דומה שעליתי על הנוסחא הסודית להצלחת עיתונו של בצ"כ, והנה אני פורש אותה כאן לפניכם.*:namespace prefix = o ns = "urn:schemas-microsoft-com:office:office" />
כל שעליו לעשות, הוא להיצמד למקורות עתיקים. פעם הרי לא היו משכילים ומערערים על הסמכות הרוחנית (כידוע...). ומכאן שהבאת מקורות תמנע חלק ניכר מהביקורת.
אין כוונתי לציטטות מדברי חז"ל, כשכל ישיבע בוחר יודע ששבעים פנים לתורה. וכו'. כוונתי להעתקת מאמרים ישנים בסגנון המובא באשכולו של 'לב העמק'. והנה אתן כמה דוגמאות.
במקום המניפיסט של בן ציון כהנא, "המפלגות החרדיות – מטרות ויעדים", יש לצטט מאמר משכיל במיוחד, המובא גם בכתובת זו: http://masoret.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1812270
יעקב לאנדוי
פראנקפורט ענ"מ
נחפשה דרכינו!
(לכנוס הכנסיה הגדולה השניה).
גדולה השעה של כנוס אומה עתיקת היומין, נכספה לחדוש עלומיה. רב ערכה בסלול דרך ישר לתחית עם ישראל ותורתו. רם תפקידה לקבץ פזורים ולעשותם גוש מוצק. החיאת הגוף הישראלי ולתת דם בעורקיו: נשמתו - תורתו. החזרת העטרה ליושנה: עטרת התולדה, מטבע ההיסטורי. בצור כנסת ישראל: יצירת אורגניה ומוסדותיה. עם ישראל מבוסם בתורתו, טבת הויתו, סוד קיומו, רוכש לו עמדה היסטורית ובכח איתנים הולך לממש שאיפותיו הנצחיות, מה נהדר הוא הרגע הזה, יוצר תקופה ובורא עידן עדנים לגאולת ישראל!
אולם לפתחו של כנוס זה אורבת הסכנה. שה פזורה ישראל סבא. לא לבד בחלל עולם המוחש, אלא בעיקר בעולם הרוחני המופשט. נכנס אותו מתחת גג אחד. נכוף עליו הר כגיגית. היתאחדו הלבבות? היתקרבו הרוחות? חטאנו בפירוד הלבבות ולקינו בפירוד הגופות. כן קשה זווגו של נאמני התורה כקריעת ים סוף. כל אחד ותורתו בידו. כל אחד ושיטתו בפיו. כל אחד בשם ד' דוגל וותו על דעתו, אף כקוצו של יוד, כותור על תורת אלקים. מוכן הוא להקריב את עצמו ואת - וזוהי הטרגדיה שלנו - אגודת ישראל על מזבח "תורתו". אגודת ישראל היהדות החרדית במשמע. עלול הוא להחריב את היהדות החרדית בשביל - היהדות החרדית. התולו של גורלנו. התול מר כלענה. נוסיף על זה. או בעבור זה, מצאה המשטמה קן בטוח בתוכנו והיא אוכלת בנו את המרץ לגדולות והיא סותמת לנו את הדרך לפרוץ הכחות והיא היא המקטינה את מעשינו בעינינו אנו ובעיני העולם. נזונה היא המשטמה הזאת מפרי החשד.
לא רק השחד, כי אם גם החדש יעור עיני פקחים. אחד חושד בחברו, פשוט בבגידה. הוי לקינו בעורון בחטאנו בראיה. היינו תחת אלקים לראות, לא לעינים, אלא ללבב. חושדים בכשרים וממשמשים כעור בצהרים: נעלמה המטרה ונסתרה הדרך! המפלגה לקחה אותנו שבי וכל מקום שאתה מוצא מפלגה - שנאת חנם בצדה. שנאת חנם בין חסידי פולניה. פירוד הלבבות בין החרדים בגרמניה. אברים מדולדלים בגוף ישראל סבא בהונגריה: אבדן רגש הכלל. הטלת חשדות, חרמות ואיסורים בקרב החרדים בסלובקי. ההפלגה בערך עצמה ביהדות התורנית בליטה וכתוצאה ממנה: שוויון רוח שאין כמוהו. ההפחתה בערך עצמה ביהדות החרדית ברומניה וכתוצאה ממנה: כפיפת הראש. ובארץ ישראל? קנאים משלו בנו. חרופים וגידופים. כל הגה: אפיקורוסות וכל מלה: מינות. הרהור ריב ומשטמת מות. כן ירדנו פלאים. האם ירידה זו לצורך עליה היא? הפתרון בידינו אנו בידי שלוחי הכנסיה הגדולה. נחפשה דרכינו ונחקורה!...
