וכמו בכל שנה: מה מוגדר כ"קטניות" ?

ברוך

החשיבה הגלותית היא אכן דבר שצריך להפטר ממנו בדחיפות, וכמו שאמרו שיותר משקשה להוציא את היהודים מהגלות קשה להוציא את הגלות מהיהודים

מאמר של הרב יואל בן נון ראש ישיבת הקיבוץ הדתי עין צורים לגבי דייני קטניות בימינו: [מתוך אתר הישיבה[email protected]]

"בכל שנה נשמעים בשאלת קטניות דברים רבים, חלקם קשים לכבוד התורה עד כדי כך, שרבו המזלזלים בהלכה, מפני המנהג האשכנזי לאסור כל סוג של קטניות בפסח.

לכן חשוב מאוד לחזור אל מקורו של המנהג האוסר, בדברי ר' יצחק מקורבייל בספר מצוות הקטן (הסמ"ק ), ובדברי גיסו ר' מרדכי אשכנזי (המרדכי), שקושרים בפירוש את מקור המנהג לשיטה (הדחויה מהלכה) של רבי יוחנן בן-נורי, תנא גלילי בן זמנו של רבי עקיבא ( ר' ראש השנה ל"ב ע"א). רבי יוחנן בן-נורי חלק על חכמים,ואמר שגם אורז ודוחן הם מיני דגן, יש בהם איסורי חמץ ויוצאים בהם ידי חובת מצה, (פסחים, ל"ה ע"א). אמנם ברור לחלוטין בסוגיות התלמוד (פסחים ל"ה ע"א, וקי"ד ע"ב), ששיטת רבי יוחנן-בן נורי דחויה היא, גדולי האמוראים בבל, רב הונא ורבא היו מהדרים לאכול אורז בליל הסדר, ורב אשי אומר _ "לית דחייש להא דרבי יוחנן בן-נורי". כך גם נפסק בכל הפוסקים (רמב"ם, חמץ ומצה פ"ה ה"א, שו"ע או"ח תנ"ג א).

בימינו קל להבין את הכרעת חכמי התלמוד שרק חמשת מיני דגן מביאים לידי חימוץ, שכן הם מכילים גלוטן והוא הגורם לחימוץ. באורז ובקטניות אין גלוטן ולכן אין בהם חימוץ ("קמח כוסמין" מחייב התיחסות נפרדת, ואכמ"ל).

אעפ"כ ברור מדברי הסמ"ק והמרדכי, וגם ממקורות אחרים, שאכן המנהג לאסור קטניות מקורו בשיטה זו, ששרדה במנהג אשכנז הקדום, ולבסוף נתקבלה כמנהג של חומרא.

בהסבר המנהג כתב הסמ"ק (סימן רכ"ב, מופיע בהגהות רבינו פרץ תלמידו, אבל המרדכי בפסחים שם מביא את דבריו בשם גיסו הסמ"ק), את הדברים הבאים:

"ועל הקטניות כגון פוייש ופולי ורייש ועדשים וכיוצא בהם, רבותינו נוהגים בהם איסור שלא לאוכלם בפסח כלל, וכן נראה.

כמדומה ששמעתי על הפולין שלא לבשלם בפסח, כי אם במים רותחים מתחילת נתינתן בקדירה [הערה: כי חלוט ברותחין אינו מחמיץ עוד, גם במיני הדגן אלא שאיננו בקיאים בחליטה מדויקת ר' רמב"ם, חמץ ומצה פ"ה ה"ג ], וגדולים נוהגים בהם היתר. ומורי רבינו יחיאל [מפאריז] היה נוהג לאכול בפסח פול הלבן שקורין פוייש,וגם היה אומר כן בשם גדולים. ומביא ראיה דאפילו באורז, דחשיב ליה רבי יוחנן בן-נורי מין דגן לגבי חימוץ, קאמר תלמודא – לית דחייש לה להא דרבי יוחנן בן-נורי.

