|
|
| נשלח ב-29/3/2004 15:23 |
 |
| |
מיימוני,
תודה,
אך לשם ההבהרה, אני אוסיף
הרמב"ם אומר שסיפורי התורה הנראים כהיסטורים הם אך סיפורי רקע , ושלא צריך להתעסק בפרטי הסיפורים ההיסטורים מפני שזו התעסקות בטלה, שלא תביא לתוצאות , לא באהבה, ולא ביראה. הסיפורים כתובים בלשון גוזמא, ואם תנסה להסביר/להוכיח את אמיתותם באופן הגיוני - לא תצליח.
זה שמנסים להסביר את ה'ראיה ההיסטורית' גורם לתקיעות בשלב התפתחות באמונה – ולזה התכוון המשורר.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/3/2004 15:47 |
|
| |
.
איקה 
מימוני:
חיי שאינני נָס מן השאלות אל הנֵס, אלא שפעמים, יש דברי שיש לדונם מתוך מסגרת אחרת, שאי אפשר לדונם במסגרת מסויימת מבלי להגיע אל מבוי סתום ולקיר אטום.
כך, לענ"ד, כל השאלות ההנדסיות העוסקות במבול, כל השאלות הבוטניות בהקשר לו, וכד'.
ואם יורשה לי, אתלה באילן גדול, ואפנה לשו"ת הרדב"ז שהבאתי היום לגבי השאור שבעיסה...
|
|
|
|
| נשלח ב-29/3/2004 15:53 |
|
| |
מימוני.
אני מקוה שאינך חושד בי באפולגטיקה בגלל טענתי שיש לסיפור המבול "גרעין היסטורי" כלשהו. אני מניח שאתה כבר מודע לכך שהשקפתי האישית היא שאין שום צורך לתת ביסוס היסטורי לסיפורי התורה, כפי שאמרתי זאת מפורשות באשכול על בה"מ.
עם זאת, לגבי סיפור המבול אני כאמור סבור שיש לו יסוד היסטורי, וזאת משום ש:
1. יש מקבילות היסטוריות לסיפור זה אצל כמעט כל עמי קדם, ולכן קשה להאמין שמדובר על המצאה בלבד, מסתבר יותר לומר שהדבר אכן התרחש במציאות.
2. הממצאים האריכולוגיים דווקא מאשרים את העובדה שהיה בעבר הרחוק מבול באזור המזרח הקדום.
כמובן שאין זאת אומרת שסיפור המבול היה
בדיוק כפי שהתורה מתארת אותו, וכבר ציטטתי את דברי חז"ל: "דיברה תורה בלשון הבאי". אולם בהבחלט ניתן לקבל שעקרי הסיפור אכן התרחשו:
1. היה מבול, לפחות באזור המזרח הקדום.
2. היה אדם, או ליתר דיוק קבוצה של אנשים, שניצלו מהמבול על ידי בנית כלי שיט כלשהו.
3. הם לקחו איתם בעלי חיים כדי להתקיים לאחר המבול.
4. אחרי המבול הם הקריבו קרבנות בתור תודה לאל\אלים.
כמובן שאין שום הכרח לומר שאכן כל העולם נחרב במבול, ייתכן בהחלט שהיו עוד ניצולים רבים, הן בני אדם והן בעלי חיים. אולם אותה קבוצה של שורדים כנראה וחשבה בהתחלה שהם הניצולים היחידים.
רק בתור הערה אציין שאפילו חז"ל אומרים שעוג מלך הבשן שרד את המבול ("ויבוא הפליט..."), כך שאפילו לשיטתם לא מוכרחים לומר שאכן כל העולם נחרב במבול.
על כל פנים, מעשה זה עבר במסורת אצל כל עמי קדם, כאשר כל עם סיגנן אותו לפי תפיסת עולמו המיוחדת. אצל עם ישראל קיבל סיפור זה את דמותו המיוחדת, בו מודגשים היסודות המונותאיסטיים והמוסריים שנעדרים משאר המקבילות.
[אגב, כבר הזכרתי כאן מדרש חז"ל לפיו ייתכן לפרש שספר בראשית הוא קדום מאוד למתן תורה, ושבני ישראל הכירו אותו עוד בשיעבוד מצרים.]
תוקן על ידי - רב_צעיר - 29/03/2004 15:57:54
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-29/3/2004 16:23 |
|
| |
רב צעיר
אני מסכים עם כל מה שכתבת.
