האם נוכל לקבל את מסקנות בקורת המקרא ?

באבא,

את עניין הביצה והתרנגולת שהעלת אפשר לשאול גם על דבריך...
כדי שאדם יסכים לקבל תיאור של מאורע היסטורי שאותו הוא לא חווה בעצמו כתיאור מהימן, עליו [בתור התחלה לפחות] לאמת לעצמו את אותו מקור כמהימן מבחינה היסטורית באופן בלתי תלוי.
לכן יציאת מצרים איננה, ואינה יכולה להיות בסיס לאדם לקבל על עצמו את התורה.

כדאי לשים לב שזכירת יציאת מצרים איננה מצווה עפ"י מניין הרמב"ם, אלא רק הסיפור בה, עפ"י הכתובים שבידינו. הסיבה לכך פשוטה [בניגוד לכל מיני נסיונות פלפלניים שמנסים להסביר זאת, שאינם פשוטים...] : לא ניתן לצוות על אדם לזכור דבר שהוא איננו זוכר.
אבל פרסום הסיפור שגורם לנו לראות את עצמנו כעם עבדים שנגאל כמעשה חסד וצדקה, אינו תלוי בשאלה אם המאורע אכן אירע או רק משל היה

רוח דרומית

מכוח המסורת.

"לא ניתן לצוות על אדם לזכור דבר שהוא איננו זוכר".
נכון, אבל הציווי הוא לא לזכור דברים שאינך זוכר, אלא להעביר את המסורת שקיבלת.

"אבל פרסום הסיפור שגורם לנו לראות את עצמנו כעם עבדים שנגאל כמעשה חסד וצדקה, אינו תלוי בשאלה אם המאורע אכן אירע או רק משל היה".
לו יצויר שאני אבוא ואודיע לך שלפני שבוע הצלתי את חייך משלושה שודדים אכזרים תוך כדי מסירות נפש מופלאה מצידי, אי לכך עד יום מותך עליך להוקיר לי טובה על כך ולכבד אותי, עם היד על הלב, זה באמת לא ישנה לך אם זה קרה בפועל או שסתם הזיתי ?  

באבא,
כלומר, לדעתך,  המסורת (ולא סיפור יציאת מצרים!) היא הבסיס שמתוקפה יש לקבל  את התורה ואת סיפור יציאת מצרים בכללה.

יש אנשים שחושבים אבל, שהמסורת אינה מצווה לראות בכל מה שמתואר בתורה [החל מתיאור השיחה שהתנהלה בין חוה לנחש, וכלה  במסע של  יותר ממיליון איש לאורך 40 שנה במדבר ללא מים] תיאור היסטורי.
כמדומני שאין מצווה מתרי"ג מצוות שמצווה לחשוב אחרת...., וממילא אם אני מבין נכון, גם לפי דבריך יוצא שיציאת מצרים איננה הבסיס לתורה.

אני יכול לומר לך בכנות, שאינני חושב שהאמונה בנכונות ההיסטורית של סיפור יציאת מצרים מעלה או מורידה משהו, לפחות אצל אדם מבוגר.
גם אדם שסבור שיציאת מצרים אכן התרחשה במציאות, אינו יודע עליה מאומה יותר ממה שיודע עליה אדם אחר שיותר ספקן ביחס אליה. לכן אין הרבה משמעות לשאלה אם אדם מאמין או לא מאמין בסיפור.
גם אדם שספקן ביחס לנכונות ההיסטורית של יציאת מצרים, מרגיש כשהוא מסב לליל הסדר שמחה על הגאולה (מנסיון...) והרי בסך הכל כולנו עבדים שמחכים לגאולה ברמה כזו או אחרת.

"יש אנשים שחושבים אבל, שהמסורת אינה מצווה לראות בכל מה שמתואר בתורה [החל מתיאור השיחה שהתנהלה בין חוה לנחש, וכלה  במסע של  יותר ממיליון איש לאורך 40 שנה במדבר ללא מים] תיאור היסטורי.
כמדומני שאין מצווה מתרי"ג מצוות שמצווה לחשוב אחרת...., וממילא אם אני מבין נכון, גם לפי דבריך יוצא שיציאת מצרים איננה הבסיס לתורה".
 
