|
|
| נשלח ב-5/4/2004 09:25 |
 |
| |
א. כשהנאשם שעשה את דרכו לחנות ,עובר להיתקלותו עם המנוח, למעשה סיים את הבאת אחד האברכים אל הרכב המשטרתי. הנאשם פעל בסביבה עויינת ביותר, כאשר לפחות כ-200 אברכים היו בסביבה, וכאשר חלקם יידה אבנים, ולחלקם היו מקלות ביד. הנאשם פעל במצב של לחץ סביבתי ולמעשה נמלט על נפשו.
"למעשה סיים את הבאת אחד האברכים אל הרכב המשטרתי" - כמדומני שהסרט מראה אחרת. סאמט נדחף בהיותו במרחק מה מן הניידת, בעוד האברך עמד למעלה יותר, ובאותה שעה "טיפל" בו הבלש החמוש.
"כאשר לפחות 200 אברכים היו בסביבה". שקר. בסביבה היו כמה עשרות אלפי אנשים, שגרים באזור ולומדים בו, הם אכלו, שתו, למדו או ישנו. בסביבה הקרובה, היינו, סביב חנותו של חקון, עמדו שני אברכים, ואח"כ הצטרפו עליהם עוד סקרנים מעטים. עובדות אלו נראות בבירור בסרט.
"וכאשר חלקם ידה אבנים" - הסרט אינו מראה ידוי אבנים.
ב. הנאשם פילס את דרכו לכיוון חנותו, שעה שהיה בפחד מוות, שנבע מאירועי השנה האחרונה, ושנבע מהעובדה שהיה מוקף באברכים , כאשר חפץ להציל את חייו מפניהם.
הסעיף הזה מתעלה לשיאים חדשים. אף אות בו אינה עומדת בפני עצמה.
"הנאשם פילס את דרכו" - אחרי שהונחה הקביעה כי היו שם מאות אברכים זועמים ומאיימים (והרי כולנו יודעים עד כמה החרדים מסוכנים, כמו עדת ילידים תוקפנית), ניתן להניח את ההנחה השניה, כי חקון נאלץ "לפלס דרך" בין מאות האנשים שאיימו על חייו.
הסרט, כמובן, אינו תומך בתיאוריה המלומדת הזו.
ג. דחיפת המנוח היתה במצב בו הנאשם נמלט מפחד ההמון שמסביבו והמנוח ניצב בדרכו של הנאשם שהיה במצב של הימלטות מכיוון ניידת המשטרה אל חנותו (מרחק של כ-2 מטרים).
שוב, הסרט עומד מול עינינו. חקון אינו "נמלט", אלא צועד זועם אבל די נינוח, אחרי שניסה לבא לעזרת המשטרה המסכנה ולעצור את אחד האברכים. סאמט עומד לפניו וכנראה צועק עליו, חקון דוחף אותו (והדחיפה נראית דחיפה חזקה) והוא "עף" לכיוון הניידת.
חקון לא הולך מהניידת לחנותו, שכן הניידת עומדת מול פתח חנותו. הוא צועד מלמעלה, לכיון החנות והניידת.
ד. הנאשם דחף את המנוח דחיפה חלשה יחסית כדי לפלס לעצמו דרך מניידת המשטרה אל חנותו.עובדה זו נלמדת מכך שאפילו המנוח בעצמו כששוחח עם מתנדבת מד"א אן סול, לא דיווח על דחיפה. הוא ציין שנפל.
אכן. "חלשה" היא הגדרה מאד "יחסית"...
ה. המנוח עמד במסלול הבריחה של הנאשם. הנאשם היה במצב של דוחק כאשר נמלט על נפשו. במצב כזה הנאשם לא היה במצב של יכולת לבחור בחירה חופשית ושקולה.
שוב ושוב חוזרת אותה טענה: "הנאשם המסכן נאלץ לברוח מפחד ההמון הוונדלי והזועם שאיים לערוך בו לינצ' (ואפילו כבר התחיל לידות אבנים). שקר וכזב. לא היה ולא נברא. אלא, שהגדרות השקר הישראליות אינן כפופות למציאות, אלא אולי לאקדמיה כלשהי ללשון ולמוסר...
