|
|
| נשלח ב-30/3/2005 22:06 |
 |
| |
לב32
אני מחכה לתשובה. שמא שתיקה כהודאה ?
|
|
|
|
| נשלח ב-31/3/2005 02:00 |
|
| |
הודאה למה?
אם לעניין הלכה כוונתך,
ישנה מחלוקת עתיקת יומין לגבי דין הנחת תפילין בחול המועד,יש המחייבים הנחתם,ויש האוסרים.והפוסקים לא הניחו פינה וזוית בדברי חז"ל שלא דנו בה בסוגיא זו.כולל דברי הזוהר.
אנני רב,ולא פוסק הלכות,אך אני מניח שההוראה הנכונה בכל כיוצא בזה היא,שכל אחד יעשה כמנהג אבותיו המסורים בידו.
דרך אגב,צרמה לי לשונו המתנשאת של בעל המאמר הנ"ל בדברו על גדולי ישראל,לא שאני חושדו בגאוה ועזות פנים,אלא שהיה אפשר לנסח הכל בלשון של זהורית,כיון שהוא תלמיד חכם ובעל ידיעות ומפרסם דבריו.
|
|
|
|
| נשלח ב-31/3/2005 12:11 |
|
| |
מללא
<"ראיתי לפני זמן רב בראשונים (דומני במאירי) דעה שמזקיקה אישיות מסויימת על מנת להניח תפילין וממנה השתמע שבמקומות מסויימים נהגו שרק בעלי צורה קיימו את המצווה">
לא אישיות "מסויימת", אלא אישיות נקייה.
במילואים לתורה שלמה חלק יב מעמוד רנד כתב הרב מנחם כשר אריכות גדולה, בסיבות שמצוות הנחת תפילין היתה רפויה בעם ישראל, (ראה תוספות שבת דף מט עמוד א), והוא מביא שם שמונה טעמים ללמה לא נהגו להניח תפילין. ואחת מהן הוא מאמרו של רב ינאי (שבת דף מט עמוד א, ודף קל עמוד א): "תפילין צריכין גוף נקי".
__________________
רב צעיר
<"זכור לי שבמנהגי מהרי"ל מובא שמנהג בחורים לא נשואים לא להניח תפילין משום הרהורי עבירה. (מדובר כמובן על בחורים מעל גיל 13)">
"אמר מהר"י סג"ל שהוקשה לו על הבחורים שאין נשואין עדיין לנשים שהם מניחין תפילין. וגם הנשוי כבר ועדיין רך בשנים לא ניחא שיניחם מפני שיצרן תקפם עליהן, והתפילין צריכין גוף נקי שלא להרהר בעודן עליו. ותמיהני מאין הרגלים שמניחין כ"כ בינקותן. ואני המלקט בתר לקוטים שוב ראיתי כ"כ בספר תשב"ץ". (מהרי"ל (מנהגים) הלכות ציצית ותפילין ד"ה י).
|
|
|
|
| נשלח ב-31/3/2005 13:53 |
|
| |
כותב המאמר הוא ד"ר אורי לוי מפוריה עילית.
מדובר ברופא מעולה, לא צעיר, שהאמת נר לרגלו.
משום כך הוא לא נושא פנים בהלכה למי שנראה לו שסטה ממנה.
מאידך הוא איננו בדרגת פוסק או ת"ח מובהק, כך שצריך להתייחס לדבריו בזהירות, לעיין היטב בכל המקורות שמביא, ולדון בהם לגופם.
הוא איננו בעל גאוה למרות התבטאויות חריפות שלו, והוא מהבודדים שמסוגלים לשנות דעה לאחר שיכנוע.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/4/2005 18:01 |
|
| |
מיימוני
How did you reach the conclusion that the Bais Yosef was "infected" by Kabalah
|
|
|
|
| נשלח ב-2/4/2005 21:37 |
|
| |
המילטון
יתכן שהניסוח "INFECTED" הינו חריף מדי.
אולם מי שיעיין בבית יוסף, ולאחר מכן בשולחן ערוך, יוכל להיווכח כי הב"י אימץ דברים רבים מהזוהר.
האם רצונך בדוגמאות?
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-3/4/2005 05:18 |
|
| |
If you could give me a few examples it would be greatly appreciated
יתכן שהניסוח "הינו חריף מדי
That implies that infected may certainly exist or occur given the proper conditions
:addSymbol(' ');
|
|
|
|
|
| נשלח ב-3/4/2005 08:17 |
|
| |
המילטון
כדי לא להניח את דף האשכול חלק, הנה אחת הזכורה לי:
הב"י מביא את העיקרון מן הזוהר להשאיר מחוץ לבית התפילין שערה מתוך השערות שמשתמשים בהן בתוכו.
עד כמה שאני זוכר (בלי לבדוק שנית בפנים...), המקור הוא בזוהר.
אין גמרא או מדרש או דברי חכמים כאלו. פרט כמובן למה שיש כאלו שרואים בזוהר יצירה מימי ומידי חז"ל.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-4/4/2005 03:58 |
|
| |
Thanks, but you still didn't answer, how did you reach the conclusion (where do you see it in the bes yosef) that
תפילין בחול המועד זו "השתלטות" של הקבלה
|
|
|
|
| נשלח ב-4/4/2005 07:47 |
|
| |
אפשר שזו הלכה שאסור לאומרה בפני עם הארץ, ובכל זאת אומר מתוך הנחה שחברי הפורם אינם עמי הארץ (ואפשר שהשתנו הדורות ואין כמעט בדורינו עמי הארצות שהיו בזמנם).
