|
|
| נשלח ב-21/4/2004 13:39 |
 |
| |
בהחלט חכמים יכולים לטעות . (ועיין בדברי באשכול שעוסק בהתנהגות ההנהגה הציונית בזמן השואה.)
אלא שבחלק מהענינים שהזכרנו אני משוכנע מעל לכל ספק שהם לא טעו בחלק אחר אני מסופק , ובחלק אחר אני מסכים שהם אמנם לא ידעו את כל התגליות המדעיות הידועות היום . (באמת "חידוש" עצום ... )
בברכה .
|
|
|
|
| נשלח ב-26/4/2004 16:46 |
|
| |
רבצי
כתבת שפירושי 'לבטלה' שזה רק כשיש ברירה בין עם אישה וללא, הוא פירוש חילוני!!!
אולי תראה לי מקום אחד בתורה שבכתב האוסר הוצאה לבטלה כפירושך ושגם אם יש לו צורך בפורקן ואין לו אישה!?
בסיפור של ער ואונן נאמר כי עוונו של אונן היה שלא רצה להקים זרע לאחיו ולא שהוציא זרע. (ואל תשיב לי עם *ההסברים* של רש"י כי אז אביא את הספורנו והאבן עזרא.)
הוחלפה המילה שבין הכוכבים.
תוקן על ידי - מיימוני - 26/04/2004 18:03:51
|
|
|
|
| נשלח ב-27/4/2004 14:39 |
|
| |
בוגי
המקור לחוסר ההבנה שלך בדברי, הוא שאתה מניח שהיהדות היא קראית. הרי לפי שיטתך פירוש המושג "תורה" הוא התורה שבכתב בלבד. והרי אם הייתי חי לפי "פשט" התורה שבכתב הייתי צריך, למשל, לסקול אותך למוות על כך שאתה מחלל שבת; שהרי כל ההגבלות על ההוצאה למוות -עד כדי ביטולם הלכה למעשה - נמצאות דווקא בתורה שבעל פה, היינו במשנה ובתלמוד.
הוא הדין לגבי איסור הוז"ל. כבר ציינתי לעיל שלדעתי האיסור הוא מדרבנן ולא מדאורייתא, שהרי הפסוקים מובאים כאסמכתא בעלמא, וכך סבורים הרבה מן הפוסקים. כולנו יודעים שלא ניתן ללמוד הלכות מהסיפורים שבספר בראשית, אלא רק מהציווים שניתנו במפורש לעם ישראל, והרי כידוע איסור הוז"ל לא מופיע כלל בתורה בצורה מפורשת. לפיכך ברור שכל דברי חז"ל בנוגע להוז"ל הם רק אסכמתאות, ושמקור האיסור הוא מדרבנן ולא מדאורייתא.
לפיכך, גם הגדרים של איסור זה, לרבות הטענה שאיסור זה הינו אבסולוטי ולא תלוי במצבו של האדם, הם על פי דברי חז"ל והפוסקים, ולא לפי ההבנה של "פשטי המקראות" (למעשה גם אילו האיסור היה מדאורייתא היה הדין כך, אלא שקל וחומר כאשר מדובר על איסור מדרבנן).
תוקן על ידי - רב_צעיר - 27/04/2004 14:41:56
תוקן על ידי - רב_צעיר - 27/04/2004 15:37:34
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-27/4/2004 20:35 |
|
| |
רבצי
המקור לחוסר ההבנה שלך בדברי, הוא שאתה הוא הקראי, אלא שלך ישנן שתי מקראות התורה והמשנה-תלמוד.
לי יש מקרא שהוא התורה שבכתב והתורה שבעל פה באה לפרש אותה בצורה דינמית שמשתנה במשך הזמן לפי ההבנה האנושית המתפתחת. לכן עלינו לפרש 'לבטלה' כפי שציינתי.
