תפילין בחול המועד

לב

באופן עקרוני הנך צודק,והרי כבר כתב המ"א(סימן כה ס"ק כ)

" כל דבר שבעלי הקבלה והזוהר חולקין עם הגמ' הלך אחר הגמ' והפוסקים..."

אך פוק חזי מאי עמא דבר, בכל מקום שיש הנהגה קבלית , היא מכריעה את ההלכה ונלאתי להביא דוגמאות.

בכ"ז אביא דוגמה אחת : הצבור הספרדי ובראשם הגר"ע יוסף שפוסק ונוהג תמיד כמרן הב"י, בכ"ז לגבי מנהג הכפרות בעיו"כ , שהב"י כותב שאין לנהוג בו, והם "מחמירים" בזה יותר ממ"ע דאורייתא.

היות וגם לי יש פרויקט השו"ת...

המג"א בשם ה"כתבים":
1. מגן אברהם אורח חיים סימן ב ס"ק ג
לשכחה (הכוונות) וישים ב' צידי המלבוש ביד ימינו וילבוש הימין ואח"כ השמאל ויכוין כי הכל נכלל בימין ומן הימין בא לשמאל (כתבים):

2. מגן אברהם אורח חיים סימן ד ס"ק ז
ע"ג קסמין אסור עסי' קפ"א ס"ב, כתב בסדה"י שטוב שיהא כלי התחתון מאוס ואין צריך ליטול אלא האצבעות ויגביהם למעלה ובכתבים אי' לא ישפוך על יד אחד ג' פעמים רצופי' אלא פ"א ע"י ימין ופ"א ע"י שמאל ויטלם עד הפרק הזרוע, וצריך לפשוט הכפות

3. מגן אברהם אורח חיים סימן ד ס"ק טו
טו שלא לישן - ובכתבים אי' שלא לישן ביום, ועסי' רל"א ס"א ובעמק המלך מביא שבשבת יש לישן ביום ועסי' ר"צ:

4. מגן אברהם אורח חיים סימן ו ס"ק ב
אפי' שעה אחת כמ"ש הר"מ וכ"מ באגוד' שכתב שיש בו מ"ג תיבות ומשמע נמי דגריס וידוע לפני כסא וכו' ול"ג לפניך וע"ש ובכתבים כתב דיש בו מ"ה תיבות:

5. מגן אברהם אורח חיים סימן ח ס"ק ב
דומיא דשחיט' כנ"ל עמ"ש סי' תקפ"ה ואותן המניחין הטלית המקופל ומשלשלין אותו סביב הצואר על כתפיהן לא יצאו י"ח [מ"ב] ובכתבים כתוב שצריך להתעטף עד פיו כעטיפת הישמעאלים כדי הילוך ד"א ואחר כך יתעטף עד החזה פנים ואחור וכ"כ בל"ח

6. מגן אברהם אורח חיים סימן ח ס"ק ו
מחתיכת משי לסי' שאותן ציצית שלפניו שיהיו לעולם לפניו כמ"ש קרש שזכה להנתן בצפון לעולם בצפון [של"ה], וכתוב בכתבים האר"י לא היה מקפיד בלבישת הטלית לשום תמיד על צד א' כמו שנוהגין הרבה ובכוונ' הגיר' האר"י לא היה מקפיד לשום

7. מגן אברהם אורח חיים סימן ח ס"ק יג
יג ויזכור - ובכתבים דטלית קטן דוקא תחת בגדיו ע"ש, ונ"ל דצריך שיהיו הציצית מבחוץ ודלא כאותם שתוחבין אותן בהכנפות וזו היא מ"ש בגמ' אין ציצית אלא יוצא אך מל' התו' בברכות דף י"ח משמע דיוצא בזה בדיעבד ויש לדחות דאף אם המתים חייבים

8. מגן אברהם אורח חיים סימן יא ס"ק כב
וכ"כ בכוונות ובלחם חמודות סי' מ"ח כתב שבציצית של ר"ש מלכו היה באויר ראשון י' כריכות ואח"כ ה' וכו' כשם ההוי"ה וכתוב בכתבים שצריך לעשות הגדיל חוליות ובכל חוליות ג' כריכות כלומר שלאחר שעשה ג' כריכות ירחיק מעט וכמ"ש הרמב"ם:

