מוסר / -שתיקת הנהגה הציונית ואי התנצלותה

לא לחינם הלך הזרזיר אצל העורב, והגענו למסקנה הבלתי נמנעת שהנאצים והציוינים שר"י הם מין במינו.

כתב פעם עמוס עוז בספרו 'פה ושם בארץ ישראל' על הלוגיקה שהוא שומע מאנשים חרדים רבים שהוא בא איתם במגע:

הנאצים התנגדו לחרדים.

החילונים/ציונים/משתפי הפעולה שלהם מתנגדים לחרדים.

המסקנה: הנאצים והציונים באותה חזית.

נשאר רק להתפלל שהקב"ה יעביר ממשלת זדון מן הארץ, ועם ישראל ימשיך להצטמצם לכמה שכונות בבורופארק (יהיה אפשר לריב מדי פעם על כשרות העירוב ולמצוא לנו תחליפים חדשים לשנוא).

שנזכה.

אריק
כמדומני דובר על מכסה של כ60 אלף לשנה, והם בפועל העלו כ30 אלף.
הספר לא בידי כרגע.

מציץ ונפגע
לפי תגובתך אני מניח שאת לימודי ההיסטוריה הציונית שאבת ממקורות ממלכתיים ולכן אתה כה נפעם, אך דע לך שיש עוד מקורות שהממסד לא כל כך אוהד, שמגלים את פרצופם האמיתי.
חלק מהספרים הוזכרו פה, אך יש כמובן את "כחש" שהינו אחד הספרים שהממשלתה אוסרת למכור בחנויות, אך הוא עדיין נמכר מתחת לשולחן. ואני ממליץ לך גם על "איך איבדנו כל אשר יקר" של אמנון לורד. מפאיניק לשעבר

אישציפור
הם לא קבלו את ההנהגה. הם לקחו אותה. אף אחד לא בחר בהם.
זה גם קשור לטענתך השניה שכן בהחלט אפשר לומר שאם בבור אין מים אז נכנסים בו עקרבים ונחשים. ואנו אחראים לכך שהבור היה ריק ממים. בהחלט זה לא פותר אותנו מחשבון נפש מדוע לא קמו ארגוני עליה דתיים. וגם היום יושבים להם למעלה ממליון יהודים שומרי תורה (אני לא רוצה להגיד מצוות כי ספק אם אפשר לקיים בחו"ל מצוות מהתורה) ומתפללים 3 פעמים ביום "קבצנו .." ולזה קורא הכוזרי צפצוף הזרזיר.

למרות כז זאת זה לא פותר אותנו מלהוקיע את הרשעים, אחרת הגבולות מטשטשים.
טשטוש הגבולות עם רשעים הוא הרסני.

קולהתור,
אם נסכם את כל מה שאמרת יוצא שיש רק חוג אחד שיוצא זכאי, ודי ברור למה אתה מתכוון.

קול התור,
בשנים שלפני המלחמה, כאשר איש לא העלה בדעתו שתיתכן השמדה, קבעו הבריטים את מכסות העליה לפי מה שכונה "יכולת הקליטה הכלכלית של הארץ". הסרטיפיקטים היו מחולקים לקבוצות לפי מצב כלכלי; מי שהיה יכול להביא איתו אלף ליש"ט, למשל (כמדומני, איני זוכר את הסכום המדוייק) היה יכול לקבל אישור באופן חופשי, והרמות שמתחת לזה היו קשורות למצב כלכלי וגם לגיל ומצב משפחתי (לרווק בלי כסף היה קל יותר מאשר לבעל משפחה עם שישה ילדים בלי כסף). הפרופורציות בין סוגי הסרטיפיקטים השונים נקבעו ע"י הבריטים. המצב הזה הגביל מראש את היכולת לקבל עולים, ובפרט בעלי משפחות עניים - וזה בדיוק אותו ציבור חרדי ששאף לעזוב את מזרח אירופה. יותר מכך, ההיסטוריה של העליות בתקופת המנדט היא סדרה של גלי עליה, שהסתיימו בהתפוצצותה של בועה כלכלית (בעקבות הגעת עולים רבים שלהם היה כסף מועט). כל התפוצצות כזו תקעה את העליה למספר שנים, וגרמה לבריטים לצמצם עוד יותר את אומדני "יכולת הקליטה הכלכלית". לכן עשתה הנהגת היישוב מאמץ להבטיח שהעולים שיגיעו יהיו כאלה שיוכלו להשתלב מבחינה כלכלית, כלומר בעלי ממון, צעירים רווקים או כאלה שהיו מוכנים לעבור הכשרה ולרכוש מקצוע של בעל מלאכה או חקלאי. להביא בעלי משפחות מחוסרי מקצוע וכסף היה נראה כטעות קשה בנסיבות אלה - ואני מזכיר, איש לא העלה בדעתו את ההשמדה שתבוא.

