|
|
| נשלח ב-23/11/2006 20:10 |
 |
| |
ממללא,
פשוט שכחתי להתייחס, וסליחה על כך.
בעיניי כל ספר למדני שיוצא היום ורמתו טובה, כמו כל ראשי הישיבות למיניהם. בדיוק כמו קה"י ור' שמואל, אני לא רואה הבדל (הזכרתי שעניין המקוריות חלש, אבל גם באקדמיה אני לא מגלה הרבה מקוריות). האם ספרי ר' שלמה פישר אינם יצירה משמעותית?
ולגבי פסיקה בסוגיות אקטואליות, כמו של הרב ישראלי, הרב זולדן, הגרש"ז, הציץ אליעזר. כל אלו מילתא זוטרתא בעיניך?
מה אתה מוצא בספרות שיוצאת באקדמיה יותר מכך? גם שם טוחנים סוגיא כזו או אחרת, אבל אין מהפיכות מתודולוגיות מרעישות (לפחות ככל הידוע לי).
|
|
|
|
| נשלח ב-23/11/2006 20:56 |
|
| |
ר' מיכי,
אני לא כולל ישיבות סרוגות לסוגיהן ב'עולם הישיבות', כיון שהן במהותן יצירה חדשנית והן עומדות
בזיקה ובהשפעה של האקדמיה (כמובן, השפעה חלקית). רמת העריכה של מאמרים בתחומין לא
הייתה נוצרת בעולם ישיבות מסוגר כהחרדי.
גם הדוגמאות שציינת הם של פוסקי הלכה שאני מסופק עד כמה הם תוצר של הלמדנות הישיבתית.
למשל שאלו פעם אצלנו בישיבה את ר' זלמן נחמיה איך הוא למד בצעירותו, והוא אמר שהוא היה
מקדיש שעות ארוכות ללימוד שו"ע על הסדר והרבה בחורים בחברון היו לועגים לו בשל כך. אני
מניח שרובם אלמונים כיום.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/11/2006 03:16 |
|
| |
דרום חוקר
יש סתירה ברמב"ם משום שבפ"ד כתב בסתמא שכונה מעכבת, ומשמע בכל קטע מהתפלה (כמו שאר דברים מעכבים שהוזכרו בפרק זה), ואילו בפרק י' כתב שכונה מעכבת רק באבות, הא כיצד?
מבאר הגר"ח שכשאומרים 'כונה' בסתמא, הפירוש הפשוט של המושג הוא כונת פירוש המילות, וע"ז קאי דברי הר"מ בפ"י דמעכב רק באבות. משא"כ בפ"ד קאי הר"מ על 'כונה' בפירוש מחודש אותו מגדיר הר"מ שם: "ויראה עצמו כאלו הוא עומד לפני השכינה". וכונה זו מעכבת בכל התפלה.
רמב"ם יד החזקה - הלכות תפלה ונשיאת כפים פרק י
(א) מי שהתפלל ולא כיון את לבו יחזור ויתפלל בכוונה ואם כיון את לבו בברכה ראשונה שוב אינו צריך
הגר"ח גם מבאר את הסברא בזה בטוב טעם ודעת. (כונת פירוש המילות היא דין בתפלה, ואינו לעיכובא אלא באבות, דשם תפלה יש כאן גם אם לא חשב על פירוש המילות דיש לך אדם שמקריא בקשה, שבח, הודאה, בע"פ או מתוך הכתב ואינו חושב על משמעות מילותיו, ואעפ"כ יש כאן מעשה של בקשה, שבח, או הודאה. ואילו כונה שעומד לפני ה' היא עצם מעשה התפלה, דאם בדעתו שמדבר לאדם אחר או לאויר אין כאן מעשה תפלה כלל, ולכן מעכבת בכל התפלה. ואכמ"ל יותר.)
|
|
|
|
| נשלח ב-24/11/2006 11:28 |
|
| |
אינו דומה 100 למ101 תגובות...
|
|
|
|
| נשלח ב-24/11/2006 11:43 |
|
| |
בר נגר,
ר' חיים העמיס על הרמב"ם כוונה חדשה שלא נזכרה כלל בדבריו, ומנין לנו שסתם כוונה היא פירוש המלות? וכלום מי שמבין עברית צריך לכוון לפרוש המלות? שמע קולנו מספיק ברור לנו, אין צורך לכוון ל 'תשמע את הקול שלנו'.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/11/2006 11:53 |
|
| |
(בעל
פירוש המילות=לשים לב למה שאומרים.
