"לא תחמוד" ומקצוע השיווק

עצם ההנחה שהכסף של חבירך הוא חפץ שאתה חומדו ועובר על לא תחמוד אינה נכונה לטעמי.
הרי מה לי מעות אלו או אחרות? בניגוד לחפץ מסויים עליו דיבר הפסוק כגון אשה, בית שור וחמור, ששם שייך לחמוד דווקא דבר מסויים זה, בכסף אין משמעות למעות אלו כמושא החמדה.

בנוסף, השיווק אינו דבר חדש בעולמנו. רבות מהלכות אונאה, עוסקות במה מותר ומה אסור, כגון לייפות את החפץ שיחשבו שהוא חדש שאסור. מזה שמע מינה שמותר לשווק, רק בהגינות וביושר.

נושא זה נדון בספר "לרעך כמוך" שיצא לא מזמן. באופן כללי יש שלושה מקרים:
1. אדם רוצה להשיג חפץ מיוחד של חבירו, למשל אדם רוצה את ביתו של חבירו כי הוא סמוך לבית הוריו, או כי הוא יפה במיוחד, והוא מפציר בחבירו שימכור לו את הבית. כאן לכל הדעות יש איסור "לא תחמוד בית רעך".
2. אדם רוצה שיהיה לו חפץ רגיל כמו של חבירו, למשל אדם רוצה בית כמו ביתו של חבירו, אך אין שום דבר מיוחד בביתו של חבירו, ולכן הוא לא מפציר בחבירו שימכור לו אלא קונה בית מאדם אחר שמציע את ביתו למכירה. כאן לכל הדעות אין איסור "לא תחמוד בית רעך", שכן הוא לא עושה שום פעולה שקשורה לבית רעהו.
3. אדם רוצה שיהיה לו חפץ רגיל כמו של חבירו, למשל אדם רוצה בית, והוא מפציר בכל מי שיש לו בית שימכור לו את ביתו, בתקווה שאחד מהם יסכים. כאן יש מחלוקת, האם יש איסור "לא תחמוד בית רעך" כי הוא מפציר ברעיו, או שאין איסור כי הוא לא רוצה דווקא בית מסויים. אך לפי רוב הדעות גם כאן יש איסור "לא תחמוד".
וכך הוא פוסק שאיסור "לא תחמוד" קיים גם לגבי מעות (פרק ב), ובפרט גם לגבי סוכן-מכירות שמפציר בקונים שיקנו את סחורתו (פרק ג).

וכן נראה מפירוש רמב"ן שמות כ: "ומי שלא יחמוד לא יזיק לעולם לחברו. והנה השלים כל מה שאדם חייב בשל חברו. ואחר כן יבאר המשפטים בפרט, כי המתחייב לחבירו במשפט מן המשפטים אם לא יחמוד ולא יתאוה למה שאינו שלו - ישלם מה שעליו".

אפשר להציע כמה נימוקים לכך:
א. לפי חלק מהדעות, טעם איסור "לא תחמוד" הוא, שמי שחומד עלול גם לגנוב ולרצוח, וזה יכול לקרות גם אם חומדים כסף.
ב. לפי חלק מהדעות, טעם איסור "לא תחמוד" הוא שהמוכר לא מוותר על החפץ בלב שלם (אלא משום שמפצירים בו), וזה אבק גזל. גם זה יכול לקרות כשחומדים כסף.

האם נקודת המפתח בעניין היא האם המוכר מותר על החפץ בלב שלם?
כי אם כן ברוב עולם השיווק לא רק שהמוכר מוכר בלב שלם הוא רוצה ועושה מאמץ שיקנו ממנו.

לדעתי הבעיה במקצוע השיווק והפרסום הוא הגרימה לאחרים לחמוד באמצעים רבים ומתוחכמים.

לא תחמוד הוא מסוג הדברים הפניימים ביותר שיש. כי אדם יכול לחמוד כל חייב מצד אחד ומצד שני לשלוט ביצר החמדנות ולא לעשות כלום על מנת להשיג את מושא החמדנות. אי לכך האם קיום המצווה הוא התגברות על היצר או הדחקת היצר בתוך עצמך.

ישבתי פעם בביתה של אישה שכל חפציה היו מרופטים וישנים ולביתה לא היה חן ויופי ולא טופח בכלל. מכוון וידעתי שאישה זו נוהגת בכל אשר היא עושה מתוך מחשבה ואמונה שאלתי אותה. ותשובתה היתה: יש סדר בעולם, קודם כל בני אדם, אחר כך חיות, אחר כך צמחים ובסוף חפצים. כלומר אם הכורסא מושחתת על ידי הכלב אין בכך רע כי הכלב חשוב הרבה יותר מהחפץ. ואכן כך נראה ביתה מלא אנשים ושיחות ודיונים ולידם חיות וצמחים וכל אלו השתמשו במעט חפצים שנראו כלא חשובים בכלל. אשה זו שתבדה לחיים ארוכים אין לה שמץ קל של יצר החמדנות. אני מעריץ אותה על כך.

ארא"ס,

אינני זוכר אם כבר דנו, אך לא יזיק אם אעיר שבכלל הדיון הזה שהעלית יש להדגיש את קביעת המחירים ב 9.95 בכלל דרכי החמדנות להשגת כסף הזולת. אך כאן יש לדון כי יכול המוכר לטעון, ממ"נ; אם הגבול שלו הוא המספר העשרוני, צודק אני להציב את המחיר מתחתיו ואם לא הרי בוודאי אין בעיה! בכל זאת נראה כי מאותה סיבה שאדם קובע לעצמו נקודה עשרונית שהיא כי קשה לו לשער את הערך המדויק של החפץ עבורו, הוא גם יטושטש על ידי המחיר המציג את הנקודה העשרונית הקודמת ולכן יש צד שאין זה ראוי [וגם אם הלכתית לא ניתן להכרעה, יש לדון מצד היושר המוסרי הכללי].