החיוב לעשות רצון הבורא

ברוך הבא

בשני מילים:

"ההכרה שרצונך כרצונו".

כשם שאדם מתאמץ ומקשיב לכללים של בעל האכסניה, כי יודע כי מן הראוי לו להישמע לכללים, כך המבין ובוחר בחיים על פי יושר ואמת, ומבקש גם מערכת חינוך, יישמע לקול היושר "התובע" ממנו ללכת בדרך מסוימת.

כל "חיוב" משמעותו, לאחר שהנחתי שנכון כך וכך, הרי כשזה יקרה אהא מחויב לשיטתי - ראה את הביטוי "הייתי חייב לעזור לו" כדוגמא.

סליחה על הקיצור

הבעל אכסני' אינו מחייב אותי לעשות כל מה שלבו חפץ

עם זאת אתה "חש מחויב" לגבי הדרישות הלגטימיות שלו. [ראה בנ"ל משמעות חיוב בכלל].

השלב הראשון הוא לשמוע בקול ה', ואחר כך אפשר גם לשמור את מצוותיו.

יונה בר

ברוך הבא אל הפורום.

בניגוד לאחרים, שירדו לסוף דעתך, אני לא הבנתי את שאלתך.

האם כוונתך לשאול:

א. האם יש חיוב שכלי לשמוע בקול ה'?

ב. האם מן החיוב השכלי (או כלשהו) לשמוע בקול ה' ניתן לגזור מערכת מסויימת של מצוות?

יש יותר מתשובה אחת, והנה כמה תשובות:



שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

א. ראשית, כמדומה שעלינו לברר מהי "חובה". הרמח"ל כתב, שצריך שיתברר אצל האדם "מהי חובתו בעולמו". אך ממה נגזרת חובה?

יש לכך יותר מתשובה אחת.

1. צריך לשמוע בקול ה' כי אם לא אז הוא נותן עונש, ואם שומעים בקולו הוא נותן שכר.
הבעיה עם תשובה כזו היא שהיא אמיתית, אך האם היא מהווה הצדקה מוסרית? האם מי שתובע ציות בכוח הזרוע האו יותר מאשר רודן? בלשון אחרת, האם מדובר כאן בחובה ערכית - או בשיקול כדאיות?

יש לציין כי שיקול כדאיות אינו פסול בהכרח. רבים רואים בו שיקול נכון, מפסקל ועד אמנון יצחק. וגם התורה מתירה לנו לעשות שלא לשמה, לשם הכדאיות, כדי שמתוך הכדאיות נבוא לידי "לשמה". אך יתכן שאנו מחפשים פתרון טוב יותר.

2. החובה היא מוסרית ערכית. צו של התעלות. בסך הכל, כל התורה לא נועדה אלא לקדם את האדם. יש כאלו בפורום שלנו שרואים בכך את העיקרון העליון של "התאמה". וראה לקמן.

3. חובה נובעת מהכרה בערך, וערך אינו ניתן להצדקה. זו העמדה הלייבוביצ'יאנית המפורסמת.

4. יש לשמוע בקול ה' כי ה' אוהב אותנו, וקורא לנו לאהוב אותו, וכך נוצרת בינינו מערכת יחסים ייחודית, שאינה ניתנת למיצוי מילולי. ניתן להכירה ככל שמשקיעים בה, בחינת טעמו וראו כי טוב ה'. (גישה קרובה לזו שהציג רוזנצוויג, אם אתה מעוניין בהיסטוריה).

ויש מן הסתם גם גישות אחרות. אם אתה רוצה, ניתן לדון בנושא זה בהרחבה.


שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

ב. האם יש מצוות שנובעות מן ההכרה בחיוב לשמוע בקול ה'?

זו שאלה קשה מאד. מצד אחד, כאן מתבקשת ההבחנה שעשה בשעתו רב סעדיה גאון, בין מצוות שכליות לשמעיות. המצוות השכליות יכולות לנבוע מן השכל – תלוי איך משתמשים בו – לפי המציאות. למשל, כיבוד הורים, איסור רציחה וגזל, ועוד.

