האם נוכל לקבל את מסקנות בקורת המקרא ?

שבוע טוב נפש ממלא

כפי שאכן דייקת בדברי, השאלה: "האם ניתן לקבל את ב"מ" תלויה אכן באופן בו אנו מגדירים את האמונה הדתית, ולפיכך למעשה השאלה שלי לא נוגעת ישירות לחקירות טקסטואליות שונות, אלא יותר לשאלה התאולוגית.

*

בעניין השאלה שלך "למה לעסוק בב"מ ?", ובכן לדעתי יש בכך מספר תועלות:

1. כל מי שלומד תנ"ך נתקל ללא הרף בקשיים רבים, סתירות, כפילויות וכיו"ב. המסורת היהודית במשך ההיסטוריה ניסתה לפתור בעיות אלו על ידי מדרשים ופילפולים שונים, אשר לא מתאימים עוד לצורת החשיבה של האדם המודרני (בלשון המעטה). אולם, ב"מ מעניקה פרשנות יותר בוגרת ורציונלית. אני חושב שלב"מ יש ערך של תלמוד תורה לא פחות מכל שאר צורת לימוד אחרת.

2. לפי ב"מ למקורות השונים יש השקפות תאולוגיות שונות, דבר זה יכול להקל מאוד על מי שרוצה כיום לנקוט בהשקפות דתיות אשר אינן מקובלות כל כך.

כבר ציינתי לעיל שד"ר ישראל קנוהל מתאר את האסוכלה הכהנית בצורה שמאוד דומה להגות הרמב"מיסטית והליבוביצ'יאנית (ראה למשל את פרשנותו למושג "מקדש הדממה" על פי דברי הרמב"ם במורה נבוכים !).

דבר זה פתר לי את את השאלה שבמשך זמן רב התחבטתי בה, היינו: "ליבוביץ' מן התורה מניין ?". למעשה על פי ב"מ אפשר למצוא את ה"שורש" לגישות הדתיות השונות שרווחו בעם ישראל במשך הדורות. דבר שהינו בעל תועלת רבה לכל מי שעוסק ב"מחשבת ישראל".

3. ב"מ, או ליתר דיוק: חקר המקרא, עוזר לנו להבין את כוונת התורה בצורה הרבה יותר מעמיקה. לדוגמה, על ידי השוואת סיפורי הבריאה בתורה למיתוסים של שאר העמים, אנו יכולים להבין יותר טוב את תפיסת האלוהות של עם ישראל, ואת יחודה - כפי שעשה לדוגמה י' קויפמן.

כמו כן, על ידי השוואת מצוות התורה לנוהגים של העמים הקדומים, אנו יכולים להבין מהם טעמי המצוות - כפי שאכן עשה הרמב"ם במורה נבוכים.

4. לדעתי, אם אנו מתחמקים מעיסוק בב"מ אנו רק קוברים את הראש באדמה. מדובר על שאלות רציניות מאוד, ואיננו יכולים לדחות אותן כלאחר יד בטענה הרעועה שמכיוון שהחוקרי ב"מ הינם אנטישמיים (דבר שלא ניתו לומר באופן גורף), אזי כל דבריהם הוא הבל ורעות רוח.

בכך שאנו מתחמקים מעיסוק בב"מ אנו רק עושים צחוק מעצמינו, ומחזקים את הסטראוטיפ של "הדתי שפוחד מהמדע". כמדומני שכיום כבר אין לנו את הברירה האם לעסוק בב"מ או לא, אלא עלינו כבר להתחיל לדון בשאלה כיצד עלינו לעסוק בב"מ.

תוקן על ידי - רב_צעיר - 13/03/2004 21:12:05

.


השכן, לא מעגל ולא לוגיקה, אם כי שאלה חשובה שאלת - אך היא חוזרת אליך:


לדברי מי שירצה להשתמש בטיעונך, התורה אינה ידועה לבני ישראל לפני תקופת עזרא.

