|
|
| נשלח ב-28/3/2004 14:31 |
 |
| |
אסופי-
אני מקבל את הנחתך באופן כללי וכפי הנראה מפשטי הדברים.
אמנם לא לחינם טרחו הפוסקים להוכיח כי הבית יוסף לא היה מאסף גרידא.ונסתייעו במובאות מתוך שו"ת אבקת רועכל כדי להוכיח עד כמה היה מאד מעמיק.וכל מובאה שהביא היה בה טעם עיוני עמוק.ולא לחינם השמיט הרבה ממה שמצא.
צריך לדעת שהרבה מחברים בחרו להציג את ספריהם כאסופת אמרים בלבד.מתוך ענותנותם.ורק אחרי העיון מתגלת גדולתם.אם בשינוי מילים זעיר שערכו.הוספה.הבהרה וכיוצ"ב.ובזה נוכחתי כמה וכמה פעמים בהוכחות ברורות.שאחרי "אסופת המאמרים" מסתתר עיון עמוק מאד.ואכמ"ל.
למרבה הפלא פעמים ומרן לא הלך אחר הרוב אלא אחר העניין.בטיעונים החורגים מהמקובל ע"פ מה שהציב בהקדמתו.
העיון הספרדי בספרד היה אכן עצמאי לחלוטין.ואני להבדיל ממך חושב הוא נמשך גם לצפון אפריקה ובפרט לתורכיה ויון במשך דורות רבים.(בתשובות מהרשד"ם לדוגמא הוא כותה "ומה שאסף להבהיל את התינוקות" כנגד איזה מאסף)יש לכך ראיות גם בתקופת האור החיים ורבי יהודה עייאש שהיה חריף עצום.ופלפולו בספריו.לא נופל מפלפולי השב שמעתתא.אלא שהוא בעומק הסברא הפשטית.ואינו נוטה למופשט מדי.מפני שהוא סבור שכן האמת.וכך תמצא גם למשנה למלך והמחנה אפריים שזכרת.שפלפוליהם הינם פשטניים בעומק.
העיון האשכנזי נוטל לעצמו חירויות מחשבתיות.הייתי אומר כמו שהאבן עזרא היה בן חורין בפירוש המקרא.פירושיהם לדוגמא על הרמב"ם רבות פעמים נוכחתי.שלא ייתכן שזו תהיה כוונת הרמב"ם בשום פנים ואופן.ואין זה מגרע בעומק העיון אלא בכוונתו הפשוטה.
לענ"ד תהליך תפיסת הכמות כנגד האיכות והירידה ברמת העיון.החל אך ורק אחר תקופת החיד"א דרך הגר"ח פלאגי עד שהגיע לשיאו עם חיבור השדי חמד.
גם אני חש מבוכה רבה לסוג למדנות זו.נמצא אצלי מאמר ארוך שכתבתי בילדותי להפריך את כל כללי הפסיקה שהצטברו מאז.ולהוכיח כי אם נלך אחר כללי ההוראה שהתגבשו במאה וחמישים שנה האחרונות.יש בידינו לסתור הלכה אחר הלכה מהשו"ע.
האידאל מבחינתי הוא העיון העמוק .בעומק הפשט.בלי נטילת חירויות יתר בפרשנות.יש לצמצם את כללי ההוראה עד למינימום האפשרי.(בזמנינו הם אלפים -ויוצרים יכולת צירוף אינסופי לכל אשר יטה הרוח) כאשר בחינת הרוב המנייני תיעשה אך ורק לגבי גדולי הראשונים המפורסמים שהלכנו אחריהם.ולא לגבי כל ראשון מהראשונים.(הרשימה שבב"י בהקדמה.תספיק לעניין זה)
כמדומני שבדרך זו שציינתי כרצויה הלך הגאון ר ב"צ אבא שאול.זצ"ל.
דרך הפלפול האשכנזי-בריסקאי שחונכתי עליו במשך שנים.תמידין כסדרן.הינו רצוי לצעירי הצאן.לחידוד המחשבה.אבל חלילה להשתמש בו כפרשנות הלכתית.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-28/3/2004 14:38 |
|
| |
אקדמאי,
הרב שכטר בספרו נפש הרב כותב שהרב סולובייצ'יק פסק במסורת של בריסק. לדעתי, יש פה סתירה מיניה וביה, לחשוש לכל הראשונים זו לא שיטת פסיקה, לשלוח שאלה לר' יצחק אלחנן זו לא שיטת פסיקה. הרב שכטר בעצמו מביא מספר ספורים כיצד קצבים בבריסק שלחו מברק למהרש"ם מברז'אן בנושא טריפות במקום לפנות לר' חיים. האם הנטיה הבולטת לילך אחר הרמב"ם היא מסורת פסיקה כלשהי?
לכן נראה שבריסק ופסיקה הם באמת לא בדיוק אותו דבר.