דחילאק בן אדם, קצת יושר בסיסי, "יש אנשים שחושבים אבל, שהמסורת אינה מצווה לראות בכל מה שמתואר בתורה...תיאור היסטורי".
הרי השיטה הזאת של "משל היה" מבוססת על חקירה שכלית שמסקנותיה מנוגדות למסורת ! אז מה פתאום אתה תולה אותה במסורת ? ללכת בלי ולהרגיש עם ? נו ברצינות...

אא"כ אתה מתכחש לעובדה הפשוטה שלפי המסורת של עם ישראל יציאת מצריים היתה פשוטו כמשמעו...

"וכלה  במסע של  יותר ממיליון איש לאורך 40 שנה במדבר ללא מים".
"טו המוליכך במדבר הגדול והנורא, נחש שרף ועקרב, וצימאון, אשר אין-מים; המוציא לך מים, מצור החלמיש".

ועדיין לא ענית על השאלה שלי:לו יצויר שאני אבוא ואודיע לך שלפני שבוע הצלתי את חייך משלושה שודדים אכזרים תוך כדי מסירות נפש מופלאה מצידי, אי לכך עד יום מותך עליך להוקיר לי טובה על כך ולכבד אותי, עם היד על הלב, זה באמת לא ישנה לך אם זה קרה בפועל או שסתם הזיתי ?

באבא,

אין היום מסורת על יציאת מצרים. כלומר: אין היום אדם שבאופן שמסור מדור לדור יודע לספר לך משהו על יציאת מצרים שאינו מופיע בכתובים.
לכן אין כאן "חקירה שכלית שמסקנותיה מנוגדות למסורת" כדבריך, אלא אם כן מסורת מבחינתך זה מה שסיפרו לך כשהיית בגן.
זה שרוב היהודים בדורות קודמים האמינו ביציאת מצרים ככתבה וכפשוטה לא אומר שיש "מסורת" בעיניין, ואם מבינים את המילה מסורת באופן ההלכתי היבש (באופן הזה כיוונתי אליו בהודעה הקודמת שלי), הרי שאין כלל חיוב בזכירת יציאת מצרים.

לגבי שאלתך (היד על הלב ): זה כן היה משנה לי. אבל לענייננו זה כלל לא קשור, מהסיבות שכתבתי בסוף ההודעה הקודמת.
שבת שלום

רוח דרומית

"אין היום מסורת על יציאת מצרים. כלומר: אין היום אדם שבאופן שמסור מדור לדור יודע לספר לך משהו על יציאת מצרים שאינו מופיע בכתובים".

ישמעו אזניך מה שפיך מדבר, ויקראו עינייך מה שאני כותב:

"המוליכך במדבר הגדול והנורא, נחש שרף ועקרב, וצימאון, אשר אין-מים; המוציא לך מים, מצור החלמיש".

זה לא מסורת ?!

גם אם תטען שלא מסתדר לך לפי שכלך שיצא מים מאבן, בכל מקרה משמע שהקב"ה דאג לעם ישראל למים, וההערה שלך לעיל בטלה.

"לגבי שאלתך (היד על הלב ): זה כן היה משנה לי. אבל לענייננו זה כלל לא קשור, מהסיבות שכתבתי בסוף ההודעה הקודמת".
זה כן קשור, מאוד קשור. ואם לא אכפת לך אני מבקש שתענה על זה.

הב"ת,

א. אכן כדבריך יש לנו מחלוקת בסיסית במושג ה'אמת האובייקטיבית'. אני לא מבין את המושג הזה שהוא אבן יסוד במשנתך. אם אתה משוכנע שמתוך רבבות דתות ואמונות בעולם, שכל אחת רואה את עצמה כאמת אובייקטיבית שאין בלתה, דוקא האמת שלך היא האובייקטיבית, אני בהחלט מקנא בך בעניין הזה, ואשמח לדעת מה מביא אותך להיות משוכנע בזה.

