|
|
| נשלח ב-4/4/2004 14:31 |
 |
| |
אישציפער,
ההלכה צריכה להיות אחידה.
הסיבה שהיא לא אחידה אינה חבורת רציונליסטים אזוטרית מחבלת כרמים, אלא העדר קיומו של מרכז כובד הלכתי מוסכם על כלל ישראל כאלפיים שנה (אגב, לתחושתי המוזרה, כנראה שמרכז כזה לא יקום בטווח הקצר).
הוסף לכך את העובדה שרובו של עם ישראל חדל במאות השנים האחרונות מלחיות חיים על-פי ההלכה.
התוצאה, היא מה שיש בפנינו.
האם יש לך פיתרון ר-י-א-ל-י לכך?
|
|
|
|
| נשלח ב-4/4/2004 14:39 |
|
| |
ממלא
אתה שואל שאלה מאוד חשובה, והיא: האם למעשה אנחנו באמת חפצים שמוסד הסנהדרין יקום בימינו ? לדעתי הדבר תלוי בשאלה מי בדיוק ישב שם, האם הם יהיו רבנים כמו הרמב"ם וליבוביץ' (אני מתכוון כמובן להשקפה של ליבוביץ', ולא דווקא ל"גדלותו" בש"ס ופוסקים) ? או אולי כמו הרב שך והאדמו"ר מליובביץ' זצ"ל שליט"א ?
כמובן שיש כאן שאלה של טובת הפרט מול טובת הכלל. כל עוד אין סנהדרין וודאי שהמצב הינו חיובי ליחיד שלא מחוייב לקבל על עצמו מרות של רב אחד ספציפי. אולם, מצב זה הינו שלילי מאוד לגבי הכלל, והמפורסמות אינן צריכות ראיות. אתה שואל אותי למעשה האם אני מעדיף את טובת הפרט – היינו שלא תקום סנהדרין והמצב ישאר כפי שהוא כיום – או שאני מעדיף את טובת הכלל. מבחינה מוסרית נראה לי שעלי לבחור בטובת הכלל.
עם זאת, ראוי לשים לב לכך שלמעשה אנו נכנסים כאן לשאלה אחרת. הווי אומר: האם הסנהדרין תפסוק גם הלכה ב"ענייני דעות והשקפות", או לא ?
אם הסנהדרין רק תתעסק בשאלות של איסור והיתר, אני מניח שכולנו נהיה מוכנים לקבל את הפסיקה למען אחדות העם, ולשלם את המחיר של איבוד החופש לנהוג להלכה על פי הנראה לנו סביר. השאלה הגדולה באמת היא מה יקרה אם הסנהדרין תתחיל להורות לנו כיצד עלינו לחשוב ?
אני אישית חושב שהדבר מאוד בעייתי. ראשית, אציין את דעת הרמב"ם בנושא, היינו שאין לפסוק הלכה בנושאים השקפתיים (כמובא בפהמ"ש סוטה פרק ג; סנהדרין פרק י; שבועות פרק א). אמנם, הרב קוק תלה עניין זה במחלוקת שקיימת לכאורה בין הבבלי לירושלמי. כלומר, הבבלי דורש את הפסוק "כי יפלא ממך דבר למשפט..." (דברים יז, ח) על עניין הלכה, ואילו הירושלמי על עניין אגדה. אך לדעתי דיוק זה אינו מוכרח, וכמו כן ממילא דרכינו בהלכה להכריע כבבלי נגד הירושלמי (מלבד דעת הרמב"ם שכאשר הבבלי דחוק יש לסמוך על הירושלמי, מה שאינו רלוונטי לנידון דידן הואיל ודברי הבבלי ברורים ופשוטים), כך שמשם אין ראיה.
יתירה מזו, אני חושב שהדבר מאוד בעייתי מבחינה פסיכולוגית. האם בכלל ניתן להכריח אדם להאמין במשהו שהוא לא מאמין בו ? לדעתי התשובה על כך שלילית. אין לדמות דבר זה לפסיקת ההלכה, משום ששם האדם שמקבל על עצמו עול תורה ומצוות מוכן לנהוג על פי מה שהוכרע על ידי חכמי הדור. אולם, כאן אנו נוגעים בעניין אחר לחלוטין, האם האדם יכול לקבל עצמו השקפות ודעות שזרות לרוחו ? גם אם הוא רוצה לקבל עליו את מרות הסנהדרין, האם הוא יהיה מוכן להאמין בדברים שדעתו האישית היא שהם אינם נכונים ?