גם מה שהערת לגבי הוצאת זרע שזו מדרבנן, אני בהחלט מבין שבתקופות מסוימות וכיום גם בחוגים מסוימים זה נחשב לדאורייתא ואל תדאג לאיך יסתדרו ללמוד את זה מהכתובים!
|
|
|
|
| נשלח ב-28/4/2004 13:32 |
|
| |
בוגי
כתבת: "לי יש מקרא שהוא התורה שבכתב והתורה שבעל פה באה לפרש אותה בצורה דינמית שמשתנה במשך הזמן לפי ההבנה האנושית המתפתחת. לכן עלינו לפרש 'לבטלה' כפי שציינתי.[מודגש]" עכ"ל.
תמה אני עליך מאוד, הואיל ואין שום קשר בין הרישא של דבריך לסיפא. גם אם נקבל את ההנחה שלך שקיימת התפתחות בתורה (ומתפלא אני עליך שלא הבנת את דברי לעיל!), האם מכך משתמע בהחלטיות שהתורה חייבת להתפתח על פי סברתו של מיסטר בוגיעלון ? אתמהא !
התפתחות בהלכה נוצרת מתוך הרצון לקיים את ההלכה, היא נובעת מתוך מי שלכחילה מקבל על עצמו את עול ההלכה, אך מודע לכך שמטבע הדברים קיימים שינויים בין תפיסת העולם של דור אחד, ובין תפיסת העולם שקדמה לו.
יתר על כן, התפתחות בהלכה נוצרת בדרך כלל באופן לא מודע. לא שקם בוקר אחד איזה חוכמולוג ומחליט ליצור תורה חדשה, אלא שבאופן טבעי מנהגים שונים מתפתחים ומשתנים, ורק לאחר מכך באים הפוסקים ומנסים להסביר את הדבר.
לפי הבנתי, הרצון שלך לשנות את ההלכה (אותה הלכה שממילא אינך מקבל על עצמך, ומה לך כי תלין ?) לא נובע מתוך רצון כנה להועיל ליהדות, אלא מרצון אחר.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/4/2004 18:55 |
|
| |
רבצי, לא ידעת שאני קשה הבנה? שאל את מציפ ויאמרו לך!
בקשר לענין בו אתה מתימר לדעת את רצוני נעלם ממך מאמר מפורש 'שמואל בדורו כבוגי בדורו' 
|
|
|
|
| נשלח ב-3/5/2004 09:21 |
|
| |
בוגי,
אך לא המשכת "ורב_צעיר כשמואל"! [בפרט שאתה רק מיסטר והוא רב ומה תוכל לעשות עם משפט המחץ "הרבנים אמרו"? כאשר לא מתכוונים לרבנים מלשון מריבים  ].
לגופו של נידון. נדמה שבאשכול הקודם [המולנק אי שם באשכול הזה] הודגש שאין ה"לבטלה" הבעיה העיקרית שבהוצאת זרע, אלא ההתמכרות לתאווה שמקורה ב"ולא תתורו".
|
|
|
|
|
| נשלח ב-6/5/2004 01:38 |
|
| |
רבצי
נתקלתי באקראי אל האשכול הזה.
אני יושב ומשתאה כמה גדולים דברי חסידים. שתאוות העריות מטמטמת מוחו של אדם. והדבר הראשון שהוא כופר הוא בנסתר וההמשך מהחת"ס ידוע.
יש לי הרבה לענות לך, ומובטחני שהדברים לא יסתדרו על לבך.
מקריאת דבריך נראה שבעצם אתה בעל גאווה גדול וחושב שמה שהקעפעלע שלך אינו מבין גם לא הבינו חכמינו וזקיננו.
קודם הד' יסודות והקלאץ קושיות של הבריך באשכול, שהלא יש גם פלסטיק וברזל. ובאמת חכמינו זצ"ל לא היה להם פלסטיק אבל ברזל היה להם ולמה לא הקשו את הקושיא הגאונית הזו?
הד' יסודות הם ארבעה צורות של כל חומר יסודי בעולם והם
SOLIDS = עפר
LIQUID = מים
GAS = רוח
ENERGY = אש
מה אתה מפוצץ בקושיות של הבל?
ולעצם ענין ספר הזוהר כל הקלאץ קושיות שלך ידועים היו מקודם גם להב"י, לגדולי החסידות, וגם להגר"א ולהחת"ס והיו להם מוח אנאליטי לכה"פ כמונו ואעפ"כ האמינו שזה מה שנתגלה לרשב"י וחביריו.
