|
|
| נשלח ב-17/3/2004 16:52 |
 |
| |
האסופי
I don't know what gave you the impression I was referring to you. I was just talking in general about the need to come to terms with issues that shouldn't be swept under the rug. Of course, we must be open-minded and not jump to conclusions too early, or box ourselves in.
משכיל, אפריםליב
I can't understand how you allow yourself to visit this Apikorsishe forum. What about ולא תתרו אחרי לבבכם?
ממללא
You are correct that from a communal standpoint, we cannot expect any changes in the traditional approach to the Torah, and I would argue, that most wouldn't even consider it desirable at this stage. However, for individuals, who were exposed to these issues anyhow and had tried to grapple with them, it is for them that this cluster was opened.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/3/2004 16:59 |
|
| |
כמה הערות למללא וגם-וגם:
השל היה אכן אדם אורתודוכסי למיטב ידיעתי, אינני יודע עד כמה הוא דקדק בקלה כחמורה (ומי מאתנו כן ?), אבל הוא בהחלט שמר שבת, כשרות וכו'.
בקשר לרוזנצוויג, אמנם הוא השתייך ליהדות הליברלית, אבל תמיד כששאלו אותו האם הוא מקיים את כל המצוות הוא מעולם לא ענה "לא", אלא תמיד "עדיין לא". כלומר, שהוא אמנם לא שומר את כל המצוות בשלמותם, אך זהו רק מצב זמני הואיל והוא כן שואף לכך.
כידוע, רוזנצוויג לא נולד לבית דתי, והוא קיבל על עצמו עול מצוות בגיל מאוחר יחסית. שיטתו הייתה שאדם צריך לקבל על עצמו את המצוות בהדרגה ובאופן טבעי וללא קפיצות דרך. אך המגמה הכללית צריכה להיות שישאף תמיד לשמירת כל המצוות. עקרונית הוא התנגד לשיטת הרפורמים, וטען שיש לשמור על אחדות בניין ההלכה.
כהן אכן היה משוייך ליהדות הרפורמית, אולם באופן עקרוני הוא כן ראה בחיוב את ההלכה, ועל כל פנים וודאי ששמר את המצוות העיקריות. וזאת בניגוד לזרמים הרפורמיים של ימינו.
*
בעניין התפיסה הדאסיטית, לדעתי בהחלט אפשר גם ליהודי שומר מצוות לאמץ גישה זו, אני משוכנע שהרמב"ם למשל היה דאיסט - כפרשנותו של ר' שמואל אבן תיבון (ראה: מאמר יקוו המים), וכמו כן הרלב"ג ובדורות מאוחרים יותר ישעיהו ליבוביץ'.
זוהי עובדה שהיו אנשים כאלה, השאלה היא, כמובן, האם מדובר על דרך של יחידים בלבד, או שאפשר ליישם את השיטה באופן גורף לכלל הציבור.
מובן מאליו שאין שום בעיה ליישם את עקרון ה"חוק הטבעי" לגבי המצוות המוסריות, היינו לא-תרצח, לא-תגנוב וכדומה. אולם כפי שציינת השאלה היא לגבי המצוות הפולחניות שבין אדם למקום, כמו שמירת שבת, כשרות וכיו"ב.
על כך אכן ראוי להרחיב, אולם בקצרה אמנה כמה תועלות למצוות אלה, בעיקר על פי שיטת הרמב"ם:
1. על ידי הפולחן הדתי האדם מפנים את האמונה הדתית שלו.
2. מצוות אלו מרסנות את האדם, ומחזקות את השליטה העצמית שלו, דבר שבין היתר עוזר לו גם להיות מוסרי יותר.
3. הפולחן הדתי הוא למעשה חובו המוסרי של האדם כלפי האלוהים. אמונה אמיתית באלוהים מחייבת את יראתו ואהבתו, ועל ידי פולחן זה המאמין מיישם את אמונתו בצורה מוחשית. קיום אורח חיים דתי הוא מעיין "קורבן" שהאדם המאמין מוכן להקריב בשם אמונתו.