מיהו קשה הדבר מאוד להתיר דבר שנוהגין בו העולם איסור מימי חכמים הקדמונים, דמסתמא לא נהגו בו איסור מחמת חימוץ עצמו, דלא טעו בדבר שהתינוקות של בית רבן שלמדו ההלכה, יודעין, דאיכא בהדיא בפסחים דאין בא לידי חימוץ כי אם מחמשת מיני דגן.

ולכך נראה לקיים המנהג ולאסור כל קטנית בפסח, ולא מחמת חימוץ עצמו, כי טעות הוא לומר כן, אלא מטעם גזירה הוא, דכיון דקטנית מעשה קדירה הוא, ודגן נמי מעשה קדירה הוא כדייסא, אי הוה שרינן קטניות דילמא אתי לאיחלופי להתיר דייסא [של דגן], דאידי ואידי מעשה קדירה, וגם מידי דמידגן הוא כגון [=בדומה ל] חמשת מיני דגן, כדאיתא בבבא מציעא (פ"ח ע"ב), דקרי לקטניות מידי דמידגן, וגם יש מקומות שרגילין לעשות מהן פת כמו מחמשת המינין,ולכך אתי לאיחלופי לאותם שאינם בני תורה, ולא דמי למיני ירקות, כגון: כרוב, וכרישין וכיוצא בהן, דהני לא דמו כלל לדגן ולא אתי לאיחלופי.

ומנהג הגון הוא ליזהר מכל קטניות ומכל דבר שקורין ליגו"ם, וגם חרדל נכון לאסור משום דהוה מידי דמידגן – ואע"ג דתלמודא שרי אפילו אורז – זהו דוקא בימיהם שהיו בקיאין כולן בהלכות איסור והיתר,אבל השתא בדורות האחרונים גזרו כדפרישית... ואפילו ליתנו במים רותחין נכון לאסור, דילמא אתי ליתנו במים קרים".

ברור מכאן, שכל מי שמפרש את מנהג הקטניות, כאילו מיני קטנית אסורים כמו חמץ, זהו מנהג טעות, מפני שהוא מבוסס על שיטתו של רבי יוחנן בן-נורי שאסר אורז ודוחן כמיני דגן, ונידחו דבריו בתלמוד לחלוטין. אומנם פרופ' ישראל תא-שמע הוכיח בספרו, מנהג אשכנז הקדמון, מאגנס ירושלים תשנ"ב, עמ' 271-276, שהיו פוסקים קדמונים שחשבו כך, אולם היא הנותנת, שדבריהם נידחו.

לא כל חכמי אשכנז וצרפת הסכימו למנהג האיסור, והיו כאלה שחלקו עליו בפירוש, מפני שראו בו מנהג טעות, וכך כתבו גם אחדים מגדולי הראשונים והאחרונים. ( ר' בספרו של הגרש"י זוין זצ"ל המועדים בהלכה, עמ' רנ"ה – רנ"ח, למשל רבינו ירוחם, ור' יעקב עמדין גם בשם אביו ה"חכם צבי").

גדולי חכמי אשכנז שקיימו את המנהג לאסור קטניות בפסח, ובראשם הסמ"ק והמרדכי, קיימו אותו כגזירה שמא יתחלפו דגניים אלה באלה, בדייסא של דגניים, בקמח או אפילו בפת.

הנימוק המפורסם יותר, שמא נתערבו גרעיני חיטה באורז או בקטניות, מובא בטור (או"ח תנ"ג) כנימוק משני ובתור חומרה יתירה, ובמקום שהיה ניפוי טוב מראש, היו שהקלו.

