|
|
| נשלח ב-12/4/2004 21:07 |
 |
| |
שחרית, רב"צ ומיימוני,
הרמב"ם לא הכיר את הקבלה. לו היה מכיר, יש בהחלט סבירות גבוהה שהיה מתנגד לה.
ואולם, כפי שציינה שחרית, בהגותו של הרמב"ם יש יסוד מיסטי, או אולי מיסטי-אינטלקטואלי.
הניסיון להפוך את הרמב"ם לרציונאליסט מודרני, גם הוא אחיזת עיניים במידה מסויימת. אני משוכנע שלפחות מיימוני יסכים לכך.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/4/2004 21:10 |
|
| |
תודה ממללא, קצרו מילותיי מלהבחין בין הקבלה בק' רבתי (capital K) ובין קבלה בק' קטנה. בדיוק לכך התכוונתי.
גם אני [ואיני מומחית לרמב"ם] חשה שנעשה לו עוול כאשר מתארים אותו כשכלתן רציונליסט קר.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/4/2004 21:14 |
|
| |
שחרית
להערתך לרב"צ , כתוב בספרים הקדושים שמדרכי הענווה לדבר בגוף ראשון בלשון רבים (וכך היה נהוג בימי הביניים) .
|
|
|
|
| נשלח ב-12/4/2004 21:15 |
|
| |
1. אכן ה"נסתר" שעליו נוהגים לדבר כיום הוא תורת ה"קבלה" שמבוססת רובה ככולה על ספר הזוהר על הפרשנות המסתעפת ממנו לאורך הדורות.
אמנם, היו מקובלים עוד לפני הזוהר, כגון רבותיו של הרמב"ן והרמב"ן עצמו. אולם תורתם נשתכחה במהלך הדורות.
2. כל עולמו הרוחני של הרמב"ם היה רחוק לחלוטין מעולם הקבלה. כל מה שנוגע לתארים חיוביים לגבי האל, ההשפעה המאגית של המצוות לגבי עולם ה"אלוהות", כוחות הרוע והסטרא אחרא (מושג אלילי\דואליסטי פאר-אקסלנס בעיני), "תיקון" האלוהות וכדומה - כל זה היה נראה בעיניו כשגעון גמור במקרה הטוב, או כעבודת אלילים במקרה הרע.
3. כשאמרתי "עלינו" כללתי את מימוני, ממללא ומן הסתם עוד כמה מחברי הפורום.
4. אין ספק שלרמב"ם היה "סוד" שאותו לא גילה במפורש, ולכן נקט בדרך כתיבה אזוטרית. אולם אין צל של ספק שהוא לא התכוון ל"קבלה", אלא להבנה פילוסופית עמוקה של הדת היהודית ואכמ"ל.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/4/2004 21:27 |
|
| |
שחרית
עכשיו כשהבנתי למה התכוונת, אני יכול לומר שאכן לדעתי קיים רובד "מיסטי" אצל הרמב"ם, אולם כפי שציינתי לעיל מדובר על מיסטיקה רציונלית (אכן קיים דבר כזה!), ולא על המיסטיקה הקבלית.
הכוונה היא בעיקר לסוג מסויים של חוויה דתית עמוקה, ובמיוחד כפי שהיא באה לידי ביטוי בדברי הרמב"ם במורה נבוכים חלק ג' פרקים נא-נד, וחשוב לזכור שהרמב"ם מקדים הרבה מאוד תנאים מקדימים ל"עבודה" זו, הווה אומר לימוד הפילוסופיה ומדעי הטבע.
אגב, הפרשנות הרציונליסטית לרמב"ם היא לא "המצאה" של המאה ה-20, אלא כבר פרשני הרמב"ם במאה ה-13 וה-14 פרשו כך את משנתו, וביניהם ר"ש אבן תיבון, כספי, נרבוני, שם טוב, פלקרה ואחרים.
*
חומר קריאה מומלץ בנושא:
א' גולדמן, העבודה המיוחדת במשיגי האמיתות.
ספרו של פאור, Homu mysticus
ספרו של ק' סיסקין Searching for a distant god
המאמרים שנכתבו ב"עיון" גליון 50 (בעיקר הביקורת של ז' הרוי על לאו שטראוס)
|
|
|
|
| נשלח ב-12/4/2004 22:05 |
|
| |
רב צעיר, שחרית וכולם
אכן, כיוונתי בדברי למה שציין רב צעיר, אלא שהוא הפליא לציין למקורות שלא כולם מוכרים לי.
ובאופן מיוחד למה שציינה שחרית -
א. גישה פילוסופית מעמיקה, רציונליסטית אפילו (אם כי צריך כמובן להגדיר או לאפיין מה כלול בזה ומה לא...) אינה סותרת חוויות מיסטיות. להפך.
אני יכול לחשוב על ספר שמתאר זאת יפה, לגבי שפינוזה ואחרים, והוא ספרו של רן סיגד פילו-סופיה. עד כמה שאני זוכר, הוא מתאר את הפן החוויתי של הפעילות השכלית הפילו-סופית.
ב. יש כאן שאלה קשה למדי מתי אנו עוברים מן החויה המוכרת לחויה המיסטית.
יש כמה סוגים של חויות שניתן לטעון לגביהן שהן מיסטיות, ובכל זאת, בעליהן יהיו מופתעים לגלות שהם מוגדרים כמיסטיקאים...