מעבר לכך, כידוע, הציבור החרדי סירב לשתף פעולה עם הציונים, סירב להשתתף במוסדותיהם, לשלם את השקל הציוני או להשתתף בארגון ההגנה; להיפך, הוא פנה לבריטים בבקשה להכיר בו כגוף נפרד. אמור לי אתה: נניח שבארץ היתה קבוצה קטנה של ציונים, והיו עולים אליה מאות אלפי חרדים. אותם חרדים היו משיגים, במאמצים גדולים, מנדט בריטי שמטרתו הקמת מדינה, והכרה בינלאומית בזכות להעלות יהודים לארץ. הבריטים היו נותנים לעסקנים החרדים מספר מצומצם של סרטיפיקטים. כעת, אותם ציונים היו מרעישים עולמות כדי להיבדל מהחרדים, טוענים בפני הבריטים שהמוסד החרדי המייצג את הציבור בפניהם אינו מייצג את כלל הציבור היהודי שכן הם אינם חברים בו, שופכים לעג ובזיונות על החרדים בכל הזדמנות, טוענים שהם גרועים מאויבי ישראל, ולא היו מוכנים להשתתף בהגנת הציבור היהודי מפני הערבים. כל זאת לא היה מפריע להם לדרוש חלק בסרטיפיקטים (אותם השיגו החרדים) מן המנדט (אותו הביאו החרדים), כשיש להם מגמה מוצהרת שאם חלילה יצליחו החרדים להקים מדינה, הם יעשו כמיטב יכולתם כדי שמדינה זו לא תהיה בעלת אופי חרדי. יד על הלב: כמה סרטיפיקטים, לדעתך, העסקנים החרדים היו מקצים כדי להביא מאירופה עוד פורקי עול, מומרים להכעיס, אוכלי נבלות וטרפות ועוברים על כל העבירות שבתורה? ואני מזכיר בפעם השלישית (כי זה דבר שאי אפשר להדגיש יותר מדי): כל זה קורה כשאיש עדיין לא העלה בדעתו שתהיה השמדה!

ולגבי הספר "כחש": אין בישראל ספרים שהממשלה אוסרת למכור. אלה הבלים שמפיצים אינטרסנטים. גם ברי חמיש טען פעם טענות מגוחכות כאלה ביחס לספרי הקונספירציה שלו - והם נמכרו גם נמכרו בחנויות. אפילו הספר "ברוך הגבר" נמכר ללא הפרעה. מה לעשות - זו המציאות. סביר להניח, אגב, שאילו המדינה שהיתה קמה היתה, אכן, חרדית, הרבה ספרים היו אסורים במכירה.

קול התור יקירי

א. לאמיתו של דבר קראתי יותר ספרים 'לא ממלכתיים' מאשר 'ממלכתיים' .אני חרדי מבטן ומלידה וגדלתי על ספרים כמו 'מן המיצר' של הרב ווייסמאנדל , 'אות קין' , 'X מאשימים' ,' Y מאשימים' ועוד ועוד . זכיתי גם לעמוד על ההבדל המובהק שבין מחקרים היסטוריים אמיתיים שנעשים מתוך שיקול דעת אמיתי ובחינת העובדות , לבין ספרי מאשימים למיניהם שהם בדרך כלל לא יותר מאשר אוסף ציטוטים ועובדות שמעמידים אותם באור מגמתי ללא הקשר. אני חושב שטענותיו של הרב ווייסמנדל ראויות לבדיקה אבל אי אפשר לחרוץ משפט על פיהם בלבד ואכמ"ל .