*
בעניין הנצרות ובה"מ, אני מניח שישנם זרמים שוליים שדוחים אותה, אולם כוונתי הייתה כמובן לזרמים העקריים, היינו הקתולים והפרוטסטנטים., שאכן מקבלים אותה, ולמעשה מבית מדרשם היא צמחה והתפתחה.
לשיטתם כתבי הקודש נכתבו אמנם על ידי בני אדם, אולם מדובר על אנשים בעלי תודעה דתית גבוהה שרוח הקודש שרתה עליהם, ולפיכך הם לא רואים שום סתירה בין בה"מ ובין האמונה הדתית. (באנצ' מקראית, ערך "מקרא" יש סקירה קצרה על ההיסטוריה של בה"מ, וכמדומני שכתוב שם גם על יחס הנצרות לנושא)
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-17/3/2004 18:18 |
|
| |
רב צעיר,
ראשית, הנצרות אינה מורכבת משני זרמים עיקריים, אלא משלושה - קתולים, פרוטסטנטים ואורתודוקסים (הכנסיות היוונית-אורתודוקסית, הרוסית הלבנה, סורית, חבשית, קופטית ועוד) - אינני יודע מה עמדת הכנסיות האורתודוקסיות, אבל הניחוש שלי הוא שהן אינן מקבלות את בה"מ. לגבי הפרוטסטנטים, זה אינו זרם ממש אלא כינוי לאוסף של זרמים, שמעבר לאי קבלת מרותו של האפיפיור אין ביניהם הרבה מן המשותף; יש בהם המקבלים את בה"מ, יש גם שדוחים אותה בתוקף. גם המקבלים (וגם הקתולים) אינם מוכנים לוותר על יסוד ההתגלות, מה שמגביל את משמעותה של קבלת בה"מ על ידם. יש לציין גם שלגבי חלק, לפחות, מהתפיסות התיאולוגיות הנוצריות יש יתרון בצמצום אמינותה של "הברית הישנה" מבחינה מילולית - בסופו של דבר, רק הברית החדשה מחייבת אותם, ואילו בישנה ישנם קטעים שלא יהיו נוחים להם; לא במקרה, אכן, היו חלק מיוצרי תורת התעודות (בפרט אנשי "אסכולת אופסלה", כמדומני) פרוטסטנטים אדוקים וגם אנטישמים. בוודאי אין ספק שהנצרות אינה נשענת על תקפותה המילולית של "הברית הישנה" באותה מידה בה נשענת עליה היהדות, ואף לא במידה קרובה אליה, כך שקל לה הרבה יותר להכיר בתקפותה של הביקורת מבלי להינזק קשות מבחינה אמונית; ממילא "הברית הישנה" באה רק כדי לתת רקע לברית החדשה.
כל האמור לעיל לא בא לסתור את ביקורת המקרא כשלעצמה, כמובן, אלא רק לומר שאין טעם לתמוך אותה בקבלתה ע"י הנצרות.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-17/3/2004 19:28 |
|
| |
גם_וגם
The Protestants that do subscribe to biblical criticism may be doing the same with the New Testament, which is as crucial to their religion as the Old Testament is to Jews. Remember: the tools of Biblical Criticism can also be used on the New Testament.
תוקן על ידי - אריה_שאג - 17/03/2004 19:33:22
|
|
|
|
| נשלח ב-17/3/2004 19:39 |
|
| |
גם_וגם:
אני מקבל את תיקונך, אכן ישנן שלושה זרמים עיקריים בנצרות והזרם האורתודוכסי נשמט מזכרוני. אגב, גם אני איני יודע מהי דעתם בנושא, אם כי בהחלט ייתכן שניחושך נכון.
