תימה על דרך ההסיבה בימינו.

הערות בקצרה לרב צעיר,על מה שטוען שהרמב"ם אינו מראה נאמנות גמורה לחז"ל.(מספר כנגד מספר) ושאר הערות על הודעותיו הבאות אחר כך.

1-לרמב"ם היתה פרשנות שונה,למושג שדים ורוחות(ראה מו"נ).ומבחינתו הוא לא חולק על התלמוד.

2-אתה מחליט מהו פירוש התלמוד ל"עין הרע" ומכאן מסיק שהרמב"ם חולק.אל תניח הנחות,ואל תסיק.אליבא דהרמב"ם זהו עומק כוונת חז"ל.מכאן שאינו חולק.

3-בכל מקום שמצא הרמב"ם ענייני קמיעות,הרי שיש לו בזה פירוש אחר מהמקובל בימינו.פסיכולוגי או אחר.או שזו דעתיחיד ואינה דעת רבים.אין הכרח שהוא חולק על דבריהם.עניין של פרשנות ופסיקה.

4-כל הסגולות שבחז"ל,אפשר שאינן דעת רוב אלא דעת יחידים,או שהיו ידועים להם עניינים וסברא בדבר,ממילא יכלו להורות על פיהם.אבל להרמב"ם כיון שלא שייך בזה טעם.אין טעם ואולי אף איסור לנהוג לפיהם.ומצא סמך לזה מהגדרת מעשה אמורי של חז"ל וכיוצ"ב .נמצא שהמב"ם הולך לפי חז"ל עצמם.

5-באגרתו שם,הרמב"ם מציין שאינו חולק על חז"ל,אלא שזו דעת יחיד.ובכלל ראה שם שלא בהינף אחד עשה זאת אלא צירף כמה טעמים עד שיהא אפשר לדחות.ושוב,מכאן שאינו חולק על חז"ל בדבר.אלא שזוהי דעת חז"ל.

הערה כללית-לעולם אין לשפוט את דעת חז"ל לפי סוגיא במקומה,אלא מתוך מכלול דבריהם במשנה ובתלמוד.כך עשה הרמב"ם,ולכן יכל לטעון בשופי שדעתו היא דעת חז"ל ודחה סוגיות שלמות מפניה.(וכיוצ"ב עשו הגאונים)ואין להסיק מדחייתו סוגיא שלימה,שהוא חולק על חז"ל.מלבד שפעמים מה שנראה לנו פשט הגמרא,איננו הפשט לדעת הראשונים.אלא שאנו מורגלים בפרשנות רש"י ותוספות עם השפעות הקבלה.ולכן אין להסיק שהרמב"ם חולק על התלמוד או מעקר את פשוטו כל היכא שפרשנותו חריגה בנוף ימינו.

*******

להודעתו השניה של רב"צ,

*ייתכן שהרס"ג לא דחה את אמונת הגלגול אלא מפני שהיתה נפוצה אצל הקראים.ויש רגליים לדבר שכך היא כוונת כל ספרו.(ראה בעניין כיבוש יריחו)

*האמונה בקבלה אינה יכולה להיות מתחייבת כמו שאר ענייני האמונה.ואין להקיש ממנה ומפרטיה (כמו הגלגול) על המחוייבות להלכה או ליסודות האמונה המקובלת מדורי דורות.

"קדושת הגזע" נמצאת ברמב"ם במו"נ ברמז.ודווקא לגבי אותו נושא שעליו דיבר ריה"ל.מעבר לכך,גם ריה"ל לא דיבר במונחים של קדושת הגזע,מפני שהיהדות אינה כזאת,אלא מאפשרת גיור.וזו הקצנה ועיוות.אלא שיש הפרש בין גר לבין ישראל,וגם זה לא לנצח.

*אשמח לראות "הוכחה" חותכת שהרלב"ג האמין בקדמות העולם.לפי דבריו בפירוש התורה נראה כי כוונתו היתה בשיטה הניאואפלטונית דווקא.אולי גם יש רלב"ג איזוטרי?.

לגבי הרמב"ם,מיותר לציין שדחה את קדמות העולם ע"פ אריסטו,וראה בה עקירה של יסודות האמונה.והוא חוזר על כך בכל הזדמנות.אבל זה כנראה לא הועיל לו אצלך,אז גם לי לא יועיל לצטט שוב את לשונותיו הברורים.

*אף ההשגחה הטבעית שאתה מייחס להרמב"ם אינה שוללת התערבות רצונית של האלוהים לרמת הפרטים.(ומהם 70 השרים של אומות העולם המופיע בקבלה? אם לא השגחה בכללים?) אגב,הרמב"ם אינו היחיד בדעה זו.

*נא להביא ציטוט מדוייק בדברי רבי משה תקו (בספר כתב תמים) שטענת כי הוא אומר שהקב"ה הוא גוף ומי שיכפור בזה הוא "כופר".אין לי ספק שדבריו אינם כפי הבנתך.(או מה שמצאת בדברי החוקרים השונים)והרמב"ן כיבדו במאד (ראה בחידושיו לגיטין),ואילו היה סבור שזו דעתו שהקב"ה הוא גוף,היה מתנגד לו בתוקף ללא קץ.לכן דבריך מהבל ימעטו,עד שתוכיח.

*********

להודעה שלישית של ר"צ.

*לגבי המייחסים דעות לרמב"ם שאינן כפי המפורסם באומה.ראה להלן מה שאעתיק.מעבר לכך,מה שאתה מבין כ"קדמות" אינו בהכרח מה שהם הבינו.

