תפילין בחול המועד

מצורף קובץ

...

מצורף קובץ

....

הבאבא תור ציטט למעלה ירושלמי, המעיד שעם ישראל באותם זמנים היו מניחים תפילין בחול המועד, לא למדנות ולא פילסוף עדות מהשטח, ואם תרצו מעשה רב.

"חד בר נש אובד תפילוי במועדא אתא לגבי ר' חננאל ושלחיה לגבי ר' אבא בר נתן א"ל הב לי תפילך וזיל כתוב לך א"ל רב איזיל כתוב ליה. מתניתא פליגא על רב כותב הוא אדם תפילין ומזוזה לעצמו הא לאחר לא פתר לה בכותב להניח". (ירושלמי מועד קטן פ"ג ה"ד)

מעניין מה היה מראה המרכבה באותם זמנים קדמונים, האם ישראל באותם ימים עקרו את תפיליו של הקב"ה והשליכום ארצה?
האם באותם ימים עם ישראל היה מחוסר שפע מהעליונים כפי שקרה בימים שאחר מכן מאז הופעת ספר הזוהר?
האם באותם דורות התנאים והאמוראים היו כנזופים לפני המקום, ורק משהופיע ספר הזוהר התקרבו ישראל לאביהם שבשמים וקיבלו את שפעו דרך הצינורות הראויים, והמשפיעים המזדווגים המתאימים?

בנוסף, דרשת הזוהר שונה מדרשת התלמוד במסכת ברכות, גם בתלמוד נזכר שהקב"ה מניח תפילין, אבל לא נזכר שיש ניגוד בין תפיליו של הקב"ה לתפילין של ישראל, משתמע, הוא מניח ואנחנו מניחים, ואין הדבר פוגע, אז אולי שיבוא מקובל ויתכנן את העולמות העליונים לפי דרשת התלמוד, ואז נבין את הירושלמי כיצד הניחו תפילין בחול המועד, כי הם הלכו לפי דרשת התלמוד במסכת ברכות.

דרום,
אתה כמובן צודק.
אני מניח שלטענת יודעי ח"ן, גם אם היה מצב כמתואר בירושלמי, הרי שגילוי הסוד צריך לשנות את המצב.
כפי שאני מבין הלכה, כך לא נקבעת הלכה בישראל.
אולי זאת ההגדרה הטובה ביותר ל"כוחות השוק" (בכלכלה)
כולי תקווה כי נחדש ימנו כקדם - אבל לפחות כרגע, אינני רואה כיצד תהליך זה יכול להתרחש.
[ועדיין נשארתי בצ"ע לגבי שיטת הגר"א שעפ"י הטענה הבין פשט הפוך בירושלמי ולא סבר לאסור תפילין בחוה"מ עפ"י הנסתר אלא עפ"י הנגלה!]
מועדים לשמחה


תוקן על ידי - asd123 - 24/10/2005 14:43:43

ASD המלומד

הצבעתי בהודעה למעלה על תופעה בסודות הקבלה, שהם בדרך כלל זהים לנוסחי התפילה ולמנהגי ההלכה, שהיו אצל מחבר הסוד, וזה שזכה לאותו גילוי, כך שצריך לקחת את הדבר לתשומת לבנו בבואנו לפסוק הלכות על פי אותם סודות.

נראה, שלכן התקבל הכלל שבמקום שיש מחלוקת בין התלמוד לקבלה, ההלכה כמו התלמוד, כי עדין פשט דברי התורה וביאור חכמים כוחם גדול על פני הסודות.
אין איתנו יודע מה בעליונים, אבל התורה נמסרה לחכמים שיפסקו את ההלכות לפי הבנתם.

לסיכום, הפשט הוא הקבוע והמוגדר, והסודות הם הנעלמים והבלתי מוגדרים.

לא הרי קבלת הרמ"ק כהרי קבלת האר"י, הרמ"ק הוא פשט ספר הזוהר, והארי הוא הלמדנות של הזוהר, הרי שלומדי הקבלה עברו מהפך בהבנת הקבלה.