ולא התכוונתי לדבר אחר.
פרט לנקודה אחת שאותה אני מבקש להדגיש:
שנאמנה עלי המסורת שמה שמופיע אצלנו בתור פרשת נח הוא מה שנמסר למשה מסיני.
***
העולה מן הדברים, שיש להבדיל בין כמה שאלות, שאמנם כל אחת מהן צורמת למי שמבקש להישאר בתחום אמונת ילדותו התמימה:
א. האם סיפור המבול הוא מדוייק מבחינה היסטורית. האם הדברים קרו כפי שמסופר.
תשובה אפשרית היא שיש לו גרעין היסטורי, אך הוא מעובד לפי דרכה של תורה.
וכשאני כותב שהוא "מעובד" כוונתי לאותו ציטוט ידוע שהבאתי בשם רוזנצוויג, שהוא נעשה בדבר ה'. ולפי המקובל בידינו - על ידי משה רבנו.
ב. מי כתב את הדברים.
לדעתי - משה רבנו, בדבר ה'.
אילו היה הכרח בדבר, היינו יכולים לפרש את התורה בסגנון "מגילה מגילה ניתנה", כפי שרמוז בדברי חז"ל וכפי שנתבאר באשכול סמוך. אבל האם יש הכרח בדבר?
בדבר זה יש לנו מחלוקת, שאינה מוכרעת בנימוקים חד משמעיים אלא בשיקול הדעת. כך נראה לי.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-29/3/2004 17:47 |
|
| |
מימוני.
1. לדעתי אין זה כה פשוט שספר בראשית אכן ניתן למשה רבינו בסיני. לפי מבנהו הספרותי אין לכך שום ראיה, הואיל ושמו של משה לא מוזכר בו אפילו פעם אחת. זאת ועוד, בכל שאר החומשים לא מוזכר דבר על כך שחומש זה נמסר לו.
כך שה"מסורת" שעליה אתה מדבר לא מופיעה בתורה עצמה, אלא בדברי חז"ל, ואילו כאן לדעתי אנו פוגשים מגוון עצום של דעות בנושא חיבור התורה (ודי להזכיר את השיטה ששמונת הפסוקים האחרונים נכתבו על ידי יהושוע)
כפי שציינתי בעבר ישנם מדרשים שמהם משתמע שספר בראשית קדום למתן תורה, הנה הם:
וישב משה אל ה' ויאמר: אדני למה הרעותה לעם הזה. באותה שעה בא משה והשיב דברים לפני הקב"ה. אמר לו: למה הרעותה ? מהו 'אדני למה הרעותה ?'
בנוהג שבעולם בשר ודם האומר לחבירו למה אתה עושה כן ? הוא כועס עליו, ומשה אמר לפני הקב"ה: למה הרעותה לעם הזה ?!
אלא כך אמר לפני הקב"ה נטלתי ספר בראשית וקראתי בו, וראיתי מעשיהן של דור המבול ... ומעשה דור הפלגה ..." (שמות רבה, פ"ה, כב)
חשוב לזכור שמדרש זה מתאר את הארועים שביציאת מצרים, הרבה לפני מתן תורה, ואף על פי כן מסופר בו שמשה הכיר את ספר בראשית.
מדרש אחר שמרמז על כך הוא:
"'תכבד העבודה על האנשים' מלמד שהיו בידם מגילות שהיו משתעשעין בהן משבת לשבת לומר שהקב"ה גואלן" (שמות רבה, פ"ה, יח)
הפירוש היחידי שאני יכול לתת ל"מגילות" הוא סיפור מעשי אבותיהם, ובעיקר ההבטחה שה' נתן לאברהם אבינו, במילים אחרות: ספר בראשית.
2. בעניין פ' רוזנצוויג, כבר ציינתי כאן בפורום שדעתו דווקא הייתה שונה ממה שרגילים בטעות לצטט אותו. הוא אומר בפרוש שלא אכפת לו להשתמש בביטוי R , אך לדעתו אין זה סתם רדקטור, אלא 'רבינו' ואין זה משנה מי הוא היה ומתי חי - כך שברור שאין כוונתו בהכרח למשה רבינו.
יתירה מזו, מדבריו ברור שהוא לא האמין שהקב"ה הכתיב את התורה מילה מילה למשה רבינו, אלא שמדובר יותר על 'התגלות' מופשטת שהאדם נאלץ לפרשה במילים.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-29/3/2004 18:57 |
|
| |
רב צעיר
כמדומה שלא הבהרתי עצמי יפה. ואני מתייחס לסוף דבריך.