על כל פנים, אני חושב שדי שהאפיפיור העניק כשרות לבה"מ כדי שנסכים על כך שבה"מ לא מהווה בהכרח איום לאמונה הדתית. כמובן שהם מקבלים את עקרון ההתגלות (מלבד אולי חלק מהזרמים הפרוט' הרדיקליים) , ומעולם לא כתבתי אחרת. אולם בכל זאת הרי מיותר לציין שהם נאלצו להעניק למושג זה פרשנות תאולוגית מחודשת.
אני מסכים לכך שלא מפיהם של הנוצרים אנו חיים, אולם אני תמיד מציין עובדה זו משום שתמיד רגילים לדחות את בה"מ ולראות אותה כתופעה שבאה לשלול את הדת; ועל כך אני משיב שאדרבה, אנשי בה"מ הינם בעצמם אנשים דתיים, ואפילו וולהאוזן האיום והנורא היה פרופ' לתאולוגיה.
אגב, כבר כתבתי כאן באחת ההודעות שגם חוקרי מקרא יהודים דתיים, כגון ישראל קנוהל, לא שוללים את מושג ההתגלות. לדעתם, התורה אכן נכתבה על ידי נביאים שונים, אשר אמנם התערבו בעריכה וכו' אולם שהדבר נעשה תחת השראה אלוהית.
אני מודה שיש "עירפול" משהו בניסוח זה, אולם לדעתי אפשר ליצור מעין "סינתזה" בין התפיסה המסורתית של ההתגלות ובין הגישה הרציונלית הנטורליסטית. ודי להזכיר את דברי חז"ל בעניין שלושה דברים שעשה משה רבינו *מדעתו* והקב"ה הסכים לו ...
תוקן על ידי - רב_צעיר - 17/03/2004 20:06:47
|
|
|
|
|
| נשלח ב-17/3/2004 19:41 |
|
| |
ראשית רב צעיר
מתחילת דבריך באשכול זה אתה מנופף במרץ בדבריו של הרב ברויר כאילו הוא קיבל את מסקנות ביקורת המקרא.
ובכן מקריאה בעיון את דבריו בלינק שצרפת מתברר שהראיה שהבאת אינה אלא ראיה לסתור.
כפי שציטטת מדבריו הרב ברויר אכן מקבל את ביקורת המקרא אלא שלפיו , הן תקפות אך ורק על פי הנחת מבקרי המקרא , שהמקרא הינו מעשה ידי אדם.
כפי שסבורים רוב הכותבים סבור גם הרב ברויר שמסקנות ביקורת המקרא יכולות בהחלט להיות נכונות מבחינת ערכם הסיפרותי ,אולם אם מניחים שהקבה נתן את התורה (עמדה הנשללת אפריורית על ידי מבקרי המקרא) אזי תורת התעודות שהם מדברים עליה יכולה בהחלט לחשוף משמעויות מענינות פוריות בתורה ולא לקעקע את האמונה בנותן תורה על אנושי.
לענין הקשר בין התגלות אמונה ושאלת מקוריותו של המקרא, דומני שאין הדברים קשורים כלל.
על פי השקפת רוב הוגי הדעות ביהדות ובראשם הרמבם היסוד הקונסטיטצויני שעליו עומדת כל התורה כולה איננו המקרא דהיינו התורה שבכתב אלא התורה שבע"פ ,כלומר המסורת.
המסורת היא זו שהחליטה לקדש את הטקסט המקראי ולראות בו את הקאנון ההלכתי וההשקפתי.
הרמבם רואה ביסוד העיקרי של המסורת את האמונה בנבואת משה כרבם של כל הנביאים.וממילא נגזרת שאלת אמינותה של המסורת ההלכתית של תריג מצוות ופירושיהם.
ועל כן בניגוד להשקפה הרווחת כאילו התורה שבכתב מבססת את התורה שבע"פ , הרי שהדברים הפוכים לחלוטין (דומני שליבוביץ גם כן חידד השקפה זו ) .
ועל כן אפילו אם תתערער מקורויותו של המקרא איןבכך לסתור אצ עיקרי היהדות המבוססים על המסורת.
