|
|
| נשלח ב-27/3/2007 12:15 |
 |
| |
הלל בן שחר
אתה מאה אחוז צודק עם השניצל, אבל עם רבי יוסי הגלילי היה חי היום בירושליים, גם אז הית אומר את זה? להזכירך כי הרב עובדיה יוסף וגאונים אחרים והמוני בית ישראל חרדים ודתיים, אוכלים קטניות בפסח. הרי כל הפסיקה האשכנזית מתבססת כפי שהרמ"א כותב ובמקומותנו נהוג.., והכל לפי מנהגי המקום. ארץ ישראל הוא מקום אחר מאירופה, ובמקום הזה יש מרא דאתרא שהוא היה הבית יוסף. ולכן הרי הכל לפי המקום, אפשר להזיז אנשים אי אפשר להזיז מקום. והכל כמנהג המקום, ולכן אבהו הוא הצודק.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-27/3/2007 17:01 |
|
| |
מואדיב
החשש במפיות הוא שהקורנפלור ידבק באוכל ולכן הרבנים דנן אומרים שמותר להשתמש בהם אבל לא עם אוכל.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/3/2007 17:34 |
|
| |
בפורום הסמוך נפתח גם כן דיון בנושא.
איך קרה שבפסח כל חומרה שנראית על פניה מאד מחודשת, מיד זוכה למעמד של מנהג כמעט מחייב?
יעויין שם.
צורף הלינק
תוקן על ידי לינקזעצער ב- 28/03/2007 9:10:35
|
|
|
|
| נשלח ב-28/3/2007 11:36 |
|
| |
ירוחם
כאן אתה כבר מעלה טיעון ממין אחר, והוא טיעונו של הרב עובדיה שר' יוסף קארו הוא מרא דאתרא דארץ ישראל ולכן מי שגר בה חייב לנהוג כפסקי השולחן ערוך (ולמיטב זכרוני גם הוא אומר זאת רק על הספרדים ולא על האשכנזים!)
טיעונו של אבהו היה מה שידוע כ"אפקט הדוס": אם יש אדם צדיק יותר ממני שמתיר דבר מסוים, אזי גם לי מותר לעשות זאת (סוג של קל וחומר) בדרך זו ניתן לצבור את כל הקולות האפשריות: גם ללכת בלי כיסוי ראש כהרב משאש, גם לישא פילגש כר' יעקב עמדין, גם לישא שתי נשים כמנהג התימנים, גם לשמור שעה אחת כהולנדים, לא לקום לסליחות בחודש אלול כאשכנזים, לא לישון בסוכה כחב"דניקים, וכן הלאה כיד הדמיון הטובה עליך.
בקיצור: העובדה שיש מישהו גדול שמקל לא גוררת את הטענה שגם לי מותר.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/3/2007 12:17 |
|
| |
הלל
אף אחד פה לא מקל. האשכנזים נוהגים וגם אני בתוכם לא נכון, אני לא נציגו של הרב עובדיה
וגם לא של הספרדים אוכלי הקטניות, רק האמת ולה אני נאמן, הרמ"א כותב בש"ע במקומותנו.
כאן לא מקומותנו. כאן ארץ ישראל מקומו של המחבר, בעל השולחן ולא של המפה. כל המהלכים בהעברת מנהגי לבושי ומחשבות אירופה לכאן היא פטטית ומתסכלת בעייני. אל תביא לי את ההתרים הרבים כדוגמאות לא זה המקרה. אכילת קטניות מותרת בפסח מותרת לא בגלל שהרב עובדיה אוכל אותן. אלה מכיון שמותר בארץ ישראל לאכול קטניות. כדבר המחבר.