לדברי התנ"ך של עזרא עצמו - לדברי אותו סובר - היא כבר היתה ידועה לפניכן - וחזור טען שוב, שכן הוא טוען כי עזרא זייף גם את העדויות על כך שהתורה מקובלת לפניכן.



ולא נוכל להתחמק משאלות היסוד:

אם הנחת היסוד היא כי התורה ידועה בעם, מקודשת, וכי רבים הם היודעים אותה בעל פה, תיובתא דאבן ח'לדון - תיובתא.

ואם אנו מניחים כי רק מתקופת עזרא התורה מתחילה להיות מוכרת ומקודשת - הנחה זו כבר מעלה שאלות וקושיות רבות, ובראשן - איך הצליח עזרא "להנחית" קודקס של כתבי קודש ולהופכו למקובל על כל העם - כולל על אלו שחיו הרחק מחוץ לתחומי השפעתו, בגלות בבל?!

ואיך הצליח עזרא לשכנע את כולם כי התורה שהוא מעביר להם, היתה מוכרת להם עוד לפניו, אם לא כך היתה?!





תוקן על ידי - מואדיב - 13/03/2004 21:14:43

שלום מואדיב.

רציתי להעיר שאף אחד לא מדבר על "זיוף" התורה. לפי הגישה שנקטתי בה, ה"תורה" הייתה ידועה בעם ישראל כבר מזמן מתן תורה בסיני, אולם התורה עברה בכתב ובעל פה בקרב חוגים שונים ולכן בסופו של דבר לכל חוג הייתה גירסה שונה לספר התורה, כך שעזרא הסופר לא יצר יצירה של "יש מאין" אלא הוא רק הרכיב יחד את המקורות השונים שרווחו בעם ישראל, ממש כמו שעשה רבי יהודה הנשיא כ 800 שנה מאוחר יותר.

מואדיב,

האם לדעתך הכיר העם את מצוות חג הסוכות ? קרא בקטע המובא להלן:

ספר נחמיה פרק ח
(יג) וּבַיּוֹם הַשֵּׁנִי נֶאֶסְפוּ רָאשֵׁי הָאָבוֹת לְכָל הָעָם הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם אֶל עֶזְרָא הַסֹּפֵר וּלְהַשְׂכִּיל אֶל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה:
(יד) וַיִּמְצְאוּ כָּתוּב בַּתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה ה' בְּיַד מֹשֶׁה אֲשֶׁר יֵשְׁבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּסֻּכּוֹת בֶּחָג בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי:
(טו) וַאֲשֶׁר יַשְׁמִיעוּ וְיַעֲבִירוּ קוֹל בְּכָל עָרֵיהֶם וּבִירוּשָׁלִַם לֵאמֹר צְאוּ הָהָר וְהָבִיאוּ עֲלֵי זַיִת וַעֲלֵי עֵץ שֶׁמֶן וַעֲלֵי הֲדַס וַעֲלֵי תְמָרִים וַעֲלֵי עֵץ עָבֹת לַעֲשׂת סֻכֹּת כַּכָּתוּב:
(טז) וַיֵּצְאוּ הָעָם וַיָּבִיאוּ וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם סֻכּוֹת אִישׁ עַל גַּגּוֹ וּבְחַצְרֹתֵיהֶם וּבְחַצְרוֹת בֵּית הָאֱלֹהִים וּבִרְחוֹב שַׁעַר הַמַּיִם וּבִרְחוֹב שַׁעַר אֶפְרָיִם:
(יז) וַיַּעֲשׂוּ כָל הַקָּהָל הַשָּׁבִים מִן הַשְּׁבִי סֻכּוֹת וַיֵּשְׁבוּ בַסֻּכּוֹת כִּי לֹא עָשׂוּ מִימֵי יֵשׁוּעַ בִּן נוּן כֵּן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַד הַיּוֹם הַהוּא וַתְּהִי שִׂמְחָה גְּדוֹלָה מְאֹד:
(יח) וַיִּקְרָא בְּסֵפֶר תּוֹרַת הָאֱלֹהִים יוֹם בְּיוֹם מִן הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן עַד הַיּוֹם הָאַחֲרוֹן וַיַּעֲשׂוּ חָג שִׁבְעַת יָמִים וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת כַּמִּשְׁפָּט:


אוי לשכן ואוי לשכנו

.