ב.
יתעורר נא מחנה הישרים בתוכנו. יתרומם נא למרום ההבנה ההדדית. לא עת לחשות היא העת הזאת. הלב פצוע וכואב. כחות מתנגדינו צועדים קדימה מעל לראשינו. מכונסים הם ומאורגנים. ואנו - מפוזרים ומפורדים. מקוללים קללת שטן המרקד בתוכנו. רקידה של לעג וקלס. רקידה של בוז ונקמה. ריב ומשטמה וחשד - ארס מכופל שלש. לקח הקנאים שבנו: ארור השלום! מקוללה האהבה! מת האמון! ואנו מחשים? לא! לא! עוד חוש בריא להישרים שבתוכנו. עוד כתם גדול להעביר קו שחור על התמונה הנוראה הזאת. עוד זיק התקוה בלבם לגרש את שטן המחלוקת מעל פנינו. עוד חזיונם בהיר לראות באחוד החרדים לדבר ד', חגורי עוז, אסירי תקוה ולבושי צדקה. עוד נראים להם שביבי המטרה הנשגבה: בנין בית ישראל בארץ ובגולה ברוח תורתנו הק'!
לא לרחק, אלא לקרב באה אגודת ישראל. לא לבד את הקרובים, אלא גם את הרחוקים עוד. נתלכלכה צורת אגודת ישראל האמיתית בשנות מלחמת העמים. אנו לטהרה. אנו להחזיר לה קלסתר פניה. אגודת עם ישראל הנמן לד' ולתורתו. לא מפלגה. לא כתה. כל החרד לדבר ד' לנו הוא. כל החדור מזכות קיומה של אגודת ישראל ברגע היסטורי זה - לנו הוא. אסור לנו לעשות פשרות עם הסתדריות העומדות בנגוד גמור לאגודת ישראל. פשרות בדברים של עיקר. מעולם לא נמצא עם ישראל במצב של סכנת אבדן הויתו ההיסטורית כיום היום. הצלת מהותו בתור עם אלקים נגד שטפי הזמן: זוהי שליחותה של אגודת ישראל. שליחות שאין להפחית בערכה ושיש למוד אותה בקנה מדה של ההיסטוריה. אבל מותר לנו, או חובה לקרב אנשים אלינו, אם רוצים הם להתחבר בנו ולבטא את שייכותם לכלל ישראל החרדי. אם רק שומרי תורה ומצוה הם. שמאל דוחה את ההסתדרות וימין מקרבת את האנשים...
ממשלת תורתו הק' לא לבד בחיי העם' אלא גם בחיי הפרט. חבל על זקוקים אנו להפוך את הסדר במשפט הזה. חבל. חבל. נלחמים אנו לפעמים בעד ממשלת תורתנו בחיי העם והנה שוכחים אנו תכפות את חיי הפרט. הפרט, אבל הכלל, נעזוב ושקוע הוא במפלגיות יתרה, ואם שוט ההגהגה בידו אז - יכה יוסי את יוסי. לא בזלזולים יש להשפיע על אנשים ישרים. זוהי אמת, שאין להכחישה. האם יכולים אנו לותר אל ההשפעה? הרשאים אנו לאסור מלחמה לשם - מלחמה? מלחמה ברעיונות מזויפים, מלחמה בתנועות זרות לישראל סבא ולפעמים גם באנשים מורדים, אבל מלחמה תמידית באנשים - היכן הוא הצד החיובי בתכניתנו?... האמנם כן, שכבר אמרנו נואש לעם ישראל?... רק מי שנאבק עם המות נלחם בלי תכסים. הבוטח בחייו דרך אחרת לו. אגודת ישראל בוטחת בחייה, מפני שהיא בוטחת בד'. עוד אסירת התקוה היא, כי עם ישראל ימצא את הדרך לה: לתורתו. על כן לא הרחוק עיקר היא אצלה, אלא הקרוב ולפעמים גם מתוך - . הרחוק.