תוקן על ידי - רב_צעיר - 04/04/2004 15:01:33
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-4/4/2004 17:47 |
|
| |
ולכאורה אוסיף קלאץ קשה
בסוכות אנחנו טורחים ובונים סוכה
ורובם ככולם בונים סוכת דורות כלומר משקעים ממון רב לבנות סוכה כחלק מהדירה שאין להניח אלא סכך. והאידנא בונים סוכות שינה ז"א מעבר למה שבנו כחלק מהדירה.
וכאמור הקלאץ קשה הכי גדול למה יגרע אכילת מצה ושתית ארבע כוסות הרי בנקל וגם לא במממון רב כל כך אפשר לקנות ספה ולידה שולחנות נמוכים (שזה אף יפה ומודרני)ולקיים את ההסבה כחז"ל פשוטו כמשמעו ממש.
מדוע הוקבע אצלינו כל כך לערוך סדר דווקא סביב שולחן ועל גבי כיסא? ולהיכנס לספקות וכי"ב בענין שהוא מהתורה.
חג שמח.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/4/2004 18:41 |
|
| |
באופן אישי אני לא רוצה סנהדרין. לא רוצה הלכה אחידה. לא רוצה יהדות רמבמית-דרדעית-ליבוביצ'יאנית-משעממת. רוצה גם חבדניקים, ליטאים, חסידים שונים ומה שיש. נחמד לי ככה הגיוון.
בכל מקרה, אף אחד ממש לא שואל אותי, וגם לא אותך, ואפילו לא את איש הציפור, וכולנו יודעים שלא תהיה כאן סנהדרין בזמן הקרוב. אפילו בעיר בני ברק יש ארבעה בתי דין שונים.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/4/2004 19:10 |
|
| |
ממללא
ברור שאף אחד לא שואל את דעתנו איך לנהל את עולם היהדות, אלא כל עסקנו כאן הוא בבחינת "דרוש וקבל שכר".
הגע בעצמך, איך הייתה נראית היהדות אילו כן היו שואלים אותנו ?
|
|
|
|
| נשלח ב-4/4/2004 22:36 |
|
| |
חלמיש
איפה אפשר להכניס כה הרבה ספות עם מזרונים? צריך אולם.
מצד שני, אם תתחיל לייצר ספות מתקפלות לסדר להסבה - זו תהיה פרנסה טובה וגם זיכוי הרבים...
ממללא
רק ארבעה בתי דינים בבני ברק? אתה לא מעודכן.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/4/2004 22:47 |
|
| |
רק כעת הבחנתי בהזמנתו של מיימוני, להביע דעתי בענין פירוק החבילה בנושא הזה. ובכן:
בבית אבא ראיתי שהיה מקיים את ההסיבה כפי שהיתה במקורה בימי חז"ל. וכי איך עושים את הדבר?
פשוט, ליד הכסא שלו שעמד כרגיל, העמיד עוד כסא, ועליו כמה כריות ועליהם פרוש סדין, ועליהם היה נשכב בהסיבה.
בגיל הבחרות שלי, הייתי בישיבה שאצל הרבי. רגילים היינו להזדררז בקיום הסדר בישיבה, ואח"כ עלינו לבית הרבי, שם היה מקיים את הסדר יחד עם מנין מזקני החסידים, ואנחנו התלמידים היינו מצטופפים מסביב לראות ולשמוע. וגם שם היה הרבי מקיים את ההסיבה באותה צורה, וכפי שנהגו בימי חז"ל.
אני וחברי בישיבה לא עשינו כך, מחמת הטירחה ואי הנוחיות, ובגלל הרגלנו שלא לאכול בהסיבה. והסתפקנו בהסיבה על צד הכסא.
כעת נבוא לנושא פירוק החבילה:
למה ועל מה? הרי בפורום הזה נמנעים מלעשות דברים שאינם מובנים, א"כ בודאי ובודאי כדאי לעשות כפי שעשו בימי חז"ל, ובצורה שהבאתי לעיל, ממה שראיתי בבית אבא שליט"א וממה שראיתי אצל הרבי.
מי שקשה לו לקיים את ההסיבה כהלכתה, ורוצה להסתפק בהסיבה על צד הכסא, יעשה זאת על דעת עצמו, ולא יאשים בזה את אף אחד חוץ מעצמו.
כן נראה לעניות דעתי.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/4/2004 00:00 |
|
| |
א. מי אומר שכולם מעקמים את גבם על צידו השמאלי של הכסא, אני ראיתי ושמעתי על רבים וטובים שמקיימים את המצוה כדין ומסבים על מיטות או ספות, וג"א הק' עושה כך.
