|
|
| נשלח ב-15/4/2004 17:47 |
 |
| |
האם הפמניסטיות הם בעד או נגד 
|
|
|
|
| נשלח ב-31/12/2004 10:32 |
|
| |
מה זה "היתר מאה רבנים" בכל מה שקשור לשני נשים? האם יש כזה דבר? אם יש מה ההיתר מבצע בפועל? ולמה צריך היתר זה למה לא מספיק היתר רב אחד?
|
|
|
|
| נשלח ב-31/12/2004 11:53 |
|
| |
דומני כי אחד האחרונים ממפרשי הטוש"ע כתב כי חדר"ג (שלא לגרש בע"כ) נועד להשוות כח האשה לכח הבעל. בעוד שבתקופת הגאונים היו כופין את הבעל לגרש בטענת מאיס עלי (כלומר כל אחד יכל לכפות על הגירושין) באירופה לא כפו, וכדי שלא יווצר חוסר סימטריה אסרו גם על הבעל לגרש אשתו בעל כרחה.
|
|
|
|
| נשלח ב-31/12/2004 12:01 |
|
| |
.
לחידוד דבריה של אמשלום, ראוי להזכיר כי ספרו של מרדכי עקיבא פרידמן נשען על תעודות מהגניזה הקהירית. ככזה, רובו קשור לעדויות אודות ריבוי נשים בארצות האסלאם דוקא.
|
|
|
|
| נשלח ב-31/12/2004 12:24 |
|
| |
אנקדוטה
הבבא סאלי ז"ל חי עם שלש נשים בבת אחת באר"י
גם התימנים הגיעו לישראל עם שתי נשים
היתרי מאה רבנים בכלל לא נדירים, ומתירים בד"כ שהאשה אינה יכולה או רוצה לקבל גט כמו אם איבדה את שפיותה או שעזבה את הדת וכדו'
|
|
|
|
| נשלח ב-1/1/2005 16:01 |
|
| |
www.daat.ac.il/daat/kitveyet/mahanaim/sidrey-2.htm - 13k
סדרי הנשואין בגלות ישמעאל
בימי הבינים
מובן מאליו שבראש וראשונה יש לשאול את השאלה אם היהודים בארצות אלה נשאו נשים אחדות כדרך המוסלמים או הלכו בדרך יהודי אירופה שקיימו את תקנת רבנו גרשום מאור הגולה המושפעת מסדרי הנישואין של הנוצרים. מי שיחפש תשובה על שאלה זו בקבצים של השאלות והתשובות שהן מקור מוסמך בהחלט - יופתע במקצת בראותו שהגבול בין קיבוצי ישראל שביטלו את ריבוי הנשים ובין אותם שהחזיקו בו לא חפף כלל וכלל את הגבול בין העולם הנוצרי ובין העולם המוסלמי. הרמב"ם מעיד על היהודים בפרובנס, ש"כל אחד מהם על הרוב יקח שתי נשים" (קובץ תשובות הרמב"ם, לפסיא תרי"ט, ח"ב דף 40 א). ר' שלמה בן אדרת, שהיה הרב של קהילת ברצלונה בסוף המאה השלש-עשרה ובתחילת המאה הארבע עשרה, אומר אותו דבר ויתרה על זו הוא מוסר לנו שגם בקהילות קטלוניה לא קיימו את תקנת רבנו גרשום ואלה דבריו:
אותה תקנה לא פשטה בכל גבולותינו ואף לא בגבולות פרובינציה הסמוכים לצרפת לא שמענו שפשטה ומעשים במקומינו בתלמידי חכמים ואנשי מעשה שנשאו אישה על נשיהם ואחריהם רבים ולא חשש שום אדם בדבר זה מעולם (שו"ת רשב"א ח"ג סי' תמ"ו).