ג.
נוציא נא את המטרה מתוך הסיגים. נשווה אותה לנגדנו תמיד-תמיד. לא נזניח אותה אף רגע, אף רגע לא. למאור עינים ולמורה דרך תהיה היא לנו. ואז תעבור המשטמה ותחלוף שנאת חנם וכל חשד שוא יכלה מקרבנו. שני גורמים לאגודת ישראל: גורם היסטורי וגורם מעשי. הצלת מהותו ההיסטורית של עם ישראל: עם התורה, בתוך גלי הלאומיות החולנוית וההתבוללות הדתית. בקיומה לבד ממלאה כבר אגודת ישראל את תפקידה זה. אגודת עם ישראל מבוסם בתורתו, עומדת ברשות עצמה, מכירה בחיי העם ובחיי הפרט רק - סמכות התורה. עם התורה יש לו גם כן חובות מעשיים. פתרון שאלות העם העולות יום יום על הפרק. פתרון זה דורש רכוז הכחות עד כמה שאפשר. גיוס האמצעים. זולת זה אין אגודת ישראל בת קימא. כל תנועה. שלא מצאה את הדרך לחיים המעשיים, סופה להיות גוססת. האידיאה אוסרת לעשות פשרות החיים דורשים את שלהם. החיים אינם נקיים מפשרות. התנקשות בין האידיאה והחיים. צריך למצוא את דרך הממוצעת. לא לעשות פשרות עם הסתדריות. נושאות אידיאות זרות. להתפשר אמנם עם אנשים, נושאים החיים...
אגודת ישראל יכולה ללכת בדרך של מעשים, אם לא תהיה שנואה לבריות. נודה ולא נבוש: שורש אי הצלחתה של אגודת ישראל במפעליה המעשיים צפון בהיותה שנואה, לפחות לא אהובה לשדרות העם. חלק הגון מעובדה מעציבה זו יש לזקוף על חשבון מתנגדינו, כן אמת הדבר. לא נתנו שום הזדמנות לעבור מבלי למאס אותנו בעיני העם ולהשליך שקוצים עלינו ובכונה. אבל גם אנו לא נקיים מפשע. לא היינו בוחנים תמיד את דרכינו ואמצעינו. לא בכל עת ולא מקום היתה קנאות זו או אחרת נחוצה ומועילה. לא בדקנו תמיד במעשינו לראות, אם לבד הצד השלישי שבהם גם צד חיובי בם. אם היה כדאי לעורר שנאת אחים. כן אם היה כדאי בשביל האידיאה לפחות. ובהיות אגודת ישראל שנואה, או לפחות לא אהובה, לא יכלה להצליח במפעליה המעשיים. התחלנו להתבייש בשם אגודת ישראל. לא נשאנו אותו בגאון, לא באירופה ולא באמריקה. מנהיגנו, כאשר פנו לעם על עזרה, יראו להופיע בשם אגודת ישראל. ידעו, כי בשם זה לא יצליחו. מדוע? שנואה היא אגודת ישראל בעיני העם. איזו מסקנה יש להוציא מזה? - נחפשה דרכינו ונחקורה!...
אגודת ישראל עומדת לפני נסיון גדול. ראשית כל צריכה היא לכנס את כל נאמני התורה הבאים אליה בחבה ולהמשיך אליה את כל החרדים שבכל ארץ וארץ בהבנה יתרה. שנית צריכה היא ליצור קשר חזק ואמיץ בין כל קבוצות החרדים לשם תגבורת הכחות ורבוי הפעולות הממשיות לחזוק התורה, העם והארץ. שלישית עליה להשגיח על כל הנעשה והנכתב בקרבה בעינא פקיחא ולא לתת לקנאות מופרזה להתפרץ בינינו, העלולה רק להזיק ולא להועיל לנו בשום צד וענין.
