| נשלח ב-21/3/2004 12:16 |
 |
| |
ר' משה בן בעל התניא
נחוצים לי פרטים על רבי משה בן בעל התניא
בספרי תולדות חב"ד כמעט שאין פרטים עליו, רק זאת שבימי אביו הוא היה החוזר הראשי,
ב"בית רבי" כתב שאחר פטירת אביו, היו עמו הרבה עגמת נפש
אשמח מאד לקבל כל פיסת אינפורמציה
תודה רבה
|
|
|
|
| נשלח ב-21/3/2004 12:33 |
|
| |
אם אינני טועה , הסיפור הוא שהתנצר
|
|
|
|
| נשלח ב-21/3/2004 12:36 |
|
| |
קשה מאד להאמין
צריך מקור לזה וכדומה
|
|
|
|
| נשלח ב-21/3/2004 12:39 |
|
| |
יצא בנושא הזה איזה ספר שבזמנו (לפני כשנה) ראיתי אותו בכמה חנויות ספרים (אני כמובן לא מתכוון לחנויות ספרי קודש).
איני זוכר את שם הספר והמחבר, ואולם דומני שבביקור בכמה חנויות תוכל להשיגו.
אני לא בטוח שהלה התנצר. דומני שרק יצא לתרבות רעה.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/3/2004 12:45 |
|
| |
שם הספר "גוי של חב"ד" מאת אפלפוים בועז
מעט עובדות הרבה דמיון.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/3/2004 12:57 |
|
| |
המקור אינו בספר הנ"ל
גם אצל החב"דניקים יש מסורת שהוא התנצר אלא שהאפולוגטיקה היא שזה היה למראית עין מחמת כפייה וכו' וכו'
|
|
|
|
| נשלח ב-21/3/2004 13:52 |
|
| |
המסורת החסידית מספרת כך:
כאשר החרימו את החסידים בפעם השניה התכנסו תלמידי המגיד ממזריטש לדון מה יעשו והחליטו לעשות חרם נגדי.
אמנם הם רצו שבעל התניא יצטרף עמהם ושלחו אליו את רבי שלמה מקרליו שישכנעו והוא סירב כי חשש שה"מגיד" יתנגד [כפי שאכן היה]. רבי שלמה אמר כשם שלא רצית להחרים כך אתה תחרם. לבעל התניא היו שלשה ילדים בנו האדמו"ר האמצעי בנו רבי אברהם חיים ובניו משה.
אדמו"ר האמצעי לא היה בבית באותה שעה את רבי אברהם חיים הצליח בעל התניא לכסות בשמיכה ורק את ר' משה לא הצליח להציל והוא נפל בקללת רבי שלמה מקרלין והתנצר. [יש הטוענים שבאחרית ימיו חזר בתשובה].
|
|
|
|
| נשלח ב-21/3/2004 13:59 |
|
| |
המקור היחיד שראיתי בספרי חב"ד שמתייחס לנושא בפרטיות ובקיצור, הוא בספר: מאסר וגאולת אדמו"ר האמצעי (ע' יח).
שם רושם האדמו"ר את חלוקת מעות המעמד (תמיכת בית הרב אחרי הסתלקות אדמו"ר הזקן בעל התניא, באמצע מלחמת נפוליון, שהחריבה את כל האיזור), וכותב שאת חלקו של ר' משה תקבל אשתו שפרה.
וע"ז מציין המו"ל שם:
כי האח ר' משה לא הי' בקו הבריאות באותה שעה. ראה אגרות-קודש אדמו"ר האמצעי ח"ב אגרת א, שרבינו כותב בשלהי חורף תקע"ג: "גודל בקשתי להודיעינו משלום אחינו ידידינו ר' משה, ומשלום כב"ב, ואם ניצל מן שלהבת, ואי' מקום מושבו, ויהי' לנו למשיב נפש, ולאמי הרבנית תחי'". ובאגרת הרבנית שטערנא (בטאון חב"ד גליון 34-35 עמ' 10) כותבת בקיץ תקע"ז "בני הרב המפורסם מוהר"ר משה שיחי' ב"ה חזר לאיתנו כמקדם, וכל בני ביתו כולם בחו"ש, וקבע דירתו באולע".
וזה מדובר כשנתיים לפני שברח, ומאז לא ידוע בדיוק מה קרה לו.
