שיטת הלימוד שכבשה את "עולם הישיבות"

הרב קוק,
זמנך קרב ובא !!!
ברוך הבא, מי שלא רצה אותך כרב ראשי יקבל אותך כהוגה דעות.
גם אם לא נסכים עם כל דברי הרב, הן בגישה המחשבתית בהרבה נושאים והן בגישה הציונית ובפרשנותה בחוגי תלמידיו, הרי הניתוח שלו שאי אפשר להסתמך רק על לימוד גמרא ועל מוסר במתכונתו הקלאסית, הולך ומתממש לפי דברי יהוסף.
מה אתה אומר על זה יהוסף?

אריק - להשקפה הדרך רחוקה, ואל נא תשכח מבחינה רשמית הכל אמור להיות בסדר עד למפץ הבאמת גדול.

מסתברא

1. לא לחינם רוב המחברים שהבאת כתבו את ספריהפ בתקופה חופפת או סמוכה עד כ - 150 שנה לתקופת הבית יוסף , רובם הגדול פעל באיזור תורכיה ויוון ומלבד זאת חלק מהמחברים לא ראה בבית יוסף סמכות פסיקתית עליונה ועל כן חלקו על פסקיו כמו שעושה הפר"ח לעיתים .
2. נראה שעברו כ- 200 שנה מהוצאת השוע עד שפסקיו נתקבלו לחלוטין בתפוצות המזרח ,ופסקו העירעורים על מפעלו כמו העירעור של המהרשא למשל.
3. אתה בהחלט צודק שאופן הפסיקה של חכמי המזרח השתנה בערך מתקופתו של החידא ,שזה בערך מאמצע המאה ה -18 , כ- 200 שנה לאחר פרסום השולחן ערוך.

לאור כל זאת טענתי היא שאופן הפסק המחודש של הבית יוסף הוביל בסופו של דבריו לזניחה מסוימת בעמל הדיאלקטי של המשא ומתן הלמדני ולהתגבשות קונספציה למדנית שונה מהדורות הקודמים - קונספציה הלכתית.
תהליך זה הבשיל רק לאחר שהשו"ע התקבל לגמרי .

בקרב חכמי אשכנז שהשפעת של הבית יוסף עליהם היתה פחות מחיבת , הופעת השו"ע לא הצליחה לשנות את קונספצית הלימוד המסורה מדורי דורות.

לדעתי אי אפשר לתאר חברת לומדים המונים ללא שיטת הלימוד הבריסקאית. כדי לומר חידוש גדול בדרכם של בעלי התוספות או אפילו בדרכו של רבי עקיבא איגר צריך ידע נרחב מאוד בש"ס ובסוגיות רבות, ולכל הפחות - ידיעה ישר והפוך של הסוגיה הנלמדת.
שיטת בריסק מאפשר לכל בעל כישרון סביר לחדש לאלתר בהינתן לו משפט גמרא אחד ויחיד. בכך היא מבטיחה סיפוק בלימוד ומעמד חברתי גם לכאלו שאינם מסוגלים להיות גאונים עצומים.

בהמשך להודעותיי הקודמות ולדברי האסופי-(שאני מסכים עם רוב ככל דבריו מלבד הניסיון לשייך עניין זה לפלוגתת קמאי בסנהדרין ועין שו"ת הר"ב סימן א) מובנית היטב טענתם של חכמי הקבלה.שלא נחרדו מכל כללי ההוראה שהטיחו בפניהם הפשטנים לאורך כל הדורות.(למן שו"ת הרא"ם והרדב"ז ועוד)

טענתם העיקרית היא בחינת איכות ההבנה.וכיון שלדידם הבנתם יותר איכותית.ממילא טיעון הרוב אינו קיים עוד.ואין זה נוגע לדחיית דברי ב"ש אע"ג דהוו חריפי טובא
לכן אף בעניין סב"ל לא חשו.ואכמ"ל.

דומני כי החזו"א שאף לילך בדרכי הראשונים בפסיקתו (כמו רמב"ן והרשב"א) וכן כותבים תלמידיו באותו סגנון.עצמאי.

הפסיקה הספרדית בעת החדשה נסמכה על כללים מרובים.כדי ליצור מערכת של הכרעה מסודרת.מפני ריבוי הסברות ומליוני הספרים הנדפסים.ולענ"ד היא תוצאה של הכרח המציאות.(ויעויין בהקדמת שו"ת רב פעלים הרואה בזה מעלה).

בעוונותינו נתקיים שלא תימצא הלכה ברורה.וכל אחד ספרו בידו להוכיח האמת כדבריו.ההכרעה למעשה יכולה להתקיים.או ע"י מסורת ברורה (כדרך התימנים שאינם חשים לסברות מרובות מול מסורת עתיקה)או על ידי רוח הקדש.(כדרך המקובלים הנשענים על דברי האר"י ז"ל.)

אקדמאי,
לא התכוונתי לאישים שמתעטרים בשתי העטרות בנפרד - עטרת הלמדן ועטרת הפוסק - אלא למי שעושים שימוש בדרך הלימוד הבריסקאית (או בווריאנטים שלה) בעצם פסקי ההלכה שלהם. אפשר למצו את זה אפילו אצל רמפ"ש, במקומות בודדים (וכרגע לא הצלחתי להיזכר איפה, למרות שהתאמצתי).

אידך גיסא

אכןצדק אקדמאי בהערתו המיחסת נפח לא מועט לשילוב המתחיל להתגבש בין שיטת בריסק.. לשיטת השערי יושר.. ואלי גם ניצנים מסוימים של שיטת החזון איש..אולי הניוטון החדש של עולם הישיבות.. יצא עם הארה חדשנית על תשתית שילוב זה..הלוואי..

הכללה גסה,
האם ניתן לומר שכל פעם שהופיעה שיטה שכבשה את עולם הישיבות בזמנה, היא היתה שיטה שנתנה דגש לפלפול המקומי, וכפי שכתב זריחת עץ.

ממה ששמעתי מספר פעמים ומלימודים עם אנשים שהושפעו ממנו אין אצלו התעסקות בטעמים. יש לו הקדמה על הנושא בחוברת 'בית היין' בה הוא אמנם מתנגד לגישה של לומר 'מה כתוב' ושהכל גזירת הכתוב (הגישה הרווחת) וטוען שלא שייך דבר כזה. ראיה שהביא שזכורה לי משם היא שהגמ' במכות מביאה שסברא פשוטה היא שמלקות קל ממיתה.והוא טוען שאם נאמר שדיני התורה הם גזירות ללא כל הבנה מי יאמר לנו שמלקות קל ממיתה - הרי שתיהם גזירות ללא תוכן.
אבל לגבי טעמים למצוות הוא לא מתעסק - לא זכור לי אם בגלל ש'לא ניתן לעמוד על מטרות השכל האלוקי' או בגלל שזה לא מענין אותנו אלא רק הציווים והגדרתם.
על כל פנים מה שהוא כן מתעסק זה שאלות לוגיות דקות שגם הן עוסקות בהגדרות.סוג של חזרה להתלבטויות והחקירות של עולם הישיבות של פעם.מה שנקרא 'שיטת ההגיון'. מזכיר את סגנונו של ר' שמעון שקאפ בטענה ש'דבר שברגע שיחול - יפקע - כלל לא חל'.
עיסוק כזה הוא כבר לא פופולרי ועולם הישיבות די עוסק בשימור וסיכום החקירות הקיימות.