|
|
| נשלח ב-20/3/2004 19:12 |
 |
| |
[א] לגבי השל, אני ממש לא מכיר את ההיסטוריה האישית שלו, אבל מהספרים שלו ("אלוהים מחפש את האדם") אפשר להבין שיש לו יחס חיובי מאוד כלפי ההלכה. אמנם זכור לי שהוא כותב שבדורות אלה ראוי שלא להחמיר יתר על המידה, אולם כמובן שאפשר לפרש זאת בכמה אופנים שונים.
כן, אני יודע שליבוביץ' כתב עליו שהפילוסופיה שלו מאוד שטחית וקלוקלת ושהיא הושפעה לרעה מתרבות המערב השטחית (בניגוד למה שהוא כתב בצעירותו על הנבואה). כמו כן הוא סירב להשתתף בהוצאה לאור של ספריו.
*
בעניין רוזנצוויג, הנה ציטוט מתוך הספר "כוכב מיעקוב":
... לבסוף כותב רוזנצוויג שגם בשבילו אלוהים אינו בבחינת מחוקק אלא בחzקת מצווה. כמעט שנה לאחר מכן, ב 5 ביוני 1925, חזר רוזנצוויג לרעיון שגם בשבילו ההתגלות "וודאי אינה מתן תורה". תוכנה של ההתגלות היא ההתגלות עצמה, ולאמיתו של דבר היא כבר נשלמה בתיבת "וירד". ובתיבת "וידבר" כבר נפתח הפירוש. השאלה היא, לפי רוזנצוויג, אם הפירוש בלתי לגיטימי. כאן מקומה של הזכות שיש לנסיון לשמש עדות. (א' מאיר, כוכב מיעקוב, עמ' 84, וראה שם בהרחבה עמ' 91-72)
[ב] בעניין יהודים שמקפידים על קלה כחמורה, כוונתי כמובן הן למצוות שבין אדם למקום והן שבין אדם לחבירו. יתר על כן, גם במצוות שבין אדם למקום יש הזנחה לא-מועטה בקרב הציבור הדתי בהרבה הלכות שונות.
הנקודה העיקרית היא ש"ליברליות" היא מושג מאוד מעורפל. חרדי ממאה שערים יאמר שליטאי הוא ליברלי ("מודערני"), הליטאי יאמר זאת על המזרוחניק וכו' וכו'. בסופו של דבר, השאלה הייתה האם ניתן לקיים מצוות גם לא האמונה ב"תורה מן השמים" במובן הנאיבי של המילה, והתשובה לכך, כמדומני, היא שאכן הדבר אפשרי.
[ג] זוהי כבר שאלה קשה מאוד. כידוע הרמב"ם חילק את האמונות ל"אמונות אמיתיות" ו "אמונות הכרחיות", הוא הבין שלא כל אדם מסוגל לקבל כל דבר, ושיש מקרים בהם עדיף שהאדם יאמין בדברים שאינם נכונים, מאשר שידע את האמת כמות שהיא.
אולם, לדעתי בתקופתינו הנושא הרבה יותר בעייתי. אתה שואל אותי האם ניתן לשמר את הדת היהודית כאשר אוחזים באמונה הדאיסטית, אני אהיה יהודי טוב ואענה לך בשאלה: האם לדעתך אפשר להמשיך ולשמר את הדת היהודית כאשר אוחזים באמונה הנאיבית הישנה ?
כמדומני שכיום כ 90% מהעם היהודי בעולם אינו שומר מצוות, לא יהיה זה רחוק מן האמת לומר שהאמונה הישנה נכשלה בנסיונה להתמודד עם השינויים הגדולים שהעולם עבר. עולם המחשבה היהודית לא ניסה להתמודד עם המצב ובחר להתעלם, וההמשך ידוע ...
תוקן על ידי - רב_צעיר - 20/03/2004 19:15:52
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-20/3/2004 19:36 |
|
| |
רב"צ,
ראשית, יש לי בעיה עם השימוש שלך במושג דאיזם, כי אני חושב שהוא אנכרוניסטי. בעידן הבתר קאנטיאני, כל דיבור על א-להים הואבלתי אפשרי, ואילו הדאיסטים לא סברו כך. הם האמינו שניתן לגזור את עקרונות הדת מהתבונה. אני מניח שגם אתה מסכים שהלך החשיבה הזה לא רלבנטי לימינו.