והספר שנדפס לפני שנה, נכתב מתחלה כפיקציה.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/3/2004 16:34 |
|
| |
מציץ - אצל חבדניקים אין כל מסורת כזאת.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/3/2004 16:48 |
|
| |
ראו:
ד' אסף, "מומר או קדוש? מסע בעקבות משה בנו של ר' שניאור זלמן מליאדי", ציון, סה (תש"ס), עמ' 453-515.
תוקן על ידי - ממדבש - 21/03/2004 16:51:42
|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/3/2004 16:55 |
|
| |
החוקר מביא שם רסיסי שמועות שנפוצו בחוגי המשכילים והתמתנגדים, בעלי עניין במובהק, שפרשו כך את העלמותו.
ממחזרים פה שוב חומרים ישנים.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/3/2004 16:57 |
|
| |
בכתב עת ושמו "ציון" - רבעון להיסטוריה בהוצאת מרכז שז"ר, בגליון שיצא לפני שנתיים בערך, נכתב מאמר מחקרי מדעי על אודות ר' משה הנ"ל
(על בסיס המאמר הזה, גיבב אפלבאום עובדות ובדותות וכתב את ספרו הזוי)
במאמר, מוכיח הכותב (עד כמה שניתן) שאכן ר' משה התנצר, הוא מסתמך על סופרים יהודיים מהתקופה (או דור אחד אחרי) ועל רישומים של הכנסייה ושל הרשויות.
ההוכחות שלו מאוד נסיבתיות ומרומזות, אבל לא ניתן לדחותן במחי יד.
ההתייחסות החב"דית הרשמית, היא במכתב של הרבי הקודם - יוסף יצחק שניאורסון, שרוב מכתביו המספרים את ההיסטוריה החב"דית לא נחשבים אמינים בקרב החוקרים - במכתבו הוא מספר שר' משה הנ"ל נחטף על ידי הכמרים אחרי שניצח אותם בויכוח, היה אצלם הרבה שנים וכשברח מהם, היה הלך נודד ממקום למקום, כשנפטר ביקש שיכתבו על קברו רק את שמו הפרטי "משה"
אין לי את המאמר תחת ידי, והנכתב כאן הוא מהזכרון, עם הקוראים הסליחה.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/3/2004 17:10 |
|
| |
י_כוכבי
המסורת שעליה דיברתי היא אותו מכתב של הריי"ץ שעליה דברה רחל לאה ודו"ק היטב .
|
|
|
|
| נשלח ב-21/3/2004 17:15 |
|
| |
אחזור על דבריי:
א) מה שברור מהמסמכים שהובאו לעיל ועוד, שבתחלה היה הוא אחד מהחוזרים ורושמים את תורות אביו בעל התניא.
ב) בתקופת הסתלקות אביו בעל התניא היה חולה בראשו, ולכן הוכרחו לתת את מעות התמיכה לידי אשתו ולא לידו.
ג) כשנתיים שלוש אחרי הסתלקות אביו בעל התניא כותב אמו שהוא חזר להיות בריא, ועבר לגור באולע אצל חותנו.
ד) בשנה הבאה ברח מהבית, ומאז לא ידוע מה נעשה לו, ובמכתבי המשכילים מאותה תקופה כותבים שבחב"ד מתלוננים על העובדה, שחוגים אינטרסנטיים מנצלים את מצב בריאותו לפרסם אודותיו שמועות שונות.
ה) במכתבי אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע ועוד מסופר שבשנים הבאות היה גולה בעיירות בעילום שם וחי' על נדבות ונוהג בצורה מוזרה.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/3/2004 19:27 |
|
| |
לפני שנים רבות קראתי ספר על "הנופל", שלא בדיוק רקד עם חזירים וכו', והיה מגדולי חב"ד, כמובן שלא הוזכרו שמות (אבל לא זכור לי אם שם הספר היה "הנופל").
|
|
|
|
| נשלח ב-21/3/2004 19:36 |
|
| |
הספר נקרא "חיים גראביצער", והמחבר הוא פישל שניאורסון, סופר מבית הרב, שחיבר עוד כמה ספרים על התקופה.
חיים גראביצער שם בדוי), היה מגדולי החסידים, ועקב משבר אמונה קשה, קודם כל ברבי, הלך לו אצל המתנגדים.
המשבר הבא הוליכו אצל המשכילים, ולבסוף, כמו ברוב סיפורי האגדה, הסוף הטוב הוא שר' חיים חזר לביתו ולרבו.
הספר מתאר את תקופת הרבי החמישי, שלום בער שניאורסון, לפני בערך 80-100 שנה.
|
|
|
|
|
