הסיוט של אבישי בן חיים
כשאבישי, בחור רגיש ונבון, קיבל את הצעת-העבודה הראשונה שלו בתחום העיתונות, הוא הבטיח לעצמו מן-הסתם שהוא יעשה את זה הכי טוב שאפשר. ההבטחה הזו לא היתה משוללת בסיס: במשך השנים הבאות, אבישי התקדם באופן מעורר הערכה בסולם הדרגות התקשורתי, ורכש במהירות שם של כותב איכותי ומעמיק. בין השאר, הוא הספיק לעסוק לחילופין כמראיין טלוויזיה וככתב בנושאים שונים, עד שהגיע למשרתו הנוכחית - כתב לענייני חרדים באחד העיתונים הגדולים במדינה.
בצעדים איטיים אך בטוחים, באופן מעורר הערכה, הוא התקדם יפה בתחומי עיסוקו, כשהוא מקפיד על מהוגנות אישית כמו גם מקצועיות ללא רבב.
אבישי הוא בחור אמפתי עם הרבה 'נשמה'. לא יהיה מוגזם כלל לקבוע, שלצד ההבטחה המקצועית שכמותה מבטיח לעצמו כל עובד בראשית דרכו, הוא גם נשבע ללא-מילים שאצלו זה יהיה אחרת. שהוא לעולם לא ירשה לעצמו לתת לעיסוק המקצועי לשנות במשהו את סולם הערכים שלו. ששום דבר בקריירה, לא יהפוך אותו ל'עיתונאי קטן שלי', הלהוט אחר סנסציות זולות ומוכן לפרסם ידיעה מסעירה מבלי שאומתה די-צרכה.
את הסימנים ל'שבועת הסופרים' האישית שלו, ניתן היה למצוא בקלות בדרך בה סיקר את הנושאים שבחר להעלות, ואת קשרי הידידות שרכש עם מרואייניו השונים. בנוף העיתונאי, הוא היה בהחלט חריג ולטובה : אנושי, כן, מבקש-אמת. אנשים קטנים, שהוא היה עבורם המשקפיים דרכם ראו לראשונה תקשורת בפעולה, הופתעו לגלות שיש עיתונאיעם לב, הגון ואנושי. אז אולי סתם הפחידו אותנו, חשבו.
אפילו התפקיד הכל-כך רגיש שבו הוא מחזיק, "כתב לענייני חרדים", לא גורם לו לסטות מדרכו, וגם כאן הוא משתדל להשיג מקסימום מידע במינימום נבזות.
הסיוט הגדול של אבישי, הוא הטרגדיה האישית האורבת לפתחם של עיתונאים רבים, בני-דמותו: ההפיכה לסוחרי-אשפה זולים, המשחיתים את אישיותם ואת מידותיהם בדרך לסקופ הבא. אבישי פוחד שהוא יהיה מחוספס, יתחיל לרמוס אנשים ולהתעלם מגורלו של נשוא-ידיעה שהוא מפרסם.
משום כך, אבישי נזהר מאד, ומקפיד לשמור על הנכסים היקרים ביותר שלו, קרי - הגינותו והכנות שהוא משדר.
אבל, לא לעולם חוסן. אי אפשר לרמות את הטבע לאורך זמן, ומדמנת התקשורת היא כור היתוך אכזרי, שמן הנמנע להצליח לשמור בו על עקרונות של הגינות אנושית. לאט לאט, מבלי משים ובאופן כלל לא מורגש, נסחף גם אבישי בזרם הבוצי הכללי, המוכר להבחיל. לאט לאט, החל גם הוא להצדיק את השם הרע שרכשו בני-אומנותו.
בפעמים הראשונות הוא באמת היה חסר-ברירה. זה היה הלחץ של העורך, השאיפה להישגיות, גילדה שהוא משתוקק לכבוש בה מקום של כבוד.
אבל אבישי נסחף...
היום, הוא כבר הרבה פחות נבהל מההשחתה שעשויה לבוא מעמדת-הכח בה הוא מצוי. כבר לא כל-כך מזעזע אותו להיות מוצץ-דם או להפריח ברווזונים עיתונאיים מכוערים. לא מכבר, למשל, הוא שיתף את קוראיו בסקופ שמצא באחד מאתרי האינטרנט, בו מתנהל פורום חרדי ידוע. כשהוא מדחיק את העובדה לפיה הדברים היו מוגזמים ומעט מופרכים, לדעת מרבית הכותבים, הוא ציטט אותם כלשונם, כשהוא מותיר לקורא את התחושה כי מדובר באמת צרופה. למרות הניסיון לשמור על 'נייטרליות', כביכול, בסיקור הידיעה, והצגת שני הצדדים בצורה שווה, קל לזהות כי הוענק משקל רב מדי לסנסציה שלא היתה מחזיקה מים בשום נושא אחר. במודע, אבישי שיתף פעולה עם כותב שהפריז באופן קיצוני בהצגת הדברים, ולמרות שאבישי עצמו מכיר היטב את הפורום ויודע לתת לכל כותב את המשקל המתאים לדבריו, בעיתונו הוא הציג אותם כאילו מדובר בחלוץ אמיץ הקורא "המלך עירום" ובחבר מתגוננים המנסים באופן טבעי לצנן את להט הדבים.
הסיוט של אבישי התגשם, והוא אפילו לא יודע את זה.
 |
|
|