כפי היוצא מדברי רוב הפוסקים (חוץ מהסמ"ג כמדומני), אין מצוה להניח תפלין כל יום, המצוה היא להניח כל היום, ובפרט שאנו פוסקים שלילה הוי זמן תפלין (ומה שאין אנו מניחין תפלין בלילה הוא רק משום שמא יפיח) ומה גם יש פוסקים דס"ל שאפי' שבת הוי זמן תפלין, (עי' מש"כ בזה בסו"ס "שבת שלי מי")
אם כן אין הבדל עם השמש זרחה או לא, ואין בתפלין דין להניח כל יום כמו בשכבך ובקומך, (חוץ מהענין של קריאת שמע בתפלין משום עדות שקר, ואם הענין הזה הסתדרו בשבת וחגים ומדוע שאותו הסדר לא יעבוד גם בחולו של מועד).
רק שיש מצות עשה להניח תפלין כל הזמן וכל רגע שמניח תפלין מקיים עוד מצות עשה. וכן יש מושג של קרקפתא דלא אנח תפלין, והוא כל ימיו.
ולפ"ז טכנית הלכתית עדיף להניח ביום אחד שלוש שעות תפלין מאשר עשר דקות בכל יום במשך שבוע.
ומכיון שאין כאן ביטול מצות עשה יותר ממה שאנו נוהגין בין כה וכה שהרי אין אנו מניחין תפלין כל היום ואין אנו מקפדין על ביטול מצות עשה זו כמו שאנו מקפדין לא לבטל מצות ציצית למשל.
(ואולי זה גם ההסבר למה שהיה בספרד, בזמן הסמ"ג שטען שעבר בספרד והוכיח מאות ואלפים שאינם מניחים תפלין).
על כן לא הקפידו כ"כ על הנחת תפלין בחול המועד, אע"פ שזו מחלוקת בפוסקים, וכמובן שבהשפעת הקבלה נתפשטה דעת הסוברים שאין להניח בחולו של מועד.
וכן הוא במוסף בראש חודש שהמנהג לא להניח תפלין פשט בכל תפוצות ישראל ללא יוצא מן הכלל, וכמדומני שאין לזה מקור אחר מלבד הקבלה.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-4/4/2005 11:52 |
|
| |
הרשב"א
כמה פעמים כבר רציתי לומר לך יש"כ על דבריך הנכונים אולם הפעם אני מוכרח לומר  כי אני פשוט פחדתי לכתוב כאן שמצוות הנחת תפילין הינה כמו מצוות ציצית או סוכה שאין חיוב כל יום להניח תפילין.
המילטון ,
הבית יוסף הוא הראשון שמביא "הלכה" כי הלויים נוטלים את ידי הכהנים לפני ברכת כהנים, והוא מציין שם כמקור ל"הלכה" את הזהר בפרשת נשא. חידוש זה לא קיים לא בגמרא לא ברמב"ם ואף לא בטור.
תוקן על ידי - talmid - 04/04/2005 11:55:23
|
|
|
|
| נשלח ב-4/4/2005 12:37 |
|
| |
זה נכון שהב"י הוא שהכניס את ס"ה לפני ולפנים של טרקלינה של ההלכה, ואמנם אחריו הלכו בדרך זו גם המ"א ועוד פוסקים, עד שהקבלה הפכה לשליטה על ההלכה ובפרט על המנהגים.
להלן רשימה מהב"י והמ"א המביאים את ספר הזוהר על פי פרוייקט השו"ת של בר אילן.
1. בית יוסף אורח חיים סימן ד אות ח - יא ד"ה וכן כתוב
וכן כתוב בספר הזוהר פרשת וישב (קפד:) על פסוק (בראשית לז יז) ויאמר
2. בית יוסף אורח חיים סימן ד אות יב, כב (ב) ד"ה וכתוב עוד שירחוץ ידיו שלש פעמים ושכשוך רחיצה מיקרי אבל מדברי הזוהר שכתבתי נראה דלא מהני להעביר הזוהמא אלא על
3. בית יוסף אורח חיים סימן ד אות יג ד"ה ומשמע שאם
על הידים בלילה משמע דלא תלי בשינה כלל. אבל בספר הזוהר פרשת וישלח (קסט:) נראה שאין רוח רעה שורה על
4. בית יוסף אורח חיים סימן ד אות יד - טז ד"ה ואם השכים
על ידי נטילה שלש פעמים חוזרת ושורה וכן נראה מספר הזוהר שכתב בתחלת פרשת ויגש (רז.) על מה שאמרו ז"ל
5. בית יוסף אורח חיים סימן כה אות א, ו (א) ד"ה ואחר שנתעטף
(שם עמ' קסד) שמתעטף בו: וכתב האגור (סי' פד) בשם ספר הזוהר שאיסור גדול מי שמניח תפילין קודם לבישת
6. בית יוסף אורח חיים סימן כה אות ב ד"ה והדרך הנכונה
גדול ובזה יצא ידי חובת רבי שמעון בן יוחאי שכתב בספר הזוהר פרשת ואתחנן (רסה.) שצריך שיהא לבוש ציצית
