יום השואה ממבטים שונים

גו"ג,

אין לי שום דבר נגד התזמור הנ"ל, והייתי רואה זאת בחיוב אילו נעשה גם לימי אבל "דתיים"; אבל יש בכך סימן לדלות מסויימת, כאשר כל כולו של היום בנוי על כך.

השואה תישאר זכרון עמום כמו מסעי הצלב? אני לא יודע אם זה כל כך לא-רצוי. לדעתי, אחד החששות (כנראה הבלתי-מודעים) של המנהיגות החרדית להיכנס לדינמיקת הנצחת השואה החילונית היא וודאק בגלל המקום העצום שיש לשואה בהבניית הזהות היהודית המודרנית. מלבד החשש הרגיל להכניס את היהדות החרדית לכור היתוך עם כל הגורמים הבלתי-רצויים, יש כאן חשש עמוק יותר (בלתי מודע לבעליו, כאמור) לבנות את הזהות היהודית במידה רבה כל כך על "ברית הגורל", על חשבון "ברית הייעוד" (במונחי הרב סולובייצ'יק; ואל תנפנפו לי ב"לקחי השואה" כמסר נורמטיבי השייך ל"ברית הייעוד").

אידך גיסא

אידך גיסא,
יש לך הצעות אלטרנטיביות? האם ראית במקום אחר שמשהו כזה הצליח?

אגב, האם אותה בקורת נכונה גם ליום העצמאות, לדעתך?

השואה היא ארוע בעל משמעות היסטורית גדולה בהרבה משל מסעי הצלב, לכן גם זכרונה צריך, לדעתי, להיות חזק בהרבה. כמובן, מנקודת ראות חרדית אין ביניהם אלא הבדל כמותי ולא איכותי, ואין לשניהם את המשמעות התאולוגית של חורבן הבית ושל היציאה לגלות. לכן, לגבי מי שמפרש את ההיסטוריה מנקודת ראות בלעדית של הכוונת האל את המציאות, אין הצדקה לקבוע מעמד מיוחד לשואה.

אלף, כי רק חלק מהציבור זוכה לקרא את העיתון הזה.
בית, אין מה להשוות לגודש החומר שילד חילוני או דתי נפגש עימו, ספרות ,סרטים,וטקסים.
לדעתי כל מה שעליך לעשות זה לשוחח עם כמה ילדים חרדים ,לדעתי תווכח שהיתד לא הנחיל מי יודע מה,בלשון המעטה.
אגב, מכיון שאני חושש שמסתתרת אידואולגיה מאחורי גישת ההתעלמות. יקח זמן רב עד שיחול שינוי ששוה יהיה לציין אותו בפורום.

הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!

הדגמה קטנה למה מקבל הקורא החרדי:
לאחר שזכינו שבשישים השנים האחרונות לא פרצה מלחמה עולמית גרעינית, שכאמור היתה חלילה משכיחה את השואה, יש ענין לאנשים רבים לעסוק בהסטוריה של המלחמה השניה. יש מכונים והסטוריונים המתפרנסים מזה בארץ ועוד מתפרנסי שואה רבים בארצות הברית. יש להם סיבה טובה להמשיך לעסוק בשואה שהיתה לפני למעלה מיובל שנים. הם עדיין לא מיצו עד תום את נאד הדמעות והדמים. (כספים משמע) אין הכוונה רק לכסף שאפשר להפיק מחשבונות הבנקים העולמיים שהותירו קרבנות השואה, שיורשיהם לא יכולים להביא מסמכים. בוודאי שלא לכספים ונכסים האצורים בבנקים בארץ ואיש אינו מתכוין להחזירם. גם לא לתרומות של יהודי העולם שמתגייסים תמיד להציל את המדינה שהוצגה כמקלט לפליטי השואה. פעילותם ל"הנצחת השואה", להבדיל מהנצחת קדושי השואה, נועדה בעיקר במישור ההשקפתי. כל אחד מנסה "להרויח", מן השריפה אשר שרף ה'...

המציאות היא שהחילונים כבר לא מתענינים כמעט בשואה כשלעצמה אלא בלקחיה. נזקקים לה רק כמה הסטוריונים שמתפרנסים ועושים משכורות ומילגות, פרסים וטקסים על דמם של קרבנות השואה. מלבדם איש אינו מתעניין באירועי מלחמת העולם השניה. יש ביניהם כמה דתיים שחייבים להוכיח לדור הצעיר שהציונות המדממת בכל זאת שוה את המחיר הנורא. כי כל מחיר דמים רח"ל של הטרור והמלחמות, לא יגיע למספרים ולזוועות של מוראות השואה. לכן הם צריכים להרחיק את עדותם שישים שנה אחורה ולהשתמש בשואה ככל האפשר יותר...