ב. אני לא חושב שאני 'פלורליסט'. אני מכיר רק יהדות אחת והיא שמירת המצוות וההלכה ולאורה אני בוחן כל מיני תופעות, לרבות גישתו של בוגי או גישתם של הרפורמים (ע' באשכול עליהם). לכן, במידה שהדרכים הללו קוראות לביטול המחוייבות למצוות, אני לא רואה בהם המשך לגיטימי של היהדות. במידה והם קוראות לתיקון פנימי של הלכות כאלו או אחרות תוך מחוייבות למסגרת, אני בהחלט רואה אותן כלגיטימיות ואף מתייחס אליהם בסימפטיה. כך לדעתי נהגו גם חז"ל, וכך היה ראוי שננהג גם אנחנו (וע' בהרחבה במאמריו של הרב אליעזר ברקוביץ', שדנו בו לא מזמן בפורום).

ג. אני לא מבין את הערבוב שלך בין אובייקטיבי וסובייקטיבי. אם אכן אדם מכיר ב'אמת אוביקטיבית', אין לו לדעתי כל אפשרות לבחור והוא היה אמור להיות צדיק גמור, להפשיל את גלימתו ולרוץ לביהמ"ד, ועדיין אני רואה שיש רבים וטובים שהם 'מאמינים' ברובד הכי פשוט ויכולים לחלל שבת למשל. תבין, זה שבעיניך בניין היסטורי כזה או אחר הוא הכרחי לרצון לקיים מצוות, ואני אכן מאמין לך שכך אתה סבור, לא אומר כלום על אנשים אחרים שיכולים למצוא בתורה משהו שמדבר אליהם בדרכים אחרות.

ד. בעיין 'הכרת הטובה' ויציאת מצרים - הדוגמא שהבאת על אדם שהציל מישהו אחר, היא במחילה, לא עניינית. נכון שאם אדם יציל את חיי אני ארצה לגמול לו, אבל איזו משמעות יש לזה כשמדובר בהקב"ה? האם הקב"ה צריך שאני אוקיר לו טובה? האם יש בכלל משמעות מבחינת הקב"ה שפלוני מכיר לו טובה? זה הרי ממש ילדותי לחשוב כך ולראות בזה סוג של הדתיות האמיתית: אני לא רוצה להניח תפילין בגלל שאני מכיר בערך של עבודת ה' ומוכן לבטל מזמני ומחיי עבורו, אלא אני 'גומל' להקב"ה על שעשה לי טוב. אם הוא יעשה לי רע, אני אפסיק לגמול לו ולהניח תפילין...

חוצמזה, מה בדיוק המשמעות בחייך של יציאת מצרים? למה אתה בכלל מרגיש צורך להכיר טובה להקב"ה עליה? במה היא שונה מאלפי מקרים של עמים שהיו תחת שיעבוד ויצאו לחירות? למה שאדם שעבר את השואה והגיע למדינת ישראל ירצה בכלל לחשוב על יציאת מצרים כשהוא חווה חווית יציאה הרבה יותר משמעותית לגביו (לא נתווכח כעת על טיב המדינה, אני מדבר ברמת העיקרון).

הדבר היחיד שגורם לך לראות ביציאת מצרים גורם מכונן הם פסוקים כאלו או אחרים, שבעיניך לא רציני לפרש אותם בדרך שונה. למה אם כן אתה עושה את זה במקומות אחרים? המסורת היהודית גם מאמינה שאשמנו מכל גוי, שהשמש זורחת כל בוקר, שהעולם נברא דוקא בששה ימים לפני כששת אלפים שנה ולא נברא יש מאין אלא מתוהו ובוהו, שהאדם בנוי מעפר וכיו"ב. השבוע אמר לי מכר חרדי בשם רב חשוב בציבור הליטאי שכל הרפואות המודרניות הן רק 'עזרים' ואנו אין לנו אלא דברי חז"ל שנאמרו ברוח הקודש ותמיד יש לבדוק איך להינצל ממחלה בדרך החז"לית, לפני שהולכים לרופא. זו אכן תפיסה דומיננטית במסורת היהודית (גם אם לא יחידה). אז מה? גם תפיסות משמעותיות ויסודיות משתנות, כפי שהראתי לך קודם.