9. מגן אברהם אורח חיים סימן כה ס"ק ל
ל קודם תפלת מוסף - אחר חזרת ס"ת בהיכל (כוונות וכתבים) דלא כלבוש שכתב לחלוץ קודם קריאת התורה דהא בר"ח אינו אלא מנהג לחלצם:

10. מגן אברהם אורח חיים סימן מו הקדמה
קודם בואו לבה"כ יאמר ואני ברוב חסדך וכו' ובכניסתו יאמר בבית אלהים נהלך ברגש (כתבים) קודם תפלת שחרית יקבל עליו מ"ע של ואהבת לרעך כמוך [הכוונות]:

11. מגן אברהם אורח חיים סימן מז ס"ק יג
יג חוץ מברכת הנותן לשכוי בינה - ובכתבים איתא שיוכל לומר הנותן לשכוי מיד אחר חצות לילה וכ"מ בזוהר ויקהל ע' שמ"ב ונ"ל דוקא אם שמע קול תרנגול ע"ס מ"ו ס"ח ומ"מ טוב ליזהר לכתחלה:

12. מגן אברהם אורח חיים סימן נא ס"ק ז
כשהצבור אמרו ה' מלך וגו' היה עומד עמהן אף שהוא לא הגיע לשם [הכוונות] וכשאמר ואתה מושל בכל נתן צדקה מעומד [כתבים]:

13. מגן אברהם אורח חיים סימן נא ס"ק ט
דוד יעמוד עד שיאמר אתה הוא ה' האלקים ויכוין ר"ת אהי"ה ואח"כ ישב [הכוונות]. טוב לומר עם השירה פ' כי בא סוס פרעה וגו' [כתבים]: תמהתי על שנהגו ביום המילה שאומר המוהל וכרות ומחלק קצת פסוקים דהא אמרי' ספ"ק דברכות כל פ' דלא פסקי'

14. מגן אברהם אורח חיים סימן נד ס"ק ב
ב המספר וכו' - ובכתבים כתב לומר בעשרת ימי התשובה מזמור ממעמקים קראתיך ה' בין ישתבח ליוצר וצ"ע:

15. מגן אברהם אורח חיים סימן נו ס"ק ד
ובד"מ כתב שמהרי"ל לא היה קם אך כל קדיש שתפסו מעומד כגון אחר הלל היה נשאר עומד עד אחר איש"ר וכ"כ בכוונות ובכתבים שכן נהג האר"י ואמר דט"ס הוא בירושלמי עכ"ל, ומיהו נ"ל דמ"ש שט"ס הוא בירושלמי היינו שמביא שנא' קום כי דבר ה' אליך

16. מגן אברהם אורח חיים סימן נו ס"ק ט
רסי' נ"א והמהירות מבטל הכוונה לכן טוב לשמוע מהש"ץ, כתוב בשל"ה ויתברך בוי"ו אבל מנהגנו לומר בלא וי"ו וכ"מ בב"י ובכתבים:

17. מגן אברהם אורח חיים סימן ס ס"ק ב
אין בה שם ומלכות [כ"מ] ובתשו' הרשב"א סימן שי"ז כתב הטעם משום דהוי ברכה קצרה וצ"ע וע' בטור סי' ו': איתא בכוונות ובכתבים והזכירות הללו הם מ"ע לכן כשיאמר ובנו בחרת יזכור מ"ת, וקרבתנו מעמד הר סיני, לשמך הגדול מעשה עמלק שאין השם שלם,

18. מגן אברהם אורח חיים סימן סא ס"ק ג
ג בט"ו ווי"ן - ובערבית יכוין בוי"ו שבואמונ' (כתבים) ובי"מ כ' שאמת לבדה עולה במקום ג' שמות הנ"ל:

19. מגן אברהם אורח חיים סימן קיא ס"ק ד
ד חוזר ואומר כו' - בלחש ה' שפתי [כתבים] אבל שומע תפלה ושאר פסוקים א"צ הואיל וכבר אמרם בלחש קודם התפלה ואפי' בשחרית וערבית שלא אמרם קודם תפלתו אין צריך לאומר' [ב"י מהרא"י סי' ק"י] משמע דש"ץ רשאי להפסיק אחר

20. מגן אברהם אורח חיים סימן קיט ס"ק א
א ובש"ת יכול כו' - וטוב לומר חטאתי עויתי פשעתי ולשאול מזונותיו (הכוונות) אפי' הוא עשיר (כתבים) וכ"ה בזוהר שמות ע' ק"ט ק"י המבקש רחמים על חבירו א"צ להזכיר שמו (ברכות דף ל"ד) וה"מ בפניו אבל כשמתפלל שלא בפניו צריך להזכיר שמו

21. מגן אברהם אורח חיים סימן קכה ס"ק ב
גופן - בתנחומא פ' צו ובשתים יעופף מכאן תקנו לעוף על רגליו בשעה שאומר קדוש [בד"ה] ולא כאותם שדולגים וקופצים, ובכתבים איתא בשעת קדושה יפסע ג' פסיעות לפניו וישאר שם עד נפילת אפים ויאמר נקדישך ונעריצך וקק"ק בקול רם והשאר

22. מגן אברהם אורח חיים סימן קלב ס"ק א
א עלינו - כתוב בכתבים שיאמרו אחר כל תפלה מג' תפלות וכ"כ הכ"ה סי' רל"ד שכן נוהגין שם אבל בספר שתי ידות בשם תולעת יעקב כתוב שא"ל במנחה עכ"ל כ"ה, ובסוף עלינו יאמר פסוק והיה ה' למלך וגו' [הכוונות], יאמר ומושב יקרו [טור], יש לומר הוא

23. מגן אברהם אורח חיים סימן קלט ס"ק ו
וכו' - ובתוס' כתוב שיסתום קודם שיברך דאף ר"י מודה בזה דעדיף טפי לגוללו שלא יאמרו ברכות כתובות בתורה וכ"כ בכתבים שכן יש לנהוג, וב"ח כתב שהוא נהג שתהיה הס"ת פתוחה כמ"ש גדולי הפוסקים וגם לא יהפוך פניו, כתב ל"ח ספ"ה דברכות,

24. מגן אברהם אורח חיים סימן קפב ס"ק ו
מודו דיאחזנו בידו וכ"נ מל' ב"י ורמ"א [ב"ח] ומהרי"ו סי' קצ"ג כ' להגביהו טפח ואפשר דמיירי כשנוטלו ואח"כ יניחנו [כ"ה] מיהו בכתבים כתבו שלא ליטלו בידו ויתן ימינו על שמאלו נגד החזה ויסגור עיניו:

25. מגן אברהם אורח חיים סימן רז הקדמה
נוסח הברכה בא"י אמ"ה בורא נפשות רבות וחסרונן על כל מה שבראת להחיות בהם נפש כל חי ברוך חי העולמים וכ"ה בכתבים לומר שבראת לנוכח: חי העולמים הח' נקוד' בציר"י שהוא דבוק וכ"ה בתיו"ט סוף תמיד:

26. מגן אברהם אורח חיים סימן רמ ס"ק ג
אעשה עצמי כת"ח כי כתיב ועונתה לא יגרע (ספר הקנה) ואין לשמש בליל א' של פסח וליל שבועות וליל ש"ע אם לא בליל טבילה (כתבים):

27. מגן אברהם אורח חיים סימן רמ ס"ק ה
אחרונים - ובג' הראשוני' קשה לאשה וקשה לולד והמשמש בליל צ' מיום שנתעבר' הרי זה שופך דמים שאפשר להמית הולד (כתבים זוהר שמות דף ג') ובגמ' מסיק ע"ז והאידנא שומר פתאים ה', ובג' אמצעיים יפה לולד וקשה לאשה:

28. מגן אברהם אורח חיים סימן רנ ס"ק א
א ישכים בבקר - ויותר טוב לקנות ביום ו' מביום ה' ויאמר על כל דבר שקונה זהו לכבוד שבת (כתבים) ועסי' תקע"ב ס"א דמשמע דיש לקנות ביום ה' עיין בסדה"י ואע"פ שהכין בהשכמה מצוה היא שיוסיף גם בין השמשות שנ' והי' משנה וגו' (ש"ל ב"י): בד"מ כ'

29. מגן אברהם אורח חיים סימן רנ ס"ק א
משמע כא"ז עכ"ל, וכ"פ הב"ח בססי' רמ"ב וכ"כ רש"י בחומש זכור את וכו': מצוה לטעום התבשילין וצריך לטעום מכל תבשיל בע"ש (כתבים):

30. מגן אברהם אורח חיים סימן רסב ס"ק ב
ב ישתדל - וטוב שיהי' לו טלית אחר (י"נ) ובכתבים איתא טוב שלא ילבוש בחול מכל מה שלבש בשבת אפי' חלק ובאגודה סימן קמ"ג כתב שילך בבגדי שבת עד מ"ש אחר הבדלה ועסי' ש"ב ס"ג דמשמע דמותר לפשטן וי"ל דמיירי שיש לו בגד תחתון מיוחד

31. מגן אברהם אורח חיים סימן רסג ס"ק ז
ז מפני שמצויות - ועוד מפני שהאשה כבתה נרו של עולם ומ"מ האיש יתקן הנרות (כתבים):

32. מגן אברהם אורח חיים סימן רסז ס"ק א
אהדדי ולכן צריך ליזהר בע"ש להתפלל מנחה קודם פלג המנחה וכל זה להנוהגין להתפלל ערבית בלילה ועמ"ש סי' רל"ג ובכתבים אי' שהאר"י היה מתפלל ערבית בלילה אף בע"ש והע"ש כתב דרבנן מודים בע"ש ולא עיין בגמרא גם מ"ש דפליגי ר"י

33. מגן אברהם אורח חיים סימן רפב הקדמה
ביום השבת שחרית בפתיחת הארון יאמר בריך שמיה כמ"ש בזהר ויקהל [כתבים], כתב הזוהר פ' ויקהל ע' שס"ט אסור למאן דקרי באוריית' למיפסק בפרשתא או אפי' מלה חדא אלא באתר דפסק משה פרשת' לעמא לאשלמ' יפסיק ולא יפסוק מילין דשבתא

34. מגן אברהם אורח חיים סימן רפה ס"ק א
וכ"כ רש"ל וכ"מ במגילה דף ד' אבל הל"ח סמ"א פסק דיקרא כל פסוק ב"פ והתרגום עליו וכ"כ בהג"ה י"נ בשם האר"י וסדה"י וכ"כ בכתבים וכ"מ סי' קמ"ה שהיו נוהגין כן בזמן שהיו מתרגמי' והפסוק האחרון אמרו אחר התרגום כדי לסיים בתורה אם הוא

35. מגן אברהם אורח חיים סימן רצה הקדמה
פסוק ויהי נועם יאמרו מעומד [כתבים] ויש מקומות שא"א ויהי נועם בבית אבל רק מתחילין יושב בסתר [כ"ה] עסי' רצ"ו ס"ז וכופלין פסוק אורך ימים וגו' שאז נשלם השם היוצא ממנו [טור מנהגים] וע' במט"מ שהאריך בזה וכ' שיש בישועתי ב' יודי"ן

36. מגן אברהם אורח חיים סימן רצח ס"ק ה
הנר ונמצ' כפיית האצבעות על האגודל ולא יראה האגודל חוצה ולא כי"מ להחזיר פנימות האצבעות ולכפותם רק להפך עכ"ל וכ"כ בכתבים ונ"ל דמש"ה נוהגין לכפות האצבעות לתוך היד כמ"ש רמ"א ואח"כ פושטין אותן ורואין מאחוריהן לצאת ידי

37. מגן אברהם אורח חיים סימן תכו ס"ק יא
יא שלום עליך - כלומר מפני שאמר תפול עליהם אימתה אומר לחבירו שלום עליך, כתוב בכתבים שינער שולי בגדיו:

38. מגן אברהם אורח חיים סימן תקפא ס"ק טז
ולהשתטח על קברי הצדיקים (שם) וכ"ה בגמ' ויקיף הקברות כדאיתא באגודה פ"ק דמ"ק ואין לילך על קבר א' ב"פ ביום א' (כתבים):

39. מגן אברהם אורח חיים סימן תקפג ס"ק ה
ה הנהר - שיש בו דגים חיים (מנהגים ומט"מ) עסי' תצ"ז ס"ב אבל בכתבים כתוב נהר או באר וטוב אם הם מחוץ לעיר ויש לילך ביום ראשון אחר מנחה קודם שקיע' החמה ולו' פסוק מי אל כמוך וגו' עכ"ל:

40. מגן אברהם אורח חיים סימן תרז ס"ק ט
כך ישוב כו' [ב"י] וע' בתשובת ר"ל חביב שהאריך בענין הסמיכה והמלקות בזמן הזה ולכ"ע בח"ל ליכא סמוכים, וכתוב בכתבים שהאר"י לא היה מקפיד על המלקות רק היו מלקין אותו ד' מלקיות נגד ד' אותיות השם ואח"כ טבל לקיים באנו באש ובמים עכ"ל

41. מגן אברהם אורח חיים סימן תרנא ס"ק יט
(כל בו הג"מ ד"מ) וא"כ בהודו יעשה בכל תיבה נענוע אחד ובאנא בכל תיב' ב' נענועים ובכל הנענועים יביא סוף הלולב נגד החזה [כתבים]:

42. מגן אברהם אורח חיים סימן תרנא ס"ק כא
כא דרך ימין - ע' בלבוש והסי' ימין ה' רוממה ובכתבים איתא מזרח דרום צפון מעלה ומטה מערב ולעולם יעמוד בפניו למזרח [מ"צ] נ"ל דאיטר יקיף ג"כ כסדר הזה דאזלי' בתר ימין דעלמא וראיה ממשנה ב' פ"ב דמדות דאמרי' כל הנכנסין בהר הבית נכנסין

יש לשים לב במיוחד למובאה 32.

בר בי רב,

הנחתך הכוללת כי הקבלה מכריעה את ההלכה.אינה מדוייקת.והיא תלויה,שוב,באופן פרטני לכל פוסק ופוסק,כפי המשקל שהוא מייחס לדברי הקבלה.לכן,לענ"ד אין לקבוע מסמרות כוללים בעניין הזה.

לגבי שיטת הגר"ע יוסף שליט"א,

הערה כללית:

אנני רוצה לחטוא בלשוני,רק אומר שאין ביחסו אל הקבלה,הכרעה מהותית,אלא שיטה טכנית פשרנית.שאינה מצביעה על איזושהיא החלטה ברורה וקביעת עמדה.יש שיאמרו,שאף זו הכרעה.לדעתי,זו בריחה מהחלטה מהותית.

ולעניין הפרטי שציינת:

ללא עיון בדעת הגר"ע יוסף פנימה,יכולני להיות בטוח,שלא דברי הקבלה לכשעצמם הניעו אותו להתיר מנהג זה,אלא תקדימים הלכתיים קודמים או\ו\ מנהגים עתיקים בעלי שורש וענף או אסמכתא.ואין הקבלה לעניין זה גורם מרכזי לאמיתו של דבר.הגם שתמצא לשונות של שבח והאדרה בדברים.

שורש הכל,הוא הבנתו בעניין "לא בשמים היא" כפי שבאה לידי ביטוי בשו"ת יביע אומר חלק א.ועל הבנה זו גופא יש הרבה מה להשיב כנגדו,וכבר קדמוני כמה וכמה מרבני ירושלים וההולכים בדרכי המקובלים.