ב. לגבי האחידות ההלכתית, אכן מאז שבטלו הסנהדרין והישיבות המרכזיות בבבל, אין לנו אחידות הלכתית ולא תהיה כזאת עד שתקום סמכות אחידה וחזקה בישראל, שתכוף את כולם ללכת בעקבותיה, ואז לא ישאלו אותנו אם זה נראה לנו או לא, אפילו רב גדון וחשוב שימרה את פי ייענש (זקן ממרה).
ג. לממללא
<יהדות רמבמית-דרדעית-ליבוביצ'יאנית>
באמת? מה הקשר בין ליבוביץ לרמב"ם, אתה משוה חסיד וקדוש כהרמב"ם שכל קוץ ותג בדברי חכמים היה יקר לו והיה דבק בקונו באופן העמוק ביותר, לליבוביץ שההלכה לא היתה בכלל נר לרגליו ודברי חז"ל לא היו אורות חייו (בלשון המעטה),
אפי' ההשוואה למורי יחיא קאפח (הדרדעים) צורמת מאד, הרב קאפח זצ"ל וגם נכדו הרב יוסף קאפח זצ"ל היו אנשים יראי שמים שכל חפצם היה לעשות רצון קונם ואף אם אפשר להתווכח על דרכם הרי שההשואה ללייבוביץ הינה פוגעת מאד.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/4/2004 11:39 |
|
| |
מועדים לשמחה,
אני בהחלט מסכים איתך שקיים פער עמוק בין הרמב"ם והרבנים למשפחת קאפח לבין ליבוביץ', באשר הראשונים היו אנשי תורה מובהקים וליבוביץ', חרף הבנתו הרחבה במחשבת ישראל ושיטתו הפילוסופית - לא היה איש תורה (במובן הקלאסי של הביטוי).
לגבי מידת דבקותו של ליבוביץ' בהלכה, אני משאיר את מתן הציונים לבוחן כליות ולב.
הנקודה החשובה שאליה כיוונתי בדברי ובה אני בהחלט כורך יחדיו את הרבנים קאפח וליבוביץ' (ושלושתם מסתמכים על הרמב"ם) היא בצמצום האידאולוגי של התרבות היהודית הסביב-הלכתית למינימום, אם בכלל, והתמקדות בהלכה במובן המצומצם שלה (חז"ל ורמב"ם, הא ותו לא). בעניין הזה, הרבנים קאפח אף היו קיצוניים יותר מליבוביץ' שדגל ב'זרימה' עם מנהגים מאוחרים מסויימים ולא נלחם בהם.
בעיני, עקירת כל מנהג מאוחר, אפילו יהא קבלי במקורו, אינה מועילה ואינה רצויה.
כנ"ל לגבי הרובד המחשבתי. אני בהחלט מבין ומזדהה עם הרצון להילחם באמונות מסוכנות ולהשיב לשולחן הדיונים הרוחני את דרך הרמב"ם המחשבתית. ואולם, איני מוכן לוותר על הרוחות האחרים. החסידות, למשל.
תוקן על ידי - ממללא - 07/04/2004 12:15:19
|
|
|
|
| נשלח ב-7/4/2004 11:59 |
|
| |
אשר
אני חייב להגיב על דבריך בנוגע לליבוביץ, הואיל ולדעתי חרצת עליו דין קשה מדי. כתבת שההלכה לא הייתה חשובה בעיני ליבוביץ, וזוהי טעות גמורה. ליבוביץ' היה יהודי אורתודוכסי שומר תורה ומצוות. אמנם, בדעותיו והשקפותיו היוצאות דופן הוא היה רחוק מהמקובל באורתודוכסיה, אולם בכל הנוגע לשמירת מצוות הוא לא סטה מההלכה המקובלת בעם ישראל. יתירה מזו, מי שמכיר את הגותו של ליבוביץ' יודע היטב שבעיניו עיקרה של היהדות היא דווקא קבלת עול תורה ומצוות המתגלמת בעולמה של ההלכה, ולא "אמונה שבלב" ושאר סיסמאות ריקות מתוכן. כך שהקביעה לגבי נאמנותו להלכה אינה במקום כלל.
באשר לרמב"ם, מקריאת הדברים שכתבת אני חושש שאינך מכיר את הגותו כל כך לעומק. אמת שהרמב"ם העריך את חז"ל מאוד, אבל הוא לא האמין בהם בצורה עיוורת וחשב שכל דבריהם הם אמת שלא ניתן להטיל בה דופי. הרמב"ם דחה בתוקף הרבה אמונות שחז"ל החזיקו בהן, כמו למשל: אמונה בשדים ורוחות, אסטרולוגיה, אמונות טפילות וכו'. כמו כן, הוא קבע שהידע המדעי שהיה להם לא היה מושלם, אלא היה לפי התקופה שבה הם חיו, לפיכך הוא הרשה לעצמו לחלוק עליהם בנושאים מדעיים.