אולי צריך לדון קצת במושג של "מיסטיקה" ובהבטיו.
כמובן, כמו כל נושא פילוסופי, ההגדרה היא בעייתית והגדרות שונות מצביעות על גישות ודעות שונות.
אם נראה ב"מיסטיקה" את אותו מגזר חוויות שנוגע למה שאינו יומיומי אלא "אחר", "נעלה" וכיו"ב, אנו עשויים לגלות שיש לכל אחד מאיתנו חוויות מיסטיות.
האזרח ק' הקשה מדוע אין דיון בחויות דתיות בפורום. הנה, אני טוען כאן שיש בהחלט לא רק חויות דתיות, אלא אפילו מיסטיות, אך לא מוכרות בתור כאלו.
לאחר הקדמות אלו, אני מרשה לעצמי לטעון שהרמב"ם ודאי הכיר וחתר לקראת חויות כאלו.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-12/4/2004 23:24 |
|
| |
חוויות מן הסוג שתיארת פה, מיימוני, כונו על ידי אחד המלומדים [לבוֹשתי איני זוכרת מי] במונח normal mysticism. זהו מונח פרדוכסלי מעניין הכומס להבנתי את מה שהצבעת עליו בניגוד למיסטיקה בהוראתה המסורתית.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-13/4/2004 11:31 |
|
| |
יש ספר מעניין מאד הנקרא "הקדמה והפתיחה" מאת הגאון הנפלא האדמו"ר מראדזין בעל התכלת, שהיה ידוע במוחו העצום וידיעותיו רחבי ההקיפים, ושם הוא מביא ראיות ברורות שכל דברי הרמב"ם הושתתו על יסודות הקבלה כפי שהם מובאים בדברי האריז"ל.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/4/2004 12:38 |
|
| |
אהבה ואחווה
נעשו כמה נסיונות כאלו, והם מעידים על שני דברים:
א. ספרי הקבלה ששיטותיהם מזוהות בדברי הרמב"ם הם מאוחרים לרמב"ם, ולמעשה לקחו מדבריו והשתמשו בהם...
ב. המפרש הצטיין ביכולתו לבצע אקרובטיקה הרמנויטית...
אם רצונך בכך, הבא דוגמא מדברי האדמור, ונראה אם באמת יש בהם ממש.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-13/4/2004 12:57 |
|
| |
האדמו"ר מצאנז זצוק"ל, מסתמך בספרו 'דברי חיים' על מרכיבים ב'מורה נבוכים'.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/4/2004 14:34 |
|
| |
1. אני מצטרף לדברי מימוני לעיל, ומוסיף שראוי מאוד לקרוא את מאמרו של גרשום שלום "מחוקר למקובל" (נדפס בספר תרביץ על הרמב"ם) הדן באגדות המקובלים שניסו "לגייר" את הרמב"ם לכוחותם.
2. חשוב לזכור תמיד שבסופו של דבר יש קווים משותפים בין הקבלה ובין הרמב"ם, שהרי הקבלה, ובמיוחד בגילויה בספר הזוהר, מבוססת כל כולה על הפילוסופיה הניאו-פלאטונית, ועל תפיסת העולם האריסטוטלית. למשל, "עשר הספרות" הן תחליף ל"עשר השכלים", ארבעת היסודות, האצלה ועוד ועוד.
כך שתמיד ניתן למצוא "דמיון" בין הקבלה ובין הרמב"ם, אולם אין זה משנה כלל לענינינו, הואיל ובסופו של דבר מדובר על שתי השקפות עולם שונות לחלוטין.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/4/2004 22:57 |
|
| |
הגאון האדמו"ר מראדזין ב"ההקדמה והפתיחה" מאריך מאד ומביא השוואות ומקבילות רבות בין הרמב"ם והזוהר והאריז"ל, ובזה מתרץ כמה קושיות והשגות מדברי הראשונים על הרמב"ם,
קשה לי להעתיק אריכות דבריו, גם אני מתיירא שלא אחטא המטרה בכוונת דבריו, (אולי אסרוק כמה דפים). ומומלץ מאד לכל מי שמתעניין בנושא זה, שיעיין בספר זה, ויאירו עיניו.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/4/2004 23:01 |
|
| |
אני מציע גם לשנות שם האשכול ל"הרמב"ם ותורת הקבלה" וכדומה, כי השם העכשוי אינו מורה על התוכן, וגם אינו מעניין כל כך.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/4/2004 01:08 |
|
| |
סודות(= הרובד המיסטי) אצל הרמב"ם הם אותם דברים, שהאדם יכול להכירם ולהבינם על ידי לימוד, ואין הוא יכול להכירם ולדעתם ללא עיון ולימוד.
המושג סודות לפי הקבלה מנוגד לתפיסתו של הרמב"ם – אלה אותם דברים שאינם תלויים בכושרו של האדם, ואין הוא מסוגל לדעת אותם או להבין אותם אף לא במאמץ עליון של מחשבתו ושכלו, אלא יש למוסרם לו על ידי אותם הבקיאים בתורת הסוד, שנמסרה אך ורק לחכמי הקבלה, ואלה דברים מעבר ליכולת ההכרה האנושית. תורת הסוד איננה נובעת מתוך שהאדם חוקר ומבין משהו בכוחות עצמו
|
|
|
|
|