הכנסיה הגדולה של כנסת ישראל הנאמנה לד' ולתורתו מתכנס. עוד לא מכונסים המה כל נאמני התורה. היקשיבו לקולה החודר למעמקי לב כל יהודי? הישליכו מאתם כל שנאה, כל ריב וכל חשד ויתאחדו כאיש אחד בלב אחד לקדוש שם שמים, להצלת מהות ההיסטורית של האומה הישראלית ולפתרון השאלות העולות יום יום בחיי עם ישראל בוח תורתנו הק',
תקוותנו זוהי נחמתנו...
אם דווקא יש צורך, אפשר לבאר את כוונת המחבר, להוסיף ההדרה, ולציין ש'סדנא דארעא חד הוא' ודבר לא השתנה. מאחר שכבר בעבר נמתח ביקורת על עסקני אגודת ישראל, ולא היה הדבר כפירה ופיקורסות, אולי גם היום מותר, אפשר ושמא ואולי.
------------------------------------------------------------------------
על כך שמשקיעים בטפל, ומזניחים את העיקר, אפשר להביא את המאמר שאני העתקתי פה:
http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?whichpage=1&topic_id=1806634
ולהוסיף ולבאר שהעיקר זו הפנימיות, ובעת החדשה כמו היום חבל לבזבז זמן וכחות כדי לחנך לחיצוניות, ואל תאמר דבר שאינו נשמע, וכו' וכו'. כמובן שזהו כבר נושא רגיש, ויכול למשוך הרבה אש. אבל החכם יוכל להשתמש בכלי זה עצמו כדי להעמיד את הדברים כיאות. (אני עצמי יכול לספר את אשר ראו עיני, על חוגים חרדיים שיעשו הכל כדי שבנם המידרדר ימשיך ללכת עם חולצה לבנה וכיפה שחורה, גם אם יעבור על כל עבירות שבתורה. אבל יתייאשו ממנו מייד לאחר שיחליף בגדיו לג'ינס, חלילה וחס לא יעלה ולא יבוא ולא עלינו, וזאת גם אם ימשיך להתפלל שלוש תפילות ביום. אחר הבאת דוגמא זו שרבים יוכלו להסכים עמה, יש להמשיך הלאה, ובעדינות כמובן. כמאמר החכם "אל תהיה חכם תהיה צודק").
----------------------------------------------------------------
ואם נתקדם הלאה, ונרצה לגונן על ספרו של סליפקין, יש פשוט לצטט את המאמר המובא פה:
http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1806634&whichpage=2
מקצוע הדרוש בניגוד למקצוע החידוש הוא יותר סוביקטיבי, סגולותיה העצמיות של המחבר, רשמי חייו, והשקפת עולמו הם מניעים מכריעים במחות חבורו, בשגם כי כאן אין למחבר עסק עם ענין אוביקטיבי מדעי, אלא משתדל הוא לתת פתרון לשאלות החיים וההויה, שרמזו עליהם חכז"ל באופן אללעגורי, מסיבה זו רבים וכן גדולים במקצוע ההלכותי לא מצאו ידם ורגלם במקצוע הדרוש, כי את החיים לא ידעו, ושאלת היקום לא התבוננו, ודרכם בדרוש היה רק להרכיב באפן מלאכותי מאמר נפלא אחד במשנהו, לעיל פילא בקופא דמחטא, ולהפוך שני עקובים למישור אחד, והתוצאות היו כנודע כי תחת אשר במקצוע החדוש עשו פרי הלולים, הנה במקצוע הדרוש לא עשו אף פרחים מרהיבי עין.
------------------------------------------------------------------------
אני מקווה שהרעיון ברור, ולמרות הציניות, אני מתכוין גם ברצינות.