7. בית יוסף אורח חיים סימן כה אות יג ד"ה כתבו הגהות
כתר דתפילין כעין מה שאכתוב בסימן ל"א (ד"ה וחולו) בשם הזוהר במדרש שיר השירים (ז"ח דפוס מונקאטש ח.) על הנחת
8. בית יוסף אורח חיים סימן כה אות ה ד"ה ויברך אשר
ע"כ: והאגור (סי' לו) כתב וזה לשונו ואני המחבר מצאתי בספר הזוהר בפרשת פינחס מאמר דרבי שמעון בן יוחאי דאין
9. בית יוסף אורח חיים סימן כז אות ב (ב) ד"ה בספר הזוהר בפרשת פינחס (רלו:) על פסוק שמע ישראל יו"ד
10. בית יוסף אורח חיים סימן לא אות ב ד"ה וחולו של
בתשובה והמאמר ההוא איתיה במדרש הנעלם לשיר השירים (זוהר חדש דפוס מונקאטש שה"ש ח.) על פסוק (שיר
11. בית יוסף אורח חיים סימן לב אות מד ד"ה ויכרוך על
וירחוץ השער היטב בתחלה עד שיהיה נקי: וכתוב בספר הזוהר פרשת בא (רלז:) ששער זה צריך שיראה חוץ לבתים
12. בית יוסף אורח חיים סימן מו אות א ד"ה כי פריס
צ"א (ד"ה ומ"ש רבינו ויכסה) בסייעתא דשמיא [ובספר הזוהר ברעיא מהימנא בנשא (קכב:) בר נש אסור למיזל ד'
13. בית יוסף אורח חיים סימן נ אות א ד"ה וכי בכל
שאין אומרים מזמור השמים מספרים בחול וכן נראה מדברי הזוהר פרשת (תרומה דף קל"ו וקל"ז וע"ש) אבל העולם
14. בית יוסף אורח חיים סימן נא אות ג ד"ה ואחר ישתבח
סוכת שלום אבל אחר גאל ישראל נהגו שלא לענות אמן על פי הזוהר (ח"א קלב:) ולפי זה מה שכתב רבינו יעקב בסימן
15. בית יוסף אורח חיים סימן נו אות א ד"ה אהא דאמרינן
קשות עכ"ל: נראה שצריך לענות בקול רם והכי איתא בספר הזוהר וגם כתוב שם טעם למה נתקן בלשון ארמי וזה לשונו
16. בית יוסף אורח חיים סימן נט אות ג ד"ה וא"א ז"ל יונה והרא"ש ז"ל ואפילו פחות מבן י"ג אומר אותה אבל בספר הזוהר כתוב שאין היחיד אומר קדושת יוצר ואפילו
17. בית יוסף אורח חיים סימן סא אות ג ד"ה יש נוהגים
אמת וחוזר ואומר בקול רם ה' אלהיכם אמת וכן כתוב בספר הזוהר בסוף פרשת וירא אליו ה' דבק"ש אית רמ"ח תיבין עם
18. בית יוסף אורח חיים סימן סו אות ז ד"ה וגומר כל
הפסק בין גאולה לתפלה וכבר כתבתי בסימן נ"א שעל פי הזוהר נהגו שלא לומר אמן אחר גאל ישראל ואין להביא ראיה
19. בית יוסף אורח חיים סימן צ אות ד ד"ה וצריך שיהיו
הכנסת לא נתפרש בתלמוד ולא בדברי הפוסקים אבל בספר הזוהר כתב בפרשת אלה פקודי (רנא.) שצריך להיות בו י"ב
20. בית יוסף אורח חיים סימן קא אות ב ד"ה ומ"ש יש
מיימוניות פ"ה (אות נ) וכן הלכה [בדק הבית] ומכל מקום הזוהר (ויקהל רב.) שכתבתי בסימן קמ"א (ד"ה ומתוך) מסכים
21. בית יוסף אורח חיים סימן קיא אות א ד"ה אבל אמן
וכו'. נתבאר בסימן ס"ו (סוד"ה וגומר) שפשט המנהג על פי הזוהר שלא לענות אמן בין גאולה לתפילה ושם נתבאר גם כן
22. בית יוסף אורח חיים סימן קכח אות ו - ז ד"ה ויטול ידיו
זה ליטול על ידי הלוים עד שזיכני יי' ומצאתיו מפורש במדרש הזוהר פרשת נשא (קמו:) וזה לשונו תנא כהן דבעי לפרסא
23. בית יוסף אורח חיים סימן קכח אות יב ד"ה ומגביהין ידיהם
ידיו אמונה וכן ראוי על פי הקבלה עכ"ל [בדק הבית] וכן כתב בזוהר פרשת נשא (קמו.) [עד כאן]:
24. בית יוסף אורח חיים סימן קלא אות ד (ב), ה - ז ד"ה כתב הרוקח
בשבחו של מקום כלומר להוסיף ברכות על אלו: כתוב בספר הזוהר סוף פרשת במדבר (קכ:) רבי שמעון פתח ואמר
25. בית יוסף אורח חיים סימן קלב אות א ד"ה וכתב רב
כן כתוב בספר הפרדס (עמ' שה) ובסימן נ"ט כתבתי דעת הזוהר בזה ושם כתב רבינו דעת הרא"ש ז"ל:
26. בית יוסף אורח חיים סימן קמא אות ב ד"ה ומ"ש רבינו
