|
|
| נשלח ב-19/4/2009 21:04 |
 |
| |
סנשו פנשה, האם זה עקרוני?
רוח הדברים אף זו משמעותית מבחינה הסטורית עד מאד, בייחוד לאור החסך בחומרים נוספים.
על כל פנים, מעמד אשה זו היה חשוב ביותר, היא ניהלה שיח רב עם מנהיגי המרד לאורך כל המאורע, דומה, כי מן זרם מתוני ירושלים היתה היא פליטה, ודעותיה תאמו לאלו, ע"כ אף מחבואה בתעלות המיים היה לפי גישה זו.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/4/2009 11:17 |
|
| |
אי אפשר לדון אנשים מסכנים הנמצאים לפני מותם (ה' יקום דמם מהציונים והנאציס) אבל הי' זה לא מצוי ולא רצוי כי בגלל זה השמידו הנאציס את כל הגעטא בשריפות נוראיות שפשוט המיסוהו ולא נשאר זכר. ולולא זאת היה אפשר להנצל עוד איזה הצלה פורתא, מן הסתם
|
|
|
|
| נשלח ב-20/4/2009 11:26 |
|
| |
ולולא זאת היה אפשר להנצל עוד איזה הצלה פורתא, מן הסתם
והם יכלו להשרף כמו כולם באוושויץ
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-20/4/2009 11:40 |
|
| |
טעות.
היו - אם כי לא רבים, אך כל יהודי הוא עולם מלא - כאלו שניצלו ביערות, התחבאו אצל גוים, פארטיזאנים וכדומה.
אך כשכל הגעטא מושמד והופך לנהר של זפת וגפרית רותחת ללא להשאיר זֵכֶר, גם הצלה כעין זו נעשית לבלתי אפשרית, וחבל על דאבדין.
ועל כן לא כדאי לעשות מעשים שיעוררו את חמתו של כלב שוטה וארור כהנאציס בשעתם אשר בין כה וכה הסכנה כה גדולה ולמה להוסיף ולשפוך בענזין על האש.
אך שוב - אי אפשר להבין מה שהתחולל בנפשם של מסכנים קדושים אלו הרואים את המות הנורא מול עיניהם. ה' יקום דמם מצהיונים והנאציס.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/4/2009 11:56 |
|
| |
ועל כן לא כדאי לעשות מעשים שיעוררו את חמתו של כלב שוטה וארור כהנאציס בשעתם אשר בין כה וכה הסכנה כה גדולה ולמה להוסיף ולשפוך בענזין על האש.
, למה להעיז פנים כלפי הגוי הרשע?-,ודאי ודאי- תולעת יעקב- כצאן לטבח ,מתאים יותר
, שורות שורות לקרמטורים ישר- בראש שחוח , למה לעורר את חמת הגוי הרוצח הצורר,
אולי אפשר במקום זה לחיות עוד חמש דקות, ולהנות ממגפיו המצוחצחים של אותו כלב? אדון רב החסד, המרשה לך לחיות עוד כמה דקות וימים, אם תלקק לו את המגפיים. אולי הוא ירחם עליך ויתן לך בעיטה ויסתפק בכך למשך יום..
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-20/4/2009 12:28 |
|
| |
לידיעתך - גם להאריך חיי יהודי בשניה הוא דבר נעלה, ולעומת זאת המקצר חיי יהודי בשניה - רוצח.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/4/2009 12:52 |
|
| |
טוב- שיהודי שפייר- וורמיזא ומגנצא, לא למדו תורה ממך ומרבותיך, וטוב שהתנא רבי חנינא בן תרדיון, לא הכיר אותו.
עבודה זרה דף יח .
אמר לו קלצטונירי: רבי, אם אני מרבה בשלהבת ונוטל ספוגין של צמר מעל לבך, אתה מביאני לחיי העולם הבא? אמר לו: הן. השבע לי! נשבע לו. מיד הרבה בשלהבת ונטל ספוגין של צמר מעל לבו, יצאה נשמתו במהרה. אף הוא קפץ ונפל לתוך האור. יצאה בת קול ואמרה: רבי חנינא בן תרדיון וקלצטונירי מזומנין הן לחיי העולם הבא. בכה רבי ואמר: יש קונה עולמו בשעה אחת,
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-20/4/2009 15:42 |
|
| |
לצערי אינני זוכר כרגע את מקור הגמרא ואת לשונה המדוייקת,
אבל אם ניקח את דבריה אודות חנניה מישאל ועזריה - על כך שאילו היו מענים אותם כדי שיעבדו
עבודה-זרה - בשונה מ"סתם" איום של מוות, הם היו משתחווים לאותו פסל,
(אם מישהו זוכר את המקור - אשמח לקבלו)
ונעמיד את מרד גטו וורשא לאורם של דברים אלו, כמדומני שניתן בהחלט למצוא לו "הצדקה".