מרן הבית יוסף זכה לגילוי של מגיד אשר דבריו היו כקבלת הרמ"ק, ואילו האר"י זכה לגילויים לפי שיטתו.
הא כיצד? חזרנו לנקודה, פשט התורה ובאור חכמים הם הדבר הקבוע, ואילו הסודות הם דבר לא קבוע.

ושוב אני מסכים עם דבריך (ברובם)
אבל חשוב לזכור כי לשיטת המקובלים במקום שיש מחלוקת, אזלינן בתר קבלה (עד כדי היפוך פשט הגמרא!) כך שקביעתך כי הולכים אחר התלמוד כוללנית מידי ותואמת את מה שרצוי אבל לא כל-כך את המצוי...

http://www.moreshet.co.il/web/shut/shut2.asp?id=63388

קיבלתי בדואל מדוד אקסלרוד: --- שמות יג (ז) מַצּוֹת יֵאָכֵל אֵת שִׁבְעַת הַיָּמִים וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל גְּבֻלֶךָ: (ח) וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה יְקֹוָק לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם: (ט) וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת יְקֹוָק בְּפִיךָ כִּי בְּיָד חֲזָקָה הוֹצִאֲךָ יְקֹוָק מִמִּצְרָיִם: (י) וְשָׁמַרְתָּ אֶת הַחֻקָּה הַזֹּאת לְמוֹעֲדָהּ מִיָּמִים יָמִימָה: איזו חוקה צריך לשמור למועדה, היינו פסח, מימים ימימה, היינו לתמיד? את אכילת המצות, בל יראה חמץ, הגדה, והנחת תפילין, כן כן. הנחת תפילין בפסח חובה - מקרא מפורש. לוּ מקרא זה היה מקרא יחיד המדבר על תפילין, היינו אומרים שתפילין מניחים רק בפסח, כולל ביום טוב. מכיוון שיש עד מקראות, אנו יודעים שכל השנה חוץ משבתות וימים טובים, אבל בחול המועד פסח - מקרא מפורש. מכאן שזוהר לא של רשב"י ומי שמתעקש על כך, מוכרח לומר שרשב"י - זקן ממרא; רמב"ם ה' ממרים פ' ג ה' ה "אין זקן ממרא חייב מיתה עד שיהא חכם שהגיע להוראה סמוך בסנהדרין ויחלוק על בית דין בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת או בתפילין ויורה לעשות כהוראתו". ומי שאוסר הנחת תפילין בחול המועד מחטיא את ישראל. מקרא מפורש הוא.

אראל

אתה כנראה צודק, הקראים הניחו את פרשת קדש על ידם ובין הגבות בכל שבעת ימי הפסח.
הפרושים לעומתם קבלו את דברי חז"ל, מה לעשות

בגמרא יש מחלוקת האם ושמרת את החוקה הזאת מדבר על קרבן פסח (ולא על תפילין) או על תפילין (ולא על קרבן פסח) וכן איך עושים תפילין ושאין מניחים אותם בין העיניים אלא במקום קרחה ועוד שאין מניחים אותם ביום בו אוכלים את קרבן הפסח ומספרים ביציאת מצרים,
אלא למ"ד ושמרת את החוקה הזאת =תפילין, הרי מימים ימימה =למעט שבתות וימים טובים  מאיר

אראל

אבל אתה לא בהכרח צודק בדיוק שלך, כי יכול הטוען לטעון שמדובר בשני דברים נפרדים ו"החוקה הזאת" היא שם כולל לכל החיובים הקשורים בזכרון יציאת מצרים.

קונילמל7: הידוע על מנין לובשי תפילין בחוה"מ בארץ? 13/4/2003

אני מחפש מנין עבור אדם המגיע מחו"ל לחג והוא מנוהגי מנהג הרמ"א ללבוש תפילין בחוה"מ.