מכל זה ברור, שהמצב שלנו כיום חסר כל היגיון הלכתי דוקא למחמירי מנהג הקטניות, האשכנזים. השוק מוצף, והבתים מלאים בתחליפי דגן שעשויים מקמח מצות ומקמח תפוחי אדמה, ואשכנזים שמדקדקים בכל חומרא, אוכלים לתיאבון עוגות ושאר מוצרים הדומים לדגן (ובהכשרים הטובים ביותר). זה עתה ראיתי מודעה של הרבנות, שמזהירה מפני ואפל "כיף כיף" של עלית, שעשוי מחמץ גמור, אך נעטף בטעות בעטיפת 'כשר לפסח'. רק ערנות מיוחדת של תושב גינות שומרון חשפה את הטעות, והנה לפניכם דוגמא למכשול חמור, עיקר גזירת קטניות במקורה, נועדה למנוע בדיוק מכשולים מן הסוג הזה. לעומת זאת הם מתאמצים מאוד לאסור כל מוצר שיש בו חשש תערובת שמן סויה. בלי שום כוונה, כמובן, הם הופכים את ההלכה למגוחכת,ח"ו.

קמח המצות וקמח תפוחי האדמה כבר ערערו את גזירת הקטניות האמיתית של הסמ"ק והמרדכי, ומה שנותר הוא אותו מנהג טעות, שרואה במיני קטניות עצמם – חשש חמץ.

מי שרוצה לקיים באמת את גזירת הקטניות חייב לאסור כל הדומה לחמץ,בלי לשאול מאיזה קמח הוא נאפה, בין בדייסת דגניים של בוקר, ובין בעוגות, וופלים, ביסקוויטים, מצות עשירות, וכמובן, כל מה שדומה לפת. וכך אני נוהג להחמיר על עצמי כגזירת הקדמונים.

להתיר את כל הדומה לחמץ ולהחמיר בכל מוצר שאולי בא מספק תערובת קטניות, זהו – כיוון משונה, שאכן גורם לזלזול בהלכה, וחומרות כאלה מולידות קולות ופריצת גדרים.

לעומת הדומה לחמץ, שמן קטניות לא היה כלול מלכתחילה בגזירת הקדמונים. ואעפ"י שהרמ"א בעקבות תרומת הדשן (או"ח תנ"ג א) הקל רק להנות ממנו בהדלקה, הרי כמה פוסקים גדולים התירו שמן (למשל ר' חנוך אייגיש במרחשת או"ח ג', הביאו הרב זוין שם),

והראי"ה קוק התיר שמן קטניות מלכתחילה, משום שבימינו אין מזקקים אותו בעזרת מים כמו שהיה בימיהם, ולפיכך אין מקום לגזירה כלל. אדרבא, הרב קוק יוצא נגד אלה שמוסיפים איסורים ללא יסוד, אוסרים את המותר, וגורמים לזלזול בהלכה ח"ו.( ר' אורח משפט, תשובות ק"ח עד קי"ד).

אמנם בית דין צדק של חסידים בירושלים יצאו נגד הרב קוק בחריפות, גם בנושא זה, ואולם דבריהם אינם עולים כאחד עם דברי קדמוני אשכנז שהם מקור הגזירה, ואם כן מה הועיל להם ששברו עול ופגעו בראי"ה קוק זצ"ל? ומדוע הרבנות הראשית (כל השנים) לא קיימה פסקו של הרב הראשי הראשון, והלכה אחרי המחמירים?

אכן, כל מבין בהלכה ובמנהגי אשכנז יכול להשתמש בשמן קטניות ללא כל חשש.

לסיכום, פשוט שהישראלים "המזרחיים" צודקים בעיקר הדין, שהרי הם הולכים בשיטת התלמוד. פשוט גם, שמנהג אשכנז הקדמון שורשו בשיטה הלכתית ארצישראלית עתיקה שהרחיבה את איסורי החמץ גם לאורז, דוחן וקטניות, אבל שיטה זו נדחתה גם באשכנז כמנהג טעות, שמנוגד להכרעת התלמוד.

הגזירה שנתקבלה עיקרה הוא החשש לתחליפי חמץ, שעלולים לטעות בהם, ולפי זה צריך לאסור כל הדומה לחמץ, גם מקמח מצות, וקמח תפוחי אדמה. מי שמתיר את אלה כבר עקר את גזירת קדמוני אשכנז.