א. הבית יוסף כותב בפירוש את דעתו בסוגיא זו בסימן ל"א בטור וטענתו שכיוון שהתלמוד הבבלי לא הכריע בסוגיא זו ומנגד בזוהר כתוב בפירוש נגד תפילין בחול המועד לכן לדעת ר' יוסף קארו אין לצאת נגד דברי רשב"י [שלדעתו כמובן כתב את ספר הזוהר]ואסור ללבוש תפילין בחול המועד:"ומאחר שבתלמודא דידן לא נתבאר דין זה בפירוש מי יערב לבו לגשת לעבור בקום עשה על דברי רבי שמעון בן יוחי המפליג כל כך באיסור הנחתן":
ב. ההנחה של הבית יוסף היא שלא הוכרעה השאלה בגמרא שלנו והדבר שרוי במחלוקת ראשונים שבעניין שאין לה, לפחות בשלב הראשון, שום קשר לענייני קבלה!!
כאשר הרא"ש והרמב"ם מצדדים בהנחת תפילין בחול המועד ואילו בעלי התוספות והרשב"א מתנגדים עיקר השאלה לדעת האוסרים תפילין בחול המועד היא משמעות הלימוד של ר' עקיבא ש"יצאו שבתות וימים טובים" שהם אות בעצמם מחובת תפילין והאם חול המועד בכלל האות של הימים טובים.
שאלה זו בנויה על הניסיון להבין מהי משמעות האות האם עצם החג הסוכה ואכילת המצה ואזי שייך הדבר גם בחול המועד או שה'אות' תלויה באיסור מלאכה ואזי נשאלת השאלה האם יש מדאורייתא איסורי מלאכה בחול המועד סוגיא מורכבת בפני עצמה.
לסיכום:
השו"ע אוסר תפילין בעקבות הזוהר בסוגיא שלדעתו לא! הוכרעה בתלמוד הבבלי.
מחלוקת הראשונים בסוגיא זו שרירה וקיימת ללא כל קשר לשאלות בענייני קבלה.
כמובן שהמכריעים להניח תפיליןיש בהחלט כח לסמוך על הראש והרמב"ם ופשטי הסוגיות בעניין בבבלי ובירושלמי בניגוד לדעת בעלי התוספות והרשב"א.
בכל מקרה הדבר מחייב הכרעה רצינית ואמיתית שאכן ה'אות' של יום טוב איננו קיים בחול המועד דבר שאיננו פשוט כל כך כפי שעולה מדברי התוספות במנחות.
אל לכם למתנגדי ערבוב הקבלה בהלכה [למרות שאני בניכם ומתקשה בהלכה זו ובדומות לה] להתפתות כל כך בקלות להכריע נגד הקבלה אלא לאחר ברור אמיתי שאכן דעת ההלכה כל כך פשוטה בנושא כאן כמו במקרים נוספים דעת הקבלה בסופו של דבר יש לה גם יסוד לא קטן בדעות חכמי ההלכה לפני כניסת השיקול הקבלי

בס"ד מרן בב"י (סימן ל"א)פסק כדברי הזהר שאין להניח תפילין בחוהמ"ע וכתב מאחר ורשב"י הפליג כל כך באיסור הנחתן,מי יהין לחלוק עליו.עכ"ד.

ואחרי שלפי הירושלמי יש להניח, מי יהין לחלוק ?!

שאלה לדרום חוקר (או כל מישהו אחר שיודע את התשובה) -

כיצד נהגו בעניין זה בבית מדרשם של הרבנים לבית קאפח ו/או בתימן?

(צויין לעיל שדעת הר"י קאפח דדעביד כמר עביד וכו' - האנם כן? האם יש מניינים תימניים שמניחים תפילין בחוה"מ?)

ממללא היקר

תשובה לשאלתך

דע לך, הרב קאפח לפני כל הלמדנות וההבנות ההלכתיות, היה רודף שלום ובורח מהמחלוקת, ולכן מנהג שהתקבל בתימן ונפוץ אצל כולם, הוא מעולם לא שינה בציבור, גם אם היה ברור לו שההלכה היא לא כך.

לכן, כל תלמידי הרב קאפח ושומעי לקחו, יודעים שלפי הרמב"ם חובה להניח תפילין בחול המועד, אבל הרב קאפח מעולם לא הורה להניח תפילין בחול המועד.

קטונתי למהבין - האם פסק השו"ע וסיעתו כי אין מניחים תפילין בחוה"מ היא "פּטוֹר" או "איסור".
האם לא מניחים או שמא אסור להניח?
גמח"ט לכולם