*****
מתענין:

כדרכי בהתעניינות, סליחה על הבורות. איזו מין הנהגה זו לא להניח תפילין בחול המועד? בשבת אני יודע שהשבת היא אות ולכן לא צריך לעוד אות הוי אומר התפילין, אבל בחג ובחול המועד מה העניין?

ומאידך אם ההלכה שאין מניחים בארץ ישראל לכאורה על חמיך לנהוג כמנהג המקום, הלא כן?

*****
מסתברא:

אי הנחת תפילין בחוה"מ תלוי במחלוקת הראשונים ידועה, למעשה האשכנזים קיבלו להניח ואילו הספרדים לא להניח. אלו הסבורים שאין להניח טוענים שלמרות שחול המועד מותר במלאכה, בכל זאת עדיין שם החג עליו ונקרא מועד, ולכן הוא אות, ואחרים טוענים שאי הנחת בשבת ויו"ט הוא מצד איסור מלאכה, ואילו בחול המועד, אין איסור מלאכה, לכן חייבים בתפילין.

בדורות האחרונים, השפיעו שני גורמים למעט בהנחת תפילין בחול המועד. החסידות מחד, והגר"א מווילנא מאידך. הזהר כותב בחריפות שאין לחניח תפילין בחוה"מ והחסידות שהיא תנועה מיסטית דבקה בשיטת הזהר.ואילו הגר"א מנימוקים הלכתיים משלו, סובר שאין להניח תפילן בחוה"מ.

בארץ ישראל גרמו שלשה גורמים לחדול מהנחת תפילין, פסיקת הבית יוסף כמרא דארעא מישראל, ואצל האשכנזים, שכן עליית האשכנזים הגדולה שקבעה בהרבה מקרים הפסיקה בארץ ישראל, היתה עליית החסידית הגדולה מתקל"ז ואילך מחד, ומאוחר יותר עליית הפרושים ובראשם ר' ישראל משקלאב בעל פאת השלחן תלמיד הגר"א מאידך. ומכיון שבענין זה הסכימו שני המחנות, לכן השפיע הדבר לדורות בתחום זה.

מאידך, אין לומר כיום בשום מנהג (מלבד ניהוג יום טוב ליום אחד) שיש מנהג קבוע בארץ ישראל, כי למעשה -לפי ההלכה- כל קהילה נחשבת לעיר בפני עצמה, ולכן יש קהילות בארץ ישראל שנוהגים מנהג אשכנז הנפוץ בחו"ל.

זאת תורת התפילן בחול המועד על רגל אחת.

*****
שואל098:

מסתברא הזכיר שהזהר יוצא בחריפות נגד הנחת תפילין בחוה"מ, וזה מעורר בי כמה שאלות:
בזהר כתוב שמי שמניח תפילין בחוה"מ הינו "קוצץ בנטיעות", לא פחות.

אבל אנו יודעים שהמנהג הקדום היה להניח תפילין לא רק בחול המועד, אלא אפילו בשבתות! ואם כך, איך אפשר לומר שהמניח תפילין בחול המועד "קוצץ בנטיעות"?

ועוד, אם לרשב"י (או כל מחבר קדום אחר של הזהר) נתגלה שאסור להניח תפילין בחוה"מ, חייבים להניח שהוא היה מספר זאת לחבריו התנאים, כדי למנוע מהם לעבור עבירה. אבל אנו יודעים שהתנאים כן הניחו תפילין בחוה"מ.
מכאן שאו שהוא לא סיפר זאת לשאר התנאים (לא סביר), או שהוא כן סיפר, והם לא קיבלו את דעתו, ואז נשאלת השאלה מדוע שאנו כן נקבל את דעתו?

*****
יצחק_יונתן:

מנין אנו יודעים שהתנאים הניחו תפילין בחוה"מ?

*****
שואל098:

אנחנו הרי יודעים שהתנאים הקדומים חשבו שיש להניח תפילין בשבת, ומכאן ברור שהם הניחו גם בחול המועד.
והתנאים המאוחרים יותר תיקנו שאין מניחים בשבת ויו"ט (עירובין צו א): "ושמרת את החקה הזאת למועדה מימים ימימה ימים ולא לילות מימים ולא כל ימים פרט לשבתות וימים טובים."

