MOTI: זו לא נבואה, וכבר אמרתי זאת. כמו כן, גם אין פה שום מסר לעשייה, אלא רק רמז מה' שאמור לחזק את האמונה בהשגחה.
מיימוני: לא הפירוש של הפסוקים הוא הייחודי כאן, אלא ההתאמה בין המועד לבין מספרי הפסוקים, והשיוך של המזמור ליום כט בחדש.
מה אתה אומר על המקרה של 'שאר יישוב' ?
גםוגם: הטענה שלך היא הטענה החזקה ביותר כנגד סיפורים כאלו וכנגד הקודים בתורה, ובאמצעותה אפשר להפריך דברים רבים. בייחוד סיפורי ניסים , וברכות של צדיקים שהצליחו. זאת , מפני שאנו שומעים רק על ההצלחות ולא על כל 99% האכזבות. אבל ישנם צירופי מקרים שההסתברות לגבם יותר מידי קטנה, ואפילו זניחה, כך שאין מספיק אנשים בעולם, או מקרים כדי שאפילו אחד מהם יצא. לא יודע עם המקרה הנדון עומד בקרטריון זה, אבל תיקח בחשבון שבמהלך השנה יש לנו כ20 אירועים תקשורתיים גדולים שבעקובתיהם אנשים מחפשים רמזים נסתרים. מספר הדרכים והמקומות הינו מוגבל, וגם החיפושים שעושים (פרט לקודים בתורה) אינם קדחתניים כמו שחושבים. כך למשל, המקרה הנדון לא היה זקוק למישהו שיחפש רמז לארוע, אלא פשוט אותם יהודים שקראו את אותו פרט באותו יום ישר שמו לב לדבר.
כך גם היה עם 'שאר ישוב' שפשוט היו אנשים שלמדו את ההפטרה של השבוע, ונוכחו בצירוף המקרים. הצירופים האלו לא מתרחשים רק בתורה ובספרי הקדש, אלא גם בענייני חולין, ולכן אני טוען שמטרתן היא להוכיח את ההשגחה.
הסיבה שאין לנו ממש מקורות לכך מן המקרא (אצל חז"ל דווקא יש) היא מפני שהדבר אינו בימי המקרא הדבר היה בא בהתגלות מוחשית יותר, ואילו אצל האנשים ברמה רוחנית ירודה ה' היה מתגלה ואף מעביר מסרים באמצעות סימנים כאלו. כך לדוגמא היה כאשר הפלשתיים שבו את ארון ה', או כשבית אבימלך קיבל נגעים בעקבות חטיפת שרה.
אז הסימנים היו מלווים גם במסר, כיום ישנם גם סימנים שהמסר שלהם הוא פשוט: יש השגחה!
הכל לפי רמתו של אותו דור.
 |
|
|
