|
|
| נשלח ב-1/4/2004 16:24 |
 |
| |
.
נישטאיך
מדוע לעצור בציפורניים?
השניים שלי, חזקה עלי שאין מקום שנוגע ביותר חמץ מהן!
ומעתה, עלי להחזיק בין שני ברזל מלובן ולצוק מים רותחים עליו?
|
|
|
|
| נשלח ב-1/4/2004 18:38 |
|
| |
המענה (הרציני) לשניכם הוא, שבגוף האדם החי אין חלים כללי והלכות הגעלה.
והשאלה היא רק בקשר לסתימות ותותבות, בראשון מקילים ובשני מחמירים בשריה.
ואין כאן מקום לאשכולו של אכיש.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/4/2004 01:40 |
|
| |
אצלינו נוהגים להגעיל את טבעות הנשים, המנהג עתיק יומין, נא לכבד! ואני דורש התנצלות!
מדובר בנשים הנוהגות ללוש בצק של חמץ בידיהן במשך כל השנה. קיים חשש שהמתכת תבוא במגע עם מאכלי הפסח.
יש למנהג טעם, בודאי הרבה יותר מן המסורות המשפחתיות למיניהן שלא לאכול בפסח שום, מאכלי חלב, ירקות, דגים, (מחק את המיותר. בעצם על כל מה שתבחר יש איזו מסורת שלא לאכול בפסח. יש להודות להקב"ה שלא נהגו באיזשהו מקום את כל הרשימה ביחד...)
תוקן על ידי - אקדמאי - 02/04/2004 1:42:05
|
|
|
|
|
| נשלח ב-2/4/2004 01:51 |
|
| |
ולכן נקט התנא רק בלשון 'הפסח אינו נאכל' (אינו נאכל אלא בלילה וכו') בניגוד לשאר הקרבנות , כי בפסח לא אוכלים!
|
|
|
|
| נשלח ב-2/4/2004 02:31 |
|
| |
חלב - מחשש שהבהמה אכלה חמץ קודם חליבה.
ירקות - כיון שאי אפשר לקלף.
אבל מדוע לא דגים?
|
|
|
|
| נשלח ב-2/4/2004 08:27 |
|
| |
אקדמאי
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-2/4/2004 11:17 |
|
| |
כי פעם נהגו לצוד הדגים בפתיון שהוא חמץ
|
|
|
|
| נשלח ב-2/4/2004 15:53 |
|
| |
הלבן
You try to rationalize the חומרות for פסח within the Halachic context.
My question on most of these חומרות is that they mostly have nothing to do with technological innovation, which is sometimes the basis for the debate around such things as electricity on שבת, or טבילת כלים with aluminum, and many others. These things were not known at the time of חז"ל (accept to those who argue that they were, but חז"ל somehow intentionally avoided the issue), which therefore require a new debate as to how to deal with those issues.
The thing with חומרות for פסח is however different. Most of these things were already part of daily life in the time of חז"ל; cows were milked; fish were caught; vegetables had peels; women wore hand ornaments; Matzoh was baked; teeth had caps, and so forth. So if חז"ל found it important to debate, for instance, what do to about the handles of knives, or the various kinds of baking and cooking utensils, yet they felt no need to debate the above mentioned ''problems,'' then perhaps there is no problem, and it should remain that way.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-4/4/2004 12:10 |
|
| |
האם החומרות של פסח לא התחילו על סמך דברי האר"י שמי שנזהר ממשהו חמץ בפסח יישמר מדבר עבירה כל השנה?
שאלה היפותטית - אם היה נפסק כדעת בעל השאילתות שחמץ בפסח בששים, האם היו מתקבלות כ"כ הרבה חומרות?
|
|
|
|
| נשלח ב-4/4/2004 12:29 |
|
| |
.
אקדמאי:
אני מתנצל. לא היה בכוונתי לפגוע.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/4/2004 14:40 |
|
| |
אריק ומיימוני
האמת היא שאריק צודק, ועיקר מנהג החומרות של פסח בנויות על דברי האריז"ל, וכך כותב גם בעל התניא בתשובתו (סי' ו): לפי מ"ש האריז"ל להחמיר כל החומרות בפסח, פשיטא שיש להחמיר כהרשד"ם שבפרי חדש.
