למה אין בתורה עונש חמור יותר על אונס?

לעוף

המקסימום שלי, -שאולי היתי במעמד הר סיני,- בקבלת בתורה-, בשום פנים ואופן לא טענתי, כי היתי בין העורכים, ובין המלאכים.

אגלה לך סוד, לא נראים לי הרבה יותר דברים מאשר, שאין איסור מפורש לאנוס נשים, אגב אין גם איסור  לירוק בפרצופיהם של אנשים.

לי יותר מפריע לפעמים מה שכתוב שאסור, מאשר מה שלא כתוב שאסור, אבל זו התורה, שקבלתי על עצמי לקיים, לטוב ולרע.

כאמור לא אני כתבתי אותה, אלא אלוקים, איני מרגיש את עצמי, מספיק מקורב אליו, שערער על מה שכתב.

ולכן יש את חוקי החברה ואת המוסר , המתחדש מדי יום ביומו, המשלימים את מה שלא כתוב בתורה,

רבנו ניסים הר"ן- אחד מהראשונים- כותב כי אי אפשר לקיים חיים חברתיים ומדיניים רק לפי חוקי התורה, ולכן יש דיני מלכות וחוקי המדינה, שהם המחייבים .

אמבר!!!
אכתוב לך לאט לאט. אני לא  מסכים או מאשר כל עוול הנעשה לאדם אחר, ובעיקר לא לנשים וילדים, ובכללם אונס,- התורה מתיחסת לאונס אשה מאורסת כאל רצח וכך גם אני. 

ירוחם, אתה לא מדייק.
התורה מתייחסת לאונס כרצח לעניין פטירת הקרבן מעונש ("ולנערה לא תעשה דבר"), ממש לא לעניין החטא עצמו.
האונס נענש מדין ניאוף, באותו העונש של נואף מרצון.
לראיה הוא האונס בעיר, שאז לנערה יש משפט מוות על כך ש"לא צעקה".
היינו הפקטור של האונס הוא רק לגבי דינה של הנערה, לגבי התוקף ועונשו זה נונ-פקטור.

מישאחזו
אני דברתי על נערה מאורסה

[ירוחם,

הפסוק הזה אכן נוגע ללב ומרגש בעוצמתו, אבל הוא מדבר - כפי שכתבת בעצמך - על נערה מאורסה בלבד ולא על פנויה. כפי שכתבה לע"ב - בתורה אין איסור על אונס אישה פנויה.]

לרב הצעיר בגמרות משמע שקניית עבד לא הייתה עולה כל כך יקר היות שקנה עבד קנה אדון לעצמו וכדו אלא מחיר די נמוך והעבד בעיקר הרויח מעצם זה שגר על חשבון מישהו לדעתי וכתשובה גם לישרן התורה בכוונה תחילה הגבילה את הסכום למועט על מנת שלא יקרה מצב שהאדם יגיד לעצמו כפרתי על עצמי בממון אלא הסכום סימלי אך האשמה עמוקה כך יותר.

_________________

אםשלום

אין דבר כזה- שמותר לאנוס אשב פנויה, אסור לאנוס, לא ארוסה ,לא פנויה ולא נשואה, התורה לא צריכה לכסות את כל האפשריות, של מצבם של הנשים, גם אלמנה אסור לאנוס, ולא יבמה וכ'

התורה נלמדת   בשלש עשרה מידות, ואפילו אם את לא חושבת שכך צריך ללמוד,
 
גם לפי ההגיון וגם לפי המקובל במשפט האזרחי, לומדים דבר מתוך דבר, מקרה מתוך מקרה, בעלי דמיון,
 גם המחוקק האזרחי לא נותן את דעתו , או לא חייב לכתוב את כל האפשריות, בשביל זה יש שופטים המפרשים את רוח החוק,
 
תני את הקרדית לתורה, שגם היא נהגה כך, כשהתורה מדמה אונס לרצח במקרה אחד, יש להניח הגיונית שגם במקרים אחרים של אונס, ההקבלה קימת.

ירוחמשם,

ברור לכל בר דעת שאין היתר לאנוס. אם לבעל אסור לאנוס אפילו את אשתו, קל וחומר אישה זרה. הדברים גם נוגדים את רוח ההלכה. השאלה היא מדוע התורה ו/או חכמים שותקים במקרה זה. חכמים הרחיבו מאוד בדברים אחרים (לכאורה שוליים בעינינו) ולא מצאו לנכון להרחיב בנושא זה?

ירוחם

תן לי מקור אחד מהתורה מהמשנה או מהגמרא שיש איסור לאנוס פנויה.
אני חושב שעיון במקורות, ואפילו מאוחרים יותר עשוי מאוד לאכזב אותך.
אפילו בשולחן ערוך לגבי אשתו, הוא לא נוקט בלשון איסור אלא בלשון פושרת מאוד בעניין.
"לא יבעול אלא מרצונה, ואם אינה מרוצה יפייסנה עד שתתרצה".
כשהשולחן ערוך רוצה לכתוב אסור באיסור חמור, הוא יודע לעשות זאת טוב מאוד.
הייתי שמח לומר אחרת אבל אי אפשר לטשטש את האמת, מקורותיה הקדומים של היהדות , התייחסו לאונס בקונטקסט שהתייחסה אליהם הסביבה באותה תקופה.

ירוחם,

כפי שכתבו לפני, לא טענתי ש"מותר לאנוס פנויה" בתורה. רק כתבתי שלא כתוב שאסור, ואני חושבת שאסור להתעלם מן השתיקה הזו. באופן אישי, אני שמחה מאוד שבעיניך זה טריוויאלי שאסור, אבל המסקנה שלך שזו הסיבה לחיסרון האיסור בתורה היא פרשנות דרשנית, ואפשרית כמו כל פרשנות דרשנית אחרת (וכמוהן גם היא יכולה להיסתר, למשל באמצעות ההגיון שמציעה לע"ב לעיל).]