אולם כמובן עמדה הסותרת את מקוריותו של המקרא כולו ע"י הקבה וכתיבתו הבלעדית של משה , סותר את דברי חזל בהלכה ובמדרש , וזהו על פי המסורת מהווה חטא.
ווטו מפאת קוצר זמן לא היה סיפק בידי להמשיך את הדיון המענין בדבריך אני מקווה מאוד שאתפנה בזמן הקרוב לעסוק במשנתך.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-17/3/2004 20:02 |
|
| |
האסופי.
נפגעתי מדבריך, היה נראה לי כאילו אתה מאשים אותי בזיוף כוונתו של הרב ברויאר - ולא היא !
כתבתי מפורשות שהוא היה מתנגד גדול לבה"מ, והדגשתי שהוא קיבל רק את הניתוח הספרותי שלהם, ולא את המסקנות ההיסטוריות שלהם. וכמו כן לא הסתפקתי בחצי ציטוט של דבריו אלא הבאתי לינק למאמר בו הוא תוקף את תלמידיו שהקצינו את שיטתו וקיבלו את שיטת בה"מ במלואה. אני חושב שלא השמטתי שום פרט אפשרי, ושאני נקי מכל חשד. הנה ציטוט של דברי:
...הנה קישור לדבריו של הרב ברויאר, אשר כידוע לא היה מתנגד גדול ממנו לבה"מ. הוא היה אדם אורתודוכסי וירא שמים, שאין לחשוד בו כלל בדעות של מינות וכפירה. כך הוא אומר לגבי הניתוח הספרותי(!) של בה"מ:...
...חשוב לשים לב היטב לכך שהרב ברואיר מודה בפה מלא שמבחינת הניתוח הספרותי אנשי בה"מ צודקים בהחלט, ושלא ניתן כלל לחלוק עליהם. הוא חולק עליהם רק משום שהוא מאמין שהקב"ה עצמו כתב את התורה בצורה שהיא נראית כאילו היא הורכבה ממקורות שונים שנערכו יחד וכו' וכו'
עד כאן הציטוטים.
במידה ודברי לא הובנו כהלכה אסביר את מצב הדיון בפורום:
יש שני טענות שמועלות כנגד בה"מ, טענה אחת היא שהניתוח הספרותי של בה"מ הינו מעשה ליצנות של חבורת נוצרים אנטישמיים שלא מסוגלים להבין פשט בפסוק, ורק טרודים איך לקעקע את הדת היהודית. כמו כן, הניתוח הספרותי של בה"מ הינו משולל הגיון מפני שאפשר לבצע את אותו הניתוח גם לכל ספר אחר, כך שברור שמדובר על טענות מגוכחות וחסרות הגיון.
כנגד גישה זו הבאתי את דברי הרב ברויאר שמודה בפה מלא שמבחינה ספרותית אי אפשר (!) שלא לקבל את מסקנותיהם. אולם הואיל והתורה ניתנה מפי הגבורה אזי עלינו להניח שהקב"ה כתב אותה בצורה שהיא רק נראית כאילו היא נכתבה במשך מאות שנים על ידי אנשים שונים בעלי מגמות שונות וכו' וכו'
עד כאן לגבי הטענה הראשונה.
הטענה השניה היא למעשה טענתו של הרב ברויאר. כנגד טענה זו לא אמרתי דבר. מבחינה לוגית אי אפשר לחלוק עליה, הואיל ומי יכול לומר מה הקב"ה מסוגל לעשות ומה לא ? כל מה שכתבתי (באשכול נפרד) הוא שמבחינתי הדבר לא מסתבר, אולם כמובן שאינני יכול לשכנע אף אחד בכך, הואיל ומה שלא הגיוני לאדם אחד, יכול להיות הגיוני לאדם אחר.
*
אגב, עלי לציין שאני אישית אדם שומר תורה ומצוות, ואין לי שום כוונה חלילה להחליש את אמונתו הדתית של אף אדם אחר. אני בהחלט מבין שלא מתאים לכל אדם לעסוק בדברים אלה, ואני מניח שמי שיקרא את הכותרת של האשכול יבין היטב במה מדובר ויחליט בעצמו האם הנושא מתאים לו, או לא.