שבת שלום

ממללא


א.אמת אוביקטיבית = יציאת מצריים כן היתה או לא היתה בפועל ?

ג.עיין בא', נראה לי שמה שכתבת נבע מקצר בתקשורת בינינו.

ד.הדוג' שהבאתי לא היתה דווקא בעניין הכרת הטוב, אלא לשיטה של להתייחס לדבר שלא קרה כאילו הוא כן קרה, זה הונאה עצמית.

אותם הטוענים שלא משנה אם בפועל כן היתה יציאת מצריים או לא היתה יציאת מצריים העיקר המסר (שנראה עצמנו כבני חורין בלה בלה בלה), על זה שאלתי אם גם אני אמציא לך סיפור, האם אתה מסוגל להתייחס למסקנות הנובעות ממנו בלי קשר לאמיתות הסיפור ?

אתה מסוגל לשבת לילה שלם ולספר בסיפורי יציאת מצריים שלשיטתך מעולם לא קרו ? לדעתי זאת הונאה עצמית.


"הדבר היחיד שגורם לך לראות ביציאת מצרים גורם מכונן הם פסוקים כאלו או אחרים, שבעיניך לא רציני לפרש אותם בדרך שונה. למה אם כן אתה עושה את זה במקומות אחרים?".
כי מתקבל אצלי שבאמת לזה התורה התכוונה גם אם היה מקובל לחשוב אחרת
אם אתה יכול לעשות אותו דבר בנוגע למסופר על יציאת מצריים, אני אקבל את זה, רק העניין הוא שזה נראה לי בלתי אפשרי.

שבוע טוב בבא,

בסופו של דבר, אני לא מוצא פער גדול בינינו. לפני שאתייחס לדבריך, אני רוצה לחזור לנושא האשכול והוא 'ביקורת המקרא', נושא שקצת התפספס מדיוננו.

א. בהנחה שכל מה שכתוב בתורה נכון עובדתית (או לפחות רוב, הרי גם לך תהיה בעיה להגיד 'כל', כפי שפירטתי לעיל) - האם אתה יכול לחיות עם תפיסה לפיה התורה היא איחוד של כמה טקסטים נפרדים, דומים אך גם שונים בנקודות מסויימות, שעברו במסורת מדור לדור כטקסט של התגלות א-להית ואשר בשלב מסויים אוחדו לכדי טקסט אחד - תורת משה? האם כל הקושיות והשאלות שלך על המכחישים או המסתפקים בהיות יציאת מצרים אירוע בפועל שרירות גם ביחס לעמדה כזו?

זו בעיני השאלה המרכזית והבעיה מול בה"מ - ההצבעה על חוסר אחידות במקרא שגוררת מסקנה שהוא מורכב ממקורות שונים. כפי שאמרתי לעיל, אין לזה בהכרח קשר לשאלות היסטוריות כמו האם היתה או לא היתה יציאת מצרים (אני חושב שיש מח' במחקר לגבי 'מעמד הר סיני' שלדעת חלק מהחוקרים הוא לא קיים בחלק מהמסורות שמהם מורכבת התורה, אבל לגבי יציאת מצרים אני לא בטוח בכך - ובכל מקרה איני בר סמכא בעניין).

