חמץ שנתעפש ונפסל מאכילת כלב או ששרפו באש קודם זמן הביעור ונחרך עד שאינו ראוי לכלב מותר לקיימו בפסח.
מכל מקום אסור לאכלו, שכיון שרוצה לאכלו מחשיבו לאכילה.
על אחת כמה וכמה תרופות, שהן ראויות וחשובות לאכילה אפילו לאדם חולה, ואינו נקרא נפסל מאכילת כלב.
דיו שנתבשל בחמץ קודם הפסח ונפסל מאכילת כלב, מותר לכתוב בו בפסח, ואין לחשוש שיתן את קולמסו לפיו בפסח שהרי אין מתכוין לאכלו.
בשפתון שנכנס לפה, משתדלים בד"כ לעשותו באופן שהטעם הנכנס לפה לא יזיק ולא יגרום טעם שאינו טוב. ויש מקום לדמותו לנפסל מאכילת כלב שהחשיבוהו במחשבה. ויש לברר אצל רב ומורה הוראה.
כל ההלכות הנזכרות מבוארים היטב בשו"ע סוף סימן תמב.
|
|