פתחי תשובה יורה דעה סימן קטז
שוב ראיתי בסולת למנחה כלל ע"ו דין ח' שכתב בשם תורת האשם דמי שרוצה להחמיר לנהוג איסור בדבר שלא מצינו שהחמירו אמוראי כגון מה שנתבטל בששים או בכלי שני הוי כמו אפיקורסות ויצא שכרו בהפסדו ודלא כמ"ש או"ה סוף כלל נ"ז עכ"ד ע"ש:
|
|
|
|
| נשלח ב-28/3/2007 15:40 |
|
| |
כמדומה שאחד הגורמים לטרוף הוא שהקיום הופקד בידי "נשים צדקניות" [במובן השלילי ובלי זילזול בחיובי]
והם לעולם לא הבינו את גדר הדין האמיתי, [שגם הבורחים מטעמא דקרא יודו לו], שצריך לבער רק "אוכל" חמץ,
וכגון שפרורים על הארץ בטלי, ואם תאמר להם שכופת שאור שיחדה לישיבה מותרת כמעט יסקלוך,
ומספרים שאשתו של רי"ל דיסקין [והוא לא היה מן המקילים....] אמרה לו "אם היינו שומעים לך היינו אוכלים לחם בפסח" [באידיש זה יותר טוב]
תוקן על ידי - אביגרמן - 28/03/2007 16:27:18
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-28/3/2007 15:57 |
|
| |
אנו מפקירים את החמץ ביום י"ד. אם רק הינו רציניים וחושבים על מה שאנחנו מדברים הינו מבינים שבעצם אנחנו מדברים שטויות. יש כללים ברורים להפקר. כשאדם מפקיר את רכושו הוא צריך הרי לעשות את זה לפני עדים. וציבור שידעו על ההפקר, אחרת איזה הפקר יש כאן.
למלמל מה שכתוב בסידור בארמית, עדיין לא הפך את החמץ שלך להפקר.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/3/2007 16:27 |
|
| |
ירוחם, העיקר הוא הביטול ולא ההפקר. הלכה היא שבביטול בעלמא סגי. כך, למשל, כותב ערוה"ש:
ואומר: "כל חמירא דאיתא ברשותי, דלא חזיתיה ודלא בערתיה – ליבטל וליהוי כעפרא דארעא." ונתקן בלשון ארמית, מפני שכן היה לשונם, וגם הוא קרוב ללשון הקודש. ויכול לבטל בכל לשון שירצה. ואדרבא: אם הוא עם הארץ, או אשה המבטלת – טוב יותר לומר בלשון שמבינים. וצריכים לפרש "חמץ" ו"שאור", ולשון "חמירא" כולל שניהם. ובנוסחתינו בסידורים הוא: "כל חמירא וחמיעא", וכן בסופו: "וליהוי הפקר כעפרא דארעא". ואין נפקא מינה בזה, אך העיקר שיבינו מה שאומרים, דאם אינם מבינים – אין זה ביטול, ואינו כלום (מגן אברהם סעיף קטן ו).
|
|
|
|
| נשלח ב-28/3/2007 16:38 |
|
| |
ירוחם,
הטיעון שהמחבר הוא מרא דארעא ישראל הוא טיעון מופרך מתוכו. אם כל אחד הולך כמנהג אבותיו (היה פה פעם אשכול, כמדומני, על מנהג המקום מול מנהג האבות), מה לי המחבר מספרד וצפת, ומה לי הרמ"א מקראקא - אני ממנהגי בית אבי אביא ראיה. ואם כמנהג המקום - מדוע מנהגו של ר' יוסף קארו בצפת מחייב את יושבי ירושלים, יותר ממנהג הרב דושינסקי שהיה אב"ד ירושלים? והאם בזמנו של המחבר נהגו בצפת גופה כדבריו?
אם, לשיטתך, מנהג המקום עדיף, בלי קשר לשינוי בהרכב תושבי המקום, ובלי קשר לחלוף הזמן, למה דווקא השו"ע? למה לא מנהג יהושע בן-נון בכניסתו לארץ? (אכל קטניות, אבל מן הסתם לא בירך עליהן בורא פרי האדמה...).
_________________
אוי לשכן
ואוי לשכנו
|
|
|
|
| נשלח ב-28/3/2007 16:42 |
|
| |
ירוחם
קושיתך נשאלה על ידי הרמב"ן והר"ן בתחילת פסחים, ראה שם תירוצם שמעיקר הדין אין החמץ נחשב ממונו שכן הוא אינו ניתן לשימוש, שני דברים אינם ברשותו של אדם ועשאו הכתוב כאילו הן ברשותו, וכין שביטל וגמר בדעתו להחשיבו כהפקר חזר הדין שהוא אכן הפקר.