**הראב"ד לא אמר שהרמב"ם כפר בתחיית המתים.בדוק היטב בלשונו בפרק ח ואף זה כתב בלשון "קרובים".(והרי הרמב"ם עצמו בפרק ג מונה את הכופר בתחיית המתים בכלל אלו שאין להם חלק לעולם הבא)

וזה לשון הרמב"ם החריגה בקיצוניותה,השבעה לכל קורא בספרו מורה הנבוכים.וכדאי שרב צעיר וחביריו ישימו השבעה זו מול עיניהם טרם יפצחו פיהם ברינה בייחוס דעות לרמב"ם.(האיזוטרי והאקזוטרי)




פתיחת ספר מורה הנבוכים (ד"ה אמנם דמיון)

"
ואני ** משביע באלהי ית' ** כל מי שיקרא מאמרי זה שלא יפרש ממנו אפילו דבר אחד, ולא יבאר ממנו לזולתו, אלא מה שהוא מבואר מפורש בדברי מי שקדמני מחכמי תורתנו הידועים. אמנם מה שיבין ממנו ממה שלא אמרו זולתי מחכמינו לא יבארהו לזולתו, ולא יהרוס ויקפוץ (עצמו) להשיב על דברי, שאיפשר שיהיה מה שהבינו מדברי חילוף מה שרציתיו, ויזיקני גמול תחת רצותי להועילו, והיה משלם רעה תחת טובה. אבל יתבונן בו כל מי שיבא לידו, ואם ירפא לו מדוה לבבו ואפילו בענין אחד מכל מה שיסופק, יודה השם ויספיק לו מה שהבין. ואם לא ימצא בו דבר שיועילהו בשום צד יחשבהו כאלו לא חובר, ואם יראה לו בו שום הפסד כפי מחשבתו, יפרשהו וידין אותו לכף זכות, ואפילו בפירוש רחוק. כמו שחוייב עלינו בחק המונינו, כל שכן בחק ידועינו וחכמי תורתנו המשתדלים להועילנו באמת כפי השגתם: "

לישרן

<"המהרי"ל מתכוין כשמסב כמו בימי חז"ל על מיטה - ואז נראה כחולה כי חולה שוכב על מיטה ואוכל עליה. המהרי"ל מתכוין כשמסב כמו בימי חז"ל על מיטה - ואז נראה כחולה כי חולה שוכב על מיטה ואוכל עליה">

הערתך מקובלת עלי, אולם דברי לא זזו ממקומם, שהרי גם מי שיושב בסעודה מרופד בכרים, ונוטה לצד כשהוא שותה, נראה חולה גב.

נישט - דבריך לעולם לא ימוטו.
לב - ישר כח.מאוד נהנתי.
לגבי הויכוח מה מהותה של ה"יהדות" - ההלכה או עיקרי האמונה -
יש להבחין בין 2 מושגים- 'יהודי' ו'יהדות'.
היהודי הוא יהודי אף על פי שחטא.ולכאורה אף על פי שכפר.
אמנם יקרא 'כופר' ויהיו למושג זה השלכות הלכתיות כמו דין מעלין ואין מורידין וכדו' אבל ישאר יהודי.
כי המסגרת היא מסגרת של עם.
אמנם הדיון נסב על השאלה מהו התוכן שנקרא 'יהדות'.
מה הנפק"מ בשאלה הזו?
אין ה'יהדות' מושג הלכתי.ואם תאמר מיהו שנקרא כופר? בודאי שלזה כללים ברורים שמי שכופר בעיקרי האמונה הוא הכופר.ודוקא על אי - קיום התורה אין הוא נקרא כופר (אולי מומר וזה ענין אחר.ויש בזה חילוקים של לתאבון ולהכעיס). בכל מקרה אין זו השאלה כי יתכן שאחד יחשוב על רעהו שהוא כופר ואין לזה כלום עם יהדותו של הכופר.

מהי 'יהדות' משמעותו מהו תוכן יהודי מקורי.וזו לא שאלה הלכתית אלא שאלה כללית.אולי היא תהיה הלכתית אם נשאל מהי תורה.
לדעתי ניתן להגדיר זאת לפי הטקסטים המקודשים שלה שהם התנ"ך והתלמוד.
נראה שההגדרה היא המחויבות לטקסטים המקודשים.מי שרואה חובה להתמודד אותם הוא הנאמן ל'יהדות'.
ואכן גם הגר"א וגם הבעש"ט התעסקו ביהדות כי פרשו את הטקסטים שלה.
לפי זה היהדות מכילה גם עניני מחשבה וגם עניני הלכה.
אני מזדהה עם מה שטען ממללא שהיו הבדלים גם בפסיקת הלכה.ואין זה נכון שההבדלים היו מזעריים כי היו הבדלים שהיתה להם השלכה גדולה כמו שבמקום אחד היו סוקלים על דבר מסוים ובמקום אחר מתירים.
וגם באמונה היו יסודות מוסכמים כמו ההליכה אחרי התלמוד והאמונה בה' ובהשגחה (כלשהי).
ובאמת ההגדרה שלה היא המחויבות לטקסט.
אמנם מי שיחשוב שחברו כופר יחשוב בהכרח שאינו עוסק ביהדות האמיתית לדידו.וקיום ההלכה לא יעזור לו בזה.




תוקן על ידי - ישרן - 29/04/2005 15:53:33