קשה לי להתחיל ולתאר לעצמי את העינוי הנפשי שהיה כרוך בעצם החיים תחת המגף הנאצי,
שלא לדבר על ייסורים ועינויים של "ממש" - שגם הם לא חסרו עפ"י עדויות של אנשים מהתקופה ההיא.
ואם דברי הגמרא מתייחסים בחיוב לעבירה שהיא בכלל 'ייהרג ואל יעבור' - די פשוט לומר
שהדין יהיה דומה לגבי מרד שסיכויי ההישרדות בו קלושים.
בנוסף, כפי שכבר נכתב באשכול זה, היכולת המעשית של המשטר הנאצי לבצע את פקודותיו
של ה'פיהרר', היתה נפגעת קשות אם במהלך תרחיש דמיוני כלשהוא *כל* היהודים וכל אלו שנאנקו
תחת השלטון הנאצי היו מתמרדים נגדו.
ולאחר שנסכים על כך, לא רחוק הדבר שבקונסטלציה מסויימת ארוע מדהים כמו מרידה של היהודים מגטו וורשא
בנאצים - היה משמש כזרז לפריצת מרד גדול הרבה יותר - שבתורו היה מוביל להצלתם של חיים רבים.
(וזה נאמר בלי לסתור את עצם זה שעצם המרד היה לכאורה מותר ומוצדק גם כשסיכויי ההישרדות בו קלושים.)
תוקן על ידי Crescendo ב- 20/04/2009 15:42:17
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-20/4/2009 16:00 |
|
| |
כתובות דף לג: דאמר רב: אילמלי נגדוה לחנניה מישאל ועזריה , פלחו לצלמא!
רש"י מסכת כתובות דף לג עמוד ב
נגדוה - יסורין.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-20/4/2009 18:20 |
|
| |
תודה.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/4/2009 14:35 |
|
| |
בדיעבד יש לנו אפולוגטיקה.
מלכתחילה יש שאלה הלכתית.
בזמן גזרות תתנ"ו היו מקרים של התאבדויות המוניות כדי למנוע נסיונות המרה, התאבדויות ורציחות שמעלים שאלות הלכתיות קשות.
בדיעבד הנסיונות הנוראים שעברו היהודים באותה תקופה, כמו נסיונם של אנשי גטו ורשא ואנשי מצדה לא אפשר ביקורת הלכתית והעדיפו למצוא צידוקים במקום לדבר על התנהגות ראויה מלכתחילה.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/4/2009 14:51 |
|
| |
שאלה הילכתית? האם מישהו מעלה בדעתו לשאול שאלות הילכתיות למשל על מתיתיהו ויהודה- החשמונאים.
כשהכריזו על המרד, כנגד האימפריה היונית ששלטה בכל העולם, מלכי פרס ומדי מצריים הודו וכוש ניגפו בפניה.
מה חשב יהודה כשיצא נגד האימפריה? האם הוא שאל שאלה הילכתית? כשנלחם מעטים נגד רבים, וסיכן את יושבי הארץ במרד שנדון הגיונית לכישלון!
התשובה היא שלא.ההבדל הוא- שניצח, וזה מה שקובע לבסוף. האם גם הילכתית זה מה שקובע ? מחכים לתוצאה, ופסקים הלכה.
תוקן על ידי ירוחםשמ ב- 26/04/2009 15:02:08
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-11/1/2015 09:06 |
|
| |
תוקן על ידי נישטאיך ב- 11/01/2015 09:13:07
|
|
|
|
| נשלח ב-11/1/2015 09:12 |
|
| |
http://www.bhol.co.il/Article.aspx?id=78232 הראשון לציון: ההרוגים בפריז "הרוגי מלכות"
את שיעורו השבועי במוצ"ש פתח הגר"י יוסף בהתייחסות לטבת בפריז: "הקרבנות נרצחו אך ורק בגלל שהם יהודים"
מה להרוגי צרפת ולהרוגי מלכות?
|
|
|
|
|