-------
מאיר
|
|
|
|
| נשלח ב-28/3/2007 16:49 |
|
| |
אבי גרמן
צודק, ובעקבות משיחא שרו גבריא למהוי כנשיא.
מי זוכר שביעור חמץ הוא פשוט לזרוק את כל הכעכים מהבית, ותקנת בדיקת חמץ היא לפתוח כל ארון שבא במגע עם אוכל או עם צרכי סעודה אחרים, או כזה שמחטטים בו תינוקות, ולחפש שם את פרוסת הלחם השכוחה או הנפולה?
עובדים חודש על הבית, אחר כך לך תחפש משהו ברצינות, מישהו בכלל פותח את המקפיא לעבור על האריזות שמא נשכחה שם עוגה? זו התקנה ולא בלתה.
רוב האנשים מדליקים נר מטפטף, והולכים מפינה לפינה כמי שכפאתן שידה שמא ינטף מחלבו על המרצפת או על המכנס, מביטים בנר ואינם יודעים מה הם רואים, הלא ברכה לבטלה תחשב להם?
-------
מאיר
|
|
|
|
| נשלח ב-28/3/2007 17:44 |
|
| |
מאיר
היטבת לתאר
תוקן על ידי - אביגרמן - 28/03/2007 17:47:00
_________________
|
|
|
|
|
| נשלח ב-28/3/2007 19:48 |
|
| |
מאיר
אני מכיר את הרמב"ן. אבל אם זה לא שלו ואין לו ערך למה -יותר נכון איך הוא מפקיר לא שלו?
השכן
תודה על המחמאה, השולחן ערוך של רבי יוסף קארו התקבל על כל עם ישראל. הרמ"א הוסיף את המפה על השולחן, והוסיף את מנהגי העדה האשכנזית שבארופה, שנוצרו כמו כל מסורת ומנהגים בהשפעות הסביבה והאקלים, כלומר מקום המגורים של היהודים.
למשל הישיבה בבתי כבסת אשכנזים היא כמו בכנסיה,אצל יוצאי המזרח כמו שהיה מקובל בארץ בסוף הבית השני. ספר התורה של הספרדים בנרתיקים לפי מה שהיה, האשכנזים, מכח הנסיבות של חייהם בגלות, כאשר גורשו מדי יום ביומו מבתיהם ומקום מושבם, נאלצו לבנות את הספר קלה לטילטול, אפשר לקחת אותו מתחת בית השחי ולרוץ. הספרדים מעולם לא גורשו, ולכן הספר נשאר במקוריותו.
הבאתי דוגמאות בולטות של השפעות של הסביבה על החיים, בחיי היום יום ההשפעות היו הרבה יותר משמעותיות, זה יהיה מאד מאד לא הגיוני ונכון להשאר בנהגים שנוצרו מכח הנסיבות, ולא מתוך לימוד או חקירה שכך צריך להיות
לדוגמה מנהגי תשעת הימים לפי הרמ"א אסור לרחץ כל תשעת הימים. האם זה אפשרי בארץ?
לפי הבית יוסף אסור לחמם את המקווה האם זה אפשרי בפולין. , כי הרמ"א מתיר לחמם.
זה נקרא מנהג ודינים שנוצרים מכרח המקום. ובארץ ישראל הש"ע הוא המרא דאתרא!!
_________________
מודה ועוזב
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-28/3/2007 20:40 |
|
| |
ירוחם
כתבתי, שני דברים אינם ברשותו של אדם ועשאן הכתוב כאילו הן ברשותו ואלו הן בור ברשות הרבים וחמץ משש שעות ולמעלה, מיכי היה קורא לזה פיקציה.
זו גמרא ולא רמב"ן, הרמב"ן משתמש בפיקציה זו כדי לבאר את תהליך הביטול, כיון שגמר אדם בדעתו שאם היה שלו היה מפקירו שוב לא תכפה עליו התורה את הממון שאינו חפץ בו.
-------
מאיר
|
|
|
|
|
