|
|
| נשלח ב-16/3/2004 08:26 |
 |
| |
הייתי רוצה להסכים איתך, אבל -
שיטות חינוך מסויימות הנראות לחלק מאיתנו היום בלתי ראויות לחיי אנוש, היו נהוגות בעולמנו במשך מאות שנים - עבדות של ילדים, הכאה, מניעת מזון ועוד ועוד...
לכן, כנראה שגם "אובייקטיביות" היא מונח יחסי... 
|
|
|
|
| נשלח ב-16/3/2004 08:29 |
|
| |
מסכים.
רק את המשפט האחרון "כנראה גם אובייקטיביות זה עניין יחסי"
הייתי מחליף ב:
"כנראה אובייקטיבי זה גם עניין מתפתח"
מסכימה?
|
|
|
|
| נשלח ב-16/3/2004 08:31 |
|
| |
יהוסף היקר
בוקר טוב.
עמדת על דבריי.בכך שאיני מתייחס ליצירת החיים.
דומני שבשאלת עצם הזיווג בין גבר לאישה טמון גם עניין זה.
לגבי הפונטיציאל הגלום בנו.לכאורה על פי גברי חז"ל בכל אחד טמון פונטציאל אדיר מבחינה רוחנית.האם מבחינה זו היתה כוונתך? שאם כן בכל וולד נולד בו אותו עניין שבו יהיה כמלאך ה'.אם כן ממה יש לחשוש.
אם השאלה היא מבחינה טכנית טקטית ולא עקרונית-הרי שחז"ל נתנו לנו כמה עצות טובות בעניין הזיווגים.את מי יישא אדם ומי לא.וכיוצ"ב.אשר בכלל עיצותיהם נמנו גם הענינים שבהם יימנע האדם מהבאת וולדות שלא יהיו חייהם סוגה בשושנים.כלומר חז"ל ראו למנוע זיווים שיש בהם יצירת עוול לגבי הוולד.בין רוחני ובין גשמי.
אךדומני שוב.כי כל שאלה לגבי מושג "ההשחתה" תלויה ועומדת בשאלה אחרת.והיא מהו הטוב.? שהרי אם אין טוב אין השחתת הטוב.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/3/2004 08:36 |
|
| |
מוטי הרחקת לכת
אני התייחסתי בדוגמא למקרה הבא: אשה הולכת אל בנק פריון, ומקבלת אופציה לילד בריא ואופציה לילד חולה, האם בחירת החולה = השחתה?
לגבי דבריך שיש לחקור מהו טוב, ברור שכך ראוי, אך לא ניתן בעניין אחד לחפש לכל הנחה את הקריטריונים. אני מסתמך א"כ בנתיים על האינטואציה הטבעית שבעל מום ביחס לשאינו בעל מום = מום = פחות טוב.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/3/2004 08:39 |
|
| |
יהוסף,
אני מסכימה, ותודה על הדיוק.
מוטי,
גם איתך אני מסכימה בעיקרון, אלא שיש הבדל בין עצות להוראות וחוקים.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/3/2004 09:03 |
|
| |
יהוסף-
לגבי שאלתך רציתי רק להעיר ממאמ חז"ל על הפסוק "דמעת העשוקים" שבו הם מייחסים את הולדת ממזר לפעולת עושק.כלומר שהבאת מי שיש בו עניין המחייב חסרון (במקרה זה רוחני) ואינה פעולה הכרחית,הרי שיש בה עושק.
אמאשלום-
העניין מדוע חז"ל לא נתנו דבריהם כהוראה מחייבת אלא כעיצה.סובבת הרבה עניינים.וראויה לדיון מעמיק.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/3/2004 14:32 |
|
| |
אמשלום ומוטי תודה.