השכן, לפני שאשאל אותך מה הקשר בין עלי זית לבין מצוות הסוכות, או מהו עץ השמן (שאיננו עץ הזית כאן) , ולפני שאזכיר לך כי מוזכר שהם קראו בתורה, אזכיר רק כי מכך שהיו אנשים שלא ידעו תורה, ואף נשאו נשים נכריות והלינו שכר וכו' - לא נלמד כלום אודות ידיעת התורה אצל האליטות הלומדות, שרובן נשארו בבבל.

רב צעיר

ברוך הבא אל הפורום

כפי שכבר העירו, דבריך החשובים כוללים כמה נקודות שכל אחת טעונה עיון נפרד. ואכן, חלקן כבר נידונו בפורום, צא ומצא.

א. האם אדם חרדי יכול לעיין בביקורת המקרא? - האם אדם חרדי יכול להשתמט מזה? ההגדרה של הפורום שלנו היא מחוייבות ליראת שמים וליושר אינטלקטואלי. שניהם. לא נרשה לעצמנו להתעלם מקושיות מצד המחקר, יהיו מה שיהיו.

ב. האם יש לאמץ את מסקנותיו של מחקר המקרא? ראשית, יש להציגן. שנית, יש לבדוק אותן מתוך עצמן. ובכך, סבורני, חקר המקרא נכשל בצורה רבה ביותר.

אתמקד בדוגמא אחת, ואני מקווה לכתוב על כך בעתיד. הזכרת את תורת התעודות. האם היא באמת מחוייבת?
תורת התעודות מסתמכת על ההנחה שכל מקור ששולב לתוך התנ"ך שבידינו נכתב בידי גורמים שהיו נאמנים לשימוש אחד ויחיד בשם ה', כפי שפירטת לעיל.
גישה זו מתמיהה ביותר. ראשית, כיון שיש דוגמאות שסותרות אותה, ואנשיה טוענים שמקומות אלו הם יוצאי דופן ומתרצים אותם בתירוצים שונים. אך הנקודה היא שאין הם מסוגלים להעמיד תיאוריה מוצדקת במלואה, ללא סתירות. לא היינו מקבלים זאת בשום מחקר ספרותי, לדוגמא, וראה באשכולו של מואדיב על טולקיין.
שנית, גישה זו מצריכה להתייחס לעורכי המקרא, (לפי דעתם) כאל שילוב מדהים של טפשים ופקחים גם יחד. מצד אחד, הם יודעים לערוך את החומר שלהם בצורה שתביע את הרעיונות שלהם, כפי שהם מזוהים בידי המבקרים. מצד שני, הם חסרי ערנות לחלוטין לסתירות בולטות בין המקורות...
העובדה שתיאורית התעודות זוכה לפופולריות רבה, היא, בעיני, עדות לעוניים של חוקרי המקרא, ולא למשהו אחר.
אבל, כמובן, מוטב לבחון את הנושאים מקרוב ולראות מה נכון ומה לא.
יש רק לזכור כי להראות שפירוש מסויים, המנתח פרק ומראה שהוא בנוי מקורות מקורות, אינו הכרחי. הוא לכל היותר אפשרי.
להציג את האפשרי כמחוייב זו טעות לוגית.

ג. לאידך גיסא, השאלה כיצד עלינו להתייחס לסתירות תיאולוגיות בחומש, למידע היסטורי ואחר שגוי ועוד, היא אכן שאלה גדולה. ואין אנו פטורים מלהתמודד איתה בלי קשר לביקורת המקרא.

