איסור הוצאת זרע לבטלה

שולחן ערוך אבן העזר הלכות אישות סימן כה

 הגה:  ויכול לעשות עם אשתו מה שירצה, בועל בכל עת שירצה ומנשק בכל אבר שירצה, ובא עליה בין כדרכה בין שלא כדרכה, או דרך אברים  ובלבד שלא יוציא זרע לבטלה (טור). ויש מקילין ואומרים שמותר שלא כדרכה אפילו אם הוציא זרע(בית שמואל סימן כה ס"ק ב אפילו אם מוציא זרע - ואם נמצא דם בעד של אשה ויש ספק אם הדם ממנה או ממנו נראה לכאורה דמותר לאיש להוציא הזרע כדי לברר אם הדם ממנו הוא דהא אין איסור לשמש ולהוציא זרע גם יש להביא ראיה מש"ס פרק הערל דאי' שם אם ניקב הגיד בדקינן אם נתרפא ומניחים ביה פוקרא כדי שיוציא זרע, ויש לדחות וצ"ע:) 
(חלקת מחוקק סימן כה ס"ק ב אפי' אם מוציא זרע - עיין בב"י שכתב ודבר קשה הוא להתיר להכשל בהוצאת זרע לבטלה אפילו באקראי ושומר נפשו ירחק מזה ומכיוצא בו:) , אם עושה באקראי (בית שמואל סימן כה ס"ק ג ואינו רגיל - אבל רגיל אפילו אינו מוצי' זרע אסור לשמש שלא כדרכו כדי שלא יבא לידי הוצאת זרע:) ואינו רגיל בכך (גם זה טור בשם ר"י). ואע"פ שמותר בכל אלה, יח] כל המקדש עצמו במותר לו קדוש יאמרו לו (דברי הרב). 


וסתם בכדי לתת לך אייך לומדים תורה אז הנה עוד בשבילך שתבין אייך ההיגיון של התורה עובדת ואיך החכמים הבינו איך התורה עובדת, 

אבל תאמין לי אני כבר לא מתרגש מגידופים, 

שו"ת היכל יצחק אבן העזר ב סימן טז ד"ה תשובה א

תשובה א. [איסור השחתת זרע. שיטת רש"י בסוגיא דשלש נשים משמשות במוך] (א) תחילה יש לנו לעיין בעצם האיסור של השחתת זרע, אם הוא דאורייתא או דרבנן. בתוס' סנהדרין נ"ט מוכח דהוא איסור תורה, דהקשו מנ"ל שלא נאמרה פריה ורביה לבני נח, ותירצו שמצווה על השחתת זרע מי שמצווה על פריה ורביה. ומזה משמע דהוא איסור דאורייתא, וישראל מצווין על השחתת זרע כי מצווין על פרו"ר, ועכו"ם שאינם מצווין על הש"ז אינם מצווים על פריה ורביה. [אכן אם הא בהא תליא יצא לנו לכאורה דמי שקיים פריה ורביה שוב אינו מצווה מה"ת על השחתת זרעו, אלא דמדרבנן ודאי אסור, ולהלן עוד נדון בנקודה זו]. ובתשובת משיבת נפש סימן י"ח דחה דברי התוס' וכתב דלא ידע היכן מפורש איסור השחתת זרע בתורה. וכבר תמה על דברים הללו בתורת חסד אה"ע סימן מ"ג, דהא בפירוש אמרו רז"ל דברותחין קלקלו וברותחין נידונו (סנהדרין ק"ח), ואמרו האוחז באמה ומשתין מביא מבול לעולם (נדה י"ט), אכן העלה שם דיש לומר דזהו אסמכתא בעלמא ומן התורה אין בזה איסור גמור,ומה שאמרו רז"ל שהוא כאלו שופך דמים הוא בדרך איום והפלגה, ועי' בפנ"י שו"ת סי' מ"ד אה"ע.

חוץ מזה זה מאוד רלוונטי לכל אחד לדעת את יסוד האיסור הלא חמור, לדוגמא: 

אליה רבה סימן ג

טו להתחכך וכו'. כתב חלקת מחוקק באבן העזר סי' כ"ג [סק"א] בשם ספר חסידים סימן קע"ו שכתב שאם אחד מתיירא שלא יכשל באשת איש או באשתו נדה ח"ו, טוב לו להוציא זרע לבטלה משיבא ח"ו באיסור אשת איש או בנדה,

וכאן צריך לשאול מה אם נידה דרבנן ? מה עדיף ? 

אתה מבין למה צריך ללמוד את התורה ולהבין אותה לעומק, אחרת אנשים יכולים לעבור על כרת משום כך או על מיתה בידי שמים שעבר על נידה דרבנן,

ידעתי את הרמ"א הזה, אלא שאין קשר בין היתר שלא כדרכה לבין הוז"ל כמו שהוא כמובן. [שהרי כל ביאה שאינו מוליד הוא ז"ל ואם שלא כדרכה גם בכלל ביאה הרי הוא מותר כמובן]

גם ידוע שיסוד האיסור משום פו"ר [לפי התוס' לפחות] אך מה הקשר?

וכן שאר המ"מ יודעים ונידונים  בהפוסקים כמו שהבאת ועדיין אך א' לא התיר באופן פשוט להוז"ל כשאין בזה פגיעה בפו"ר [מה שנכון לרובא דרובא של המקרים]

[רק זה היכל יצחק לא ידעתי מי זה?]



ייתכן כתב:
 יהי,