ושוב, גם כאן הסרט מפריך לחלוטין את התיאוריה.
ו. גם אם פעולת הדחיפה היתה רשלנית , במובן המושגי , היא לא היתה רשלנית במובן הקונקרטי וזאת בשל היות הנאשם היה במצב חירום פתאומי אליו נקלע שלא באשמתו".
חקון, יצאת צדיק, לא במובן המושגי, במובן הקונקרטי.
כאותו שקר, שעל חסרון רגליו מפצה עצמו בעצמה ובכח - או בכסא גלגלים חשמלי - בונה עצמה התאוריה, שאינה עומדת אף לרגע במבחן המציאות המתועדת, בין במסרטת הוידאו ובין בזכרונם של עדי ראיה, על עובדות שלא היו ולא נבראו.
וכי מה זה משנה אם הסרט מראה בבירור את חקון דוחף את סאמט? סאמט עצמו לא אמר למטפלת שהוא נדחף אלא נפל. אז בבקשה, אל תבלבל אותי עם עובדות, לא עכשיו.
ומה זה משנה שהיו שם רק 2 אברכים - שגם הם לא איימו אלא אוימו? מה אכפת לי מהמציאות, לעזאזל?
לפני מספר שנים, בליל תשעה באב, נסעו כמה בחורים לתחנת דלק בשכונת שייך ג'ארח (שמעון הצדיק). הם תדלקו, ובמקום לשלם, התניעו את הרכב והחלו לברוח. המתדלק הערבי, שראה בגניבה, נתלה על חלון הרכב.
הרכב החל לנסוע, כאשר המתדלק הערבי תלוי עליו. על מנת לנערו מהרכב, נסע הנהג בזיגזג. אם איני טועה, היה באיזור רכב ערבי, שראה את המעשה והחל לנסוע אחרי הרכב הבורח.
מתוך לחץ, ובעקבות הנסיעה המזוגזגת, נפל, כמדומני, הערבי ומת.
הבחורים נעצרו, ובמשפט, קיבל הנהג פסק דין של 10 שנות מאסר.
כעת, השוו נא בין הסיפורים: גם כאן וגם כאן, הדוחף (או הנהג) לא התכוונו להרוג. גם כאן וגם כאן, הם גנבו קודם. גם כאן וגם כאן, הם פעלו במצב שהוגדר כ"מצב לחץ". גם כאן וגם כאן, שלא כצפוי, נהרג האדם שנדחף או הופל.
ולשאלתך, עפר ואפר, אם הסיפור היה הפוך, אני מבטיח לך שהוא היה יושב כעת בכלא, ועוד עומד למשפט על הפרת זכויות יוצרים של מאות אלפי דולרים, לפחות.
אבל כמובן, למרות שאני צועק על ההתנהגות הזו, איני בא בטענות, שכן אין לי שום ציפיות ממערכת המשפט או השיטור הישראלית. מתוך הכרתי אותם, איני תולה בהם, לשמחתי, אף בדל של תקוה כי ידאגו אי פעם לצדק.
משטרת ישראל דומה יותר למשטרה במדינות אפלות מסוימות, שפסו מן העולם בתחילת שנות התשעים, ולא למדינה המציגה עצמה כמדינה מערבית מתוקנת.
זה המצב. אנחנו חיים איתו.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-5/4/2004 09:35 |
|
| |
פרזאניק, כמה הערות קטנות:
1. בסרט אכן מובא שהדחיפה את סמט אירעה כשהנאשם חזר מעיסוק באותו אברך שטיפל בו ההוא בלבוש האזרחי (שככל הבנתי בפסק הדין נאמר שהוא בנו של חקון)
2. חקון לא "צעד נינוח" אלא היה עסוק בדחיפוֹת וכיו"ב, וניכר לעין מהסרט שהוא היה בסערת רוחות. (תנועות ידיים והנפות, וכיו"ב)
3. מתנועת הידיים לא נראה שהדחיפה הייתה חזקה בצורה בלתי רגילה, ונראה שצורת הנפילה כתוצאה מהדחיפה הייתה גם בגלל חוסר היציבות של סמט.