אם תאמרו, איך מאבק נגד היהודים גרידא נקראת מלחמה עולמית? התשובה היא שגם המלחמה הנאצית היתה בעיקרה נגד היהודים ונגדם סחפו את כל העולם כולו. לא יאומן אך יסופר, כי גם היטלר עלה לשלטון אך ורק על גלי השטנה שהפיץ נגד היהודים. כל הצדקת המלחמה העולמית, היתה "פתרון סופי" לבעית היהודים...

אולם, מה שמותר לומר וחובה לציין בשבוע בו מתקיים הפסטיבל השנתי להשמצת היהדות בשם הזכרון והשואה היא העובדא שהיהדות הנאמנה היא היחידה שמנציחה באמת את קדושי השואה ה' ינקום דמם. היהדות החרדית היא ורק היא, מנציחה ומקיימת וחורטת בלב הילדים והדורות הבאים את אמונתם ותורתם ואורחות חייהם של הקדושים, שהנאצים בקשו להשכיחם. "אמרו לכו ונכחידם מגוי ולא יזכר שם ישראל עוד"...

יש הבדל תהומי ואולי אפילו סתירה בין הטקסים והמפעלים להנצחת השואה, לבין הנצחת קדושי השואה בלימוד תורתם והקמת מוסדות תורה וחינוך וחסד לשמם ולזכרם, בדרך אבות. כמו החתול ובעלת הבית שרודפים אחר העכבר. הם רוצים להנציח את השואה ולא להנציח את היהדות שלפני השואה. הם צריכים את השואה בשביל להתקוטט ולנשוך ולהרויח ממנה כספים והצדקת הציונות. אנחנו מנציחים את היהדות שהיתה לפני השואה כדי להבטיח את המשך קיומו של עם ישראל. אנו קוראים לישיבות, בתי מדרש, היכלי תורה וחסידות ומוסדות חינוך וחסד, על שם העיירות והצדיקים שחיו ופעלו שם. אנו מנציחים את החיים. הם עורכים "טקסים" שינציחו את החורבן.

אין קדושה בשואה אלא חורבן ועצב, דם ודמע. יהדות אמריקה שעמדה על הדם ולא סייעה במאומה (אין כאן המקום לפרט אבל הפרטים בידינו) לקרבנותיה, "חוגגת" היום סביב השואה, עד שהפכוה ל"דת השואה". הזהות היהודית של המתבוללים באמריקה הולכת ודוהה. הם מאבדים את זיקתם ליהדות ורוב צאצאיהם מתבוללים בין הגויים. הם (והיהדות המודרנית הצועדת אחריהם בתהליך בלתי נמנע) נאחזים בשואה כאל בני דת חדשה. זאת דת הטקסים שאינה מחייבת כמו הדת היהודית המקורית. היא נותנת להם הזדמנות להוכיח כי הם יהודים, באמצעות טקסים שנתיים ותרומות למונומנטים. במקום שיזכו להיות עם ה' ולשאת בגאון את הזהות היהודית, הם השילו מעל שכמם את עול התורה והמצוות ואמצו יהדות של חושך ואפילה. במקום לאור באור ה' הם שייכים ל"דת השואה" המסמלת את הטרגדיה הנוראה ביותר.

בארץ ישראל שיש בה יותר חרדים לדבר ה' והזהות היהודית ברורה יותר, לא הפכה השואה ל"דת השואה". היא נותרה מוקד להתרסות הדדיות בין החרדים לציונים. אנחנו מאשימים את ההנהגה הציונית ויש לנו הוכחות ברורות על כך שלא זו בלבד שלא נקפו אצבע להצלת יהודים, אלא אף סירבו לכל הצעה ודחו כמה הזדמנויות להציל מליון יהודי הונגריה, בעיסקת יואל בראנד הידועה והמפורסמת כ"משאיות תמורת דם". שלא לדבר על אלה שעיניהם צרה בחייו של כל יהודי חרדי שממשיך בדרך החיים של קדושי השואה. ואילו הם מתריסים בפנינו על שדחינו את ה"בשורה הציונית" מפי המצורעים. זאת ביודעם כי הציונות היתה אפיזודה חסרת סיכוי לפני השואה ובלעדי השואה היא אכן היתה נגוזה. רוב היהודים החרדים והלא חרדית לא קבלו את הציונות. אפילו החלוצים שעלו לארץ, רובם חזרו לחוץ לארץ. אילולא השואה, לא היו נותרים בארץ אלא החרדים בלבד. רוב החרדים דחו את הציונות ולא את ארץ ישראל. הם ידעו כי ההנהגה הציונית שמה לה כמטרה לעקור את האמונה והתורה מעם ישראל, באמצעות העליה לארץ ישראל...