בכל אופן, כפי שכבר ציינתי אין כוונתי לתקוף את האמונה הדתית, נהפוך הוא. כוונתי היא אך ורק לעורר לדיון את השאלה האם ניתן לאדם דתי לקבל את מסקנות בה"מ, או לא ?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-17/3/2004 20:09 |
|
| |
השקפתו של ישראל קנוהל לוקה במעגליות חמורה בתרתי.
הוא מניח שלא ניתן לומר שהמקרא נכתב כולו בהשראה אלוקית משום שיש בו סגנונות שונות , שלא נראה לו סביר לומר שנעשו על ידי הקב"ה משום שהם הרי סותרים זה את זה,
ועל כן הניח שהמקרא נכתב על ידי נביאים שונים ונערך בהשראה אלוקית.
ובכן :
1.אם כבר מכניסים את אלוהים לסיפור בתור עורך ראשי על מנת להתישר עם האמונה בקדושת המקרא ,למה צריך להמציא את כל הנביאים עד העריכה ?
2. אם נראה לו שלא יכול להיות שהקב"ה נתן את המקרא בשלמותו משום הסתירות שבמקרא , אז מה הוא הרוויח בכך שהוא הסיט את אלוהים מתפקיד של "סופר" לתפקיד של "עורך" , והרי הסתירות במקומם עומדות ורובצות לפתחו של העורך לא פחות מאשר לפתחו של הכתב.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/3/2004 20:27 |
|
| |
רב צעיר
אין ולא היה בכונתי לפגוע בך ומצטער אם דברי נתפסו כפגיעה ביושרך האינטלקטואלי.
אני סבור שרוב הכותבים באשכול זה , מכירים בערכה הלא מועט של ביקורת המקרא מבחינה ספרותית , ורק מעטים דוחים אותה לחלוטין.
אם כי יש לציין שניתן לחלוק בהחלט על רבות ממסקנותיה ואותי אישית חלק לא מבוטל מהדברים נשמע דחוק .
כתבת בהודעתך הקודמת :" ..הואיל ומי יוכל לומר מה הקב"ה יכול לעשות ומה לא ? "
ובכן זוהי טענה שקל לי מאוד להתמודד איתה:
אני סבור שהקב"ה בהחלט מסוגל להוציא מתחת ידו טקסט כמו המקרא , זה נשמע לי הרבה יותר פשוט מאשר לדאוג שכל ה"כתבים" שהוא מעסיק יכתבו בדיוק את מה שהוא רוצה....
דבר נוסף
כתבת :" הואיל ומה שהוא לא הגיוני כלפי אדם אחד יכול להיות הגיוני כלפי אדם אחר"
ובכן גם טענה זו קלה להתמודדות :
ההיגיון הוא אותו היגיון. וחוקי ההיגיון תקפים בשווה כלפי כל אדם. אם אדם לא מקבל לדוגמה ש1+1 = 2 אינני מלין על טעמו בנושא היגיון אלא מבין שהוא פשוט טועה.
ועל כן טענת המעגליות כלפי ביקורת המקרא תקפה בשווה כלפי כולם.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/3/2004 20:40 |
|
| |
האסופי
לדעתי השקפתו של קנוהל הינה הגיונית מאוד, ובוודאי יותר הגיונית משל רבו- הרב ברויאר (וראה עוד להלן).
אני אסביר: לפי ההשקפה המסורתית ההתגלות האלוהית הייתה דיבור ממשי בו הקב"ה מכתיב את התורה מילה מילה למשה רבינו.
לפי קנוהל גישה זו הינה בעייתית מפני שלפיה יוצא שהקב"ה סותר את עצמו על ימין ועל שמאל.