ורבינו הגדול מהר"י אבוהב ז"ל כתב שמעתי שכתוב בספר הזוהר שאין לקרות כלל אלא אחד וראוי לחוש לדבריו אם
27. בית יוסף אורח חיים סימן קעג אות ג ד"ה ואם הוא בשר אחר גבינה בסעודה אחת מפני שכתוב בספר הזוהר פרשת משפטים (קכה.) וז"ל אשכחן דכל מאן דאכיל
28. בית יוסף אורח חיים סימן רטו אות א ד"ה כתב רב
גאל ישראל של שחרית האמת שבזה לבד לא נהגו כן על פי הזוהר (ח"ב רס:). גם צריך לענות אמן אחר שומר את עמו
29. בית יוסף אורח חיים סימן רמ אות טז ד"ה גרסינן בפרק
עילויה אבל מנח ידיה עילויה לית לן בה [בדק הבית] ובספר הזוהר פרשת ויקרא (יט.) כתוב נטורא דכולא מאן דינקא
30. בית יוסף אורח חיים סימן רפח אות [ד (א)] ד"ה והא דאיתא
וטעמו של דבר למה (קוראין) [קורעין] גזר דינו כתוב בספר הזוהר פרשת אמור (קה.):
31. בית יוסף אורח חיים סימן רפח אות [ד (ב)] ד"ה ומ"ש ואין
רכט) והרב המגיד בפ"א מהלכות תענית (הי"ב) אבל בספר הזוהר כתוב בפרשת ויקהל (רז:) שצריך להתענות מיד ביום
32. בית יוסף אורח חיים סימן רצח אות ג ד"ה ומה שכתב
צפרניו של אדם הראשון (עי' פרקי דרבי אליעזר פי"ד, זוהר ח"ב רח:) עכ"ל וכיוצא בזה כתוב בשבלי הלקט (סי' קל
33. בית יוסף אורח חיים סימן תקסח אות ה ד"ה ומ"ש ואין
וכפרה עד כאן וכבר כתבתי בסימן רפ"ח (מא: ד"ה ומ"ש וא"צ) שהזוהר בפרשת ויקהל (רז:) מצריך להתענות ביום שאחר
34. בית יוסף אורח חיים סימן תקפה אות ג ד"ה ומ"ש רבינו
מת שזוכר יום המיתה ומעורבב בזה ואינו יכול לקטרג: ובספר הזוהר (ח"ב רלז:) כתוב תא חזי ביומא דראש השנה עלמא
35. בית יוסף יורה דעה סימן סה אות י ד"ה ויש אוסרין
ויש מרבותי מתירין אותו וכן נראה וכן נהגו עכ"ל. ומיהו בספר הזוהר פרשת וישלח (עח.) נראה שהגיד אסור בהנאה ולכן
36. בית יוסף יורה דעה סימן קעט אות טו (ב), טז ד"ה ומ"ש רבינו
וכבר נתבאר כן בתשובת הרמב"ן שכתבתי בסמוך. ובספר הזוהר נראה שאיסור גדול הוא לדרוש במכשפים אפילו
37. בית יוסף יורה דעה סימן קצז אות ב ד"ה ומ"ש בשם
מלטבול כדי לצער את בעלה עבירה היא בידה וכתוב בספר הזוהר (משפטים קיא.) בענין סודות ההוא סבא שהאשה שעושה
38. בית יוסף יורה דעה סימן רפח אות טו ד"ה כתב אדוני (*2)
הלכות מזוזה (סי' יח). וענין כתיבת שד"י מבחוץ מפורש בספר הזוהר פרשת ואתחנן (ח"ג רסו.). אבל מה שכתב שנהגו לכתבו
39. בית יוסף יורה דעה סימן שנט אות ב ד"ה ובספר הזוהר
ובספר הזוהר פרשת ויקהל (קצו.) כתוב שיש למנוע לנשים מלצאת
40. בית יוסף יורה דעה סימן שעו אות ג ד"ה נשאל לגאון
ואפשר שתגן עליהם אותה תפלה [עכ"ל] והמעשה הזה הוא בזוהר [חדש] בסוף פרשת אחרי מות: וכתב עוד (שם
41. בית יוסף אבן העזר סימן כג אות ד, א (ב) ד"ה כתב הרמב"ם
(נדה יג.) וכבר כתבתי בזה בטור א"ח סימן ג' (ה.). כתוב בספר הזוהר שחמור עון הוצאת זרע לבטלה מכל שאר עבירות
42. בית יוסף אבן העזר סימן כה אות ב (א) ד"ה ומה שכתב
וכבר כתבתי בזה. [בדק הבית] ואילו היה ר"י רואה מה שאמר הזוהר בעונש המוציא זרע לבטלה כי הוא גדול משאר עבירות
43. בית יוסף חושן משפט סימן א ד"ה וזהו כוונת
על איזה עון על עון שמקלקל את הדין ומעוותין אותו ובספר הזוהר (קדושים פה:) קודשא בריך הוא שביק כורסייא
1. מגן אברהם אורח חיים סימן א ס"ק ד
חצות משמע דעת רצון הוא ולתי' השני לא משמע כן ועיין בזוהר ויקהל ע' שמ"ב דלעולם חשבינן הלילה לי"ב שעות הן
2. מגן אברהם אורח חיים סימן ג ס"ק ז
זה לצפון וזה לדרום וכ"כ ס"ס ר"מ ובמ"ע סימן ג' פסק כמ"ש הזוהר פ' במדבר שיהא ראשה ומרגלותיה זה למזרח וזה
