קולא שאין הציבור יכול לעמוד בפניה

מי מחפש את רוח החוק? מי קובע את רוח החוק? אם כבר, רוח החוק היא "עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלהיך", וכלל הדרשות בהקשר הזה. אבל חמץ-מצה זה רוח של משהו? קטניות? עוגה שדומה [בעיני המתבונן!] לעוגה אחרת?

צא וראה - האם 'רוח החוק' היא שאוסרת מלאכות מסוימות בשבת ומתירה אחרות? מתירה שחוטה מצואר ואוסרת שחוטה מהעורף? אין להלכה ולרוח החוק מאומה.

ההלכה ראתה בעצמה - מאז ימי המשנה! מערכת חוקים ופרטי חוקים בלעדית. כך יש לעשות, וכך אין לעשות. הבדלה גמורה הבדילו חכמי ההלכה בין איסור והיתר ובין אמונות ודעות.

אמנם יש הסברים שונים, ובעיקר משונים, לפרטי המצוות. מאז מדרשי התנאים הקדומים, עבור לנותני טעם במצוות, דרך הקבלה על ענפיה ועד ווטו שלנו, יש הסבר מפולפל לכל תג ותג. מעבר להסברים רטרוספקטיביים, מאולצים, מתנצלים ולא עקביים אין בכך כלום.

_________________

בעוד שלגבי עוגות ארוזות נראה לי מגוחך לאסור אריזות דומות (מעבר אולי להגדלת האותיות של "כשר לפסח"כדי שגם קצרי רואי יוכלו לראות){או לחילופין לצרף משקפיים לכל אריזה}הרי שלגבי לחמניות מקמח מצה או קמח תפוחי אדמה ראוי לאסור כי כאן אכן יש פתח לערבוב בין חמץ למצה

.http://bhol.co.il/forum/topic.asp?cat_id=4&topic_id=2608638&forum_id=771
(הלחמניות שם היו כשרות כפי שמסתבר)

צענע,

כפי שכבר כתבתי לעיל, "דומה" הוא בעיני המתבונן. בעיניך עטיפת עוגה מספיק לה כיתוב, ואילו לחמניות יש לאסור. בעיני אחרים, עוגה דווקא היא ב"בל יראה", ואילו לחמניות מקרטופלאך אינן דומות ואינן מבלבלות.

יותר פשוט היה לקבוע כלל - "חמץ אסור, ונא לבדוק היטב את כל השאר", - הלא כך?

_________________

השכן

"יותר פשוט היה לקבוע כלל - "חמץ אסור, ונא לבדוק היטב את כל השאר", - הלא כך? "

זה לא כל כך פשוט.
הקריטריון לדעתי צריך  להיות -מיכלים ארוזים וכיתוב על גבי האריזה.
לעומת זאת לחמניות מפוזרות בכל מכולת במיכלים פתוחים זה נראה לי ממש לא סביר אפילו בגלל העובדה הפשוטה שכל עובר ושב יוכל לגעת בהן בידיים שאכלו קודם פיתות מהפריזר .

{ראיתי לפני החג בשוק עוגיות קוקוס וכד' שהוצגו ונמכרו בשוק ללא אריזה וזה היה נראה לי ממש לא סביר שהן נמכרו כאשר בדוכן סמוך עדיין נמכרו לחמניות חמץ}