אף אני הבנתי את רוזנצוויג וציטטתי אותו במטרה דומה לשלך. כדי להראות שהקדושה שבתורה אינה נעלמת גם אם נניח שהיה לה עורך מאוחר וממילא שמגילות מגילות ניתנה.
אבל זה עדיין "אם". ומכדי עירעור - שאינו מתקבל לדעתי - לא יצאנו.
לגבי האופן שבו ההתגלות מתרחשת אצל הנביא, אתה מוזמן לאשכול על הרמב"ם לפי לוינגר, המופיע במועדפים, ובו נידונה שאלה זו לפי תפיסתו של פרופסור לוינגר ז"ל, הדומה לשלך.
ולמעשה, זה לא חידושו של לוינגר, אלא חידושו של הרמב"ם. ואף לא חידושו של הרמב"ם, אלא פשט הנביא עצמו, המפרש את החזיון שנגלה לו כמכיל רמז, לפעמים רמז לשוני. ואין זה הנושא המרכזי שלנו כאן.
ולגבי ה"ראיות" שלך לקדמות ספר בראשית למשה או לכך שהספר לא יצא תחת ידו.
א. כתבת שלא כתוב בשום מקום שמשה חיבר ספר בראשית. ובזה אני מודה שאתה צודק, ולא שמתי לב לדבר זה עד היום.
ואכן, לא כתוב מי חיברו. אולם כמדומה שהקונצנזוס הפשוט הוא שמשה קיבלו.
ב. כתבת שאין לזה ראיה, פרט למסורת חז"ל. וצדקת. אך למה שנזדקק ליותר מזה?
לפעמים אדם דר בביתו במשך שנים רבות, ואף יורשו דור אחרי דור, עד שבא מישהו ומבקש שטר של קונה ראשון. ואם אין בידי שטר כזה, האם זה סימן שהבית אינו שלי?
גם אם הדברים לא נאמרו במפורש, פשטות הכתובים מורה שמשה כתבם.
ג. כל מדרשי חז"ל שהבאת לא נועדו לדעתי למטרה זו, אלא כדי להראות, על דרך החיבור והמליצה, כדרך חז"ל, רעיונות מסויימים. כגון שהיתה בידי ישראל במצרים מסורת על הגאולה, או שמשה עירער על הנהגת ה' רק מתוך מקור שהיה בידו ולא מתוך שיקול שכלי, וכיו"ב.
לכן, לדעתי מדרשים אלו לא נועדו לשקף מסורות היסטוריות, ואף אי אפשר לדייק מהם שחז"ל לא קיבלו את מסורת התורה כפי שהיא מוכרת לנו היום.
ועדיין על המקשן להביא ראיה.
(ובאמת תמוה לי מדוע אתה כה זקוק לקבל את מסקנות בה"מ. איני אומר שלא אקבלן אם הן אמת, אך איני אומר שהן מוכחות. ומדוע עלינו לסבול מרגשי נחיתות כאלו בפני תיאוריות שהגו אנשים שחשודים בצדק על נסיון לעוות את המסר של המקרא לצרכים תיאולוגיים שלהם?
סליחה שלא התאפקתי ויצאתי מנושא האשכול.)
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-29/3/2004 19:16 |
|
| |
"פשטות הכתובים מורה שמשה כתבם" ? היכן ראית זאת?
|
|
|
|
| נשלח ב-29/3/2004 20:10 |
|
| |
מציץ
לאחר שקראתי את דברי רב צעיר, שאלתי את עצמי את השאלה הזו - ונדהמתי. הדברים באמת לא כתובים ממש במפורש, עד כמה שאני זוכר.
אבל הם עדיין עולים מן הכתובים - למרות שניתן להתווכח על משמעותם, כמובן.
הנה המקור שנראה הברור ביותר. משה כותב את התורה בסוף ימיו:
ספר דברים פרק לא (די.בי.אס)
(ז) ויקרא משה ליהושע ויאמר אליו לעיני כל ישראל חזק ואמץ כי אתה תבוא את העם הזה אל הארץ אשר נשבע ה' לאבתם לתת להם ואתה תנחילנה אותם:
(ח) וה' הוא ההלך לפניך הוא יהיה עמך לא ירפך ולא יעזבך לא תירא ולא תחת:
(ט) ויכתב משה את התורה הזאת ויתנה אל הכהנים בני לוי הנשאים את ארון ברית ה' ואל כל זקני ישראל
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-29/3/2004 20:49 |
|
| |
מיימוני
I would love to hear more about your views on the revelation to Moshe Rabeinu on Mount Sinai and on the nature of divine revelation in general.