אדרבה נראה אותך פותר את הבעיה הזאת? איך שאנשים גדולים כל כך שמוחם היה טהור בלי נגיעות, ושקלו כל דבר בפלס האמת, נהפכו לפריירים. ומבקרי המקרא ההולכים אחרי תאוות לבם ומוחם היה מלא תאוות העולם הזה. הם השכילו להבחין מהי אמת?
לכל הקושיות שלך יש תירוצים. כמה ידועים וכמה לא ידועים. אבל כנראה אתה לא מחפש תירוצים אתה מחפש קושיות.
עוד חזון למועד
|
|
|
|
|
| נשלח ב-6/5/2004 09:14 |
|
| |
האם חוץ מ'קליין קעפעלע' , 'קלאץ קאשע' וטמטום המח על ידי עריות יש לך משהו ענייני לומר ? יש פורומים אחרים ששם הסגנון הדוחה הזה מתאים .
|
|
|
|
| נשלח ב-6/5/2004 09:32 |
|
| |
באכי
חוששני שהתשובות שלך אינן ברורות.
הדרך המקובלת אצלנו בפורום היא לענות תשובה שמתרצת את השאלה, ולא מבטיחה לשואל שהיה מישהו שידע את התשובה, והוא בעל גאווה אם נדמה לו שהוא צריך לקבל את התשובה לעצמו.
שיטה כזו, שמודיעה כי בעלי הזוהר ואחרים היו גאונים גדולים, ולכן עלינו לסמוך עליהם, לא לשאול שאלות, ולראות בשאלות סימן לגאווה פסולה - גישה כזו אינה מקובלת כאן. בעיני שלי ובעיני אחרים היא נראית כשיטה מתוחכמת לסתימת פיות בתואנה מוסרית כביכול.
בשפה טכנית, תשובות כאלו נקראות "תשובות מסמכות". ובוודאי שמת לב שהן מתחמקות מתשובה.
בנוגע לזוהר, יש אשכול מיוחד בנושא קדמות הזוהר. אתה מוזמן לעיין בו. ואם יהיה לך מה לומר כדי לענות על השאלות, אשמח מאד לעיין בתשובותיך. למשל, כיצד יתכן שבזוהר שאמור להיות ספר עתיק יומין יש מנהגים שנודעו רק במאה ה-13 לכל המוקדם.
אך אל תטרח לענות אם אתה סבור שאתה אינך יודע את התשובה, אבל היא ודאי היתה ידועה לגדולי ישראל. גם אני יודע שגדולי ישראל, כגון הגר"א, האמינו בהיסטוריות של הזוהר. אלא שהדבר תמוה בעיני. אני מאד חפץ לדעת כיצד בארו לעצמם את התמיהות האלו, אלא שההבטחה לבדה שחשבו על השאלה והיו להם תשובות אינה מספיקה לי.
כמו כן, כפי שרב צעיר היה יכול לומר לך, יתכן שהיותו של אדם גדול אינה מקנה לו חסינות בפני טעות. וזה נכון לא רק לגבי הכותבים כאן, שחלקם אולי נגועים במידת הגאווה, או בוודאי ברצון לברר דברים באופן אינטלקטואלי. זה עלול להיות נכון גם לגבי גדולי ישראל, שגם הם אינם חסינים מטעות, למרבה הצער. לא שהם טועים בנקל, אבל הם גם אינם מושלמים. ואפשר שהננס יבחין בטעות שטעה הענק.
אם תוכל להסביר מדוע שאלותיו של רב צעיר אינן שאלות, ומה התשובה עליהן, נשמח כאמור לקרוא את דבריך.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-6/5/2004 09:49 |
|
| |
מיימוני
אבל במקרה הזה מדובר ברוב כמעט מוחלט של חכמי ישראל
שהאמינו באמיתות הזוהר והקבלה.חוץ מבודדים ממש שאפשר לספור אותם עם האצבעות(וגם בין אלה לא כולם היו נחרצים בהתנגדות)
הרי גם היעב"ץ למרות הטענות שלו ב"מטפחת סופרים" האמין בסופו של דבר בזוהר ובקבלה בכלל?!