ברם הייתה זו טעות בידינו להסיק מהערות אלה שהיהודים בארצות הנ"ל שהיו סמוכות לתחום הציויליזציה הערבית נשאו ברגיל שתי נשים יותר. מן העדויות האלה עלינו ללמוד בלבד שריבוי נשים לא נחשב בפרובנס ובקטלוניה לדבר אסור או אף מגונה. למעשה נשאו שם רוב בני אדם אישה אחת בלבד וכזה היה הנוהג גם בקרב היהודים במרבית הארצות המוסלמיות. יש להבדיל בין הלכה ובין מעשה. דבר זה אנו מסיקים לגבי יהודי מצרים ממקורות רבים. הרמב"ם פוסק שאם אדם רוצה לשאת יותר מאשה אחת וביכלתו לפרנס אותן אין האשה הראשונה יכולה לעכב בעדו (הל' אישות י"ד ג'). אך למעשה היה מנהג קדום בקהילות מצרים להתנות בשטר הכתובה שהבעל לא ישא עליה אשה אחרת ואם יעשה כך יתן לה מה שמגיע לה לפי כתובתה ויפטרנה בגט. במאה השש עשרה אף היו משביעים את החתן שיקיים את התנאי הזה ומי שהפר אותו היי מחרימים (שוקת הרמב"ם הוצ' פריימן סי' קצ"ח, שו"ת ר' דוד בן אבי זמרא ח"ד סי' אלף רצ"ב). ריבוי נשים היה כרגיל תוצאה של נסיבות מיוחדות, כגון שהאשה הראשונה לא ילדה משך שנים רבות או שעמדה מללדת. רבים התנו בשעת הנישואין שבמקרה זה יהיה להם מותר לשאת אשה אחרת (שו"ת רדב"ז חקו סי' ב' אלפים רצ"ג). במקרה זה היו שואלים את פי האשה אם ברצונה לשבת עם הצרה ואם לא רצתה בכך נתגרשה וקיבלה כתובתה. עיקרו של דבר שלא האשה הראשונה יכלה למנוע מן הבעל לשאת אחרת ולא הבעל יכול לכוף אותה לשבת עם צרתה (ר' שם ח"א סי' חנ"ה). מקרה אחר שהביא לידי ריבוי נשים היה הייבום שכן היהודים ברוב הארצות המוסלמיות גרסו שייבום קורם לחליצה ואף אם ידוע הדבר שהיבם אינו מתכון למצוה. הרמב"ם פסק שאם האשה הראשונה של היבם תתנגד יהיה פטור מלשלם לה את המאוחר, אלא אם התנתה בפירוש שלא ייבם יבמתו (הל' יבום וחליצה א' ב' י שו"ת סי' ק"ע). הפסקים של גדולי הרבנים במצרים מוכיחים שכך נהגו גם בדורות מאוחרים יותר (שו"ת רדב"ז ח"א סי' נ"ו, ח"ד סי' אלף ק"פ). גם בקהילות שבארצות המגרב לא נחשב ריבוי הנשים לאסור. אך בנוהג היה שם לשאת אשה אחת בלבד. מכאן מסתברת הסתירה המדומה בין דברי הפוסקים ר' יצחק בן ששת אומר "שהרי באלו הארצות אין מקפידין בזה כל כך ואדם נושא ב' וג' נשים ואין מכלים שכך נהגו ואין צריך רשות מלך קצין ושוטר" (שו"ת ריב"ש סי' ט"ו והשוה תשב"ץ ח"ג סי' ק"ב). מאידך יש בפסקים נתונים על אורח חיים מונוגומי של יהודי המגרב באותה תקופה. מהשאלות והתשובה של רבני אלג'יר אנו למדים שהיה מקובל להשביע את החתן לפני הנישואין שלא ישא אשה שניה וישלם לאשתו כל הכתובה וה"תוספת" אם יפר שבועתו זו (תשב"ץ ח"א סי' צ"ד). קהילת תנס תיקנה תקנה שהטילה על העדים של נישואין שניים קנס (שם ח"ב סי' רע"ט). מאידך היה ביצוע הייבום מקובל בארצות אלה (ר' שם ח"א סי' ל"ד ק', ח"ב סי' ר"ע רפ"ו).