כעת אחזור לויכוח השני -

ב. אתה מצד אחד מדבר על 'אמת אובייקטיבית' של יציאת מצרים כביכול מול התפיסה שאני מציג. אבל מה בדיוק ההבדל ביני לבינך? הרי לא ערכת בדיקה מקיפה של מקורות היסטוריים וקבעת שמדובר באמת עובדתית. מן הסתם גם לא תערוך בדיקה כזו, או לכל הפחות רוב אלו שמצהירים על יצ"מ כאירוע היסטורי (וגם רוב אלו שכופרים בה) לא עורכים בדיקה כזו. רובה של היהדות הדתית אף מחנך להימנע מלהעמיד את האמונה במבחן. אני מצד שני כמי שהציץ ונפגע, חושב שאין אפשרות להוכיח את זה כאמת אובייקטיבית. בשורה התחתונה, שנינו נמצאים בחובר ודאות ושנינו בוחרים להתייחס לטקסט כאמת. ההבדל הוא שאתה כופה אותו על המציאות בלי לבדוק אותו ואני מודה בכך שאני לא יכול לכפות אותו אבל הוא אמיתי לגבי במישורים אחרים. מה ההבדל האיכותי בינינו? מי פה בדיוק 'משקר' או עסוק ב'הונאה עצמית' - בת היענה שטומנת את הראש בחול ומאמינה שהכל חושך זו אמת אובייקטיבית, או מי שמוציא את הראש מהחול ולא משחק את המשחק הזה?

ב. ההסתכלות על יציאת מצרים כאל משל (ע"ע שחרור האדם מכבלים אנושיים כאלו או אחרים שמטרתו - מעמד הר סיני - עבודת ה' שהיא ההתעלות מעל השעבוד וכו') לא נבראה ע"י חבורת עצכחים בשנות האלפיים, אלא יסודה בחז"ל והמשכה בכל הספרות הפרשנית בכל הדורות (ע' למשל בליקוטי תורה לבעל התניא). קח לך לדוגמא את כל ההגדות השונות שמדפיסים בימינו ומעמיסים על שולחנות ברחבות חנויות הספרים בבני ברק ותראה שרוב התוכן שלהן הוא או דרשנות אגדתית כזו או אחרת או הלכתית, או מוסר או סיפורי חסידים וצדיקים שהקשר שלהם לארוע שארע או לא במצרים רופף, מההיבט העובדתי (להבדיל מהרעיוני).

ג. יתרה מכך, בוא ונבחן אירועים שהם אמת אובייקטיבית גם לשיטתי ונראה את ההבדל. זה עתה עברנו את תשה באב, שאין עוררין על הרקע העובדתי שלו: חורבן בתי המקדש. ובכל זאת, אתה רואה שהתוכן של היום מטריד יהודים שמתאבלים בו כיון שרובם לא חש אבילות על החורבן ועצם היעדר המקדש. כך אתה שומע ע"י חרדים בעלי אמונה אובייטקיבית פשוטה את המשל של החפץ חיים על התינוק שבוכה כי ההורים שלו בכו, אחרים אומרים שהם בוכים על כך שהם לא מבינים למה צריך לבכות, אחרים הופכים את האבל לאבל על הגורל היהודי, אחרים הופכים אותו לאבל בצל האירועים בצפון, אחרים בעבר ניסו לכלול בו קינות על השואה, אחרים קישרו השנה לצום את הריסת בתי הכנסת בגוש קטיף. ואני שואל, לשיטתך, מהי ההונאה העצמית הזאת? הרי הרקע העובדתי ברור, אבל למה הוא לא מצליח לפרנס את המוני בית ישראל המתאבלים על החורבן ולצקת בו משמעות?

ד. השימוש במטבע הלשון 'הונאה עצמית' ביחס לדת לא הוגן. הרי ברור שהוא יחסי. באותה מידה יכול אדם חילוני לומר עליך שעצם העובדה שאתה שומר מצוות בלי שיש לך כל ודאות לכך שהא-ל קיים ושהתורה א-להית זו הונאה עצמית. גם האמונה שלך בהשגחה פרטית למרות שאתה רואה יום יום שעולם כמנהגו נוהג ושהרעות לא מבחינות בין אדם לאדם הוא הונאה עצמית (וגם כאן עובד המנגנון ה'עצכחי' - התורה הרי מדבר כמעט בכל פרק ופרשה על שכר ועונש בעולם הזה דוקא, ופתאום אתה מוצא אצל חז"ל עיסוק רחב בעולם הבא. האם התורה שיקרה כשאמרה ש'כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך?' האם שלל הדרשות הלא מוחלטות בריש פרק חלק דסנהדרין אינן, לשיטתך, אונאה עצמית?). אדרבה, לפחות בחלק מהמחשבה החסידית אני חושב שאונאה עצמית ביחס לשכל הכפרני מוצגת כסוג של מעלה (ע"ע ר"נ מברסלב למשל).