ככלל, בישיבות הליטאיות שלטה גישה נגד לימוד הלכה למעשה.
תוקן על ידי - אריק123 - 28/03/2004 14:39:25
|
|
|
|
| נשלח ב-28/3/2004 16:07 |
|
| |
לדרך בריסק יש מרכיבים רבים, ונדמה לי שאפשר להפריד בין הגישה האנליטית לבין הגישה הלא-פסיקתית. לכאורה, אפשר לנתח טקסט בכיוון אנליטי, ובסופו להגיע להכרעה, ואנו מוצאים כך לא אחת אצל גדולי הפוסקים, לפני בריסק ולאחריה.
הוא הדין בפלפול. קחו, למשל, את האבנ"ז; איזה פלפולים (אם כי הוא גם "בריסקאי" במקומות מסויימים) וכל זה בספר שו"ת! והוא לא היחיד.
אידך גיסא
|
|
|
|
| נשלח ב-28/3/2004 16:21 |
|
| |
אריק
כמדומני שאתה מערב כאן את שיטת הלימוד של בריסק עם הגישות האישיות של אנשי בית בריסק . העובדה שר' חיים או בנו נמנעו מלפסוק אינה קשורה בהכרח בדרך הלימוד שלהם בדיוק כמו שה'נערוון' של הרב אינם קשורים לה .
|
|
|
|
| נשלח ב-28/3/2004 16:45 |
|
| |
סתם הערה: האם גישת ר' עקיבא איגר רחוקה כל כך מהגישה האנליטית של בריסק ? והאין רעק"א פוסק גדול?
|
|
|
|
| נשלח ב-28/3/2004 17:04 |
|
| |
רבי עקיבא איגר הוא הפלפול הישן שהיה באירופה.הוא יותר קרוב למשנה למלך מאשר לרב חיים.
רב חיים בגלל החירות שנטל לעצמו בפירוש דברי הראשונים והסוגיות.לעולם לא יכול להיות פוסק.ההלכה היא שמרנית.רב חיים היה סופר ליברל.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-28/3/2004 17:07 |
|
| |
אתה טועה לגבי רעק"א.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/3/2004 18:49 |
|
| |
מציץ
אני חושב שיש קשר הדוק בין שיטתת הלימוד של בית בריסק לצורת ההנהגה שלהם.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/3/2004 19:30 |
|
| |
מוטי
לדעתי, כללי פסיקה הפכו להיות כללים ממש , רק על פי תפיסתו של הרב עובדיה שניסה לפשט ככל שניתן את עמל הפסק ושיקול הדעת הנצרך.
ודאי שעוד קודם היו כללים כמו ספק ברכות להקל, ספיקא דאוריתא לחומרא. פסיקה כבתראי וכו... אבל הכללים שליקט הרב עובדיה מכל קצווי ספרות השו"ת הינם הרבה יותר פרטיים כמו: סתם וי"א במרן שהולכים אחר י"א ועוד ..מתימרים כמעט להחליף את הפוסק ולצמצם את תפקידו רק "להציב" בנוסחאות הפסיקה את הנתונים המשתנים על מנת לקבל פסק.
ובכלל כללי פסיקה מתוקף הגדרתם , צריכים להתבסס על כללי פסיקה קודמים להם.וכללים כאלו לא מצינו .
וכבר כתב החזון איש בשאלת המחלוקת לענין ההסמיכה, שפסק הלכה צריך להתבסס בסופו של דבר על החכמה ושיקול הדעת.
ויש להאריך הרבה בענין זה של אופן הפסיקה שלדעתי תלוי במחלוקות ראשונים(ראש ורמבם מול ראבד) בסוגיא של טעה בשיקול הדעת ,אלא שהזמן דוחק.
ולענין ר חיים אני סבור ששיטת הלימוד שלו כפי שמתוארת בכשרון רב בידי הגרי"ד עושה אידיאליזצית יתר לגמרא והופכת אותה לפילוסופיה מופשטת שרחוקה מאוד לענ"ד מכוונת בעלי הגמרא.
אני חושב שתפיסתו של החזון איש הינה הרבה יותר מחוברת לעולם המציאות ומשלבת סברות ותירוצים פחות מופשטים אבל נראה שיותר קרובים להיבטים המעשים שבהתגבשות ההלכה
תוקן על ידי - האסופי - 28/03/2004 19:31:57
|
|
|
|
|
| נשלח ב-28/3/2004 20:52 |
|
| |
אידך,
בודאי שאפשר למצוא פוסקים הלומדים לעצמם בשיטת בריסק. הם השכילו לערוך הפרדה בין התחומים. יכולת הפסיקה שלהם היא למרות בריסקאיותם, ולא בגלל.
אריק,
גם אני סובר שיש קשר הדוק בין דרך הלימוד הבריסקאית לבין הנערווין ההלכתיים. כיון שיש היגיון לכל הצדדים בספק, ולכל הדעות החולקות, יש צורך לצאת ידי כולם. כל מחלוקת הפכה ל'חלקים' של מצוה, ויש לצאת ידי חובת כל חלקי המצוה.