לעומת זה, שמן קטניות מותר לכתחילה וכל המוצרים שמכילים חומרים שיש בהם שמן קטניות (כמו מרגרינה וכד') מותרים לכתחילה גם לאשכנזים. מי שנהג לאסרם מחמת אי ידיעה, והתבררה לו טעותו, יעשה התרת נדרים, ויאכלו ענוים וישבעו.

לב32

שינויי המנהגים בין ספרדים לאשכנזים לא תופעה חדשה. מה שחדש זה שספרדים והאשקנזים היום גרים ביחד בארץ ישראל. עקרונות ההלכה שונים בגלות. אנחנו צריחים להפטר מהחשיבה הגלותית. כדי להאחד את ההלכה צריך סנהדין. בעזרת השם הסנהדרין החדש תיתקבל בקרוב. בענין קתניות הנושא יותר פשות

אדם העוקר ממקומו ומשתקע במקום חדש — יש לו לעשות כמנהג המקום שדעתו להשתקע שם. אם דעתו להשתקע למקום שבא שם יעשה כמנהגם, בין לחומרא בין לקולא (טור או"ח סי' תסח על פי בבלי חולין יח, ב)

נאום דוד חנוך יצחק ב"ר חיים רפאל בר-חיים , אב"ד — ירושלים
נאום יהושע ב" ר משה בוך , סגן — ירושלים
נאום משה שלמה ב"ר אהרון לייב אנטלמן — רחובות
נאום אליצור ב"ר אפרים יצחק הלוי סג" ל — עפרה
נאום אליהו אלכסנדר ב"ר יעקב משה ש"ץ — חשמונאים


עם כל הכבוד - מי הם?

העברה מאשכול אחר:

דגים:

הזכירו כאן* שהרב עבאדי התיר בטנים בפסח לספרדים וכו'. ומדוע רק לספרדים, מהו בכלל יסוד האיסור לאשכנזים? ומי קבע שהבטנים הם קטניות כל עיקר?
כמדומני שבגלל זה אוסרים גם את האגוז המכונה פיסטוק חאלאבי או אגוזי גן עדן, מפני שהוא מכונה גם בטנה, ומסתבר שהוא הבטנים ששלח יעקב למצרים (ועיין ברש"י שם, שאולי הבטנים שם הם אפרסקים). מ"מ כמדומה שנוהגים לאסור את האגוזים הנ"ל. ואולי משום האגדה שמדביקים את המלח בקמח, וכפי האגדה של אותם חסידים שאינם אוכלים דגים בפסח, מפני שכדי לשמור על טריותם, היו תוקעים להם פיסות לחם (וצ"ע כיצד הלחם שומר על טריות!?, ואולי היו פיסות הלחם טבולות ביי"ש). ואע"פ שבינתיים המציאו כבר טנקרים עם מים, או פירורי קרח, אך איסור אינו זז ממקומו.

יתכן גם שקרח דומה מאוד לקמח, באותיותיו, ויש לחשוש, כהסיפור על הטיש בבלז שהעמידו על השולחן מי סודה, וחקרו כיצד מתסיסים את המים, ונענה החקרן שבחבורה שמוסיפים להם co2 דהיינו דו תחמוצת הפחמן. שמע הרבי וצעק: תחמוצת? לסלק מיד מן השולחן.

ועוד, מספרים על רב גדול בבני ברק שבדרשת שבת הגדול, בתוך דיני הפסח וחומרותיו, דבר על הקושי הגדול לנקות המיקסר לפסח, ובתוך הדברים, התרגש וטען שכבר מצא פירורים של חמץ בתוך תוכו של המיקסר, היינו בלבו ממש ...! ומכאן שאין לו תקנה!

http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=971988&whichpage=7

*****

בעלבעמיו:

דגים,
פיסטוקים הם פרי ובוודאי שאינם קטניות.

כיון שכבר הוקפץ הנושא אעיר שמאז ומתמיד הטרידה אותי השאלה איך קרה שאנחנו מחמירים בקטניות יותר מאשר בקמח חיטה עצמו.

הרי בקמח ניתן להשתמש בפסח אם לא נגע 18 דקות במים, ואורז אף אם יוכן בפחות מ18 דקות לא יעלה על שולחננו האשכנזי.

