האם נוכל לקבל את מסקנות בקורת המקרא ?

רב צעיר,
בדיוק את הדיכוטומיה הזו איני מקבל. אף אחד מאתנו לא פוסק בשאלות ערכיות במנותק מהמציאות.
רבותינו הראשונים, שמשכילי פורום זה חושבים ללכת לאורם עסקו הרבה בהוכחות למציאותו של הא-ל ולא חשבו שזו החלטה ערכית בלבד ומאידך לא חשבו שאם חלילה יוכח אחרת אין לזה משמעות. לדוגמא ראה דבריו של הרמב"ם על קדמות העולם שהוא מצהיר שאינו מוכן לקבל את שיטת אריסטו בקדמות אבל מוכן להתפשר עם שיטת אפלטון. כמובן שמיד יזנקו עלי שזה חלק מההסתר של הרמב"ם, אבל גם כאן המוציא מחברו עליו הראיה.
ודיינו בפסוקים ברבים שתולים שמירת מצוות בעובדה של יציאת מצרים.

רב צעיר,
אתה עונה כאן לשאלה הלא נכונה. המחוייבות למצוות אינה נובעת רק מקיומו של האל, אלא גם ממערכת הנחות ביחס לרצונו הבא לידי ביטוי בתורה; בעוד ששאלת קיומו של האל אינה ניתנת להכרעה בכלים מדעיים, שאלת מקור התורה נידונה גם נידונה בהם. לכן, מה שאתה צריך להראות איננו שהאל יישאר קיים גם אם יוכח שהתורה היא יצירה אנושית, אלא שהתורה תישאר מחייבת גם אם יוכח שהיא יצירה אנושית.

גם וגם:

השאלה שאתה שואל היא אכן שאלה חשובה, והאמת היא שכבר חשבתי עליה מזמן, וניסיתי להתמודד איתה. לדעתי, ברגע שאדם כן מאמין בקיומו של אלוהים, אזי בהכרח נובע מכך החוב המוסרי שיש לו כלפי האל. לפיכך, האמונה באלוהים בהכרח גוררת אחריה קבלת עול מלכות שמים.

לדוגמה, אם אדם כלשהו נותן לי משהו, נניח כסף של צדקה, אזי אני מחוייב מוסרית לגמול לו בחזרה על החסד שהוא עשה עמי. הוא הדין לגבי אלוהים. אם אני מאמין שאלוהים יצר את העולם, ושהוא ה"בוס הגדול", אזי באופן טבעי אני מחוייב להכנע לפניו, ולהקדיש לו את כל חיי.

אני יודע היטב שישנם לא מעט אנשים שטוענים שהם מאמינים בקיומו של אלוהים, אולם הם לא מרגישים שום מחויבות לקיים מצוות. אולם, לדעתי אדם כזה אינו באמת מאמין באלוהים, או שעל כל פנים הוא כן מאמין אבל מתעלם מהחוב המוסרי שיש לו כלפיו.

כמובן, שכאן שואל הבן החכם: "נניח שאנו מקבלים את מציאות האל, ואת החוב המוסרי של האדם לעבוד את האל, מה גורם לנו להיות דווקא יהודים, ולא נוצרים מוסלמים וכדומה ?"

על כך יש כמה תשובות:
1. ליהדות יש תפיסת אלוהות מזוככת יותר משאר הדתות, ולפיכך היא יותר "תבונית" מהן.
2. היהדות מחייבת את האדם לקבל על עצמו עול תורה מצוות בכל תחומי החיים, ולפיכך היא יותר "אמיתית" ומחייבת משאר הדתות.
3. אדם שנולד יהודי באופן טבעי מרגיש קשר נפשי חזק ועמוק לעם שלו, מדוע אם כן עליו לינטוש את דתו וללכת לרעות בשדות זרים ?


*

אריק:

אני יודע היטב שהראשונים עסקו הרבה בנסיונות להוכיח בצורה רציונלית את קיומו של האל, כמו למשל הרמב"ם, רבינו בחיי, הרלב"ג ואחרים.
כמו כן אני מבין שאתה מכיר את הפרשנויות השונות לגבי דעת הרמב"ם בנושא, כך שאין צורך שניכנס לנושא מורכב זה.

אולם, חשוב לי לציין שעולם הפילוסופיה התפתח הרבה מימי הביניים ועד זמנינו. כידוע, אחרי ביקורת התבונה של עמנואל קאנט כבר לא עוסקים יותר בנסיון להוכיח את קיומו, או אי-קיומו, של אלוהים.

יתר על כן, הרמב"ם הסתמך הרבה מאוד על תפיסת העולם ה"מדעית" של אריסטו כדי לבסס את ההוכחות לקיום האל. כיום לעומת זאת, מושגים כמו "המניע שאינו מונע", "הסיבה הראשונית", "השכל הפועל" וכיו"ב הינם דברים שאבד עליהם הכלח, ולכן לא ניתן עוד להתבסס על הראיות של הרמב"ם כדי לקיים את האמונה באלוהים.