בנוסף, נכון שרב העם היהודי אינו מסדיר את חייו על-פי ההלכה. ואולם, אני כלל לא בטוח שרוב העם היהודי אינו מאמין באמונות הקלאסיות הלא רציונאליות. אדרבה ואדרבה.
אני בהחלט מסכים איתך שאמונות 'קלאסיות' אינן ערובה לדתיות, ויש יהודים דתיים רבים שאינם אוחזים בהם במידה זו או אחרת. בה בעת יש יהודים רבים שמאמינים בעוה"ב, שכר ועונש, תורה מן השמים וכיו"ב במשמעות הכי פשטנית ועדיין אינם יהודים הלכתיים. חלק גדול מהם כלל אינו יודע מהי ביקורת המקרא.
בסופו של דבר, בעולם החופשי המודרני, אין דרך להחזיר את עם ישראל למה שהוא היה פעם כשקהילה היה כוח כפיה. במקומות שבהם יש כפייה - עדיין רוב הציבור דתי (ראה במדינות האיסלמאיות, ולהבדיל, בחברות יהודיות בהן רמת הכפייה גבוהה ואדם אינו חופשי לעשות את רצונו).
ונקודה אחרונה, אני חושב שבציבור המגדיר את עצמו ליבראלי, די קל למצוא יהודים שממדרים את ההלכה והמסורת לחלק מחייהם. אני לא חושב שתפיסה כזו קיימת כלגטימית בציבור הלא ליבראלי. בתור יהודי ליבראלי בתודעתו שמשתדל להקפיד על קלה כבחמורה - על דא קא בכינא.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/3/2004 19:51 |
|
| |
ממלא.
אם זכרוני אינו מטעה אותי, כמדומני שאתה הוא זה שהתחיל להשתמש במושג "דאיזם" בדיון זה.
על כל פנים, מעניין שאתה מדבר על "העידן הבתר-קנטיאני", הואיל וקאנט עצמו דווקא היה כידוע אדם דתי מאוד (אף על פי שליבוביץ' כינה אותו "האתאיסט הגדול", ואכמ"ל), ובעקבותיו ניתן למצוא גם יהודים דתיים כמו הרמן כהן למשל.
השאלה היא לא האם ניתן להוכיח את מציאותו של אלוהים או לא. קאנט כידוע אף על פי שהיה בעצמו מאמין, סבר שלא ניתן להוכיח זאת. אמנם לא מדובר על "הלכה פסוקה", אולם בהחלט ניתן לומר שדעתו של קאנט היה הפופולרית כיום.
השאלה היא האם אדם מאמין יכול להיות דתי, קרי: לקבל על עצמו עול תורה ומצוות, גם כאשר הוא זונח את האמונה התמימה בעניין ההתגלות.
יתר על כן, כיום ישנו ציבור לא קטן של דתיים שנחשפים לעולם ההשכלה והאקדמיה, נסיונם לדבוק בחלק מהדעות הקלאסיות גורם להם לדיסוננס קוגניטבי גדול מאוד. לדוגמה, אדם שנחשף לשיטת בה"מ כבר לא יכול לקבל את האמונה התמימה בעניין מסירת התורה, או שמשה רבינו קיבל את כל התורה מבראשית ועד לעיני כל ישראל.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/3/2004 13:45 |
|
| |
רב צעיר ידידי,
באשר לשאלתך, אני מדגיש שוב שבודאי וניתן להיות יהודי שומר תומ"צ ולצקת תוכן שונה מהמקובל במושג ההתגלות. עובדה שהיו וישנם יהודים כאלו.
האם מכך משתמע שיש צ'ורך' ללמד את התורה לאור ביקורת המקרא? לדעתי לא. ואני ארחיב בעניין.
כבוגר מערכת החינוך הדתית לאומית, הכרתי חברים רבים שנטשו את אורח החיים הדתי בשלב זה או אחר של חייהם. האם אני יכול להצביע ולו על אחד שעשה זאת לאחר שהתוודע לביקורת המקרא? ממש לא.
אדרבה, דווקא כמה מחברי שנותרו מקפידים על קלה כבחמורה מצאו את דרכם לפקולטות מדעי הרוח. איני אומר שאין כאלו שחשיפתם לבה"מ גרמה אצלם למשבר דתי, ואולם, הם מיעוט שבמיעוט ביחס לכלל הנוער הדתי המתדתלש (וק"ו לגבי מתפקרים מהציבור החרדי).