אם יש אנשים שמוצאים עניין וערך בקיום מצוות שלא על-פי הדרך הלוגית שלך (וכאמור אנשים כאלו יש לפחות מתקופת הרמב"ם ונושאי כליו המחשבתיים), מי אתה שתשפוט אותם או תיתן להם ציוני אמינות? נניח שהם משקרים את עצמם (ובאותה מידה בעיניהם אתה משקר את עצמך) כל עוד זה לא פוגע בך, מה לך כי תלין?

ה. לגבי ההשוואה לסיפור שהייתי עד לו (כעת דומני שאני מבין למה כוונתך בהבאתו). אז ראשית, לא הייתי עד ליציאת מצרים וגם אתה לא היית עד. עם כל הכבוד למסורת הדורות, עינינו רואות שגם דברים מוטעים עוברים לפעמים במסורת וזו אינה ראיה (מה גם שיש אלפי מסורות של עמים שונים ולא בדקת את כולן. אם בעם מסויים יש מסורת ש 2+2=6 זה עדיין לא הופך אותה לנכונה בגלל זה).

דבר שני, וזה אולי הדבר החשוב מכל: אני מאמין בא-להים ואני מאמין שהתורה היא דבר ה', כלומר, היא שונה מסיפור כזה או אחר, מספר שמתעד את מלחמת העולם השנייה או מספר פרוזה. מה גורם לי לראות בה דבר ה'? קשה לי להצביע על נקודה מסויימת. אני מניח שזה עירבוב של הרגל ילדות, חיבה לתוכן ולחיים שהיא יוצרת, השפה, הקשר התרבותי והרוחני לדורות עברו, החוויה ומה שאי אפשר להגדיר אותו - האמונה. אני לא מרגיש את זה ביחס לספרים אחרים, וממילא ההשוואה חסרת מובן.

ההבדל הוא בכך שאני מוכן לתת מרחב גדול יותר של פרשנות, ולא מוכן לטמון את הראש בחול ולעצב את העולם סביב מה שאני רואה. בעיניך זו אונאה עצמית. בעיני זה כמעט שיא היושר שאליו יכול אדם להגיע.

שבוע טוב ובשו"ט

ממללא ,

הסיום של ההודעה ב"שיא היושר שאליו יכול אדם להגיע" היה יותר חלק , אם לא היו חז"ל והחסידות , מגוייסים בדבריך , לראיית יציאת מצרים כמשל  [ "ההסתכלות על יציאת מצרים כמשל יסודה בחז"ל...בליקוטי תורה לבעל התניא" ] שהרי הם בודאי לא כפרו ברובד הפשט המקביל לדרושיהם . וכדברי אחד מאבות החסידות : לא באתי ליישב את הפסוק , אלא ליישב את הפסוק בליבו של יהודי .
והערה קצרה לויכוח בכללותו: ראיית נס קריעת ים סוף , בשיטת ריה"ל , כאמונה מתוך ראיית התיזמון של המאורע , מלמדת על האפשרות שלא להאמין , אפילו לנוכחים בשעת מעשה .
ודבר נוסף: בסיום הודעתך , יש להדגיש , לפחות ממבט עצכח"י , יותר את התוכן של התורה , הגורם לראייתה "מן השמיים" שהרי גם במעמד הר סיני , אם המסר היה אנטי מוסרי בעליל , גם הנוכחים בו בעצמם , לא היו רואים בו , כנראה , מסר אלוהי .