3. מגן אברהם אורח חיים סימן ד ס"ק ח
ישפוך לו על ידיו אבל להביא לו מים מותר וכ"מ בב"י בשם הזוהר שהטעם משום והזה הטהור על הטמא:
4. מגן אברהם אורח חיים סימן ד ס"ק טז
סי' רל"א אבל דוד אפי' בלילה היה נזהר כמ"ש הרב"י בשם הזוהר ובברכות דף ג' אי' בהדיא עד חצות לילה היה מתנמנם
5. מגן אברהם אורח חיים סימן ו ס"ק ט
ט עושין - נ"ל שעושין כן כדי לענות צ' אמני' וכדאיתא בזוהר חדש ובתשובת מ"ע ע"ש:
6. מגן אברהם אורח חיים סימן ז ס"ק א
דשחרית אמרי' בת חורין היא ומקפדת על ג"פ א"כ אין ראיה מזוהר:
7. מגן אברהם אורח חיים סימן כד ס"ק ג
ג גדול - כ' בזוהר פ' שלח לך ע' תצ"ב הקור' ק"ש בלא ציצית מעיד עדות
8. מגן אברהם אורח חיים סימן כה ס"ק ג
אין צריך - דוקא כדי שיצא מפתח ביתו בציצית ותפילין (כ"ה בזוהר ובכוונות) ואם צריך לילך במבואות המטונפות עמ"ש
9. מגן אברהם אורח חיים סימן כה ס"ק כ
בעמידה, כתב בכ"ה בכללי הפוסקים כל דבר שבעלי הקבלה והזוהר חולקין עם הגמ' הלך אחר הגמ' והפוסקים (רדב"ז ח"א
10. מגן אברהם אורח חיים סימן כה ס"ק לא
לא וה"ה בח"ה - ועסי' ל"א די"ח שלא להניחם כלל בח"ה והזוהר מחמיר מאד בדבר לכן כתב הרמ"ע בתשובה לחלצן
11. מגן אברהם אורח חיים סימן לב ס"ק נט
ול"נ שאין לזוז ממנהג אבותינו שהנקדן המציא טעם מלבו ובזוהר פ' פנחס ע' תק"ף נמצאו טעמים אחרים שיהיו ד'
12. מגן אברהם אורח חיים סימן לב ס"ק סא
סא קצת שער - כתוב בספר יש שכר בשם הזוהר שלא יצא השער כשעורה חוץ לבתים וז"ל זוהר פקודי
13. מגן אברהם אורח חיים סימן לב ס"ק סא
יש שכר בשם הזוהר שלא יצא השער כשעורה חוץ לבתים וז"ל זוהר פקודי ע' תכ"ה ובעינן גו רזא דתפילין לאצנעה חד
14. מגן אברהם אורח חיים סימן לו הקדמה
עיין בב"י שהאריך בתמונת האותיות (עמ"ש ר"ס ל"ב): איתא בזוהר פ' תצוה ע' שי"ו וי"ו חד נקודה לעיל' וחמש נקודים
15. מגן אברהם אורח חיים סימן מז ס"ק יג
איתא שיוכל לומר הנותן לשכוי מיד אחר חצות לילה וכ"מ בזוהר ויקהל ע' שמ"ב ונ"ל דוקא אם שמע קול תרנגול ע"ס
16. מגן אברהם אורח חיים סימן מח ס"ק ד
שהרקנ"ט פ' יתרו נתן טעם ע"ד קבלה להתנועע בתפל' וכ"כ בזוהר עכ"ל ודעביד כמר עביד וכמר עביד ובלבד
17. מגן אברהם אורח חיים סימן נג ס"ק ח
ויראו שלא יהיה ש"ץ טיפש (רש"ל פ"ק דחולין) אבל בזוהר אמור ע' קע"ג אי' דהא דקב"ה משתמש בכלים שבורים
18. מגן אברהם אורח חיים סימן סו ס"ק ח
המחלוקת ומכל מקום לא יקרא עם החזן כלל ויסמוך על פשט הזוהר כמ"ש סי' קמ"א ס"ב (ל"ח), וכ"כ בכ"ה שיעלה, ומכל
19. מגן אברהם אורח חיים סימן עה ס"ק ד
שם מותרים לילך בגילוי הראש וכ"כ התו' בכתובות אבל בזוהר פ' נשא ע' רל"ט החמיר מאוד שלא יראה שום שער
20. מגן אברהם אורח חיים סימן פט ס"ק יד
שאפי' קם בחצות הלילה אסור לטעום קודם שמתפלל וכ"מ בזוהר:
21. מגן אברהם אורח חיים סימן צ ס"ק ה
ה י"ב חלונות - הטעם ע' בזוהר ויקהל:
22. מגן אברהם אורח חיים סימן צ ס"ק ו
שאפי' יעברו עליו כל עוברי דרך לא יתבטל מכוונתו וע' בזוהר בשלח ע' ק"ה הקשה שם קושיא זו ומשמע שם דדוקא
23. מגן אברהם אורח חיים סימן צ ס"ק כח
ותפילין לבה"כ וזה א"א קודם היום [הכוונות] עמ"ש סי' כ"ה ובזוהר אי' בנשא ע' רל"ט שיתאספו י' ויבואו ביחד
24. מגן אברהם אורח חיים סימן צג ס"ק א
עם די בשעה מועטת כמה שכתב סימן צ' סס"ך: כתוב בזוהר בראשית שיאמר ואני ברוב חסדך וגומר קודם בואו
25. מגן אברהם אורח חיים סימן צח הקדמה
י"ח דהוי הפסק ומי יודע אם רפואה בדיקה היא: כתב הזוהר פ' בשלח ע' קט"ו כל בר נש דאתי ליחדא שמא קדיש'