הגורם מספר אחת לנטישת הדת, היא חוסר היכולת שלה להתמודד מול תרבות המערב. ולא, אין הכוונה לקאנט או וולהואיזן שגם את מספר החילונים שמתעניינים בהם ניתן למנות בקלילות. הכוונה למה שמשדור לנו בתקשורת, בקולנוע, ברחוב. וזו לעיתים תרבות די רדודה וקלוקלת.
האם יש לך דרך למנוע את העימות הזה? לא. האם יש דרך לצמצם אותו? לדעתי כן, וזאת על ידי צמצום החיכוך למינימום. אחרי שהצמצום יתרחש או לכל הפחות יכירו בערכו, אני חושב שגם נפסיק לפחד מבה"מ.
ושאלה אליך - לשיטתך, האם חשיפה יזומה של התלמידים לבה"מ היא שתחזקת את עולם התורה והמצוות? חזקה על רובם של עוזבי הדת עקב קושיות בה"מ, שבדרך החוצה הם גם התוודעו להגות הדתית המודרנית (ליבוביץ' ודעימיה) והגות זו לא השאירה אותם בקרב המחנה. מהו אם כן הפיתרון שלך, ולאן בדיוק אתה חותר?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/3/2004 15:48 |
|
| |
באשכול "לדבר פחות, בריא יותר" בעמוד 2 מהודעת מסתברא ואילך נגררו לנושא ביקורת המקרא ואין עתי איתי בעטי להעביר את הדברים,
http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=854376&whichpage=2
רב_צעיר העיר על זיהוי ספר בראשית כנאמר למשה, אציין כי האב"ע בהקדמה לתהילים עמד על כך ורק ענה שזו "עסקת חבילה". [אולי הובא האב"ע בתוך הדיון ואנוכי לא ידעתי. אתכם הסליחה כי לא עקבתי.]
|
|
|
|
| נשלח ב-22/3/2004 17:00 |
|
| |
ממללא
I see that you believe the way to guard Judaism against the onslaught of Western culture is to reduce the ''friction'' between the two. Perhaps you can enlighten us a bit more about what you would suggest to reduce the friction between the two.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/3/2004 17:05 |
|
| |
אריה שאג,
אני חוזר ומדגיש שדברי רלבנטיים לגבי הציבור ה'סרוג' כפי שהוא בארץ ישראל דהשתא.
ההתרשמות שלי כחלק ממנו, שלא בה"מ היא המפילה את החלים בקרבו. אין לי ספק שחינוך תורני מעמיק יותר יחליש את הבעיה (ובקרב הציבור הזה ניתן לראות בבירור שאחוזי החילון במוסדות חינוך 'תורניים' נמוך בצורה משמעותית ממוסדות אחרים). כמובן שאף לשיטתי אין כל אפשרות סבירה למגר את התופעה.
בנוגע למעמד היהדות בעולם המודרני, ולמעמד היהדות בעיני היהודים (כאשר לצורך העניין אני מגדיר יהדות כחים ע"פ ההלכה), אין לי כל תרופת קסם ואיני איש בשורה. ואולם, אי לא חושב שלימוד בה"מ או אימוץ תיאולוגיה ליבראלית תשנה את המצב העכשווי כהוא זה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/3/2004 17:05 |
|
| |
ווטו
בעניין שייכות ספר בראשית למשה רבינו, אינני מכיר את דברי הראב"ע בנידון, אולם עלי להעיר שגישתי לנושא זה, קרי:ביקורת המקרא, היא מחקרית ביסודה ולכן קשה לי לקבל את דבריו בבחינת "כזה ראה וקדש".
כשאני לומד מקור כלשהו אני מתייחס למקור עצמו בלבד, ולא לדברי פרשנות מאוחרים. כמובן שאין זאת אומרת חלילה שאני מתעלם מפרשנויות שונות, אולם אני משתדל לחלק תמיד בין פרשנות "לגיטימית" ובין פרשנות "אפולוגטית". (אינני נכנס כרגע להגדרה המדוייקת של פרשנות "לגיטימית", זהו נושא מתחום ההרמנויטיקה שדורש אשכול נפרד ואכמ"ל).