ריבוי הנשים עורר בעיות שונות שהביאו לידי סכסוכים. הראשונה מהן הייתה בעית הדיור. מי שהיי לו שתי נשים הושיב אותן בדרך כלל בדירות נפרדות, כך היה מקובל לפחות במצרים (שו"ת רדב"ז ח"א סי' רי"ב). בעיה אחרת הייתה העונה שהבעל חייב ועל רקע זה פרצו מחלוקות (ר' שו"ת ר' שלמה בן שמעון בן צמח דוראן סי' תרכ"
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-1/1/2005 17:53 |
|
| |
www.daat.ac.il/daat/ezrachut/harabanut2a-2.htm - 58k
תקנות הרבנות הראשית
"ריבוי נשים"
אסור לאיש ואשה מישראל לארס או להתארס עם אשה שניה על אשתו הראשונה, אם לא בהיתר-נישואין מאושר בחתימת הרבנים הראשיים לישראל.148
תקנה זו מורכבת משני חלקים:
א. איסור ריבוי נשים (ביגמיה) - למעשה הרחבת החרם דרבינו גרשום מלפני כאלף שנה, האוסר לשאת אשה על אשתו על כל יהודי. החרם דרבנו גרשום לא נתפשט בכל הארצות ובכל העדות. הוא נתקבל בקהילות היהודיות שבאשכנז, צרפת ובארצות אירופה המזרחית, פולין, ליטא ועוד - היינו בכל עדות האשכנזים - ולא נתקבל על-ידי רוב יהודי אפריקה הצפונית, תימן, היינו ברוב עדות המזרח.149
בכמה מעדות המזרח גם כן לא ראו בעין יפה ריבוי נישואין, ועשו למניעתם על-ידי התניה בכתובה, בצורת שבועה וחרם, שלפיו נתחייב הבעל לא לקחת אשה על אשתו, אלא בהסכמתה או ברשות בי"ד.150
ועוד חידוש בתקנה, שמוציאה מידי ספק וחילוקי דעות שבפוסקים, ומחילה את החרם דרבנו גרשום גם על המקדש אשה ועדיין לא נישאה, היינו על ארוסה,151 וכהכרעת החכם-צבי, שנחלק על הרמ"א ופסק שגם בארוסה נוהג האיסור של שתי נשים.152
הרבנים הראשיים דנו בדבר האמצעים לקיומה של התקנה על-ידי פסילת הקידושין, פסילת העדים שהעידו לעובר עבירה על החרם, ביטול הקידושין, כפיית המקדש העובר על החרם לתת גט פיטורין, הטלת קנס כספי וכדומה. אולם הרבנות הראשית סבורים היו כי היות וביגמיה אסורה גם על פי חוק המדינה, אין חשש לריבוי עוברי עבירה על החרם דרבנו גרשום, ולכן לא כללו בתקנה סנקציות נגד העובר על התקנה.153
בתי הדין הרבניים בפסקיהם מגיעים ליישום מטרתה של התקנה, למנוע נשואי אשה על אשתו, תוך כדי התעלמות מהתקנה עצמה. הם תומכים יתדותיהם על בירורי הלכה ומנהג, ואינם מזכירים את התקנה כלל וכלל.
בתביעת בעל לחייב את אשתו לקבל גט, או להתיר לו לישא אשה אחרת על אשתו החולה, אף שחתם על כתובה אשכנזית - בה כלולה קבלת חרם דרבינו גרשום, שאסור לו לישא אשה על אשתו - טען הבעל שהוא בן העדה הספרדית, והוטעה בכך שהחתימו אותו על כתובה אשכנזית. בית-הדין דחה את תביעתו, לא מפני התקנה ולא מפני החרם דרבנו גרשום שהובא בכתובה שחתם עליה. כתובה אשכנזית אינה מחייבת בן עדה ספרדית, דאנן סהדי שאינו יודע על מה שמחתימים אותו.154 אלא שבית-הדין דחה את התביעה להיתר נשואי אשה שניה, מפני שמצד הדין אינו יכול לישא אחרת עפ"י הריטב"א (יבמות מד), דבמקום שנהגו שלא לישא אלא אשה אחת אין לו רשות לישא אחרת על אשתו, "דאומדנא דמוכח הוא דאדעתא דהכי אינסבא ליה דלא לינסוב אחריתי".155
הוויכוח, אם יש צורך בתקנה, או שאפשר לסמוך על המנהג המחייב שלא לישא אלא אשה אחת, התקיים כבר לפני קבלת התקנה, בין הרב הרצוג והרב עוזיאל. הרב הראשית הרצוג כתב:
אמנם בנוגע לספרדים בארץ-ישראל, כמדומה שחברי הראש"ל הגרב"צ עוזיאל שליט"א מסר לי שכבר קיים אצלם כעין תקנה מכוח המנהג כנגד נישואין שניים. אבל בנוגע לאחינו התימנים וכו', הרי אצלם ברור שאין תקנה כזאת... ואף שבועה שנשבע הבעל בשעת הנישואין שלא לישא אשה על אשתו לא מועילה, כי זהו עניין מקרי, אינדיבידואלי ואינו עניין לעבירה על חוק לאיסור ביגמיה, ויכול אולי הבעל לדרוש היתר נישואין מתוך טענה שעבירה על שבועה שנשבע הוא עניין בינו ובין בוראו, ולא לרשות המוסמכת לרישום נישואין מכוח המדינה.156
ביצוע התקנה הובטח על-ידי החוקים לאיסור ביגמיה לפי פקודת החוק הפלילי - 1936 כפי שתוקנה בשנת 1947, בתקופת המנדט, ובחוק לתיקון דיני העונשין (ריבוי נישואין), תשי"ט - 1571959, שנוסח בתיאום לנוסח תקנת הרבנות הראשית משנת תש"י.