אלא שחושש אני שמיד יבוא מיימוני ויצהיר: סוכ"ס מצאתי את המקור לכל החומרות הבלתי מובנות, וא"כ ברור לדעתי שצריך לפרק החבילה.
על כן הבאתי את מקור הדברים בפוסקים הראשונים, שלושת הטעמים שמחמירים בחמץ בפסח יותר משאר כל האיסורים.
מובן שלא באתי לכתוב כאן שיש להחמיר בדגים וירקות וסתימות בשיניים וכיו"ב. אמנם כתבתי שישנן סיבות, שיש אנשים מהדרים ומחמירים בפסח גם בדברים בלתי מובנים כ"כ, ואין כל סיבה לפתוח עבורם את אשכולו של אכיש.
ואחרי כל זאת, מה אעשה, שעם כל היושר האינטלקטואלי שיש לנו כאן, יש כאן גם התאמצות מוגזמת של חלק גדול מהחברים, להציג כל מנהג וחומרה שנהגו בהם ישראל, בצורה מצחיקה ומעליבה! ולזה קוראים בשם יושר איטלקטואלי?
לפי הידוע לי, כשדנים בנושא ביושר אינטלקטואלי, גם הסגנון הוא כזה. וכשהוא לא כזה, הרי זה מוכיח שיש כוונה סמויה. וארשה לכם לנחש מהי...
|
|
|
|
| נשלח ב-4/4/2004 14:48 |
|
| |
אריק
בקשר לשאלתך השניה:
זו אינה שאלה היפוטתית, שהרי להלכה גם החמץ בטל בששים - בכל מה שנתערב לפני הפסח (ועד כדי כך, שיש "מהדרים" לבשל את מאכליהם לפני הפסח, כדי שאם יש שם איזה פירור חמץ יהי' בטל בששים).
אלא שבדרך כלל אין הכלל הזה נוגע למעשה, שהרי כל תוצרת מזון שמכניסים לשם איזה סוג תבלין או חומר משמר, או חומר המשפר את הטעם, או אפילו צבע מזון וכיוצא, אינו בטל בהלכה אפילו בשאר איסורים אפילו במשהו.
ויש בזה כמה כללים: כל המחמץ אינו בטל, כל המעמיד אינו בטל, ואפילו כל דבר שדרך עשייתו על ידי תערובת זו אוסר אפילו במשהו.
אלא שיש אופנים שונים בשאר איסורים איך שסומכים להקל בזה, ובחמץ בפסח מחמירים.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/4/2004 15:05 |
|
| |
הלבן
א. מי שמטרתו להרוס ולעקור מצוות - יש לו דין אחד, הידוע לכולם.
ב. מי שמסתיר טעמי הלכה, אפשר שהוא נוהג כדין, אם מטרתו להגן על המקובל. ואפשר שלא. מצאנו שפעמים ביקשו חכמים להסתיר טעמי תקנותיהם כדי שלא יערערו עליהן.
אמנם, כל זה בנוגע לתקנות חכמים. האם גם למנהגים תיתן אותו מעמד?
ג. כמו כן, האם עלי או עלינו להתרגל לחשוד בך שאתה מעלים מידע?
ד. בנידון האחרון שעלה כאן יש להחמיר ולהקל. נכון שיש כאלו שסבורים שחמץ בטל לפני הפסח בששים, אבל יש לנו גם את דעת הרמב"ם, שחמץ אינו בטל ולכן הוא חוזר וניעור בפסח.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-4/4/2004 15:17 |
|
| |
אם נניח שאכן מקור החומרות הוא האריז"ל, נשאלת השאלה האם ניתן להפוך את החומרות לדרך לרבים, או מי שמחמיר יחמיר, ושאר ישראל שאינם מחמירים ינהגו כטוב בעיניהם, יאכלו ענויים וישבעו ולא ירגישו את עצמם כעברינים ואוכלי חמץ.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/4/2004 16:27 |
|
| |
ואני מציע חילוק נוסף, מי שר"ל עובד ופסח מתחיל אצלו ביד ניסן פטור מהחומרות, אולם מי שמתחיל את הפסח מראש חדש מותר לו להרבות בחומרות.
|
|
|
|
|
