|
|
| נשלח ב-14/4/2004 12:21 |
 |
| |
מואדיב
על משמעות של "משמעות" ניתן לדון הרבה. בסופו של דבר, בכל דבר ניתן למצוא משמעות.
(אתה מכיר את הפרדוקס של המספר הבלתי מעניין ביותר, שמראה כי אין שום מספר "לא מעניין"?).
ואם אעשה פרפרזה על דברי החזון איש, כפי שגם ל"משהו" יש שיעור, הרי גם למשמעות צריכה להיות משמעות משמעותית.
ואבאר:
בגמרא מצאנו - וכן כתבתי לעיל - שאין להתיר מנהגים למי שיבוא לזלזל. זה נכון לגבי ציבור קטן מסויים במקום פלוני, שרחוק מתורה ואין לו מי שילמדנו, וזה נכון גם לקבוצות שמתמרמרות על איסור שבא מן המנהג, שמא יבואו לזלזל.
אך האם ניתן מכאן לגזור שמנהג שרווח בציבור גדול, והוא מוטעה, ואין בו אלא זכר של נאמנות למסורת - נאמנות שלא במקומה - האם גם אז נאמר את הכלל שלנו שאין להתיר?
ובדוגמא שלך, האם רשב"ג היה מוותר על ישיבה על ספסלי נכרים בכל עיר שהיא, או שהיה מכנס את הסנהדרין ומתיר?
כלומר, המשמעות היחידה שאני מוצא במנהגי איסור אלו היא החשש מפגיעה בנאמנות למסורת, בכך שהשומעים יחשבו שהכל ניתן להתיר, כמו במשל של ר' חיים מבריסק והעגלון.
***
יש לציין שכאן קיימת מיגבלה. באותו פרק - (או שמא זה בחולין או בעבודה זרה בסוגיה של גבינת גויים ושמן גויים?) - נאמר כי בית דין צריך להיזהר שלא להתיר יותר מדי, עד שלוש פעמים, כי אז זה מביא לזילזול בו, בבית הדין המקל, ודבריו לא יישמעו. יש לברר אם זה נכון גם לגבי מנהגים שנפוצו בעם, ולא רק לגבי הלכות, דינים דאורייתא ודרבנן.
***
על כל פנים, סקירה של מנהג הקטניות בדורנו תראה, לדעתי, שהצטרפו כאן חומרה על גבי חומרה, וגם אלו שאינם חייבים בכך מאמינים שזה דין לגביהם. עד שנזהרים מקטניות כמעט כמו מחמץ...
אך זה כבר לדעתי נושא לאשכול בפני עצמו.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-14/4/2004 12:32 |
|
| |
.
בעז"ה, כשתפתח אשכול ספציפי לנושא איסור הקטניות, ראוי יהיה לצטט בו את דברי החיי אדם, משם משמע עד כמה נתרחק והחמיר איסור זה מגזירת ההרחקה המקורית.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/4/2004 14:52 |
|
| |
מיימוני
הגמרא שאתה מביא אינה מדברת כלל על מנהג ללא טעם, ואדרבא אם על ראיה אנו דנים, תוס' מחזיק שביטול טעם תקנה והלכה אף של חז"ל מאבד תוקף חיוב ואין צורך לקיימו, כפי שהבאתי קודם.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/4/2004 08:55 |
|
| |
מסופר על החזו"א [מההגדה שעבר עליה ר' חיים קנייבסקי אחיינו של החזו"א] -
אדם ניסה לשכנעו לקיים מנהג... "רבנו סבר כי אין לכך כל מקור וכי אין כל סיבה לנהוג כך... הלה לא נחה דעתו עד שאמר:
אף אם רבינו מפקפק בכך מה אכפת לו לנהוג כך? והלא משל ההמון אומר אם לא יועיל לא יזיק.."
החזו"א השיב:
אתה מזכיר את שראיתי בתקופת נעורי, בקוסובה. הכל הכירו את השוטה של העיירה. היה זה מסכן שהרכיב משקפיים ללא זגוגיות... היו שואלים אותו למה מרכיב משקפיים שאינם מביאים תועלת, והוא היה משיב: "אם לא יועיל לא יזיק!".