--------------------
נפנה לעניין אחר, השייך לעניינינו, האם חשיבה מעוותת אף היא השחתה. נניח וישנה מחשבה שאינה מגיעה לידי ביטוי מעשי, וזו מחשבה מעוותת, כמו המחשבה שפלוני רצח את אלמוני, בזמן שבאמת לא רצח. [נניח שזהו אדם שהחושב לא יבוא לידי מפגש אתו].
האם שינוי מודל המחשבה מכפי ש"מיועד" או מתאים להיות, מהווה אף הוא השחתה.
אם כן מדוע?
|
|
|
|
| נשלח ב-16/3/2004 20:21 |
|
| |
יהוסף היקר
הערה קטנה בנוגע לשאלתך האחרונה (כחותה על הגחלים) האם המחשבה חשיבא השחתה לפי ההגדרות דלעיל.
להעיר מגמרא נזיר דף כג? במי שחשב לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר כשר וכן בדוגמת העריות.יעו"ש דמבואר דבעי כפרה.הרי אף מחשבה שאינה כשרה טעונה כפרה למרות דהביאה למעשה דמפאת עצמו הוא חיובי.בגלל שמניעיה אינם כשרים גם אילו השלכותיה בפועל הינם חיוביים בכל זאת טעונה כפרה.הרי שהיא נחשבת כהשחתה .(מניעת טוב כגורם לנזק או מנציחו)משחית נפשו הוא יעשנה.
המקרה הנ"ל חמור יותר ממה שהגדירו חז"ל דמחשבה אין הקב"ה מצרפה למעשה (בבלי קדושין וירושלמי פאה)מלבד בעניין עבו"ז למען תפוס את ישראל (וכמו שכתב רבנו יונה) מפני דהיא הובילה למעשה ממש הנושא בתוכו מחשבת עבירה ומעשה עבירה בדעת הפועל.הגם שמבחינת שמיא אין כאן עבירה.
והנה איתא דאצל הגויים הקב"ה מצרף מחשבה רעה למעשה כדאיתא שם.יש לומר דזה ההגיון הטבעי.שמחשבה היא רע והשחתה ממש.מפאת הפוגם בנפש האלוהי (ויפח באפיו הוא כלל האדם כולל הנכרים) וידוע מה שכתב הרמב"ם במורה.נמצא כי מה שהקב"ה אינו מצרפה למעשה ולא חשיבה השחתה בישראל הוא מפאת חנינותו.
הפגם בישראל ע"פ המבואר בגמרא נזיר.יש להבינו על פי מאי דאמרו "וכי מה אכפת לו להקב"ה " וכו..ואם צדקת מה תתן לו?.נמצא שהכל תלוי בדעת האדם.ואיתא בכלל גדול דדעת מחלקת לעניין חטאות שבת שיש בהם כרת במזיד.הרי שהידיעה היא הגורם.היא המולידה רוע בנפש.והיא הזוהמה האמיתית.ובהיפוך מצינו "גדולה עבירה לשמה" דהיינו שיש בכח המחשבה הנכונה לטהר אף המעשים הפסולים לחלוטין.זה יעיד כי "רחמנא לבא בעי"(רש"י)
וכבר למדתי ממך דעת הפילוסוף כי הדיעות היא מידות המשתרשות עם ההרגל.אם כן כל שכן במחשבה רעה.המחשיכה את אור הנפש ומטמטמת אותה לרוע.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-17/3/2004 08:07 |
|
| |
מוטי היקר
אני נוטה להסכים עם הנחתך, כי פגיעה בנפש - הסדר הנכון שלה, לא גרע מפגיעה בגוף. אך בקשר לראייתך, אני חושב שהדוגמא שייכת למחשבות שנוגעות למעשה, כי למרות שבאותו מקרה המחשבה לא הביאתו לחטא, אך המרדנות שבאותה מחשבה עשויה להביא לחטאים אחרים באופן כללי, שכן במחשבה זו מסור מרות ריבונות התורה, ומחשבה כזו רבת נפק"מ היא.
|
|
|
|
|