וגם אם הוא לא חזר מהניידת (ייתכן שחשבו (בפס"ד) שהאוטובוס הוא ניידת?..), הוא הלך לכיוון החנות שלו.
כל השאר נכון בהחלט. (ואני חוזר שוב שהדיוק בעובדות אינו מצד איזה רצון להגן על חקון, אלא דווקא להפך, כי ללא דיוק בעובדות אין סיכוי לכלום)
-----
הסיפור שהבאת דומה להפליא לסיפור שאירע לפני חודשים אחדים, שבו ארבע נערים (חילונים) גנבו לנער אחר את הפלאפון וברחו באוטו, והוא נתלה על האוטו והם המשיכו לנסוע, והוא נפל ונדרס ומת. המשפט של הדורסים עומד להיערך בקרוב, כדאי לעקוב ולראות את העונש. (ברם, דומני שהדורסים כאן היו קטינים אך אינני בטוח)
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/4/2004 09:43 |
|
| |
אתה לא צריך להתנצל. אנחנו מדברים על עובדות, ולא על איזו התלהמות תעמולתית, שמציגה את סאמט כנרצח ואת חקון כרוצח.
חקון אינו רוצח (גשמי). הוא לא רצח בכוונה תחילה, ואף לא התכוון לרגע להרוג. זה היה ברור מראש ולחלוטין. אולם, החוק, המגדיר אף "גרימת מוות ברשלנות" ומתייחס למקרים כאלה, אמור היה לחול אף עליו.
אכן, הדחיפה אירעה לאחר שחקון חזר מ"טיפול" באברך שבשעת הדחיפה טופל על ידי הבלש החמוש. אולם, היא לא אירעה "כאשר הנאשם סיים את הבאת אחד האברכים אל הרכב המשטרתי".
ברור שחקון היה בסערת רגשות, אולם הציטוט שהביא "עפר ואפר" אינו מדבר על סערת רגשות, אלא על איום, שמשנה את המצב המשפטי.
איני חושב שסאמט עף בגלל חוסר היציבות שלו. הוא עף משום שהוא נדחף מלמעלה למטה (היינו, במדרון). היות ואין סולם לעצמת דחיפות, הרי שכתבתי ש"חלש" זה מושג יחסי.
בקיצור, העובדות המתוארות בציטוט הנ"ל, אינן תואמות את המציאות ואינן מודות במאום, מלבד העובדה שחקון חי וסאמט מת.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/4/2004 11:45 |
|
| |
יסלחו לי הנשמות הטובות שתמהות מדוע לא ראיתי בעצמי את הסרט, אבל יש לי כרגע בעיה טכנית להוריד 60 מגה (זה בסדר בריתעולם, אל תפריע לעצמך ללמד זכות על ישראל).
פראזניק,
לפי דבריך, השופט, שייחס בדבריו קודם לכן משקל רב לסרט המצולם, פשוט עיוות את העובדות הפשוטות בסרט. אם כן, יש לדרוש ערעור על פסק הדין.
מעבר לזה, בכוונה דייקתי בלשוני. לא שאלתי מה היה פוסק בית המשפט בנסיבות הפוכות. אי אפשר לדעת. שאלתי אם *אתה* (או כל אחד אחר פה) היית תומך בהרשעה של חרדי בנסיבות הפוכות. על כל פנים, יש לזכור שמבחינה משפטית הקבוצה הדתית כמובן לא משנה.
לגבי המקרה בתחנת הדלק, נסיעה בזיגזג ברכב שתלוי עליו אדם, היא לכל הפחות הריגה, אם לא רצח. תלוי בנסיבות. בטח לא מוות ברשלנות.
ועוד הערה: במקרה הזה המשטרה והפרקליטות דווקא הגישו כתב אישום. הבעיה היא בבית המשפט.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/4/2004 13:23 |
|
| |
עפר ואפר.