ובהחלט אנו מזדהים שעשיה ללא טעם שמה את האדם בגדר שוטה גם בעייני עצמו וגם בעייני אחרים. עם כל זאת עדין יתכן שבמנהג שאין בו רוע מוגדר, ערך שמירת מסגרת ההלכה, כטעם מספיק, ואולי גם למרות שלכא' ההלכה עצמה טוענת לכך שתוקף מנהג פג עם ביטול ערך טעמו, וכנ"ל מתוס'.
ויש אולי מקום רחוק לחלק בין הלכה למנהג. שבהלכה שורשיה תמיד קבועים ביסודות ראשיים, ואין בהפסק הלכה מסוימת הרס מסגרתיות, משא"כ המנהג שכל תקיפותו היא האחיזה של העם במנהג.
לפו"ר אינו נראה בכדי חילוק, אך מצינו כיו"ב בהל' ממרים.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/4/2004 09:08 |
|
| |
.
פעמים שיש טעם "כללי" בשמירתו של מנהג, אף אם מהותית, אין בו כל תועלת.
"ההמון"
שתי דוגמאות, וארחיקן, כדי להמנע ממכשלות צפויות:
מערכת הכשרות הצבאית תוכננה על ידי אנשים הכפופים להלכה, אך יודעים כי רוב המיישמים את המערכת, אינם אנשי הלכה, ואף אינם שומרי מצוות.
לפיכך, המערכת, ככל מערכת צבאית, בנויה על בסיס של פקודות, הוראות ונהלים, שלעתים, מרחיקים לכת מאד בלי קשר להלכה.
כך, למשל, כל הכלים הבשריים חייבים להיות מסומנים בצבע אדום (או להיות כלי פלסטיק כתומים) וכל החלביים בכחול (פלסטיק כנ"ל). אין כלים פרווה, ואין בישול פרווה. מזון פרווה שבושל בסיר צבוע בכחול, אסור לאכול בכלים כתומים, גם כאשר מזון זה הוא פרווה, קר, תפל וכד' . דינו, מבחינת הנהלים והפקודות, כמזון חלבי לכל דבר ועניין.
אדם שומר תומ"צ, המגיע לסיטואציה בעייתית, יתמודד אתה בדרך הלכתית (יוציא מהמקרר סיר אורז פרווה קר, יעבירו לצלחת כתומה, וימשיך אל השולחן לאכול, למשל) . אלא שחייל שומר תומ"צ חכם, לא יעז לעשות זאת לא בשל בעיה הלכתית, אלא משום שמעשהו עלול להיות מובן בדרך הלא-נכונה על ידי חייל שאיננו בקי, ויבינו כדבר שאף הדתיים אינם מקפידים בו.
דוגמא נוספת – סיפור אמיתי ששמעתי:
משפחה חרדית (לא בארץ, אפשר להרגע) שבביתה עובדת עוזרת שאינה יהודיה. הכלים בבית, מסומנים היטב כחלבי/בשרי/פרווה בשל העובדה כי מבשלים גם אנשים שאינם בני המשפחה.
ויהי היום, לאם הבית היתה חסרה תבנית חלבית, היא לקחה תבנית פרווה, הסירה ממנה את הסימון של הפרווה, והראתה לעוזרת הבית – "זה לא פרווה יותר, זה חלבי".
העוזרת הבינה והפנימה, ולאחר כשבועיים, כשבישלה מאכל בשרי בסיר חלבי, ענתה לבעלת הבית המתרעמת: "עשיתי כמוך. הרמתי את הכלי ואמרתי, זה לא חלבי יותר, זה בשרי." .
וכעת, ניתן לחזור לספסל עליו ישב רבן גמליאל בעכו.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-15/4/2004 18:03 |
|
| |
מואדיב, יישר כוח
יש בדבר משום לימוד אך אינו נראה קשור לעניין לעיל. בצבא וכן בפני גוי, שאין ההלכה מושרשת יש צורך להמחיש את הדברים באופן בוטה יותר, אין כאן מנהג אלא עצה טכנית.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/7/2011 10:53 |
|
| |
ידעתי שהרב מיכי הוא כזה, אבל לא ידעתי עד כמה הוא- כזה.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/7/2011 18:36 |
|
| |
שלום, הערות מספר.
למי הסמכות? - לנושא באחריות. מי שעומד לדין על מעשיו נושא באחריות.
אינו יכול לומר 'פלוני אמר לי ועשיתי' ואפילו גדול שאמר, אלא אם הוא רפה בשכלו. .למי הסמכות? - לנושא באחריות. מי שעומד לדין על מעשיו נושא באחריות. אינו יכול לומר 'פלוני אמר לי ועשיתי' ואפילו גדול שאמר, אלא אם הוא רפה בשכלו.
