווים בשמחה?
הלא אין שמחה כהתרת הספיקות וממילא מי שהעסק המחשבתי מביא לו יותר פתרונות מספיקות [שבלא"ה אין לו לעסוק בהן משום "ולא תתורו"], הוא האדם השמח. השאלה יכולה להיות על מה ישמח בפורים יותר מבשאר הימים? שאלה זו היא כללית ולא נשאלת דווקא מהפילוסוף!
תוקן על ידי - ווטו1 - 07/03/2004 2:30:42
|
|
כך ענה ווטו לשאלה המעניינת :כיצד פילוסוף יכל לשמוח בפורים?
והשאלה הנשאלת היא האם פילוסוף לא קורא במגילת אסתר כשאר האדם?
הרי שם נמצאת התשובה.
אבל אולי יש כאן פילוסוף שיוכל לפתור בצורה יצירתית את הבעיה שמעלה האשכול הסמוך שלא מקובל פה להזכיר את שמו:
|
|
|
|
| נשלח ב-9/3/2009 13:53 |
|
| |
צרציל נשאל בהיותו בשנות השמונים שלו- איך אתה מרגיש סר וינסטון?
והוא השיב-- בהתיחס לאלטרנטיבה אני מרגיש מצוין,
כשהפילוסוף וכל אדם- קמים בבוקר, פוקחים את העיינים ונעמדים על הרגלים שומעים באזניים, ומרגישים את האיברים,
חייב לשמוח כל רגע, וכל מי ששרוי במרה שחורה, נקרא חוטא, אדם עצוב, הוא אגויסט, אחרת הוא לא היה עצוב.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-9/3/2009 23:37 |
|
| |
כיוון שנשאלה שאלה בהלכות פורים: כיצד להיות בשמחה ולא עלתה כאן תשובה מספקת ניתן להסיק שחכמי הפורום לא מצאו דבר מה בבבלי ירו' רמב"ם שו"ע נו"כ בכל הלכות פורים.
לכן אמרתי אנסה לחפש את התשובה בהל' תשעה באב, ואופס: אאוריקה! מפורש לבן על גבי שחור (או הפוך, קשה כעת לדעת...) שכיון שהשמחה אינה רצויה בת"ב יש אסור ללמוד תורה המשמחת לב אדם. אם כן מכלל לאו נשמע הן, מכלל תשעה באב נשמע לפורים (בבחינת נהפוך הוא) שהרוצה לשמוח יעסוק בתורה. תאמרו פשיטא! אלא שלמדנו הרמח"ל שגם את הפשוטות יש להזכיר, והראיה שתירוץ פשוט זה עוד לא הוקלד באשכול!
|
|
|
|
| נשלח ב-10/3/2009 08:26 |
|
| |
ואחרי ככלות הכל אמר החכם יוסיף דעת יוסיף מכאוב, ומרגלא בפומיה שאינשי, אין שכל אין דאגות.
והוא סוד עד דלא ידע.
וקיי"ל אם אין דעה הבדלה מנין, וממילא שאם אין הבדלה אין דעה, ולכן מי שאינו יודע להבדיל בין הדומים אין לו דאגה.
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 10/03/2009 8:23:21
|
|
|
|
| נשלח ב-10/3/2009 11:37 |
|
| |
האם אין דעה עצמית ?בלי ציטוטים ובלי אסמכתאות מפסוקים- ומדברי אחרים? הרי לא מדובר על הלכה, כי על איך יכול פילוסוף?
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
|