בכל אופן, דברי הראב"ע נראים בעיני כצע"ג, הואיל והוא מניח את המבוקש מראש, הוא אומר שמדובר על "עיסקת חבילה", אבל זה רק לאחר שכבר הסכמנו שהוא חלק משאר החומשים. מניין לנו זאת כשאין לכך שום רמז כלשהו במקרא ?
לגופו של עניין, ברור לכל מי שקורא את ספר בראשית שלא מוזכר בו שמו של משה רבינו ולוּ פעם אחת. וזאת בניגוד גמור לשאר החומשים בהם הוא מוזכר תמיד. מבחינה ספרותית מסתבר, אם כן, שמקורו של ספר בראשית שונה ממקורם של שאר החומשים.
כל דברי הנבואה שבמקרא תמיד פותחים בפסוקים כמו: "וידבר ה' אל.." וכיו"ב, וגם כאן הייתי מצפה לפחות שהתורה תפתח ב: "וידבר ה' אל משה לאמור, בראשית בראתי את השמים ואת הארץ ...", אולם לפי הטקסט שלפנינו העיקר חסר מן הספר.
כמו כן עלי לציין שישנו מדרש חז"ל שאומר שלעם ישראל היו "מגילות" שלקחו איתם למצריים ובהם היו כתובים מאורעות אבותיהם וההבטחה שיעלו ממצרים. אינני זוכר כרגע את המקור המדוייק אולם אוכל להמציא לך אותו אם תרצה (אלא אם כן יקדימני אחד מהחברים).
כך שגם לפי המקורות הקלאסיים אין זה כה ברור שספר בראשית מקורו דווקא במעמד הר סיני, אלא ייתכן בהחלט שהוא אף קדום לו בהרבה, דבר שמאוד מסתבר לאור הידע שיש לנו כיום לגבי התרבות והספרות של המזרח הקדום. (כוונתי להקבלה הבולטת לעין בין סיפורי בראשית לבין המיתוסים האשוריים והאוגריתים)
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/3/2004 17:22 |
|
| |
ממללא.
דבריך רציניים ודורשים תשובה מעמיקה, אולם מפאת קוצר הזמן העומד לרשותי כעת אתייחס רק בקצרה לנושא:
1. אינני מתיימר כלל להיות "איש בשורה", ומעולם לא טענתי שלימוד בה"מ הוא זה שיביא את הגאולה לעם ישראל. כל מה שאני מנסה לברר כאן הוא האם אנו בכלל מסוגלים לקבל את מסקנות בה"מ או לא. לדעתי אי אפשר עוד להתחמק מדיון רציני בנושא, הואיל ובלאו הכי חלק גדול מהציבור הדתי נחשף לנושא זה בין אם הוא רוצה בכך ובין אם לאו.
ישנם כאלה שמסתפקים באמירה גורפת של "הכל שטויות" ובכך הם מדמים לעצמם שהם פתרו את הבעייתיות הגדולה שיש בנושא, אולם לכל מי שחונן מאת האל בחשיבה ביקורתית, הדבר מהווה אתגר לא קטן.
2. האם יצא לך במקרא לקרוא את מוסף התרבות של עיתון הארץ האחרון ? יש שם כתבה מאוד מעניינת על ה"אנוסים החדשים", היינו חרדים שהפסיקו להאמין אך ממשיכים לחיות חיים חרדיים כלפי חוץ. חלק מהמרואיינים אמרו שמה שגרם להם למפנה בחיים היה ההכרות עם מר ירון ידען הידוע.
אני מסכים איתך בהחלט שההחלטה הסופית אם להיות דתי או לא, אינה תלויה דווקא בבה"מ (ושאר מרעין בישין), אולם אני חושב שישנם לא מעט מקרים בהם אנשים נחשפים לחומר ולא מצליחים להתמודד איתו מבחינה תאולוגית, וההמשך ידוע.
3. גם אני נתקלתי בחוזרים בשאלה שאמרו שליבוביץ' (ואחרים כמוהו) היו הגורם למעשה שלהם, אולם לדעתי זהו שקר גמור שגובל באבסורדיות. אפשר לשוחח הרבה על אמונתו של ליבוביץ', אולם לא ניתן להתעלם מן ה obvious , היינו שהוא עצמו היה אדם דתי. ולפיכך נראה לי שבאותם מקרים לא ההחשפות לעולמו של ליבוביץ גרמה לאפיקורסות, אלא כנראה שהאפיקורסות גרמה להחשפות לליבוביץ'.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/3/2004 17:32 |
|
| |
רב"צ,
הבאתי את האבן עזרא בלי כוונה לשפוט אם ומה דבריו תורמים לדיון, אלא כמראה מקום לחברים הדנים כאן בנושא!