בנקודה זו אין שום הבדל בינו לבין ליבוביץ'. גם ליבוביץ העריך את חז"ל, ואתה יכול לראות בספריו שהוא מרבה לצטט מדבריהם כל הזמן. אולם, בדומה לרמב"ם הוא לא חשב שיש חובה דתית לקבל את כל דבריהם כ"תורה מסיני". למעשה, ההבדל היחידי הוא שליבוביץ' נטה לדבר בצורה מאוד חריפה ולהשתמש בביטויים קשים, אולם ההשקפה של שניהם היא דומה מאוד בנושא זה.
על כל פנים, הואיל ודברי לעיל כנראה לא הובנו כהלכה, כאשר פיללתי לתקומתה של סנהדרין בה יכהנו חכמים כגון הרמב"ם וליבוביץ' – לא התכוונתי דווקא להשקפה הספציפית שלהם, אלא יותר לגישה הכללית שלהם שמכירה בקיומה של תרבות מערבית, פתוחה לשינויים שחלו בעולם המודרני, אינה מפחדת מהתמודדות כנה ואמיתית עם המדע וכו'. תכונה שלצערי הרב איני מוצא בשאר הרבנים המפורסמים שבימינו.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/4/2004 12:43 |
|
| |
ממללא
כתבת שאתה לא מתלהב (בלשון המעטה) מתקומת הסנהדרין, הואיל ואתה מעוניין בפלורליזם דתי בעם ישראל. אני אישית חושב שאין קשר בין השניים, מפני שלדעתי תפקידה של הסנהדרין הוא לפסוק בענייני הלכה, ולא בענייני השקפות ודעות.
אם למשל אדם מרגיש התעלות נפש ודבקות בה' כשהוא לובש גרביונים וחובש שועל לראשו, ומפזז "אוי ווי ווי ..." - מדוע שהסנהדרין תאסור עליו דבר כזה ?
|
|
|
|
| נשלח ב-7/4/2004 19:52 |
|
| |
רב"צ,
הטיעון שלי הוא לא טיעון 'כלל ישראלי' בכל מובן שהוא, אלא אישי ואגואיסטי (ואולי בשל כך בזוי).
כיף לי לקפוץ למנחה בויז'ניץ', מעריב בפונוביז' ושחרית בביה"כ הספרדי ס"ט ירושלמי. קשה לי להאמין שסנהדרינך לא ינסה לקבע נוסח תפילה אחיד. ברור שנוסח כזה יביא להעלמת כל הביטויים האחרים.
____________________
אגב, באחת מישיבות ההסדר נהוג ביום הכיפורים להתפלל כל תפילה בנוסח אחר, כל נוסח וניגוניו, וזאת על מנת לאפשר לכל בני הישיבה להתפלל בצוותא ביום הקדוש בשנה. אולי זה פיתרון שאני איכשהו אבלע.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/4/2004 22:57 |
|
| |
חלמיש,
בקשר לרעיון קניית הספות, זוהי ממש לא קלוץ-קשיא.
מצד שני, אל תתן להם רעיונות... עוד יקומו אנשים ויחדשו הלכה, וימכרו בשכונותינו 'ספות להסבה למהדרין' בהכשר פלוני...
לגוף שאלתך, נראה לי ש'חרות' לא קונים בכסף, סוכה - כן.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/4/2004 01:45 |
|
| |
רב"צ
בקשר לרמב"ם הגעתי כבר למסקנה שהיו כנראה שני רמב"ם (מישהו כתב את הרעיון הזה באשכול שלך על ביקורת המקרא, וזה מצא חן בעיני), כשאתה מדבר על הרמב"ם במורה ובהל' יסוה"ת, אתה יכול במידה מסוימת לחשוב כפי שאתה אומר דהיי' שהוא לא חשב שחז"ל היו יודעי כל, אלא דוקא אריסטו שהוא משתמש כלפיו במטאפורות כידוע, לעומת זאת בשאר חלקי משנה תורה הוא נצמד לכל קוץ ותג בדברי חז"ל בצורה מעוררת התפעלות, מכל סיפור שמופיע בגמ' הוא מוציא הלכה.
לגבי האורטודוקסיה, לא מצאתי בדברי קדמונינו את הציווי היה אורטודוקסי, וכמובן לא הגדרה ל"מיהו אורטודוקסי" כך שבזה שאתה מגדיר את ליבוביץ כ"אורטודוקסי אך רחוק בהשקפתו מהמקובל באורטודוקסיה" הרי שאתה סותר את עצמך מיניה וביה.
כך שאני עדיין חושב שההשואה בין הרמב"ם לליבוביץ חוטאת לאמת.
|
|
|
|
|