החרדים לדבר ה' לא "חוגגים" את יום השואה ולא את יום העצמאות, שהפכו לימי התרסה נגד ה' ונגד הדת והדתיים ובעיקר נגד החרדים. זאת חוצפה ישראלית אופיינית לדרוש מן החרדים להצטרף לטקסים שמציינים את הכיבוש והדיכוי והקיפוח הציוני של הקהילות היהודיות בארץ ישראל. חבל שרוב האזרחים לא מבינים זאת, כי כלי התקשורת בידי הציונים. כשיהודי חרדי נמצא בבית ושומע את הצפירה הוא נזכר בשיר הפרטיזנים החרדים: "מיר וועלן זיי איבערלעבן אבינו שבשמים". אנחנו נדבק בארץ ישראל בע"ה, גם כאשר הם ירדו כולם לאירופה ולאמריקה.
אבל כשיהודי חרדי הולך ברחוב ושומע צפירה אסור לו להתגרות באומה ולהמשיך ללכת, משום "חמירא סכנתא מאיסורא". נכון שהלב רוצה לקום ולהפגין בהליכת התרסה דווקאית נגד "טקסי השואה". אבל אין ברירה. הק.ג.ב. צופה ובולש ואסור להתגרות באזרחים התמימים שאינם מבינים דבר וחצי דבר במלחמת ההשקפות והדעות. הם מביטים עלינו בזכוכית מגדלת. שליחי התקשורת הסובייטית שולחים את נשק המצלמות והמסרטות כדי לבלוש אחר החרדי שאינו מקיים את "מצוות" דת השואה והמדינה. מעניין שדווקא דוגלי ה"זכות לאכול חמץ" בפסח, הם הכופים את חוקי דת השואה והמדינה. אבל בלבנו פנימה אנו בזים למכחישי היהדות שנשרפה בשואה ואותיותיה פורחות בארץ ישראל ובתפוצות. אנו בזים לטקסים של אלה שנלחמים נגד היהדות שמנציחה ומחיה ומקיימת את התורה והמצוות ששמרו באמונה קדושי השואה ה' ינקום דמם.
יהי רצון שנזכה ליום הגאולה והישועה וניוושע תשועת עולמים מן האויבים מבחוץ ומבפנים, על ידי משיח צדקנו בב"א.

(מתוך מאמר של ישראל אייכלר ב-"המחנה החרדי", הובא בח"ח)

אולי, עדיף לשנות כיוון ולהתרכז בשיר יפה
של יוצר אנונימי מגטו ורשא שפורסם לראשונה בימים אלו.

ונתתי נקמתי באדום...

הנקמה הגדולה, הנקמה הצפויה,
באדום הרשעה, באומה הבזויה,
אשר הרבתה פצע, העמיקה כאב,
הלא היא כמוסה, טמונה בלב -
בלב אל נקמות אשר יופיע,
ייקץ כישן, יצריח, יריע.

האדם, אף אם כאלונים חסון,
לבו כארי, והוא רוכב על האסון,
עז כנמר, בשכלו ירקיע שחקים,
קל כצבי, ירוץ כברקים,
ולוא מלא דעת ושירה כים
וכארזים גבהו, גדול ורם
על כנפי דמיונו יעוף כנשר -
לא יוכל למצוא דבר פשר:

מה ואיך תהיה זאת הנקמה,
אשר תשקיט הקול הנשמע ברמה,
קול דמי מיליונים צועקים מאדמה,
הקול המזעזע של יציאת נשמה,
לא נשמה - רק נשמות לרבבות
של גויות נרצחות כגוית נבות...
של קדושים וטהורים נקברו חיים
בלויות צחוק חופת על הש(ניים)
של שפתי הרוצחים "המקזלמרים"
יעלו בפראותם על חזרי היערים...