דבריו של החזון איש כפי שהביא אותם יהוסף [לא היה סיפק בידי לבדוק]: 'נוח לנו להחזיק במסורת... ואין עלינו לחפש הטעמים', שאינו צריך להטריד עצמו במחשבה הטורדת את נוחיותו - אם דברים אלו הם המלצת התנהגות, הם דברים ראויים לגנאי חריף. מן הצד האחד הרי הם ביטוי לעצלנות ובטלנות הרוח ומתן אפשרות לאחר לשלוט באותו בטלן, ומן הצד השני ביטוי לרצון השליטה בזולת. ואין רצוי לשליט יותר מנשלט בטלן וצייתן שהולך אחריו ככבשה פתיה ואינו שואל שאלות מיותרות. שני הצדדים חוטאים חטא גדול מאד כלפי שמיים. דבריו של החזון איש שהביא אותם יהוסף [לא היה סיפק בידי לבדוק]: לנו להחזיק במסורת... ואין עלינו לחפש הטעמים', שאינו צריך להטריד עצמו במחשבה הטורדת את נוחיותו - דברים אלו הם המלצת התנהגות, הם דברים ראויים לגנאי חריף. מן הצד האחד הרי הם ביטוי לעצלנות ובטלנות הרוח ומתן אפשרות לאחר לשלוט באותו בטלן, ומן הצד השני ביטוי לרצון השליטה בזולת. ואין רצוי לשליט יותר מנשלט בטלן וצייתן שהולך אחריו ככבשה פתיה ואינו שואל שאלות מיותרות. שני הצדדים חוטאים חטא גדול מאד כלפי שמיים.הנה מה שכתב על כך גדול ההוגים של העת החדשה, עמנואל קאנט [שימו לב למילה 'נוח' למעלה ולמטה]:
תשובה לשאלה: נאורות מהי?... חוסר בגרות הוא אי יכולתו של האדם להשתמש בשכלו בלי הדרכת הזולת.
עצלות ופחדנות הן הסיבות לכך שבני אדם כה רבים, זמן רב אחרי שהטבע פטר אותם מהנהגת זרים, מעדיפים בכל זאת להשאר כל חייהם לא בוגרים, ולכך שלאחרים כה קל לשים עצמם אפוטרופסים להם. כל כך נוח להיות לא בוגר. [תר. י. פלס. הוצ. הקיבוץ המאוחד].
זה אחד המאמרים המשפיעים והנוקבים ביותר במאתיים השנים האחרונות.
ראוי מאד מאד לקרא את הנאום המופתי של האינקוויזיטור הגדול [פרק מיוחד מוקדש לו] ב'אחים קאראמזוב' של דוסטויבסקי. כאן בהשמטות:[האינקוויזיטור הגדול הזקן אל 'המתגלה בדמות אנושית':] ' "... וכי לא אתה אשר דיברת אז תכופות: 'רצוני לעשותכם בני חורין'. אך הנה ראית עכשיו את האנשים 'בני החורין' האלה, – מוסיף פתאום הזקן בגיחוך מהורהר. – כן, ענין זה עלה לנו ביוקר, – ... אך לבסוף השלמנו ענין זה למען שמך. חמש-עשרה מאות בשנים התענינו בגלל חרות זו. אך הנה עתה נסתיים הדבר ונסתיים לחלוטין. אינך מאמין כי נסתיים לחלוטין? ... אך להווי ידוע לך, שעכשיו, ובפירוש היום, בטוחים האנשים האלה יותר מבכל זמן אחר מן הזמנים, שבני חורין הם בהחלט. והלא הם בעצמם הביאו לנו את חרותם והניחוה בהכנעה לרגלינו. אולם זאת עשינו אנחנו, וכלום לזאת נכספת, לחרות שכזו?"