26. מגן אברהם אורח חיים סימן קא ס"ק ג
ג ומשמיע לאזניו - כהרב"י בב"ה שהזוהר מסכים להתוספתא שלא ישמיע לאזניו ואין ראי' משם
27. מגן אברהם אורח חיים סימן קא ס"ק ג
להתוספתא שלא ישמיע לאזניו ואין ראי' משם די"ל דכוונ' הזוהר שאיש אחר לא ישמע קולו וכמ"ש רמ"א סי' קמ"א
28. מגן אברהם אורח חיים סימן קא ס"ק ד
ד מותר להשמיע כו' - ולפי טעם הזוהר משמע דאסור לכן אם יכול לכוון בלחש עדיף טפי:
29. מגן אברהם אורח חיים סימן קב ס"ק ה
ה אבל בצדיהם - ובזוהר חיי שרה ע' שי"ג איתא דלכל צד אסור:
30. מגן אברהם אורח חיים סימן קח ס"ק ה
תתי"ב וכן המנהג פשוט ביה"כ לומר אשרי אחרי מנחה מיהו בזוהר פ' פנחס ע' תכ"ד משמע דאחר תפלת מנחה לא יאמר
31. מגן אברהם אורח חיים סימן קח ס"ק ה
אשרי ונ"ל דשאני יה"כ שהוא ברצון כל היום ומ"מ משמע שם בזוהר דמותר לאומרו שלא אדעת' דחובה:
32. מגן אברהם אורח חיים סימן קיג ס"ק ד
יכרע בברכיו וכשיאמר אתה ישחה עד שיתפקקו החוליות [זוהר עקב של"ה]:
33. מגן אברהם אורח חיים סימן קיג ס"ק ה
הכהנים ביה"כ כשהיו שומעין השם היו כורעים וכו' ע"ש ועיין בזוהר חיי שרה ע' שי"ד משמע דוקא בברוך דינא הכי ע"ש
34. מגן אברהם אורח חיים סימן קיט ס"ק א
ולשאול מזונותיו (הכוונות) אפי' הוא עשיר (כתבים) וכ"ה בזוהר שמות ע' ק"ט ק"י המבקש רחמים על חבירו א"צ להזכיר
35. מגן אברהם אורח חיים סימן קכג ס"ק א
בגמרא אית' ד' פסיעו' וברב' ש"ה דף ד' איתא ג' פסיעות וכ"ה בזוהר מקץ ע' תמ"ז ופשוטו של דבר פוסע לאחריו כעבד
36. מגן אברהם אורח חיים סימן קכז ס"ק ג
פרק הזרוע עם קדושיך אקרי כדאי' פ"ד דיומא, כתוב בזוהר חדש פ' נשא כשאומר יברכך ה' יראה לצד ההיכל
37. מגן אברהם אורח חיים סימן קכח ס"ק יח
יח באהב' - נ"ל דפי' כמ"ש בזוהר כל כהן דלא רחים לעמא או עמא לא רחמין ליה לא
38. מגן אברהם אורח חיים סימן קכח ס"ק יט
ובהגמ"נ כתוב שבין מלה למלה רשאי לקרב הגודלים זה בזה, ובזוהר אית' שלא ליגע שום אצבע בחבירו ולא נהגו כן,
39. מגן אברהם אורח חיים סימן קכח ס"ק כב
רק שיהיו פניה' נגד הכהני' דבעי' שיהא פנים נגד פנים וכ"מ בזוהר פ' נשא ע' רכ"ח:
40. מגן אברהם אורח חיים סימן קכח ס"ק סד
עמי בעלי הורא' (ש"כ) וכ"פ מהר"מ טיקטין במגיל' וז"ל בס' הזוהר נמצא שכהן שאינו נשוי פסול לעבודה וכהן העובד
41. מגן אברהם אורח חיים סימן קכח ס"ק סד
פ"ג מה' המקדש שכ' שלוי אונן מותר לעבוד ולשורר) וגם בזוהר פ' נשא ע' ער"ה כ' הטעם דבעינן נשוי משום דלית
42. מגן אברהם אורח חיים סימן קכח ס"ק סד
לא בעינן נשוי וק"ו כהן הדיוט כדאי' ריש יומא ומיהו משמע בזוהר ויקרא ע' ד' דאף כהן הדיוט צריך שיהי' נשוי לכתחלה
43. מגן אברהם אורח חיים סימן קל ס"ק ד
יוכל לסיים עם הש"ץ יתחיל בשעה שהש"ץ אומר יברכך (ל"ח) ובזוהר תרומה ע' רכ"ח כ' כיון דמטו לש"ש כו' ולא איצטרך
44. מגן אברהם אורח חיים סימן קלא ס"ק ה
מיושב: במדינות אלו אומרים רחום וחנון וכו', וב"י כתב בשם הזוהר לומר מזמור אליך ה' נפשי אשא ומסיים אם אמר אליך
45. מגן אברהם אורח חיים סימן קנ ס"ק ו
ו ועושין בימה - ואין עושין יותר מו' מדרגות לבימה [זוהר ויקהל ע' שס"ט], אסור לישב בין הבימה ובין ההיכל שיהא
46. מגן אברהם אורח חיים סימן קנז ס"ק ג
בשם שבילי אמונה), צריך לפנות קודם סעודתו והטעם עיין בזוהר תרומ' ע' ער"ה ע"פ הסוד, ובברכות דף כ"ג הרוצה
47. מגן אברהם אורח חיים סימן קנז ס"ק ג
