| נשלח ב-8/4/2004 21:36 |
 |
| |
טבעם של ישראל - פרפראות מהגדת בריסק
אתא לידי הגדה של פסח מבית לוי (בריסק) קובץ הוספות, לוקט ונערך בס"ד ע"י משה שמעון גרליץ בהרה"ג ר' מנחם מענדיל שליט"א. הוצאת אורייתא ירושלים, תשמ"ט.
זה הסיפור שמצאתי בשולי הספר (בקיצורים הכרחיים)- עמ' קצ"ח.
כאשר עלו מרן הגרי"ז ומשפחתו מוילנא לא"י בשנת תש"א, הם נסעו באוניה שהפליגה מאודסה, דרך פרס וטורקיה.
האוניה התעכבה ואזל מלאי המזון שברשותם.
האחראי על המטבח ניגש בהכנעה למרן וסיפר לו כי יש עמו כלים חדשים והוא יוכל להכין בהם תפוחי אדמה גזר וכד'.
(הערת המעתיק: לא נכתב משום מה, אך יתכן שמדובר היה בפסח - ה"ק)
מרן הסכים, הודה על טוב ליבו וסיפר על כך בשמחה לר' אליעזר יהודה פינקל זצ"ל ראש ישיבת מיר שנסע אף הוא באוניה.
ע"מ שלא יכשלו בבישולי עכו"ם שלח מרן את הבחור שמחה הכהן קפלן זצ"ל (לימים רבה של צפת) ע"מ שיבעיר את התנור.
בדרך אל המרתף אמר הטבח לר' שמחה: וודאי נשלחת ע"מ להבעיר את האש, אך הסר דאגה מלבך - אף אני יהודי.
כאשר חזר ר' שמחה למרן וסיפר לו על כך, נענה מרן ואמר: רק עתה הסתלקה תמיהתי. הרי אמרו חז"ל ששלשה סימנים יש לישראל. רחמנים ביישנים וגומלי חסדים וביאור דבריהם שרק טבעם של ישראל שהם רחמנים והם בלבד מצויינים ומסומנים במידה זו, אבל טבעם של עכו"ם אכזרים הם, והאיך רצה הלה להיטיב עמנו ? עתה נסתלקה תמיהתי.
תוקן על ידי - האזרח_ק - 08/04/2004 21:37:37
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-8/4/2004 22:26 |
|
| |
וכאן שואל הבן התם:
האם כיום, במאה ה-21, ישנם יהודים דתיים בעלי השכלה כללית שמסוגלים בכלל להאמין בהשקפה זו ?
(וידוע לי היטב שגישה זו קיימת במקורות היהדות, החל מחז"ל ועד המהר"ל מפראג, ואף על פי כן שאלתי במקומה עומדת)
|
|
|
|
| נשלח ב-8/4/2004 22:36 |
|
| |
אולי לא בקיצוניות הזו, אבל כל מי שמבקר בארצות המערב יודע לספר איך שאין אחד שעוזר שם לאדם שנופל ברחוב וכד'.
ואם תאמר שכך הוא בכל הארצות בעלות המזג החם, הרי שאת אנשי ארצות ערב לדוגמה לא הייתי מכנה רחמנים... (רציחות על כבוד המשפחה וכו').
מה שכן, ביישנים אנחנו לא...
* * * * * * * * * * *
בימים אדומים של פרעות ודמים, בלילות השחורים של יאוש,
בערים בכפרים את דגלנו נרים
ועליו: הגנה וכיבוש.
(אברהם שטרן, תרצ"ב)
|
|
|
|
| נשלח ב-9/4/2004 07:13 |
|
| |
ומכיוון שעסקינן בהגדת בית בריסק, הרי שיש (או שאפשר) לקרוא את מאמרו של הרב יואל קטן בהמעיין העוסקת במגמה החרדית לנכס את חדושי התורה של הגרי'ד סולובייציק מבוסטון לאגף ''הכשר'' של המשפחה. דוגמה בולטת למגמה זו היא ההגדה הנ''ל.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/4/2004 07:18 |
|
| |
אור,
כמי שחיה מעט ב"ארצות המערב", אני יכולה לומר שדבריך אינם לחלוטין מחוברים למציאות. עם כל הביקורת שיכולה להיות לנו (ויש...) לגבי "ארצות המערב" והתרבות המדינית והאנושית שלהן, לא נראה לי שניתן לומר באופן גורף, שאנשיהן אכזריים יותר או פחות מישראל.
אם כך, מדוע העמדות הללו נפוצות כל כך במקומותינו?! אולי כי החיים כמיעוט (כמו שחוו היהודים במשך מאות ואלפי שנים) תורמים לפיתוח תחושת אחוה הדדית פנימית (סוג של "רחמנות" המודגמת אולי בסיפור). ומצד שני, הם גם תורמים לפיתוח סגירות, חשש ואפילו שנאה כלפי כל מי ש"מבחוץ" (כמו הדעה שטוענת כי לא תתכן "רחמנות" אצל הגויים).
|
|
|
|
| נשלח ב-9/4/2004 07:27 |
|
| |
שינוי קט בסיפור יכול לשנות את העניין.
וכך הסיפור האפשרי:
אמר הגרי"ז: התפלאתי על רגישות כזו המתאימה לבני ישראל הרחמנים ולא לעכו"ם, עכשיו התיישב העניין.