אבל מצד שני(וזה די סביר)שהיו עוד שהתנגדו ולא האמינו לזוהר אלא שהם פחדו מ...
|
|
|
|
| נשלח ב-6/5/2004 10:02 |
|
| |
הבאבא תור
אדרבה, איפכא מסתברא!
הרוב הגדול לא בדקו בכלל את הזוהר, ורבים מחכמי ישראל כלל לא עיינו בו, מפני שלא ראו עצמם מתאימים לכך.
צא וראה בזמננו. לך שאל רב "ליטאי" כלשהו על הזוהר ועל הקושיות עליו.
התשובה שתקבל תהיה בדרך כלל:
א. גדולי ישראל סמכו את ידיהם על הזוהר.
ב. אני עצמי לא למדתי את הזוהר, כי זה סוד ולא לפי דרגתי.
באותם מקרים נדירים שבהם התלמיד חכם עסק בעצמו בזוהר, אני משער שהוא קרא בו קריאה לא ביקורתית, כלומר לא קריאה של מי שבא לבחון אם הטקסט שלפניו הוא אמין, אלא קריאה מתפעלת ומתרגשת, כיאות לטקסט שנועד להציג את סודות הבריאה.
רק במקומות מועטים הוא עלול לזקוף גבה בתמיהה, כגון כאשר יגיע לקביעה ההפוכה של הזוהר יחסית לגמרא שלנו בין נדרים לשבועות, מהו דין בגברא ומהו דין בחפצא. אך הוא יוכל לתרץ לעצמו מייד, כפי שאכן כתוב, כי "רשב"י תנא הוא ופליג" (רשב"י חולק על הגמרא שלנו...).
איני יודע כמה ישימו לב שהזוהר הופך את היחס המשפחתי בין רשב"י לפנחס בן יאיר ואת התפקידים של חתן וחותן.
הטענות והבדיקה והביקורת על הזוהר יכלו לעלות רק בדור שבו עדיין לא נחשב ל"קדוש" ו"מוסכם".
ואכן בתקופות כאלו תמצא ביקורת, במידה שהיא שרדה והגיעה אלינו. כגון הביקורת המפורסמת של רבי מאיר ברבי שמעון (נדמה לי) שהתפרסמה בידי חוקרים. או, כמובן, מטפחת סופרים הידוע.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-6/5/2004 10:15 |
|
| |
אם הם לא בדקו אותו אז איך הם סמכו עליו להלכה?
|
|
|
|
| נשלח ב-6/5/2004 10:17 |
|
| |
באבא חביבי
בדיוק כפי שאנו סומכים על כך שהגמרא היא אמינה. מפני שהספר בא במסורת.
ברגע שמשהו הופך לחלק מהמסורת, קשה לערער עליו. בדרך כלל, גם לא עושים זאת. רוב בני האדם נשארים עם אותן אמונות שגדלו עליהם. וזה גם לא רע כל כך...
אדרבה, אחת הטענות המקובלות שנתקלתי בהן היתה: אם אתה מטיל ספק בזוהר, מדוע אינך מטיל ספק גם בגמרא ובמשנה, ובתנ"ך ובתורה?
התשובה היא שיש הבדל בין המסורת של אלו למסורת של הזוהר. אבל זו תשובה. מצבו של מי שאין לו שאלות ולכן אינו צריך תשובות הוא חלק יותר מבחינה נפשית. זה לא אומר שהוא צודק, אבל זה מסביר מדוע יש רתיעה מכל דיון מסוג זה - אצל אלו שאינם מגיעים לעצור חושבים.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-6/5/2004 10:42 |
|
| |
מיימוני
אתה מביא את ה"מטפחת סופרים" בתור דוג' לספר שחקר והעביר ביקורת על הזוהר אבל בסופו של דבר הוא קיבל את הזוהר ואת הקבלה?!
ראה ערך-סידור היעב"ץ.
|
|
|
|
|