ד. בסופו של דבר, נראה שמן החכמה הוא להעזר בכל מה שמחקר היסטורי יכול לתרום לנו, אך להיזהר מפני מסקנות שאינן תקפות, במיוחד כאלו שנועדו לשרת מטרות אחרות (החל בתוקפנות נוצרית וכלה בנסיונות לערער את העבר היהודי בארץ ישראל).


שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

.

ר"צ :

הטוען כי היו כמה גרסאות מוקדמות לתורה, וכי אלו אוחדו לקאנון אחד, אחיד ויחיד, צריך לנסות ולהביא אישוש לטענתו.

מעשה קנוניזאציה כזה לא יכול לעבור בשקט, ובלי להותיר אחריו עדות כלשהי. האם כל אלו שגרסתם נדחתה עברו על כך בשקט? והרי אפילו לע קנוניזציה פחותה מכך, זו שעשה רבי במשנה, נותרו ברייתות רבות שצוטטו בתלמוד.

ואם לא תביא הוכחה, או תימוכין כלשהם לטיעונך, לא תוותר בידי ברירה אלא להזכיר כי ג.ר.ר. טולקין לא היה ולא נברא אלא משל היה.

מואדיב, כאן מצוין שלא קיימו מצוות סוכות מאז ימי יהושע.

אבל זה אינו הדיון, רק רציתי לומר, שאי אפשר להוכיח מהמקורות מאומה על ידיעת התורה, שכן המקורות יהיו חשודים, בהיותם חלק מאותה תורה.


אוי לשכן ואוי לשכנו

מואדיב שלום.

קודם כל עלי לציין שישנן עדויות מפורשות בתנ"ך לתורת המקורות. לדוגמה, בספר מלכים ב' כב:יא מסופר על "ספר התורה" שנתגלה בזמן יאשיהו המלך, דבר שגרם לשינוי גדול בצורת הפולחן שהייתה בעם ישראל, היינו ריכוז הפולחן הדתי למקום אחד ואיסור הבמות – כפי כתוב במפורש בספר דברים:

"וַיֹּאמֶר חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, עַל-שָׁפָן הַסֹּפֵר, סֵפֶר הַתּוֹרָה מָצָאתִי, בְּבֵית יְהוָה; וַיִּתֵּן חִלְקִיָּה אֶת-הַסֵּפֶר אֶל-שָׁפָן, וַיִּקְרָאֵהוּ. וַיָּבֹא שָׁפָן הַסֹּפֵר, אֶל-הַמֶּלֶךְ, וַיָּשֶׁב אֶת-הַמֶּלֶךְ, דָּבָר; וַיֹּאמֶר, הִתִּיכוּ עֲבָדֶיךָ אֶת-הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בַבַּיִת, וַיִּתְּנֻהוּ עַל-יַד עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה, הַמֻּפְקָדִים בֵּית יְהוָה. וַיַּגֵּד שָׁפָן הַסֹּפֵר, לַמֶּלֶךְ לֵאמֹר, סֵפֶר נָתַן לִי, חִלְקִיָּה הַכֹּהֵן; וַיִּקְרָאֵהוּ שָׁפָן, לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ, אֶת-דִּבְרֵי סֵפֶר הַתּוֹרָה; וַיִּקְרַע, אֶת-בְּגָדָיו. וַיְצַו הַמֶּלֶךְ אֶת-חִלְקִיָּה הַכֹּהֵן וְאֶת-אֲחִיקָם בֶּן-שָׁפָן וְאֶת-עַכְבּוֹר בֶּן-מִיכָיָה וְאֵת שָׁפָן הַסֹּפֵר, וְאֵת עֲשָׂיָה עֶבֶד-הַמֶּלֶךְ--לֵאמֹר. לְכוּ דִרְשׁוּ אֶת-יְהוָה בַּעֲדִי וּבְעַד-הָעָם, וּבְעַד כָּל-יְהוּדָה, עַל-דִּבְרֵי הַסֵּפֶר הַנִּמְצָא, הַזֶּה: כִּי-גְדוֹלָה חֲמַת יְהוָה, אֲשֶׁר-הִיא נִצְּתָה בָנוּ, עַל אֲשֶׁר לֹא-שָׁמְעוּ אֲבֹתֵינוּ עַל-דִּבְרֵי הַסֵּפֶר הַזֶּה, לַעֲשׂוֹת כְּכָל-הַכָּתוּב עָלֵינוּ. וַיֵּלֶךְ חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן וַאֲחִיקָם וְעַכְבּוֹר וְשָׁפָן וַעֲשָׂיָה, אֶל-חֻלְדָּה הַנְּבִיאָה אֵשֶׁת שַׁלֻּם בֶּן-תִּקְוָה בֶּן-חַרְחַס שֹׁמֵר הַבְּגָדִים, וְהִיא יֹשֶׁבֶת בִּירוּשָׁלִַם, בַּמִּשְׁנֶה; וַיְדַבְּרוּ, אֵלֶיהָ. וַתֹּאמֶר אֲלֵיהֶם, כֹּה-אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: אִמְרוּ לָאִישׁ, אֲשֶׁר-שָׁלַח אֶתְכֶם אֵלָי. כֹּה אָמַר יְהוָה, הִנְנִי מֵבִיא רָעָה אֶל-הַמָּקוֹם הַזֶּה וְעַל-יֹשְׁבָיו--אֵת כָּל-דִּבְרֵי הַסֵּפֶר, אֲשֶׁר קָרָא מֶלֶךְ יְהוּדָה. תַּחַת אֲשֶׁר עֲזָבוּנִי, וַיְקַטְּרוּ לֵאלֹהִים אֲחֵרִים, לְמַעַן הַכְעִיסֵנִי, בְּכֹל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם; וְנִצְּתָה חֲמָתִי בַּמָּקוֹם הַזֶּה, וְלֹא תִכְבֶּה."

כולנו מכירים את מדרשם של חז"ל למציאת ספר התורה (היינו שהיה פתוח בדיוק בפרשת התוכחות), אולם כמדומני שמיותר לציין שמדרש זה לא תואם לפשוטו של מקרא.

יתר על כן, כתבת שאין עדות למעשה הקנוניזציה, אולם בספר נחמיה פרק ח מסופר על פירסום "ספר התורה" על ידי עזרא הסופר, וברור שלפי פשוטו של מקרא העם לא הכיר את הספר כלל:

וַיֵּאָסְפוּ כָל-הָעָם, כְּאִישׁ אֶחָד, אֶל-הָרְחוֹב, אֲשֶׁר לִפְנֵי שַׁעַר-הַמָּיִם; וַיֹּאמְרוּ, לְעֶזְרָא הַסֹּפֵר--לְהָבִיא אֶת-סֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה, אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָה אֶת-יִשְׂרָאֵל. וַיָּבִיא עֶזְרָא הַכֹּהֵן אֶת-הַתּוֹרָה לִפְנֵי הַקָּהָל, מֵאִישׁ וְעַד-אִשָּׁה, וְכֹל, מֵבִין לִשְׁמֹעַ--בְּיוֹם אֶחָד, לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי. וַיִּקְרָא-בוֹ לִפְנֵי הָרְחוֹב אֲשֶׁר לִפְנֵי שַׁעַר-הַמַּיִם, מִן-הָאוֹר עַד-מַחֲצִית הַיּוֹם--נֶגֶד הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים, וְהַמְּבִינִים; וְאָזְנֵי כָל-הָעָם, אֶל-סֵפֶר הַתּוֹרָה. וַיַּעֲמֹד עֶזְרָא הַסֹּפֵר, עַל-מִגְדַּל-עֵץ אֲשֶׁר עָשׂוּ לַדָּבָר, וַיַּעֲמֹד אֶצְלוֹ מַתִּתְיָה וְשֶׁמַע וַעֲנָיָה וְאוּרִיָּה וְחִלְקִיָּה וּמַעֲשֵׂיָה, עַל-יְמִינוֹ; וּמִשְּׂמֹאלוֹ, פְּדָיָה וּמִישָׁאֵל וּמַלְכִּיָּה וְחָשֻׁם וְחַשְׁבַּדָּנָה--זְכַרְיָה מְשֻׁלָּם. {פ} וַיִּפְתַּח עֶזְרָא הַסֵּפֶר לְעֵינֵי כָל-הָעָם, כִּי-מֵעַל כָּל-הָעָם הָיָה; וּכְפִתְחוֹ, עָמְדוּ כָל-הָעָם. וַיְבָרֶךְ עֶזְרָא, אֶת-יְהוָה הָאֱלֹהִים הַגָּדוֹל; וַיַּעֲנוּ כָל-הָעָם אָמֵן אָמֵן, בְּמֹעַל יְדֵיהֶם, וַיִּקְּדוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ לַיהוָה, אַפַּיִם אָרְצָה. וְיֵשׁוּעַ וּבָנִי וְשֵׁרֵבְיָה יָמִין עַקּוּב שַׁבְּתַי הוֹדִיָּה מַעֲשֵׂיָה קְלִיטָא עֲזַרְיָה יוֹזָבָד חָנָן פְּלָאיָה, וְהַלְוִיִּם--מְבִינִים אֶת-הָעָם, לַתּוֹרָה; וְהָעָם, עַל-עָמְדָם. וַיִּקְרְאוּ בַסֵּפֶר בְּתוֹרַת הָאֱלֹהִים, מְפֹרָשׁ; וְשׂוֹם שֶׂכֶל, וַיָּבִינוּ בַּמִּקְרָא. {ס} וַיֹּאמֶר נְחֶמְיָה הוּא הַתִּרְשָׁתָא וְעֶזְרָא הַכֹּהֵן הַסֹּפֵר וְהַלְוִיִּם הַמְּבִינִים אֶת-הָעָם לְכָל-הָעָם, הַיּוֹם קָדֹשׁ-הוּא לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם--אַל-תִּתְאַבְּלוּ, וְאַל-תִּבְכּוּ: כִּי בוֹכִים כָּל-הָעָם, כְּשָׁמְעָם אֶת-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה. וַיֹּאמֶר לָהֶם לְכוּ אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַקִּים, וְשִׁלְחוּ מָנוֹת לְאֵין נָכוֹן לוֹ--כִּי-קָדוֹשׁ הַיּוֹם, לַאֲדֹנֵינוּ; וְאַל-תֵּעָצֵבוּ, כִּי-חֶדְוַת יְהוָה הִיא מָעֻזְּכֶם. וְהַלְוִיִּם מַחְשִׁים לְכָל-הָעָם, לֵאמֹר הַסּוּ--כִּי הַיּוֹם, קָדֹשׁ; וְאַל-תֵּעָצֵבוּ. וַיֵּלְכוּ כָל-הָעָם לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת, וּלְשַׁלַּח מָנוֹת, וְלַעֲשׂוֹת, שִׂמְחָה גְדוֹלָה: כִּי הֵבִינוּ בַּדְּבָרִים, אֲשֶׁר הוֹדִיעוּ לָהֶם. {ס}

בעניין מה ששאלת לאן נאלמו שאר המקורות, ובכן דווקא לפי ב"מ יוצא שעזרא היה בעל גישה מאוד "פלורליסטית" והוא איחד יחד את כל המקורות השונים לספר אחד, ומכאן הסתירות והכפילויות השונות.