ב. החידוש שבסיפא של התקנה הוא, שהיתר לישא אשה על אשתו זקוק לאישור בחתימת הרבנים הראשיים לישראל. האפשרות למתן היתר נשואי אשה שניה על אשתו במקרים מיוחדים במינו נמצאת כבר בנוסח החרם דרבינו גרשום, שכך קיבלנו מרבותינו איש מפי איש מפי רבנו גרשום מאור הגולה, שכשיהיה איזה עניין בין איש לאשתו, שבגללו אין ראוי להחזיק בחרם זה, יתירו אותו בהסכמת מאה רבנים, כדי שלא יהא הדבר קל בעיני הדורות הבאים לישא אשה על אשתו158. מפני חומרת הדבר שבמתן היתר נשואי אשה על אשתו, וכדי לשמור על הטוהר באיסוף הסכמותיהם-חתימותיהם של מאה רבנים, נקבע בתקנה הצורך באישורם ובחתימותיהם של שני הרבנים הראשיים.
בתקנות הדיון בבתי הדין בארץ-ישראל משנת תש"ג, נקבעו הליכים ממושכים לקבלת ההיתר.159 בתקנות הדיון משנת תש"ך נקבעו הליכים יותר נוחים, והם:
"מהלך הדיון ופסק הדין כבכל משפט רגיל" (סעיף קנח
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/1/2005 23:54 |
|
| |
אורייתא
הזכרת את הערתו (זה לא מאמר, בקושי הערה), של פרץ תשבי בתרביץ, ודבריו הם דברי הבל כפשוטם. וכבר העירו עליו פרופ' תא שמע ועוד, שם.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/1/2005 11:41 |
|
| |
נראה כי כמעט כל ההתיחסויות לדין חדר"ג טוענות לסיבה צדדית שבגללה החרם נוצר והחרם אינו משקף תפיסת עולם של שינוי היחסים בין בעל לאשתו.
הטעמים המקובלים הם השפעה מהנצרות או קושי כלכלי בגלות, וממילא ניתן לטעון כי בעזרת ה' יום אחד נוכל להשתחרר מכל המגבלות הללו ולחזור לשאת שתי נשים, וכך כמדומני משתמע מדבריו של רבי יעקב עמדין.
היחידי שראיתי שקישר את חדר"ג לתפיסת עולם הוא ר' אברהם מן ההר על מסכת נדרים שמתנגד חריפות לחרם. הוא אומר שבגלל שהאיש קשור לצורה והאישה קשורה לחומר לא טוב המצב שבו אישה יכולה לקבוע דברים בנישואין, ולכן על הגבר להיות זה שיקבע את הגירושין והנישואין, אחרת הילדים שיוולדו יהיו חומריים ולא צורניים.
ומה אעשה ובעוונותי נראה לי מסברא שהמצב אחרי החרם הוא ראוי יותר, ולכתחילה יותר מאשר המצב לפניו.
האם מישהו מכיר מקור לפיו חדר"ג הביא אותנו ךמצב יותר לכתחילאי, ושההיתר לשאת שתי נשים היה רק בדיעבד?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/9/2005 21:27 |
|
| |
חובה לבטל את החרם שלא לישא שתי נשים
זה חרם לא יהודי
אנחנו לא נזירים נוצרים
זה גרם להמון צרות (זה אחד מסיבות השואה - ואשכנזים תפסיקו לשקר ששהסיבות לשואה נסתרות שלא תבוא עליכם שואה יותר גדולה)
זה סיוע אדיר לפמניסטיות
זה גורם להגברה אדירה של אונס נשים ילדים וזכרים וכל דבר שזז
זה גורם להרבה זרע לבטלה
ועוד הרבה צרות
יש הרבה מקורות לבסס את הדרישה הזאת שאם אצטרך אומר אותם בהמשך
|
|
|
|
| נשלח ב-13/9/2005 00:26 |
|
| |
It has been pointed out that it does not appear that marriage to more than one wife was common among tannaim veamoraim. In my abysmal ignorance, I cannot make blanket statements about all of Shas but I have spoken to khashuvei talmidei chakhamim about this and they have agreed. If anyone knows of any agaddot or stories from Chazal that show that indicate that tannaim v/o amoraim practiced polygamy, I would appreciate it if they would cite them. Thank you.