לא צריך לתרגם, רק לא לחלום)
מאיר
|
|
|
|
| נשלח ב-24/11/2006 12:04 |
|
| |
מקובל, אך היכן זה נרמז ברמב"ם ואם זה נגזר מעמידה לפני השכינהאזי כמו שכוונה זו מעכבת בכל התפילה, אף כוונה זו.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/11/2006 13:41 |
|
| |
המשמעות הפשוטה של המילים - "כיון ליבו" היא שחשב על מה שאמר. דהיינו פירוש המילות. אני רואה בזה אקסיומה פשוטה. אין לי ספק שכך מבין זאת האדם הסביר. אפשר לערוך נסיון, לבקש מאדם שלא מכיר את דברי הרמב"ם והגר"ח בזה, לבאר את ההלכה הנ"ל ברמב"ם. אם תמצא מי שיסביר לך ש'כונה' האמורה כאן הינה כונת העמידה לפני ה' ולא כונת פי' המילות, אהיה מופתע מאד.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/11/2006 14:21 |
|
| |
אבל מה נעשה אם הרמב"ם עצמו הסביר מהי כוונה שלא כדבריך.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/11/2006 01:20 |
|
| |
ומה נעשה אם הרמב"ם במקום בו ביאר מהי כונה כתב שתפלה ללא כונה אינה תפלה כלל, ומשמע שהיא לעיכובא בכל התפלה. ובמקום אחר כתב שכונה מעכבת רק באבות?
אומר הגר"ח שיש שתי כונות. הכונה במובנה הפשוט מעכבת רק באבות, ובמובנה המחודש כהסבר הר"מ מעכבת בכל התפלה.
מה רע בזה?
|
|
|
|
| נשלח ב-26/11/2006 08:17 |
|
| |
בר נגר,
ר' אברהם בן הרמב"ם והחזון איש בגליונותיו על ר' חיים כוונו לדבר אחד, שיש כוונה לכתחילה ויש כוונה העכבת.
מאיפה, למען השם, ניתן להעמיס בדברי הרמב"ם כוונה נוספת פרט לזו שהגדיר בפרק ד? בגלל הסתירה?
אם לא היתה לי ברירה, אולי, אבן הואיל ויש לי ברירה למה לי להעמיס על דברי הרמב"ם דברים שלא נרמזו בו.
אותו דבר, הגרי"ז המפורסם בהלכות יום כפור שטוען שיש הבדל בין חולה למעוברת שרק מעוברת מאכילים פחות משיעור, אבל מה נעשה ובהלכות שביתת עשור לא נרמז ברמב"ם שום חילוק לכך?
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-26/11/2006 12:33 |
|
| |
בגלל הסתירה ובעזרת ההגיון הישר נניח כי בכל מקום שהזכיר הר"מ כונה מבלי לבאר מהי כונתו למובן הפשוט של פי' המילות. ובמקום שביאר כי כונתו לדבר אחר, שם המונח כונה מתפרש בצורה יוצאת מן הכלל. דרך זו הנה הגיונית מצד עצמה, ומישבת את הסתירה בר"מ.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/11/2006 13:29 |
|
| |
אם הרמב"ם בפ"י התכוון לכוונה אחרת מאשר בפ"ד לא היה לו לפרט?
|
|
|
|
| נשלח ב-26/11/2006 21:05 |
|
| |
אם נניח כי כונה במובנה הפשוט והמובן מאליו היינו פי' המילות, אז אין לר"מ לפרט אלא במקרה שרוצה לדבר על כונה במובן שונה.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/11/2006 09:16 |
|
| |
לא זו בלבד שאין אזכור לזה ברמב"ם אלא אתה טוען שזה פשט המושג שאפילו אין צורך לפרטו.
ואם כדבריך מנין למד הרמב"ם את הכוונה של פרק ד' הלא הגמרא דברה רק על כוונה סתם ומנין לו שזו עמידה לפני השכינה?
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 27/11/2006 9:16:56
|
|
|
|
|