גם קמח לא יעלה על שולחננו האשכנזי אם נילוש בפחות מ18 דקות להוציא כמובן מצות מחוסר ברירה...

שמעתי מרב גדול בדרשת שבת הגדול, שהזכיר את המנהג הוותיק הנקרא באידיש: 'מען מישט זיך נישט', היינו שאין מתערבבים בפסח, שאין אוכלים אצל אחרים ולא ממאכלי אחרים אף אם כגובה ענקים גובהם. כל אחד אוכל אוכל רק ממה שעושים בביתו.

שאל אותו רב, רבותי, מע מישט זיך מיט אוסם, מע מישט זיך מיט תנובה, מע מישט זיך מיט שמן, מע מישט זיך מיט סוכר, מע מישט זיך מיט אלע תאוות וואס האט א גוטן הכשר, נאר מיט אחבר, אדער אקרוב, טאר מען זיך נישט מישן?!

ר"ל: מתערבבים עם אוסם, עם תנובה, עם מייצרי שמן, עם מייצרי סוכר, עם כל מייצרי התאוות שיש להם הכשר מעולה, רק עם חברים או עם קרובי משפחה אסור להתערבב ולאכול משולחנם?!

אגב, ישנו סיפור על הרב ר' וולוולה מבריסק, שהלך בפסח עם בנו לבקר את הגרא"ז מלצר. הגישו להם תה עם סוכר, והרב שתה עם הסוכר. כשיצאו שאל הבן את אביו: אבא הלא אנחנו איננו משתמשים בפסח בסוכר?

השיב לו הרב: נכון אנחנו נוהגים שלא להשתמש בפסח בסוכר, אבל יחד עם זה אנחנו נוהגים שבפסח אצל הגרא"ז אנו שותים מה שמגישים לנו!

לומר לך, זו לא קלות ראש ולא וויתור על מנהג, אלא יש לדעת שגם כבודו של הגרא"ז הוא מעיקרי התורה!

כנגד זה שמעתי, שפעם ביקרו בחג הפסח תלמידי ישיבת לייקוואוד אצל ראש הישיבה הגאון ר"א קוטלר, והגישו לשולחן מיני מזונות. שאלו הבחורים, היכן קנו את המזונות? (כלומר האם זה ממקום עם הכשר טוב, ובלשון הגמרא: רבן דקרו! מה שאפילו בריונים אינם עושים!)

אם את/ה לא חלק מהפתרון, את/ה חלק מהבעיה !!!

שומע כעונה

<"איך קרה שאנחנו מחמירים בקטניות יותר מאשר בקמח חיטה עצמו">

האם לא שמעת על האברך שחלבו היה "נגנב", אף לאחרי שהוא כתב על הבקבוק: "פרטי" הלוקחו ללא רשות הוא גונב", הגנבות הפסיקו רק אחרי שהוא כתב על הבקבוק: "פרטי, מותר לקחת-חלב סתם".


עולם הפוך אני רואה



תוקן על ידי - נישטאיך - 10/01/2006 4:48:21

דיסק,
אם לא מתערבים, כיצד מכריזים כל דכפין ייתי ויאכל ומכשילים אותו בעירוב?

בעל_בעמיו:
בגלל זה אומרים את זה בארמית כדי שהעניים לא יבינו ולא ייכשלו

בעל בעמיו

הזכרתני בדבריך "ומכשילים אותו בעירוב"

יש באמת בעיה רצינית עם מי שנוהג המנהג האמור, שכן כידוע פת של עירובי חצירות וכן שיתופי מבואות ענינם שיש לכל בני החצר/המבוי רשות לאכול מהם ואם מקפידים בטל העירוב ואסור להוציא מן הבית לחצר,

מעתה איך מטלטלים בשבת שחל בתוך הפסח אם מקפידים שלא לאכול זה אצל זה?

אמור מעתה 'כדי שלא להכשל בעירוב נכשלים בעירוב'???!!!