והיינו, בני ישראל האמונים באופן מוצהר על חסד, עד לרמות הקלות ביותר, טבעי שידאגו למה שבעיניהם נראה כ"שיגעון" של אדם אחר, וכדברי התנא שיש לרוץ לפני סוסו של עשיר שירד מנכסיו.
ומעתה הסיפור עובר שלב ניתוחי מסוים והוא נהיה כזה:
הגרי"ז הסביר ש"תמיהתו" [במקום פליאתו] התיישבה. היה קשה לו להגרי"ז.... עכשיו קושייתו התיישבה.
והנ"ל יכול להוות דוגמא לכל סיפור, שמשום מה הוא לא איבד את האימון עוד לפני שהתחילו לספרו.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/4/2004 07:30 |
|
| |
יהוסף,
ללא קשר לניתוח הסיפור לדעתך, האם אתה באמת מאמין ש: "טבעי שידאגו [ישראל] למה שבעיניהם נראה כ"שיגעון" של אדם אחר"???
האם אין מדובר רק במקרה בו "השגעון" מוכר וידוע להם עצמם? האם "הרחמנות" והחסד הללו כוללים גם תשומת לב וכבוד ל"שגעון" שאינו בהכרח "יהודי"?!
|
|
|
|
| נשלח ב-9/4/2004 07:38 |
|
| |
אם היהודי [ולא שללתי זאת מעכו"ם] יודע שהשיגעון יעלה לאדם המדובר באי אכילה, כפי שמתאים לגרי"ז, ובהחלט יתכן שגם גוי יכול לזהות זאת משהיה מועטת במחיצתו, אני מאמין שאדם טוב היה היה דואג לגם לשיגעון שאינו מזוהה אתו. כמובן שהכל תלוי במאמץ.
תארי לך שיצאת לטיול עם אדם ששותה רק מבקבוק זכוכית, לא תעבירי מים לבקבוק כזה להרוות צמאונו?
|
|
|
|
| נשלח ב-9/4/2004 07:49 |
|
| |
יהוסף,
א. אני יודעת שלא שללת זאת מעכו"ם , אבל אור עשה זאת, ולכך כיוונתי.
ב. אני באמת רוצה לדעת, האם אתה (וגם אור) חושב שרגישותי לאדם המגביל עצמו לשתיה מבקבוק זכוכית, תנבע מהיותי יהודיה, או מהיותי אישה בעלת לב רחב ורגישות סביבתית?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/4/2004 07:56 |
|
| |
בדוגמא של הבקבוק אין ספק שאין זה שייך דוקא ליהודי, מה שכן יכול להיות בכלים טבולים, שגם אם היה הגרי"ז ממעט באכילה לא היה נמנע ממנה [ומן הסתם הגוי, אם ידע, ידע שזה מפריע.. לא יותר מזה, ובנ"ל בהודעה הקודמת אולי לא דייקתי].
|
|
|
|
| נשלח ב-9/4/2004 13:50 |
|
| |
יהוסף. אין לי ספק שהסיפור היה כפי שתארת אתה ולא כפי שנכתב.
ואם זה לא היה כך, הרי שמדובר היה בסוג של הומור (שאולי גם הגרי"ז התברך בו כשלא עסק באפית מצות..).
הגרי"ז שמע בטח שיש מושג חסידי אומות העולם. אם לא הכיר אז וודאי ידע מי הוא דמא בן נתינא, (למשל).
הבעייה שלי היא עם הסיפור כמו שהודפס ועם הדורות הגדלים עליו.
אני תוהה מה עושה הקורא האופייני של הגדת בריסק, בהנחה שהוא בדרך כלל שיך לפלח אלטיסטי.
האם הוא מפרש את הסיפור כמוך, או מקבל את הדברים כפשוטם.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/4/2004 14:14 |
|
| |
יהוסף
הצלת אדם גדול מרכילות מכוערת!
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-9/4/2004 14:29 |
|
| |
אור99
דבריך בהחלט 'לא 100'.
חסרים סיפורי מעשי גבורה מגויים? מה עם זה שסיכן את חייו להצלת השבויה בעירק ועוד כאלה סיפורים לרוב?
יהוסף, אל תשכח שמציץ חושש מלהכיר במעלת היהדות שמחנכת לדקדוקים בצורה שאין דומה לה!
אופסליחה, המשפט הקודם נכתב לפני שמציץ תיקן!
תוקן על ידי - בוגיעלון - 09/04/2004 14:32:13
|
|
|
|
| נשלח ב-9/4/2004 16:33 |
|
| |
גם בלי זה - הבריסקרוב דבר במציאות שהיתה מסביבו שבאמת היו גוים גסים יחסית ליהודים.ואולי הכונה שמדובר בגוי ויהודי שטבעם גס באותה מדה -שונים כי ליהודי יש מצוות ותורה שמדריכים ומתקנים אותו?
|
|
|
|
| נשלח ב-9/4/2004 16:41 |
|
| |
ישרן ,
פירושך נאה [אם כי ספק אם כך היה הסיפור, אך זה בעצם לא צריך לשנות לנו אם חפצים אנו במסר שבסיפורים ולא בהיסטוריה וברכילות שבהם].
|
|
|
|
|