שבוע טוב

א.לא יודע, אולי לא אולי כן. אם אני אגיע למסקנה שזאת האמת וזה "מסתדר" אז כן, אין לי כוונה ח"ו לכפור או משהוא כזה.
עברתי למשל על האשכול של דרום_חוקר ונראה לי שאולי אפשר להתסדר עם מה שהוא טוען בהנחה שזה נכון.

ב.בסדר. בהנחה שאתה לא יכול להכריע לכאן או לכאן למה בחרת להניח שלא היתה ?
אני טוען שאם אתה מאמין בתורה ומקבל אותה עליך, אז עליך להניח שכן היתה, אחרת הגישה "שלך" סובלת מסתירה, ואילו הגישה "שלי" לא.

אני לא מבין אותך ואת רוח דרומית.לפי מה שהוא אומר אחד הערעורים שיש על יציאת מצריים זה כיצד עם שלם של כמה מיליונים הלך במדבר ומניין היה לו מים, הבאתי פס' מפורש שעוסק בשאלה הזאת.

לשיטתכם ש "משל" היה וגם התורה היא אמת, כיצד תפרנסו לי פסוק זה ?

ועוד נקודה לגבי המשל, לפני כמה הודעות הקשית עליי כיצד חז"ל הוציאו ספר שלם מפשוטו וטענו שלא היה ולא נברא ? אתה לא חושב שמשם ראיה ?
שאילו לגבי חלקים אחרים היו סוברים כן שהיו אומרים ?

ב."ההסתכלות על יציאת מצרים כאל משל (ע"ע שחרור האדם מכבלים אנושיים כאלו או אחרים שמטרתו - מעמד הר סיני - עבודת ה' שהיא ההתעלות מעל השעבוד וכו') לא נבראה ע"י חבורת עצכחים בשנות האלפיים, אלא יסודה בחז"ל ".
אני אשמח אם תראה לי על מקור אחד בחז"ל ממנו משמע שתפסו את יציאת מצרים כמשל.

ג.לגבי תשעה באב. הרי גם אם כל אחד מסתכל על זה מזוית שונה והמשמעות לגביו שונה סוכ"ס כולם מניחים שמדובר באמת הסטורית נכונה. שאם לא, אתה מניח שזה היה מזיז למישהוא בכלל ? היו מתייחסים לזה כאל רלוונטי ?

ד." השימוש במטבע הלשון 'הונאה עצמית' ביחס לדת לא הוגן. הרי ברור שהוא יחסי. באותה מידה יכול אדם חילוני לומר עליך שעצם העובדה שאתה שומר מצוות בלי שיש לך כל ודאות לכך שהא-ל קיים ושהתורה א-להית זו הונאה עצמית".
לא נכון. אותו אדם שומר תורה ומצוות גם אם אין לו וודאות מוחלטת לגבי מה שהוא עושה הרי שהוא מאמין שבמה שהוא אומר עושה ומקיים ואין אצלו אחד בפה ואחד בלב, בניגוד לזה שיושב ומספר ביציאת מצריים אחד בלב ואחד בפה ולא מאמין במה שהוא אומר.

"ההבדל הוא בכך שאני מוכן לתת מרחב גדול יותר של פרשנות, ולא מוכן לטמון את הראש בחול ולעצב את העולם סביב מה שאני רואה".
איזה פרשנות בדיוק אתה נותן ? אשמח אם תראה לי.
בינתיים המצב הוא ש "סתרתם" אבל לא "בניתם".

ספרן

"אם המסר היה אנטי מוסרי בעליל , גם הנוכחים בו בעצמם , לא היו רואים בו , כנראה , מסר אלוהי".
לשחוט את הבן שלך זה מוסר ?
להוציא להורג יהודי שהדליק אור בשבת זה מוסרי ?

ועוד נקודה, מדבריך משמע שכבר יש לך / לזה שמקבל את התורה "סרגל מוסר" לפיו הוא בוחן את התורה, אם ככה, אז מדוע אתה צריך את התורה ? תוקן על ידי - הבאבא_תור - 06/08/2006 10:47:11