מה ואיך תהי זאת הנקמה,
שתוכל לגמול ולשלם נחמה,
על השמדת אמהות על בניהן
על נחלי הדמע שנגרו מעיניהן,
דמעות קדושות, דמעות עשוקים,
מדוכאים ומעונים, מובסים ומבוקים
שגורשו מבית תענוגיהם ככלבים
כצאן לטבח מובלים, נסחבים
לאן ואיפה - מי יודע?
ואת קול זעקתם אין שומע

כי הקשיחו לבותם אלה האכזרים
אלה - בצורת אנוש חזרי-היערים.
מה ואיך תהי זאת הנקמה
על עלבונה של האחות רוחמה
אשר דכאו לארץ חיתה,
גזלו שארה כסותה ועונתה
וערום ועריה מבוססת בדם,
בדם של שבר הגדול כים,
בדם של חרב רשע ממותת,
בדם תבוסה השותת ותוסס...
ו"בדמייך חיי" אין אומר לה עתה,
לא בפמליא של מעלה ולא במטה,
כי השלטן לאדום אשר על חרבו חי,
ואין אומר לו: הרף! ואין אומר לו: די!
והוא סובא לדם, ישתהו בשיר...
ושב על קיאו, מיער החזיר.

מה ואיך תהי זאת הנקמה,
על מכרו האומה הקדושה לאמה.
ושמחה כי נואמת לגברת:
הרימי המצנפת, הסירי העטרת!
עשי עמי והכיני בידיך,
חרב וזין לצוארי עולליך,
שמלה ונעלים בשביל מעניך,
למען ידרכו בחזקה על גבותיך...
עשי עמיו ואיני (נ)נך כלום,

הן אם תמותי, הן אם ייטול בך מום -
הלא על אלה תרגז הארץ,
התפקע מחמס שוד וקרץ -
אשר מלאוה על כל גדותיה,
בני אדום - מיער חזיריה.

מה תוכל היות הנקמה בהמה,
אשר שחתו רחמים באף ובחמה,
לגרות היהודים איש ברעהו,
למען איש את אחיו, יסחבהו
לגרוש, לאבדון או לקבורת חמור...
הפכו לאכזרים בני עם הבכור,
אלה השוטרים - אשר לא כבארץ הם
הכו בשביל אחיהם שענו שם -
רק השוטרים "האינטליגנטים" של היום,
שבם נתגלה הרפש, זוהמת האדם,
שמסרו את עצמם לרשות השד
ועבדו "באמונה" כאילו שמחו לאיד
הם חדדו הסכין בעת נפל אשור...
עזרו לרעה והשלימו את הבור...
מלאו חוריהם טרף, גזל וחמס,
ונשמתם לא זעה, לבם לא נמס,
כי בידיהם מובילים אחיהם לטבח
ובאותה שעה עיניהם לשחר, לרווח...
- מחמס יעקב זה אשר יסמר שער,
תכס בושה את אדום חזיר היער...

מה תוכל היות הנקמה החמורה,
בעד אבדן אלה שאין להם תמורה:
חברי רבי עקיבא, חכמי תעודה,
צדיקים וחסידים, שארית יהודה,
חייהם - שלשלת של תורה וקדושה,
ועתה - הה! מה מכתי אנושה -
נלקחו לשבי - לא לשבי של תפיסה,
כי אם לשבי שסופו מיתה -
מיתה שאינה יפה בקרנות סגורים,
בין חמרי-צואה ובשדה קבורים.
וכמה מהם היו מאושרים,
שנרצחו על אתר, והובלו לקברים.
ככה נשמדו האריות והכפירים,
על ידי הכלבים, מיער החזירים.

הימצא אפוא בבן-תמותה כח,
ובראש אנוש - שכל ומוח,
לחשב ולתכן נקמה מתאמת,
אשר בד בבד ובפלס אמת,
תהי לזאת הרשעה הבוקעת זבול,
לאלה המעשים - שלום וגמול?
אם שתי דמעות עשיו לפני אביו,
בהאצילו ברכתו ליעקב החביב,
הורישו לו שלטון עלינו זה כמה,
לתת אותנו לבזה ושמה -
מה יהיה הגמול לימי הדמעות
שנגרו מעינינו בפרוע פרעות,
לנחלי הדם, לאלפי העקדות,
לשממות הקהלות, לחורבן העדות,
לעוללים מנופצים, לנשים מעונות,
לגרושים וטלטולים, למיתות משונות,
לאלה הנתלים, הנהרגים ונשרפים,
בשנות דור ודור, בימות אלפים
..מה יהיה הגמול? - מי ישער שער -
לאדום הבזויה, לחזיר היער?

רק יוצר תבל, בורא רוח וגויה,
הוא יוכל לברוא מחדש בריאה -
ובריאה חדשה, זו הנקמה תופיע,
הוא ייתן נקמתו וידו יודיע
במלכות הרשעה, בממשלת הזדון,
הוא ישלם הגמול, יגרה מדון,
ישלם לחיק אדום שבעתים
וימחה זכרו מתחת השמים...

ווארשא, תשרי תש"ג

http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=571893&contrassID=2&subContrassID=5&sbSubContrassID=0