אני בהחלט חושב שאנו כן צריכים ללכת בעקבות הראשונים שעסקו בפילוסופיה ולשלב אמונה ותבונה יחד. אולם, לדעתי איננו יכולים להיות אנאכרוניסטיים ולהשתמש בפילוסופיה של ימי הביניים, אלא עלינו להשתמש בכלים של הפילוסופיה המודרנית.

כמה הערות בפתחו של יום,

א. אריק - אני מסכים איתך שלעובדות יש השפעה על בחירה בערכים. ואולם, הטענה שלי היא שעובדות דומות משפיעות בצורה שונה על הכרעתם הערכית של אנשים שונים. האם מקבלת סיפור יציאת מצרים נובעת בהכרח קבלת עול תורה ומצוות? (פרטים אצל דור המדבר).

ב. רב צעיר - אני לא מקבל את החלוקה שלך בין מדע לפילסופיה. חקר המקרא יכול לערער אמונות ואולם אין בכוחו להפריך אותן לגמרי. אדרבה, לדעתי לעולם לא ניתן יהיה להפריך את מעמד הר סיני למשל (אריק, אתה יכול לנשום לרווחה ולהמשיך לקיים מצוות). מאידך, הוכחות מדעיות יש בפנינו למכביר והן אכן כפויות עלינו (אם כי תמיד ניתן יהיה להוכיח אחרת).

אף שאלת: יש או אין א-להים, שונה מהשאלה 'מה משמעות החיים?. אכן, מושג הא-להים של ליבוביץ', שמשמעותו היחידה היא מתן משמעות לחיים, הוא אכן פילוסופי מובהק, ואולם האמנם זוהי המשמעות היחידה של המושג בחשיבה האנושית? האם זהו הא-להים שעליו דיבר איינשטיין, למשל?

ג. רב"צ, לענ"ד ההצדקות שאתה נותן לעבודת הא-ל ודווקא באופן מסויים מאוד לא משכנעות, אלא את המשוכנעים (ובכך הן לא שונות מהצדקות אחרות דחוקות). האם למשל, אתה כל כך בטוח שמושג הא-ל ביהדות יותר מזוכך מבאיסלאם?

ממללא:

במידה והדבר לא הובן, ברור שכוונתי לא הייתה ל"הוכחות" במובן המקובל של המילה (כמו למשל במדעים המדויקים), אלא יותר להסברים מדוע אנחנו בוחרים להמשיך ולהיות יהודים.

לדעתי, אנחנו נכנסים כאן לתחום שלא קשור דווקא לדת, אלא לכל תחום ההכרעה של האדם. כלומר, האם האדם קודם כל חושב בצורה רציונלית מה עליו לעשות, ואחר כך עושה כך. או שמא האדם קודם בוחר בבחירה מסויימת, ואחר כך עושה רציונליזציה מדוע הוא בחר בה ?

אם אנו נוקטים באפשרות השניה (ואני מניח ששנינו נוקטים בה), אזי למעשה אין מה לטעון כנגד ה"ראיות" שלי לבחירה ביהדות, שהרי באותה מידה אתה יכול, למשל, לשאול חילוני שאלות כגון: מדוע אתה בוחר להיות נאמן למדינת ישראל, ולא בוחר לחיות בארה"ב ? מדוע אתה מתעניין דווקא במדע ולא בספרות ? וכיו"ב.

ברור לך שכל אדם שתשאל אותו את השאלות הנ"ל, יתן לך הסברים רציונליים לבחירה שלו. למשל: "אני בוחר ללמוד מדע ולא ספרות, משום שהמדע יותר חשוב למין האנושי". אולם אתה יכול להקשות עליו: וכי לספרות אין תועלת ? או: וכי לכל עיסוק מדעי יש תועלת למין האנושי, הרי יש מחקרים רבים שהינם חסרים כל תועלת מעשית.

אם אתה טוען שההכרעה הרצונית קודמת לרציונליזציה, אזי אין שום הבדל בין ה"הסברים" הרציונליים לשאלות מסוג זה, ובין ההסברים שלי מדוע עלי לבחור ביהדות. במילים אחרות, התפיסה שלי של היהדות היא קיומית ולא אידאליסטית, ולפיכך היא איננה מבוססת על הוכחות כלשהן, אלא אדרבה: ההכוחות מבוססות עליה.

אצטט כאן סיפור קצר: כידוע אנסאלם היה זה שגילה את ה"מופת האונטולוגי" למציאות האלוהים. המסורת אומרת שהוא התפלל שעות בכל כוחו כדי שאלוהים יגלה לו הוכחה לוגית לקיומו, ואכן הוא זכה ותפילתו נענתה.