אידך, גם אתה סובר כך, וכבר הוכחת זאת. מחכים להבהרותיך! (אחרת אני אעשה זאת ואביא מעט מדבריך...)
|
|
|
|
| נשלח ב-28/3/2004 21:10 |
|
| |
לפי המתואר הרי שלרב מבריסק היו נערוון גם מחוץ לתחום ההלכה . זה ענין של מבנה אישיות שקיבל ביטוי גם ביחס להלכה . אינני חושב שגם דרך הלימוד הושפע מאותו מבנה אישיות .
|
|
|
|
| נשלח ב-28/3/2004 21:13 |
|
| |
ועוד הערה: שמעתי פעם הסבר לכך שר' חיים נמנע מלפסוק , לא בגלל החששות אלא דוקא בגלל חדשנותו שהיתה מביאתו לפסוק נגד מה שמקובל .
|
|
|
|
| נשלח ב-28/3/2004 22:31 |
|
| |
ומאידך ר' חיים הי' חף מ"נערווין".
מציץ,
השערה זו משער הר' זווין במאמרו הידוע באישים ושיטות.
אסופי,
החלוקה בין לפני תקופת הבית יוסף ולאחריו, אינה עומדת לדעתי במבחן המציאות
אם נדבר בתקופת הראשונים, הרי בספרד מעולם -קיבלו עליהם הרי"ף ואחר כך הרמב"ם והרא"ש, כפוסק אחרון בלי לרדת לחקר צדדי ההלכה. והם שהתחילו עם ספרי קיצורים, והרמב"ם בראשם.
מאידך בתקופת מהרי"ל התקבל באשכנז יראת ההוראה, שהולכים בתר המנהג ולצאת כל הדעות. שגם התקבל אצל הרמ"א, שכל הרמ"א הינו מנהג אשכנז שקובע ההכרעה. ואילו הבית יוסף מכריע לגופן של דבר, וכמעט אינו מביא מנהג ספרד כגורם מכריע.
ועוד זאת המעיין בכל השותים של גדולי ספרד, כמו המהרשד"ם והרי"ט צהלון, והמבי"ט ובנו, והתורת חיים למהרח"ש והפרח מטה אהרן, וספרי הכנסת הגדולה, והפר"ח, והיד אהרן והמאמר מרדכי והנהר שלום ובעל אור החיים בספריו ההלכתיים והחקרי לב והפרדס דוד, וספרי ר' חיים אבוליעפיה, וספרי משפחת אלגאזי, הרי"ט אלגאזי על בכורות ועוד, יראה שדקכי פסיקתם לא נפלה מאומה מדרכי פסיקתם בעולם האשכנזי. ובכל דיון יש להם חריפות עצומה.
לדעתי הסגנון של הרב יוסף, לא ניתן למצוא לפני החיד"א, והייתי אומר שהוא מבשר סגנון זה. ואח"כ אנו מוצאים אותו משפחת פאלאגי, בן איש חי, שדי חמד, כף החיים, ועד יביע אומר.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-29/3/2004 09:11 |
|
| |
באופן כללי -
איני חושב ששיטת הלימוד כיום, היא שיטתו של הגר"ח. הגר"ח אמנם נתן את האומץ להגדיר ולנסח גדרים משופרים למה שבאופן שטחי לא נעצרים עליו.
משניתן אור ירוק זה, שיטת הלימוד הרווחת קיבלה את העוז להיות יותר עצמאיים, אם כי הגר"ח כביכול אינו עצמאי אלא רק "וואס", אך ידוע כי יש וואס שאינו רחוק מה"פאר-וואס" וזה נכון לגבי הגר"ח. עכ"פ בני הישיבות הכילו בתוחם לא מעט גם את דרך ההבנה של ר' שמעון שקאפ, ומעט מהחזון איש שהרחיב את תחום ההסבר והיקף הניתוח ולא מעט את אומץ הנחרצות.
קשה לראות בדרך הלימוד הים את דרך הלימוד שלפני 30 שנה. הדרך הולכת ומתעצבת, בעיקר לקראת הבנה בריאה ועומק הסברא. טען ראש ישיבה חשוב בחברון [שמו ידוע במערכת], שהיום תלמידי ר' שמואל רוזובסקי ור' נחום פרצוביץ פושטים רגל, הציבור מחפש "היגויען".
אם לא תהא לפתע איזו התעוררות לרעה, המצב יילך ויתקרב אל המיוחל.
משגיח [גם הוא מפורסם ושמו ידוע], התאונן על כך שבעבר בחור היה שואל שאלות על גן עדן וגיהנום, והיום הוא כבר מתפלסף ושואל על גדרי ומהות "אהבת ד'".
כן ירבו.
|
|
|
|
|