מן יומא ליומא אחרינא ולא ליעכב מן יומא ליומ' אחרא (זוהר בשלח ע' ק"ט): נכון שיהי' לו סובין מזומני' בכלי שאם יגע
48. מגן אברהם אורח חיים סימן קסא ס"ק יב
יב לכף היד - וכ"כ הזוהר פ' עקב ע' תקכ"א וברקנ"ט שם:
49. מגן אברהם אורח חיים סימן קפ ס"ק ב
על השלחן אין צריך להסירה וכ"כ ב"ש וכ"כ בהג"ה בב"י בשם זוהר תרומה וכן דקדק מלשון רש"י, ובס' עסיס רמונים
50. מגן אברהם אורח חיים סימן קפ ס"ק ב
למי שא"א להכין בתחלת הסעודה ככר שלם לב"ה כמבואר בזוהר דבכה"ג עדיף טפי עכ"ל והוא בזוהר יתרו עמוד קנ"ז
51. מגן אברהם אורח חיים סימן קפ ס"ק ב
ככר שלם לב"ה כמבואר בזוהר דבכה"ג עדיף טפי עכ"ל והוא בזוהר יתרו עמוד קנ"ז ומיהו מלשון הגמרא דקאמר הא
52. מגן אברהם אורח חיים סימן קפ ס"ק ב
וכתב מט"מ שיש לחוש לדבריו אבל הוא לא ראה דברי הזוהר ואפשר שהזוהר מפרש הגמרא הא דאיכא שלימה
53. מגן אברהם אורח חיים סימן קפ ס"ק ב
שיש לחוש לדבריו אבל הוא לא ראה דברי הזוהר ואפשר שהזוהר מפרש הגמרא הא דאיכא שלימה בהדיה כלומר אם
54. מגן אברהם אורח חיים סימן קפ ס"ק ב
בגמרא דפירש"י אינו מתיישב אחר הלשון ומכל מקום מודה הזוהר דאסור להביא שלם בשעת ב"ה ובשבת לא יסיר
55. מגן אברהם אורח חיים סימן קפג ס"ק ו
הכוס על כף ימינו והאצבעות יהיו זקופים סביב הכוס וכ"מ בזוהר בראשי' ומ"מ אינו מוכח כ"כ די"ל דיקיפם באצבעותיו
56. מגן אברהם אורח חיים סימן קפה ס"ק ג
דהא דאורייתא הוא וגם פשט הירוש' משמע דיברך וכ"מ בזוהר תרומ' ע' רע"ג וכ"ש האידנא דבלא"ה אין מכוונים כ"כ
57. מגן אברהם אורח חיים סימן קפו ס"ק א
ערי מגרש בהג"א וכ"כ בכ"ה דלא כש"ג ועסי' קפ"ז ס"ג וז"ל זוהר תרומה עמוד רצ"ח דנשים פטורות מברכת המזון לאפקא
58. מגן אברהם אורח חיים סימן קצב הקדמה
כתוב בזוהר ריש פ' דברים שיאמר הב לן ונברך כי כל מילי
59. מגן אברהם אורח חיים סימן רלג ס"ק ד
עד ד' שעות דהיינו שליש היום ואע"ג שכתבתי בסי' א' בשם הזוהר שלענין חצות לילה חשבי' הלילה לי"ב שעות ש"ה
60. מגן אברהם אורח חיים סימן רלד ס"ק ב
ב קודם אשרי - ומ"ע בתשו' סימן י"ד כתב בשם הזוהר לאומרה אחר אשרי משום דבסוכ' דף כ"ג אית'
61. מגן אברהם אורח חיים סימן רמ ס"ק ה
שנתעבר' הרי זה שופך דמים שאפשר להמית הולד (כתבים זוהר שמות דף ג') ובגמ' מסיק ע"ז והאידנא שומר פתאים ה',
62. מגן אברהם אורח חיים סימן רמ ס"ק כט
קבוע שיש לו שם מקום ומושב אל ישמש מטתו סדה"י בשם הזוהר ובבד"ה כ' בשמו מי שמניקה לא תשמש אלא בשעה
63. מגן אברהם אורח חיים סימן רמב ס"ק א
א לכבד השבת - ולא יפחות משני תבשילין (זוהר בראשי' עמוד ק"ל) ובתיקוני שבת שיאכל בכל סעודה מג'
64. מגן אברהם אורח חיים סימן רעא ס"ק ד
ד והא דתניא - ע' זוהר יתרו ע' קנ"ז וז"ל בעי' לסדר פתורי' בליליא דשבתא
65. מגן אברהם אורח חיים סימן רעא ס"ק כב
שום מנהג כי לכל מנהג יש טעם ויסוד דוק ותשכח וגם י"ל שהזוהר קאמר דדי על קידוש של תפלה שהיא אלהינו
66. מגן אברהם אורח חיים סימן רפא ס"ק ה
בני ד' תיבות וב' אחרונות בני ו' תיבות ואין לשנות הנוסח' וכ"ה בזוהר תרומה ע' רל"ד ע"ש:
67. מגן אברהם אורח חיים סימן רפב הקדמה
הארון יאמר בריך שמיה כמ"ש בזהר ויקהל [כתבים], כתב הזוהר פ' ויקהל ע' שס"ט אסור למאן דקרי באוריית'
68. מגן אברהם אורח חיים סימן רפב הקדמה
סימן תכ"ח ס"ה וצ"ל כיון שדעתו להשלימו למחר שרי וע"ש בזוהר ע' ש"ע בענין ב' וה' וגם צ"ע דהא דמגיל' ד' כ"ט איתא
69. מגן אברהם אורח חיים סימן רפב ס"ק ט
ט נוהגין - מה שנהגו למכור ששי בפ"ע יש קצת סמך מהזוהר שלח לך עמוד שי"ב:
70. מגן אברהם אורח חיים סימן רצז ס"ק ב
ב לברך על הדס - וכ"כ הזוהר:
71. מגן אברהם אורח חיים סימן רצח ס"ק ה
רק אחורי האצבעות מקום הצפרנים ויש בזה סוד כמ"ש הזוהר עכ"ל וז"ל כונות דף מ"ב כוונת הזוהר להחזיר אחורי
72. מגן אברהם אורח חיים סימן רצח ס"ק ה
ויש בזה סוד כמ"ש הזוהר עכ"ל וז"ל כונות דף מ"ב כוונת הזוהר להחזיר אחורי האצבעות מקום הצפרנים כנגד הנר
73. מגן אברהם אורח חיים סימן רצט ס"ק יז
בבית הכנסת כשהבדיל בתפלה אפילו קודם סדר קדושה ובזוהר בראשית כ' עונש גדול שלא להדליק עד אחר
74. מגן אברהם אורח חיים סימן רצט ס"ק יז
אחר שהבדיל בתפלה וכ"ה סימן תרפ"א עכ"ל ובאמת בזוהר במדבר ע' ת"ן כתב גם כן שלא להדליק עד אחר סדר
75. מגן אברהם אורח חיים סימן רצט ס"ק יז
מים דהוי מלאכות גמורות ובעל נפש יעשה כמש"ל בשם ד"מ והזוהר שלא להדליק עד אחר סדר קדושה אבל טלטול הנר
76. מגן אברהם אורח חיים סימן שח ס"ק יא
בדבר כמ"ש התו' ספ"ק די"ט [ב"י] ותימא דבסי' ל"א פסק כהזוהר דהמניח תפילין בח"ה חייב מיתה כ"ש בשבת, וגם
77. מגן אברהם אורח חיים סימן תמד ס"ק ב
ודגים הוא עדיף ממיני פירו' כמ"ש סי' רצ"א ובשל"ה כ' בשם הזוהר שרשב"י הי' עוסק בתורה במקום סעודה שלישית וכ'
78. מגן אברהם אורח חיים סימן תפט ס"ק א
עכ"ל, נשים פטורו' מספיר' דהוי מ"ע שהז"ג (רמב"ם וכ"כ בזוהר תצו' ע' שי"ט) ומיהו כבר שווי' עלייהו חובה:
79. מגן אברהם אורח חיים סימן תצד הקדמה
של הכוס עד צ"ה דכתיב תמימות תהיינה (ע"ה ומ"ב): איתא בזוהר שחסידים הראשונים היו נעורים כל הלילה ועוסקים
80. מגן אברהם אורח חיים סימן תצד ס"ק ו
ו חלב - יש הרבה טעמים ומ"כ הטעם דאיתא בזוהר שאותן ז' שבועות היו לישראל שבעה נקיים דוגמת אשה
81. מגן אברהם אורח חיים סימן תקכט ס"ק ח
ח וחייב להאכיל וכו' - וע' בזוהר שהפליג בעונש מי שאינו נותן לעני מסעודתו בי"ט
82. מגן אברהם אורח חיים סימן תקעט ס"ק יא
אומרים בער"ה ועי"ה צריך דוקא קברי ישראל ועיין בזוהר ודברי הלבוש בכאן תמוהי' ע"ש:
83. מגן אברהם אורח חיים סימן תקפא ס"ק ו
או לתקוע אין ליתן המצוה לאחר כמ"ש ס"ס קנ"ג וע' בזוהר:
84. מגן אברהם אורח חיים סימן תקפא ס"ק ט
המביא לידי טומאה וילמדו הכוונו' מהתפלו' והתקיעו' והוא מהזוהר:
85. מגן אברהם אורח חיים סימן תקפב ס"ק ו
אפי' בקידוש בלילה (ב"י) אין לומ' ואז צדיקים יראו אלא ובכן (זוהר בראשית ע' צ"ב ובמדבר ע' רל"א), בשבת אומרים או"א
86. מגן אברהם אורח חיים סימן תקפד ס"ק ב
כל בו שלא לומר א"מ חטאנו לפניך שא"א וידוי בר"ה וכ"כ הזוהר אבל לומר פסוקים שיש בהן הזכרת חטא אין קפידא
87. מגן אברהם אורח חיים סימן תרכא הקדמה
בזוהר כל מי שמצטער על מיתת בני אהרן או מוריד דמעות
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/4/2005 17:16 |
|
| |
Many thanks
|
|
|
|
| נשלח ב-4/4/2005 17:46 |
|
| |
המגן אברהם מביא הרבה גם מ"כתבים", שהם כתבי האריז"ל.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/4/2005 20:32 |
|
| |
בר בי רב,
לשונך : "עד שהקבלה הפכה להיות שליטה על הקבלה" אינה מדויקת בלשון המעטה.היא תלונתם של כמה פוסקים מחד,ומאידך היא משאת נפשם של המקובלים.
משקלה של הקבלה בפסיקת ההלכה,נע לכל קצוי קשת האפשרויות,למן שלילה מוחלטת ועד ראייתה כגורם הבלעדי בפסיקת ההלכה.וכמובן כל דעות הביניים האפשריות.
לכל פוסק היתה ראיה ייחודית בעניין זה.במרוצת הדורות.
עד דורנו אנו.
|
|
|
|
|