ככל הנראה לי אתה יהודי יקר..מאוד שמלמד זכות על כל אחד, על בז"ה ימח שמו וזיכרו שביקש לעקור את הכל יצאת מהכלים ללמד זכות עליו, על הרוצח חקון אתה מבקש שילמדו זכות. בסדר, אבל למה הלימוד זכות שלך הוא תמיד בצד אחד של המפה, למה מעולם לא ראיתיך דורש לימוד זכות למשל כשמדובר במשה הירש ונטו"ק וכד'?
|
|
|
|
| נשלח ב-5/4/2004 16:23 |
|
| |
רגע האמת
הרוצח במכת כתף ודחיפה תוקף את הזקן הי"ד.
מסביב יהום הסער, אין קהל קרוב, אין איום ממשי, אין גורנישט.
אם זה לא פשע, אז בית המשפט של ישראל הוא בין דין של סדום.
אבל רק לקרוא את חגיגות העיתונים שהייתה בזמנו לרוצח, ואל נשכח
שזה היה בשיא פריחת מפלגת שינוי שהסיתה ימים כלילות נגד אזרחיה
החרדים של המדינה, היה הרצח ההוא כפעולת חיסול ממוקדת שכולם הריעו לה.
חשתי באותם ימים ממש כפי שאבי ז"ל תיאר את תחושותיו
בפולין בשנות השלושים.
[ מזכרונותיו של עיתונאי מאותה תקופה ]
|
|
|
|
| נשלח ב-7/4/2004 14:07 |
|
| |
סמי ידידי,
א. אתה קצת מתבלבל בין לימוד זכות לבין התעקשות על האמת. גם לגבי הרצל וגם לגבי בן חקון לא ביקשתי כאן שילמדו זכות מסיבות מעורפלות. הזכרתי עובדות פשוטות או שאלתי שאלות פשוטות. כאשר אתה מחליט באיזה צד להתייצב לא לפי העובדות אלא לפי הנפשות הפועלות (אה, ההוא מפוטו אלן? ודאי שהוא רוצח! הרצל? הוא היה ציוני, לא? ברור שהתחתן עם נוצרייה!) - אתה עוזב את האמת ושופט את האדם באופן מגוחך לפי הקבוצה שהוא שייך אליה.
מה לעשות, אידאולוגיה, אמיתית ככל שתהיה, לא יכולה לשנות עובדות ומציאות.
לגבי בן חקון השתכנעתי שצריך היה להרשיעו בגרימת מוות ברשלנות, גם אם עד כמה שאני מבין ברור שלא התכוון לגרום לרב סמט נזק באותה "מכת כתף" כפי שהוגדר כאן. מכת כתף אינה בדיוק שיטה מקובלת להרוג אנשים.
אני כן מציע לא להתלהם בגלל ההקשר. מקובל עליי להרשיע את בן חקון, כי לדעתי הוא לא היה באמת בפחד מוות. מי שכל כך מפחד, לא היה עומד ראש בראש מול השכונה במשך שנים.
ואני סבור שראוי היה להרשיעו - כי אני סבור שראוי היה להרשיע גם חרדי שהיה דוחף את בן חקון וגורם לאותה תוצאה. כי השיוך המגזרי לא שייך לשאלת הרשעה בגרימת מוות ברשלנות.
מי שיחלוק לגבי המקרה ההפוך - הריהו עסקן מפלגתי ולא רודף צדק, אז שלא ידבר על צדק.
ב. אם היית אתה רואה את העובדות, לא היית מוציא עליי שם רע. פעמים רבות לימדתי זכות, או הזכרתי עובדות, או הבעתי את דעתי, לזכות חרדים.
למשל הזכרתי כאן פעמים רבות שאני מבין את העדה החרדית, שמתנגדת לציונות ולכן לא מוכנה לקבל ממנה אגורה שחוקה, יותר מאשר את מי שמדבר נגד הציונות ללא הפסקה, וממשיך לחיות מהקצבאות שלה (כן, גם אחרי הקיצוצים זה מסתכם בקלות בסכומים נכבדים).
אז מי כאן רואה רק צד אחד של הדברים ומתעלם מהעובדות ההפוכות?
|
|
|
|
|
|