לפיכך הוא מניח שההתגלות אינה כפי שרגילים לחשוב עליה, כלומר ה' לא מדבר ישירות אל הנביא בצורה של דיבור פיזי, אלא מדובר יותר על מעין "חוויה" או "השראה" דתית, בה הנביא מכיר מהי חובתו כלפי ה'.
במילים אחרות, הוא טוען (לפי הבנתי) שההתגלות היא סובייקטיבית, ושכל נביא מבין את דבר ה' לפי השגתו האישית.
לפיכך ייתכן שכל נביא ישיג "בחינה" אחרת של דבר ה'.
משל למה הדבר דומה ?
לכל אדם יש רגש מוסרי. רגש זה עלול לעורר אותו כדי לבצע מעשים מוסריים. אולם עדיין ייתכן ששני אנשים יבצעו מעשים שונים לפי הבנתם האישית לגבי השאלה מהי מוסרי ומה לא.
הוא הדין לגבי הנבואה.
*
אני חושב שיש כאן לא מעט אנשים שאכן דוחים על הסף את שיטתה הספרותית של בה"מ, ולא אנקוט בשמות. כלפיהם ציטטתי את דברי הרב ברויאר.
*
ברור שיש דברים שהם הגיונים לכל אדם, ולכיוון השני לא-הגיוניים לכל אדם.
אולם תסכים איתי וודאי שיש דברים בהם בני האדם חלוקים.
למשל, האם ניסים קיימים ?
יש אנשים שחושבים שהדבר הגיוני בהחלט, ויש אנשים שחושבים שהדבר משולל כל הגיון.
הוא הדין לנושא שאנו עוסקים בו.
יש אנשים שחושבים שהדבר הגיוני בהחלט שהקב"ה יתן לנו טקסט גדוש בסתירות וכפילויות, ויש אנשים שלא מקבלים זאת.
במידה והדבר לא הובן, לא אמרתי דברים אלו לעיל כדי "להוכיח" שבה"מ צודקת, אדרבה הדגשתי שאי אפשר לחלוק מבחינה לוגית על מי שסובר כך. (יש הבדל בין "לוגי" לבין "הגיוני")
|
|
|
|
|
| נשלח ב-18/3/2004 00:13 |
|
| |
רב צעיר
קושיא במקומה עומדת.
אם אותם בחינות שונות של הציווי האלוהי , תואמות את רצונו והבנתו יתברך - הרי אין כאן שום סתירה בין התעודות השונות ועל כן אין מניעה שריבונו יכתוב (או יכתיב) בעצמו את המקרא בשלמותו.
ואם הבחינות השונות המתגלים בתעודות אינם אלא פרשנויות הסותרות זו את זו , ורק משקפים את הבנתו של הכותב - אזי מלאכת העריכה בידי ריבונו נעשתה ברישול רב....
ואגב השימוש שלך במילה "הגיוני" איננו נכון.
תחת זו עדיף שתשתמש במושג השערה או השקפה
וחוץ מזה "הגיוני" בהחלט זהה ל"לוגי".
|
|
|
|
| נשלח ב-18/3/2004 03:57 |
|
| |
אם כבר בהגיון עסקינן, הרי שהוא טורד את מנוחתי זמן מה, ושאלתי היא:
מהו אותו הגיון?
לוגיקה אני מבין (+-), אבל מדוע טיעונים לוגיים מהווים בעיה למקרא? לוגיקה מקורה בתרבות אחת (שכיום דומיננטית בחלק זה של העולם) והמקרא מקורו בתרבות אחרת.
היאך יכול המת להכחיש את החי?
(דרך אגב 1+1=2 אינו יותר נכון לוגית מ 1+1=0, וכיום בעידן בו אנו חיים יותר פעמים השני מתרחש מאשר הראשון)
|
|
|
|
|
| נשלח ב-18/3/2004 12:48 |
|
| |
הערה קלה בעניין לוגיקה והגיון.
משפט יכול להיות תקף מבחינה לוגית, אבל לא בהכרח הגיוני.