[איוואן, המספר] 'הוא רואה בפרוש כזכות לו ולאנשיו, על שהכניעו סוף סוף את החרות ועשו זאת כדי לעשות את האנשים מאושרים. "כי רק כעת (כלומר, הוא, כמובן, מתכוון בדבריו לאינקוויזיציה) נוצרה האפשרות לתת את הדעת בפעם הראשונה על אשרם של האנשים. האדם נוצר מרדן; כלום יכולים המרדנים להיות מאושרים? אתה הוזהרת – כך הוא מדבר אליו, – ... אך אתה לא נתת אוזן לאזהרות. אתה דחית את הדרך היחידה, בה אפשר היה לעשות את האנשים למאושרים. אולם, למזלנו, עם הסתלקותך, מסרת ענין זה בידינו. ... אתה נתת לנו את הזכות לקשור ולהתיר, וודאי שאינך יכול עוד אף להעלות על דעתך ליטול עכשיו מאתנו את הזכות הזאת. למה זה באת איפא להפריע לנו?"
זכר-נא את השאלה הראשונה; אם לא בפרוש, הרי משמעה כך היה: "רצונך ללכת אל העולם, והולך אתה בידים ריקות, באיזו הבטחה של חרות, שהאנשים בתמימותם ובהפקרותם מלידה, אינם יכולים אף לתפוס אותה ברוחם, והם חוששים ויראים מפניה, – כי מעולם לא היה לאדם ולחברה האנושית דבר קשה יותר לשאתו מאשר החרות! אולם רואה אתה את האבנים האלה במדבר-ציה לוהט זה? הפוך אבנים אלה לכיכרות-לחם, והאנושות תרוץ אחריך כעדר, רוחש תודה וצייתן, ..." אולם אתה לא אבית לשלול את החרות מן האדם ... תן דעתך, מה חרות כאן, אם המשמעת נקנתה בלחם? אתה ענית, כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם, אך האם יודע אתה, כי בשם לחם-האדמה הזה גופא יקום עליך רוח האדמה, ויילחם עמך, וינצח אותך, והכל ילכו אחריו ויענו: "מי ידמה לחיה זו, היא שנתנה לנו את האש מן השמים!" ... אנחנו נאכיל, בשמך אתה, וגם נשקר, כי בשמך אתה. ... שום מדע לא יתן להם לחם, כל עוד יוסיפו להיות בני חורין, וסופו של דבר יהיה, שהם יביאו את חרותם, ישימו אותה לרגלינו ויאמרו לנו: "מוטב שתשעבדו אותנו ובלבד שתאכילונו." ... [ה]כמיהה האנושית הכללית והנצחית, הן של הפרט היחיד והן של כלל האנושות יחד – היינו: "לפני מי להשתחוות?" אין דאגה מתמדת יותר ומציקה יותר בלב האדם, משעה שהוא נעשה בן חורין ...' [תרג. ולפובסקי. הוצ. הקיבוץ המאוחד].
'דרכי יושר ונתיבותיה שלום' - אלו דברים יפים מאד, אבל הפרקטיקה, פעמים רבות מדי, מנוגדת באופן קיצוני. ]: עודד
תוקן עיצוב העמוד
תוקן על ידי מנהלי_משנה ב- 12/07/2011 19:11:57
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-13/7/2011 01:28 |
|
| |
| יהוסף כתב: |  | | החזון איש כותב באגרת צ"ט [קוב"א חל"א], "ונוח לנו להחזיק במסורת... ואין עלינו לחפש הטעמים". הנחה זו נכונה ככלל? . |
|
יש כאן הנחה?
אולי החזון איש מדבר רק על עצמו?
מה הקונטקסט?
_________________
מחוייב המציאות - בלוג ברסלב חתרני
drall0.wordpress.com
|
|
|
|
| נשלח ב-13/7/2011 01:41 |
|
| |
נראה יותר כמו "רפורמה שרוצה לצאת מהארון"
_________________
מחוייב המציאות - בלוג ברסלב חתרני
drall0.wordpress.com
|
|
|
|
| נשלח ב-13/7/2011 05:26 |
|
| |
אודה למי שיעלה את אגרתו של החזון איש בשלמותה.
ובינתיים, האין זו סתירה לדמות של החזון איש שנותן משקל כה רב לשכל?
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 13/07/2011 05:27:01
|
|
|
|
| נשלח ב-13/7/2011 15:26 |
|
| |
לגבי השכל העצמאי מול השמרנות אצל החוזו"א - ראה בספרו של בראון פרק שלם על כך. חוששני שגם הוא יצא מבולבל. אני בוודאי ומסופקני אם היתה לחזו"א בעניין זה משנה ממש סדורה הניתנת לזיהוי
|
|
|
|
| נשלח ב-13/7/2011 15:37 |
|
| |
כמדובר, עד ולא עד בכלל.
|
|
|
|
|