It seems that you agree that certain passages in the Torah do not necessarily depict true historical events, yet you steadfastly maintain that everything in the Torah is God's direct word to Moshe, notwithstanding the prophet's own interpretations of the divine word (see Rosenzweig, et al).
My question is why should we only allow that in these cases we can put our own spin on the actual events, while on other stories and all the commandments, we are to take the literal deion of the word as being God's will? If you can ''force'' fictional events into the prophetic mind as it is manifested in divine revelation, why not do it with the rest of the book?
|
|
|
|
| נשלח ב-29/3/2004 21:07 |
|
| |
מיימוני,
דומה אני שחברי הפורום ישמחו לשמוע באופן מאורגן על השקפתך בענין הנדון פה - כתיבת התורה ע"י משה, לרבות ספר בראשית, וכדברי אריה. איני רוצה להכביד העול עליך ערב חג הפסח, שמא תהא זונח עניני ביעור חמץ לטובת ביאור חומש, אולם אם עתותיך בידיך, ואשתך מתירה לך להשתמט מהספונג'ה, ושאר עניני עפר ואפר שאחב"י עסוקים בהם בערבי פסחים - אנא ראה לסכם את שכתבת לעיל באופן מסודר ולא רק כתשובות לשאלות אד הוק.
אוי לשכן ואוי לשכנו
|
|
|
|
| נשלח ב-29/3/2004 22:58 |
|
| |
מיימוני
השאלה היא כמובן על מה בדיוק מוסבים המלים "התורה הזאת" ? שהרי המלה 'תורה' משמשת הרבה פעמים לציון פרשה אחת כמו ב'זאת התורה אדם כי ימות באוהל' או 'זאת תורת העולה' וכדו'
בספר יהושע (ח' ל'-ל"א)יש התיחסות ל'כתוב בספר תורת משה' שמתיחס לתוכן כמו שהיא לפנינו(דברים כ"ז ה). זה אולי ראיה יותר טובה .
תוקן על ידי - מציץ_ונפגע - 29/03/2004 22:59:31
|
|
|
|
| נשלח ב-29/3/2004 22:59 |
|
| |
מיימוני איקא ורב צעיר
אני האמת באמצע הספונג'ה, צביעת הבית, קניית מרור ומצות, אבל אוי לי שלא התאפקתי להציץ ועכשיו אני חייב להתייחס.
תנו לי קודם לגמור את הספונג'ה, ובינתיים אולי יכול לינקזעצער לעזור למצוא את אשכול הדינוזארים? חיפשתי במפתח ואיננו.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/3/2004 23:17 |
|
| |
האשכול על לוינגר
http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=155419
אריה שאג, קישרת בין שני דברים שאני מבדיל ביניהם:
האופן שבו הנביא חווה את ההתגלות.
המסר שהוא צריך לפענח בתוכה.
הבחנה זו אפשר שהיא יפה גם לגבי משה רבנו ואפשר שלא, אך באשר למקרא כפי שהוא בידינו, הריהו התוצר של מה שכתב משה לאחר ש"פיענח" את מה שה' הראה לו בהתגלות. כך נראה.
אשכול הדינוזאורים
http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=270025
לידיעתכם -
אשכולות כאלו נמצאים ברשימת המומלצים.
את לוינגר מצאתי ברשימה שנקראת "אישים".
את אשכול הדינוזאורים מצאתי ברשימה בעמוד השני, בסוף רשימת אשכולות בעניני מקרא ותנ"ך.
(אנו מקוים מאד להעתיק את הרשימות לפורום המפתחות. צריך מתנדבים!)
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-29/3/2004 23:52 |
|
| |
השכן
אנסה לרכז את הדברים. ואני מודה שהם אינם ערוכים ומסודרים כראוי.
א. מקובל בידינו כי התורה שבכתב, כלומר חמישה חומשים, שהיא בידינו כמעט ללא שינוי מכל הגלויות, ניתנה למשה עד למותו בערבות מואב, ואז הועתקה ונמסרה מדור דור.
