איסור הוצאת זרע לבטלה

מהי לדעתכם הפונקציה של האיסור הזה על שז"ל?
מדוע האיסור הזה כל כך בולט בחריפותו?

מסתברא.

ראשית אזכיר לך מחלוקת חז"ל בנידון (מס' מנחות כמדומני), וכן דבריו של הראב"ע, וכן בעל ספר חסידים, כולם בדעה שישנם חלקים בתורה שלא נכתבו על ידי משה רבינו, אלא לאחר זמנו. אם אתה מוכן לכנות גם אותם כאפיקורסים, אני מוכן להכלל בקטגוריה שלהם.

ולגבי דעת הרמב"ם, ראה מאמרו של י' לוינגר "המסקנה הגדולה של מו"נ ח"ב פמ"ח", הודפס בספרו הרמב"ם כפוסק ופילוסוף, עיין שם היטב.

שחרית.

לא הבנתי מה הקושיה, איסור הוז"ל הוא איסור כמו כל שאר האיסורים לא פחות ולא יותר. מסתבר שהוא מדרבנן, שהרי הפסוקים הם אסמכתאות בעלמא (אם כי הדבר תלוי במחלוקת רמב"ם רמב"ן בנוגע לדרשות חז"ל ואכמ"ל).

חז"ל האריכו בגודל האיסור מפני שקל לאנשים לחטוא בו. וכך כותב גם הריב"ש בתשובותיו לגבי דבריהם של חז"ל לגבי איסור לשון הרע, כלומר שלא ייתכן שבאמת איסור זה שקול לעבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים. שהרי על כל אחד מהם נאמר "יהרג ואל יעבור", ואילו לגבי לשון הרע אין שום הווה אמינא כזאת (אבל, השווה לדברי התוס' בנידון ! וצע"ג). אלא שפשוט חז"ל ידעו שקל לאנשים להכשל בכך, ולכן הגדילו את חומרת האיסור, הוא הדין לגבי הוז"ל וקל להבין.

(המקובלים האריכו מאוד באיסור זה, במיוחד בעל "תיקוני הזוהר", אך פשוט שדבריהם אינם להלכה, במיוחד מה שאמרו שתשובה לא מועילה לכך. ודבר זה הרי סותר את מהות היהדות ואין צורך להאריך בכך)

בעניין שז"ל

יש מחלוקת הפוסקים אי הוי איסור דאורייתא או מדרבנן.

אבל אחרה עיון קצת לכאורה נראה שלעולם יהא סבוך בו איסור דאורייתא.שהרי אי נימא דאסור להרהר בעבירה מן התורה.וכפשט דרש חז"ל.ואמרו חז"ל אין קישוי אלא לדעת.דהיינו הרהור.ממילא לעולם יהא כרוך בו איסור דאורייתא במחשבה אף אי המעשה הוי מדרבנן.רק יהא נפקא מינה לדעת אלו שיסברו דהרהור הוי דרבנן(אי אכן כך סוברים)או היכא דהרהר בהיתר כגון באישתו.ואז האיסור המעשי לא יהא אלא דרבנן לשיטתם.

לפי"ז צריך קצת עיון על מה שהקלו הפוסקים בהיכא שאישתו נידה וכדאיתא בספר חסידים והביאם הב"ש.להוציא ז"ל.ולא יבוא על נידה.דהתינח אי סבירא להו דהוי איסור דאורייתא דאין בו כרת.או דהוי רק דרבנן.אבל אי סבירא לן דאיסור הרהור הוי דאורייתא מן שרי לן עורבא?ואף אי תימא זס"ל דאיסור דאורייתא חד דאית ביה כרת(נדה) חמיר מתרי דאורייתא דלית בהו כרת.מ"מ למאי דאיתא בהרבה ראשונים דהיכא דלא קרינן בה "עד שתרגיש בבשרה" דהיינו פתיחת המקור -לא חשיבא הרגשה.א"כ מנא לן להתיר איסור הרהור דאורייתא מפני איסור דרבנן.ויש ליישב.

הגמרא זה לא עיתון יומי וחז"ל לא כתבו דברים רק להפחדה בעיניני מוסר. הנכון יותר הוא כמו שאומר הרמח"ל שצריך למצוא את הבחינה שהתכוונו שאולי השופך זרעו הוא כשופך דמים מבחינת הזלזול בכח החיים כמו שנאמר כאן ולא סתם שהשתמשו בגמרא להפחיד את העם מעבירות ע"י גוזמות.זה יכול להיות אבל שטחי מידי ולא נשמע אמיתי.
ואני לא חושב שהנושא כאן זה כפירה אלא כמו שהרמב"ם אומר- כסילות או לא.אם יש רצון ללמוד משהו מהחכמה הזו שהגאון והרב קוק התעלו ממנה בהבנה בלי לההפך למדומינים או שלא רוצים ללמוד קר לזלזל ולהיות "אויבער חוכם" בלי לנסות ולעמול.(ובנוגע לד' היסודות זה לא מכוון ליסודות הפיזיים אלא למשהו רעיוני יותר ועובדה שגם הגאון מזכיר את זה אצלו -והוא לא היה סתם חסיד של שום דבר. יש לזה הבנה פשוט אני לא מתעסק בחכמה הזו עדין ולכן לא יודע אבל שמעתי כך מת"ח שעוסק בזה בהבנה מקורית.)

אל תצל מפי דבר אמת

ד' יסודות הוא דבר אמת אף היום, תביט ותראה שלא ע"י מיקרוסקופ ויהיו רק ד' יסודות.

כעין מ"ש לענין ז' כוכבי לכת, ואף שנתרבו ויש כהיום הרבה יותר, מכל מקום אלו הז' הם נראים לעינים משא"כ השאר. (תירוץ הוא בספרי הרב קפלן)

אפשר לעשות כאן סקר שמי שלמד בישיבה יודע איזה מטעמים עושה מענין זה המשגיח שיש לו תמיד נושא לדבר עליו.


האמת נמצאת אי שם!

באראפארקער, איפה אתה רואה ארבעה יסודות? אני מביט סביבי ורואה עץ, פלסטיק, מתכת, בד, נייר, זכוכית - בכל אלה אני לא רואה אף אחד מארבעת היסודות; ואם תגיד שהם חבויים בתוכם, אז שוב אתה מדבר ברמת המיקרוסקופ ולא ברמת העין.