אך יש מצוות שאי אפשר להוציא מסברה שכלית, כפי שאנו משתמשים במונח זה. שבת, תפילין, פסח ועוד.

אמנם, לאחר שלומדים את המצוות הללו, מבינים את הטעם ההגיוני שלהן.

יש בפורום כאלו שסבורים שכל המצוות נובעות מתוך עקרון ראשי של התפתחות האדם, מה שנקרא בפיהם "התאמה". כיון שאיני מומחה לנושא, יבואו הם ויאירו את שיטתם. ראש וראשון הוא וטו.


שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מיימוני יקר,

איני חושב שאינך סבור כמוני. קראתי מאמר על אנשים שעשו פעולות הירואיות של סיכון עצמי בעתות סכנה וכדומה וכאשר שאלו אותם "למה?" ענו בפשיטות "כי זה היה הדבר הנכון לעשות!". נכון=התאמה=רצון-הווה ית'.

לגבי שאלת האשכול, כבר היטיב יהוסף לדבר!


[סליחה על הקוצר, אך אני קצת טרוד לאחרונה וממעט הזמן שיש לי כאן, ברובו אני נוטה לסדר את רעיוניי בפורום המפתחות.]

וטו

ראשית, אני עדיין מעיין בסוגיה זו.

שנית, איך אוכל להשתוות אליך בהסברת סוגיה זו, שאתה האלוף שלה?



שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

השאלה יש לה שני ראשים אחד מה מחייב אותי כל ימי חיי לעשות רצונו והשני מה מחייב אותי לסבול שלא לעשות דר נגד רצונו

יונה היקר

שים לב, אתה יוצא מנקודת הנחה שיש אפשרות שיש דבר המחייב אותך, אולי יעזור אם תבדוק מה בכלל יכול "לחייב" את האדם?

[אני מניח שאז תגלה משמעות חדשה לעניין]

יונה היקר

איני רואה הבדל משמעותי בין מה מחייב לעשות לבין מה מחייב מחדל מעשיה.

לעומת זאת, הביטוי הפשוט לכאורה "מחייב" הוא רב משמעי ביותר! יש צורך בזהירות כאשר משתמשים בו.

בדברי לעיל הצבעתי על אפשרויות הבנה ועל אפשרויות תשובה. אם תתייחס אליהן, אשמח, ואוכל לענות. אם לא הסברתי את עצמי היטב, כתוב זאת, ואנסה לבאר.

ואם תרצה לקצר, יהוסף, בסך הכל, הצביע על הנקודה הקריטית. מהו חיוב וממה הוא נובע?

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

אם איני חושש שינקום ויעניש אותי השאלה הוא אם כיון שברא אותי אם זה מחייב אותי כל ימי חיי. בוודאי שזה מחייב אותי הכרת הטוב, אבל זה אינו מחייב אותי שאני ישום דרך חיי ולעשות רק רצונו, אם למשל אדם שעשה לי טובה או אפילו הציל חיי כשהיתי בסכנה בוודאי שאני צריך להכיר לו טובה. אבל זה אינו משמעות לעשות או שלא לעשות כרצונו.

יונה,

אולי התחל מהכיוון השני [תרגיל שעשתה יענטע לגבי האלוקות] מה שתמצא ש"מחייב" אותך הוא הוא רצון הבורא וממילא קושיא מעיקרא ליתא!

זה אין התירוץ על שאילתי בוודאי שהשי"ת הוא המחייב אותי אין אדם נוקב אצבעו למטה אלא אם מכריזיןלמעלה, השאלה הוא בדרך שכלי כיוון שיש לי בחירה מה מחייב אותי לעשות רצונו,אם אנו חושבין בדרך שיש לאל ידי מה שלבי חפץ .