ב. הדיוק במסירה הוא מפליא. יש שינויים מזעריים בניקוד, ועיין בספר על המסורת של מסירת המקרא בסדרה המצויינת של אנציקלופדיה מקראית (משם שאבתי את הפרטים על זה).
ג. ביקורת המקרא עירערה על המסורת הזו הרווחת בעם ישראל. אך כשאני בוחן אותה בעינים ביקורתיות, אני נתקל בקשיים ובביקורות מארבעה סוגים:
1. קשיים ספרותיים. (פסוקים ופרשיות מוקשים שנראים חסרים, או חוזרים על עצמם, וכדומה).
2. קשיים מדעיים (סיפור הבריאה) והיסטוריים.
3. השערת המקורות, המסתמכת על קשיים תיאולוגיים והערות בלשניות.
4. קושיות ארכיאולוגיות.
שני הקשיים האחרונים, לדעתי, הם מוטעים. בנושא השלישי דנתי הרבה עם רב צעיר, וסבורני שביארתי את הדברים כאשר יכולתי. (בה"מ יכולה להתיימר להציע חלוקה ספרותית של המקרא למקורות. חלוקה זו היא אולי אפשרית, אך היא אינה הכרחית. ובוודאי שהיא מצריכה להתייחס לעורכים כאל אנשים לקויים בהבנתם. גישה זו גם מתעלמת מן המאמץ לקרוא את המקרא בעיון). הנושא הרביעי מוזכר כאן לפי שעיינתי בו בחודשים האחרונים, אך טרם הספקתי לכתוב עליו. מסקנתי שם היא שיש שם טעות מתודולוגית חמורה, וזו אינה מסקנתי לבדה.
לפיכך, מסקנתי היא שביקורת המקרא אינה יכולה להצדיק את עצמה מבחינת יומרתה כמדע. זה משפט חמור מאד, אבל זה מגיע לה...
ד. הקשיים הספרותיים, כשמם, מצריכים עיון בכל המתודות שיש לנו כדי להבין את הנאמר.
ה. הקשיים המדעיים וההיסטוריים, לעומת זאת, מצריכים אותנו להתמודדות שבעיני היא קשה ביותר.
1. כיצד המקרא מתאר לנו את הבריאה באופן שנראה לפיו כי הארץ היא במרכז, שטוחה, מוקפת בכוכבים, כתפיסתו של תלמי? לפי התיאור של החומש, הארץ נמצאת מעל למים ומתחת למים. (ראו לא רק בתיאור הבריאה, אלא גם בעשרת הדברות). שערי תירוץ לא ננעלו, ואפשר להניח שמדובר במי תהום, ובמים שנמצאים במצב צבירה אחר באטמוספירה. אולי.
השערתי, שעלתה לי במחיר של שנות מאמץ והתלבטות, היא שהתורה מדברת בשפתו ובדימוייו של הדור שבו ניתנה. גם אם התורה מדברת לדורות הבאים, היא חייבת להתבטא קודם כל בשפתו של הדור שבו ניתנה. אחרת, לא היתה לה שום משמעות.
לפיכך, אם המסר של התורה הוא שהעולם נברא, העולם יתואר באופן שבו הוא מובן ומוכר לבני הדור ההוא. סדר הבריאה, כפי שהציע שד"ל, מקביל לכל אותם חלקי בריאה שבהם יש ענין מיוחד להדגיש שהם מעשה ה'.
זה אומר שהתורה מתבטאת בלשון לא מדוייקת ומתייחסת לאמונות מוטעות. אך כבר ציינתי שאפשר שזה בלתי נמנע.
2. הקושי ההיסטורי הוא גדול יותר. רשימת הדורות בין אדם לנח ובין נח לאברהם מעוררת קשיים כרונולוגיים. זה היה הנושא באשכול הדינוזאורים.
3. לכך יש לצרף את הקשיים בסיפור המבול. מסתבר שהם שייכים יותר לסוג הראשון.
יתכן, אם כן, שהתורה באה לכנוס את ההיסטוריה האנושית למקום אחד, כדי לספק לעם ישראל את הצורך בידיעת ההיסטוריה, כדי להרחיק אותם מאמונה בהתפתחות היסטורית שהיא אקראית, או נתונה בידי אלילים שרירותיים, ובוודאי לדעת שהיא מתנהלת על פי שכר ועונש בידי ה'.
כדי להעביר את המסר הזה, משה, בדבר ה', אירגן את הסיפורים המוכרים מן ההיסטוריה ברצף שנעדרים ממנו התוספות האליליות ולעומת זאת מעביר את המסר הראוי.