(I know there is the story with Rav- man bai lemehevei li leyuma- but that appears to be about short term - one day marriages contracted for the purpose of maintaining one's purity- not real marriages in the modern sense where people spend their lives or at least a major part of their lives together.
Amshalom-
Recently I read about a scholarly book in which the claim was made that the amoraim in Eretz Yisrael had more respect for women and concern that women be treated with honor and propriety than did the amoraim of Bavel. The difference was explained in terms of the rabbis of Eretz Yisrael being more influenced by Greco_ Roman norms which placed a value on monogamy and romantic relationships between men and women. The rabbis from Bavel were more influenced by the Persians and in Persain society women had much lower status.
Is Friedman's book the book I read about?
If not, do you know of the book to which I
?am referring
?Amshalom, if it's not too much trouble, could you cite one or two pieces of evidence for the (relatively) "progressive" attitude toward issues having to do with women held by tannaim veamoraim of Eretz Yisrael? Thank you very much in advance.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-13/9/2005 01:12 |
|
| |
שרירא.
מענין מאד. אף פעם לא חשבתי על כך, אבל (ואם אתה בור אז מה אני אומר?...) אני אכן מנסה לאמץ את מוחי ולא מוצא שום סיפור פוליגמי על התנאים והאמורים.
מה זה אומר? הרי חרם דרבינו גרשון לא בא בחלל ריק ומן הסתם נישאו ליותר משתים. האם זה בתקופת בתר התלמוד עד לרבינו גרשום?
בכל אופן הערה מענינת.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/9/2005 01:16 |
|
| |
נעכג.
איני בטוח אם אתה חומד לצון או שאתה רציני .
בכל אופן נשמח לשמוע מה המקורות לדרישה זו. אגב, אין כבר חרם, והסיבה לאי נשיאת נשים מקורה במראה המלבב של בתי הכלא בארץ.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/9/2005 01:35 |
|
| |
אם כבר בהודעתו של נעכג עסקינן (והרי גם אם אינה רצינית, יש בה קריאת תיגר משונה על הפמיניזם), הלוא אין שום דבר פמיניסטי בנישואים מונוגמיים. אפשר שנהפוך הוא. בחברה בה הגבר הוא המפרנס, קל לו יותר לפרנס אישה אחת. לעומת זאת, לאישה אחת קשה יותר לטפל, בחברה כזאת, במשק הבית, ולפנות לעיסוקים אחרים זמן תוך כדי כך.
בחברה בה יכולות נשים להתפרנס ולעסוק בעיסוקים משלהן, יש הגיון רב ביחידה משפחתית בה יש יותר מאישה אחת. או אז יכולות הנשים לחלק ביניהן את המטלות, בין הטיפול בבית ובילדים לטיפוח קריירה, עיסוקים ותחביבים. בד בבד עם חלוקת הנטל הזו, הן יכולות גם לתמוך זו בזו נפשית, תוך בניית יחסים יותר מחבריים – הרי זו משפחה. אין צריך לומר שלילדים יש יתרון גדול ביחידה כזאת, שכן יש להם אחים ואחיות רבים, והשמחה גדולה!
אם כן, נישואים פוליגמיים בהחלט יכולים לתרום לשחרורה של האישה, וההתנגדות האינסטינקטיבית שמעורר הרעיון (כפי שנתקלתי אצל אנשים איתם חילקתי מחשבות אלה בעבר), מקורה בנקודת מבט רומנטית מודרנית על הנישואים, ותו לא.
נראה, על כן, שהרעיון המונוגמי נועד, בעיקרו, להגן על הגבר. הוא מצמצם את מספר הנפשות שעליו לפרנס, מותיר את האישה בבדידותה, בלא תמיכה נשית מיידית ובלא עזרה, ומגן על מעמדו השליט בבית, תוך ניטרול האפשרות ליצירת "קואליציות" שלא יתאימו לו.
תעצרו לרגע ותחשבו על זה.
תוקן על ידי - חבצל_ת - 13/09/2005 1:36:30
|
|
|
|
|
|