אני מקבל את התיקון הלשוני אולם בהסתייגות קלה. המילה הגיון עברה גילגולים שונים בשפה העברית, במקרא (פי יהגה חכמה), בתלמוד (מנעו בניכם מן ההגיון) וכו'. כיום מקובל להשתמש במילה זו בשפה המדוברת במשמעות של "מסתבר", "אפשרי" וכו'. אולם ייתכן ואכן עדיף להזהר בשימוש במילה זו מפאת המשמעויות השונות שמצורפות לה.
כהדגמה להבדל בין לוגי לבין הגיוני(מסתבר), הנה טיעון:
1. לכל החיות יש כנפיים.
2. כל מי שיש לו כנפיים מסוגל לעוף.
3. מסקנה: כל בעלי החיים מסוגלים לעוף.
מבחינה לוגית מסקנה זו תקפה, אם A שווה ל B, ו B שווה ל C, אזי בהכרח A שווה ל C. לפיכך כאמור המשפט תקף מבחינה לוגית.
אולם, אף על פי שמשפט זה הנו תקף מבחינה לוגית, הוא חסר כל הגיון. לא כל בע"ה הינם בעלי כנפיים, וכמו כן לא כך מי שיש לו כנפיים בהכרח מסוגל לעוף.
כמובן שנקטתי בדוגמה מוקצנת, אולם ייתכנו דוגמאות בהם קשה יותר להבחין בחילוק.
כפי שכתבתי לגבי שיטתו של הרב ברויאר, היא אכן תקפה מבחינה לוגית, כלומר לא ניתן לחלוק עליה בטענה שיש בה כשל לוגי כלשהו, אולם לדעתי היא לא מסתברת כלל ("הגיונית").
כמובן שזוהי דעתי הסובייקטיבית, ואף כתבתי זאת במפורש.כל אחד מאתנו חייב להחליט בעצמו האם שיטה זו נראית לו סבירה, הוא שהוא מעדיף לנקוט בה כדי "לטהר את השרץ בק"נ טעמים".
|
|
|
|
|
| נשלח ב-18/3/2004 13:42 |
|
| |
.
... או ששיטתו אינה מסתברת מהכיוון ההפוך אליו אתה חותר.
הסובייקטיביות, זו שקובעת כרגע עבורך את סבירות "תורת הבחינות" , פנים רבות לה.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/3/2004 17:07 |
|
| |
רב"צ,
א. השל הוציא עצמו במוצהר מכלל היהדות האורתודוכסית לגביו דומני שאין ויכוח (אגב, אתה מכיר את דברי ליבוביץ' עליו? :)).
לגבי רוזנצוייג - העניין נדון פעם בפורום ויש פה כמה גרסאות למה בדיוק התכוון המשורר (לינקזעצער?).
מכל מקום, לא בכדי המדובר על שורת אנשים ששייכים ליהדות הליבראלית. אני מסופק אם הם אכן ראו עצמם מחוייבים להקפיד על קלה כבחמורה.
ליבוביץ' כנראה די חריג בעניין הזה. אם כי אין לאף אחד מאיתנו ידיעה על מה שהתרחש בחדרי חדריו.
ב. אני לא מבין את תמיהתך - וכי אין יהודים המדקדקים בקלה כבחמורה?
ג. הסיבות שמנית כמביאים לידי אימוץ ההלכה כאורח חיים די בעייתיים. אדרבה, בימינו יש המון אנשים מאוד מוסריים השולטים ביצרם והם חילונים גמורים, ומאידך יהודים דתיים שאינם מוסריים ואף אינם שולטים ביצרם.
כמו כן, ניהול החיים באורח חיים קפדני על סמך תחושות עמומות של תודה לא-ל (איזה א-ל בדיוק? האם לא עברנו כמה שלבים בתורת ההכרה מאז ימי הדאיסטים) אינה יותר רציונאלית מהאמונות הדתיות כפשוטן.
ושאלת השאלות, האם לדעתך בכוחה של יהדות דאיסטית לשמר דורות של יהודים כאלו?
|
|
|
|
|