אך כעת נגררתי בעקבות הסטימולציה שלך [האם יש מלה אחרת בעברית מאשר "גירוי" המשויכת ליצר השלילי?].
דברי האבן עזרא הם סך הכל עובדא, שספר בראשית הוא חלק מהחבילה שאנו מאיזו תקופה שלא תהיה, מקבלים אותה בקבלתנו את התורה.
אם יעמוד אדם כיום ויצווח ככרוכיא עד שמי השמים: "אני מקבל את התורה רק מ'החודש הזה לכם' ולכן אני אוכל גיד הנשה", האם זה ישנה כי הוא זה לעם ישראל?
העובדא היא "יש לעם ישראל חבילה: קבלנה או זרקנה כולה כאחד". לכן כל הדיון על ביקורת המקרא [אם כי לגיטימי בפורום הזה], נראה שרק יכול לתרום לאלה החפצים להוציא את עצמם מן הכלל ואם כן מה להם להיכנס להטלת ספקות על פרשה זו אם נאמרה למשה או לא? עבורם הדיון בכלל אם מה שכתוב שנאמר למשה אכן נאמר למשה ואם בכלל היה משה ומתן תורה!
"אולי" גדול יש לומר במקרה של יחיד שכבר הגיע לדרגת חכם לדון בפנימיות התורה והרתעתו מכל מושג ה"מקובל" מונע ממנו להתקדם [כפי שנראה שטוען בוגי על מסתברא  ], עבורו ניתן לדון שטוב לו להיחשף לביקה"מ, אך מאחר וספק הוא נראה כי יש בזה משום "לא תתורו" וגם אם לא בוודאי ראוי שייעשה שלא בפומבי.
כל זה מצד הדיון אם יכול להיות ערך לביקה"מ, מלבד שגישתי לאמינות התורה שונה כמדובר באשכולות רבים וזה עתה בסמוך בויכוח עם האסופי,
http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=853788
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/3/2004 17:39 |
|
| |
רב"צ,
מס' הבהרות לגבי טענותי:
א. אני מסכים איתך, כי בסופו של דבר השקפת עולמנו הדתית די קרובה, אני מניח.
ב. אני ממליץ לך לשוטט קצת בפורומים של יוצאים בשאלה ברשת ותראה מה בדיוק מטריד אותם. אגב, אחד היוצאים המתוקשרים לאחרונה אף ביקר פה בעבר וברח די מהר. הוא אף טרח לומר שאין לו כוח לדיונים הגבוהים מדי בפורום, מה שלא מפריע לו להציג עצמו כיוצא בשאלה שחקר בענייני האמונה.
בסופו של דבר, הרצון והיצר מניעים את האמונה או לפחות משפיעים עליה רבות (כפי שכבר אמר מי שאמר...).
ג. איני טוען חלילה שליבוביץ' מביא לנטישת הדת. אני מכיר דוגמאות רבות הפוכות, ואיני מתבייש לומר שאף עלי הוא השפיע בכיוון החיובי. הטענה שלי שחינוך ליבוביצ'יאני לא יגיע להישגים טובים יותר מהחינוך שקיים כעת.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/3/2004 17:53 |
|
| |
רב"צ,
ראיתי את הודעתך לממללא רק לאחר שליחת הודעתי ואכן טוב שתהיה כתובת ל"דע מה שתשיב", אך כפי שהספיק ממללא להגיב השאלה האם לא יזיק עצם הדיון יותר מאשר יועיל?