*****
יצחק_יונתן:

אם כוונתך לפני שנתקבלה הדרשה הנ"ל, תוכל להביא דוגמאות למכביר. והלא יש דרשות למאות הדנות בדינים דאורייתא, ומה עשו לפני שנדרשו הדרשות? אלא, שיש מקרים בהם הדרשה רק נועדה לבסס מסורת קיימת, ויש מקרים בהם היא יצרה דין חדש שאכן לא היה קיים קודם, כמבואר ברמב"ם. עכ"פ מה מיוחד כאן בסוגיא זו של תפילין בשבת ויו"ט יותר משאר דינים דאורייתא שנדרשו ע"י התנאים?

*****
מסתברא:

ומנין לך שהתנאים אכן לבשו תפילין בחוה"מ (או בכלל, וזה כבר ענין לאשכול אחר, שבימי חז"ל והראשונים מיעטו בהנחת תפילין)? אם הי' ידוע באופן נחרץ וברור, אז לא היו הראשונים חולקים. האם לא כן?

מצינו בהרבה דברים, שחכם מסויים טוען שנהגה מסויימת היא אלילות כפירה וכיו"ב, ובכל זאת, אנשים אחרים נוהגים כך. למשל דעת הרמב"ם שהמקפידים להימנע מיחסים ארבעים יום לזכר, הם חשודים בקראות. או שיטת הרמב"ם במאמיני כישוף. והרי כל כלל ישראל סובר שיש להאמין שכישוף קיים, ואילו כאן בפורום "מחמירים" בכישוף כדעת הרמב"ם וסוברים שאני, למשל, נגוע באלילות.

והדברים ידועים בכל עולם ההלכה.

יצחק,

ראיתי ששנינו התכוונו לדבר אחד (האמנם?) לא שמתי לב (שהרי בעת הכתיבה אי אפשר לראות דברי מגיב) שכבר ענית באתו ענין.

*****
שואל098:

הבהרה:
אין לי בעיה עם כך שההלכה משתנה (או יותר נכון השתנתה). היו סיבות לכך שבשלב מסויים קבעו שאין להניח תפילין בשבת ויו"ט (כמדומני שהסיבה הייתה חשש מכך שהרצועה תקרע, כרגע אני לא יכול לבדוק, אבל בוודאי יש כאן הבקיאים ממני שיודעים).
מה שנראה תמוה, זה שבאים ומכנים את ההלכה הקדומה והאותנטית יותר, כ"קיצוץ בנטיעות".

מהכתוב בעירובין נראה שהתקנה נגעה רק לגבי שבתות ויו"ט. מה שאמרת שהראשונים נחלקו בעניין לא ידוע לי. וראה בכסף משנה על הלכות תפילין פ"ד: "ונחלקו הפוסקים בחולו של מועד שיש מהם אומרים בכלל יו"ט ואין מניחים בהם תפילין ויש אומרים שמנחין וכך נראה מדברי רבנו שכתב בפרק י משביטת יו"ט שאדם כותב תפילין לעצמו. **ומנהג העולם היה להניחם** עד שבימי רבנן בתראי מצאו בספר הזוהר..."

*****
מיימוני:

שואל

גם אני סבור כמוך, שאי הנחת תפילין היא תופעה מחודשת.
אבל השאלה ששאלת על כך שלפי רבי שמעון של הזוהר הנחת תפילין במועד היא איסור מסוכן, אין זו שאלה פרטית בנושא ספציפי זה, אלא שאלה על כל הדינים וההשלכות המטפיזיות שלהם שהתחדשו בזוהר.
כמובן, העובדה שהשאלה קיימת בהקשרים כה רבים אינה מהווה תשובה.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

קישור לשיעורו של הרב שמואל טל בנושא (והוא אכן סובר שיש להניח בברכה):

http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?whichpage=2&topic_id=1253260&forum_id=1364