כאן, עם זאת, השאלה קשה יותר. ניתן להבין את הצורך להתייחס בסיפור הבריאה לידע הקיים, אך מדוע לעשות זאת בהיסטוריה? מדוע לא להוסיף פרטים מדוייקים יותר?
יתכן להניח שזה היה מעבר למה שמשה יכול היה לקבל בנבואה. אך זו מסקנה מרחיקת לכת.
אפשרות אחרת: אולי אין לתורה ענין בהיסטוריה מדוייקת. ובכלל, האידיאל של היסטוריה מדוייקת הוא מודרני, ולמעשה הוא לא בר מימוש. כל כתיבת היסטוריה מניחה אי דיוקים ברמה כזו או אחרת. אך גם זו טענה קשה, מפני שיש הבדל בין אי דיוק במסירת סיפור של שיחה לבין אי דיוק בולט ברצף של ייחוס משפחתי.
למעשה, אין לי הסבר, ואני מתלבט מאד בענין זה.
ו. אני מוצא, בהערות שונות שהובאו כאן, מרב צעיר ועד מציץ, שאני נמצא במצב של מי שמואשם על אמונה פונדמנטאליסטית בנתינת המקרא על ידי משה. ואני תמה על זה. האם עלי להתייחס בחשדנות לכל מה שמקובל אצלנו, ללא כל סיבה רצינית? והסברתי למה אין סיבה רצינית לשלול זאת. זה שיתכן שהתורה תעבור במגילות דרך מוסרים שונים לא אומר שכך אכן היה. ואני תמה על המקשים.
ז. מה פירוש "בדבר ה'"? עייפתי, ומטלות הפסח ומטלות אחרות ממתינות לי. בפעם אחרת בעז"ה.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-30/3/2004 00:50 |
|
| |
אוי מיימוני , מי הוא זה ואיזהו אשר מלאו לבו להאשים אותך בפונדמטליזם ?
אני יכול לשאול שאלה הפוכה: האם עלי להתייחס באימון לכל מה שמקובל אצלנו, ללא כל סיבה רצינית?
או אולי מוטב לשאול :האם עלי להתיחס בדרך כלשהי למה שמקובל אצלנו , ללא כל סיבה רצינית ?
אם מעוניינים בבירור המציאות , צריך לתת לנתונים לדבר ולא להיקשר לשום עמדה . המציאות לא נקבעת על פי צרכים אמוניים או אחרים שלנו . היא מה שהיא בלי קשר למה שאנחנו חושבים עליה .
לגבי ביקורת המקרא הדיון עוד לא מוצה (כולנו טרודים בחג ואי"ה עוד חזון למועד) .בינתים אעיר רק שלענ"ד יש בעיה חמורה בגישה שלך (באשכול על תורת התעודות והמבול) , כי אתה מתייחס לקשיים שמעלים אנשי בה"מ לכל בעיה בנפרד . אבל כאשר מתיחסים לכל הקשיים ביחד , היישובים הופכים להיות בלתי הגיוניים לחלוטין , לפי הבנתי הדלה . צריך לצרף יחד את עובדת הכפילויות עם הסתירות ועם העובדה שקיים בטקסט חלוקה לפי סגנונות וכו' , והחוט המשולש לא במהרה ינתק .
בהקשר זה יש ווארט יפה מהגר"ח. הגמ' חגיגה ג: קובעת שלשה סימנים בשוטה. היוצא יחיד בלילה והלן בבית הקברות והמקרע את כסותו . על כך אומרת הגמ' שצריך שיתקיימו כל השלושה ביחד . אם מתקיים רק אחד מהם אפשר לומר שזה לא בגלל רוח שטות - לן בבית הקברות אימור כדי שתשרה עליו רוח טומאה הוא דקעביד , היוצא יחיד בלילה אימור גנגדריפס אחדיה והמקרע את כסותו אימור בעל מחשבות הוא .
ונשאלת השאלה : אם כאשר מתקיים כל סימן בנפרד יש לתלות אותם במשהו אחר , למה כאשר הם מתקיימים ביחד אי אפשר לתלות אותם במשהו אחר ? אומר על כך הגר"ח : כאשר יש שלושה קושיות ואפשר מצד אחד לתרצם בשלושה תירוצים שונים ומצד שני לתרצם בתירוץ אחד , צריך לתרץ בתירוץ האחד .
|
|
|
|
|
|