על סיפור זה צחק קירקגור ואמר: אם אתה עומד בתפילה לפני האלוהים, איזה עוד הוכחה חזקה יותר אתה צריך לכך שהוא קיים ?

*


על כל פנים, כמדומני שדווקא התייחסתי לטענה שלך שה"הוכחות" שלי משכנעות את מי שממילא משוכנע, בכך שציינתי את הסיבה השלישית, היינו הקשר הנפשי העמוק שיש לאדם יהודי לגבי המסורת היהודית שלו. ברור שזוהי "הוכחה" סובייקטיבית, משום שרק מי שכבר מרגיש כך יקבל על עצמו לשמור תורה ומצוות.

*

לגבי האיסלם, אני מסכים שתפיסת האלוהות של האיסלם לא נופלת מזו של היהדות, ולכן ציינתי את הסיבה ה-1 וה-3.

*

על כל פנים, לא הבנתי מדבריך האם אתה חולק עלי רק במה שכתבתי לגבי הבחירה הספציפית ביהדות; או גם לגבי מה שציינתי לגבי הקשר בין האמונה במציאות האל, ובין ההכרה בחוב המוסרי שיש לאדם לעבוד אותו ?

*

לא זכיתי להבין מדוע אתה מתנגד לחלוקה בין מדע לפילוסופיה ? האם לדעתך המדע יכול לענות על שאלות כגון: מהי משמעות החיים ? האם אלוהים קיים ? האם יש הכרח לאדם שיתנהג בצורה מוסרית ?
אני אישית חושב שכל השאלות האלו נמצאות הרחק מחוץ לחקירה המדעית.


תוקן על ידי - רב_צעיר - 31/03/2004 11:09:50

רב"צ,

א. לחלק הראשון של דבריך אני בהחלט מסכים (במיוחד לנימה הסולביצ'יקאית בסופו).

ב. אינני מקבל את הטיעון שלך שהכרה בקיום הא-ל גוררת מוטיביציה לקיום מצוות. בכל הכרת טוב שאדם מכיר לרעהו המטיב לו, מצוי גרעין של תועלת למיטיב במעשה הנובע מהכרת הטוב. בקיום המצוות, אין כל הטבה שכזו (אא"כ תהפך למקובל). האם אתה מעלה על דעתך עשיית מעשה חסר כל פשר ותועלת כהכרת טוב?

ג. ברור שאיני חולק על עצם ההבחנה בין שאלות פילוסופיות לשאלות מדעיות. אני חולק על הסיווג שלך את שאלת מציאות הא-ל כשאלה פילוסופית השקולה לשאלות משמעות הקיום.

מושג הא-ל כפי שאתה תופס אותו מהווה שאלה פילוסופית. ואולם, האם שאלת הא-ל כמניע ראשון של המציאות היא שאלה שהמדע לא יכול להתמודד איתה? אדרבה, דורות של מדענים סברו שכן וניסו להתמודד איתה בכלים מדעיים. העובדה שכיום אין ראיות למושג כזה בתפיסת המציאות המדעית, אין פירוש שלשאלה אין כל תוקף מדעי.

1. אינני מסכים לכך שהכרה במציאות האל איננה גוררת בהכרח הכרה בחוב המוסרי שיש לאדם כלפיו. לדעתי מי שטוען כך פשוט מתעלם מן המובן מאליו (כמובן שאינני מתכוון אליך, אלא ל"מאמינים שבלב"). כאשר אדם מכיר באמת בכך שאלוהים קיים, אזי בהכרח הדבר אמור לעורר בו מהפך נפשי עמוק מאוד שמשנה את כל תפיסת עולמו מתפיסה אגוצנטרית לתפיסה תאוצנטרית. אם אדם מאמין שאלוהים קיים, אזי בהכרח אלוהים נמצא במכרז העולם (במובן הערכי כמובן), ולפיכך לא ייתכן שלתפיסה זו לא תהיה השלכה ישירה לגבי אורח החיים שהאדם מנהל.

2. בעניין שאלת מציאות האל כשאלה מדעית, אני מניח ששנינו מסכימים על כך שעל כל פנים כיום המדע לא מתעסק בשאלה זו, ויתירה מזאת: למדע אין שום התיימרות לענות על שאלות של "תכלית" ו"סיבה", שאלות שנמצאות מחוץ לעיסוק המדעי של ימינו. אינני יודע מה יהיה בעתיד הרחוק, אולם מה שברור הוא שכיום שאלה זו אינה נחשבת לשאלה מדעית.

כפי שציינתי לעיל, הרמב"ם בזמנו קיבל את תפיסת העולם המדעית של אריסטו כאמת שלא ניתנת לעירעור, לפיכך הוא היה יכול להשתמש בה כדי "להוכיח" את מציאות האל. אולם, אילו הרמב"ם היה חי בזמנינו מסופני אם הוא היה נוקט באותה מתודה.