ממללא,
היו דברים מעולם יותר מפעם אחת שהדיונים בפורום עצרו וגם השיבו מיציאה לשאלה כאשר היה מדובר ברציניים, אך לגבי הדיון על ביקה"מ, לא נראה שיוסיף כשלעצמו כפי שהערתי למעלה, אך אולי כדי שיראו מקיום הדיון שאיננו מתחמקים מכל דיון והשלכותיו [כפי שהודה גם ה"מציץ_ובורח" שהזכיר ממללא]!? כך אלה שכן יש להם "כוח לדיונים גבוהים" עכ"פ כאשר הדבר הוא "בנפשם" ימצאו מקום בבית מדרשנו לבקש את דבר הווה!
|
|
|
|
| נשלח ב-22/3/2004 19:38 |
|
| |
חשוב לי להבהיר נקודה עקרונית בדיון:
כאשר אנו דנים על בה"מ, אין כוונתו להחליט מה "אמיתי" ומה "לא אמיתי" בתורה. או בלשון אחר: מה אנו "מקבלים" ומה אנחנו "לא מקבלים" מדברי התורה. בסופו של דבר כל אדם דתי מקבל על עצמו את קדושת התורה, והשאלה היא "רק" האם התורה ניתנה לעם ישראל בפעם אחת, או בכמה שלבים.
רק אציין את הגמ' המפורסמת בגיטין בה יש מחלוקת בחז"ל האם התורה ניתנה "חתומה" או "מגילה מגילה", וכידוע פירש רש"י "מגילה מגילה - שניתנה פרשה פרשה במשך ארבעים השנה שהיו במדבר".
כמובן, יש מרחק בין גישת "מגילה מגילה" על פי רש"י, ובין דעת בה"מ שהתורה ניתנה מגילה מגילה עד זמן עזרא הסופר (כנראה), אולם מבחינה עקרונית הרי חז"ל הסכימו לרעיון שמתן תורה לא היה בהכרח ארוע חד-פעמי.
התורה מקודשת לעם ישראל, וקדושה זו נובעת מתוך קבלתם של כלל ישראל, ולא משום גורם חיצוני אחר. משל למה הדבר דומה ? נניח שקהילה של יהודים בונים לעצמם בית כנסת, כידוע ישנן הלכות רבות שנוגעות לקדושת בית הכנסת וקובעות מה מותר ומה אסור לעשות בו.
אין זה משנה כלל כיצד נבנה בהכנ"ס, מי בנה אותו, מתי הוא נבנה וכו' וכו'. מה שחשוב הוא שכעת הוא מקודש, ולכן כל ההלכות שקשורות לקדושת בהכנ"ס נוגעות לגביו. הוא הדין לגבי כתבי הקודש.
(כדי לא להתקשט בנוצות זרים, אציין שדברים אלו נכתבו בהשראת פרושו של ליבוביץ למושג "קדושת כתבי הקודש")
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/3/2004 20:17 |
|
| |
ממללא
מדוע אתה דן בשאלה מנקודת ראות תועלתנית ? אם משהו הוא לא נכון , הוא ישאר כזה גם אם זה לא תואם את צרכי החינוך הדתי.
השאלה היא מהותית : האם יש התנגשות בין מה שאנו כאנשים דתיים נדרשים להאמין לבין מה שידוע לנו על פי שכלנו ? ואם התשובה על הנ"ל חיובית , כיצד מתמודדים עם זה ?
לפתרון הבעיות הנ"ל , יש שלוש איסטרטגיות כדלהלן :
א. יש ליבה של אמונות לגבי המציאות העובדתית שאם לא מקבלים אותם כאמת אין טעם להישאר דתיים .מצד שני אין לנו גישה לידע אודות המציאות העובדתית מלבד דרך שכלנו . מי שדוגל בגישה הזאת והוא אדם דתי , חייב להכחיש שיש סתירה בין אותה לבה לבין הידוע לנו עפ"י השכל . יתירה על כך , עליו להחזיק בדעה שהליבה הנ"ל מתאמתת באופן עצמאי על ידי השכל .
ב. יש ליבה כנ"ל , אבל יש מקום להאמנה לגבי המציאות העובדתית , גם כאשר אין לכך תמיכה בשכל ואפילו כאשר זה סותר את השכל .
ג. אין שום לבה וממילא אין שום בעיה .
לעניות דעתי האיסטרטגיה השנייה היא חסרת הצדקה מכל וכל . לגבי האיסטרטגיה הראשונה יש לדון מה נכלל באותה ליבה . לאור כל הידוע לנו , נראה שיש לצמצם מאד את תכולת הליבה וכולי האי ואולי . ואם כך אנו נשארים עם האיסטרטגיה השלישית שהיא לדעתי היחידה שעומדת במבחן ההגיון .
באיזה איסטרטגיה אתה בוחר ?
|
|
|
|
|
|
,