ב. כל הסיפורים על ה'מימסד' הם באבע מייעשעס שנועדו בכדי להימנע מלהתמודד באופן ענייני . ישנם הרבה ספרים שמתפרסמים והתפרסמו שסביר להניח שה'מימסד' לא אוהב אותם (על 'הסטוריונים חדשים' שמעת ?) . ובכל זאת אף אחד לא מונע מלפרסם ולהפיץ ואפילו מלנהל דיון אמיתי .

ג. כתבתי את מה שכתבתי אחרי שראיתי איך יצרת עיסה דביקה אחת מכל מיני דברים שפשוט אין ביניהם שום קשר . העובדה שאתה למשל מוכן להשתמש ביחסו של פלג אחד בציונות (שבחלקו היה מנודה מה'מיינסטרים' דאז) לסטאלין , כראיה לכך שההנהגה הציונית רצתה להקים כאן שלוחה של ברית המועצות בלה בלה בלה , חוץ מזה שהיא מגוחכת , היא גם מעידה עליך כאלף עדים שאתה מעוניין מראש בדימוניזציה בכל מחיר של הציונות בלי שום קשר לעובדות כלשהם .

ממללא,

לתגובה ענינית יותר,לא יכולתי לצפות..

למה צריך להרחיק לציונות של אז
ראו את הציונים של היום
מתנתקים מחבלי ארץ ןפוגעים בילדים ומובגרים

שלא לדבר על משפחות שניפגעות חזור ושנה מפיגועי מחבלים ראה מקרה אחרות משפחת כהן מנצרים נטולי גפיים למטה וקאסמים מלמעלה


עם ישראל בארץ ישראל

עלאק

נשבע לכם בהן צדק שרבע קאסם בחוות השקמים ועזה היתה מזמן נמחקת .

סליחה על ההתפרצות אבל אחותי גרה בחבל עזה
ואיני יכול לסבול לראות את אחיני הקטנים נחבלים בנפשם מאותו עריץ רודף משוחד וצבוע.

ציטוט :

מי לא שתק !

הנה :

אגודצ ישראל לשם שינוי



........יולי 1941: הלורד הליפקס, שגריר בריטניה בארצות הברית, נפגש עם מנהיגים יהודים ודרש מהם להפסיק לשלוח חבילות מזון לאחיהם באירופה הכבושה. הדבר מנוגד למדיניות בריטניה, שהנהיגה חרם כלכלי על הארצות הכבושות כדי שהסיוע לא יגיע גם לגרמנים. כל הארגונים היהודיים צייתו לדרישה הבריטית, למעט "אגודת ישראל". אנשי הארגון החרדי החליטו שסיוע ליהודים חשוב יותר מהשתתפות במדיניות המלחמה הכוללת של בריטניה והמשיכו במשלוח החבילות. בתגובה פתחו נציגי הממסד היהודי בשביתת שבת של שלושה שבועות מול משרדי ה"אגודה", בתביעה שגם אנשיה יצייתו לתביעה הבריטית. משלוח החבילות נמשך כמה שבועות נוספים, עד שהלורד הליפקס איים על מנהיג "אגודת ישראל" העולמית, יעקב רוזנהיים, במאסר של אלפי פליטים יהודים בלונדון..........





ועוד :



- החרדים היו הראשונים

שני חוגים תקפו עוד בזמן המלחמה את עמדתו הזהירה מדי של הממסד היהודי. לא במקרה היו אלה חוגים שמלכתחילה לא נמנו עמו: החוגים החרדיים מצד אחד, ואנשי האצ"ל מצד אחר. שיטות הפעולה של שני החוגים האלה היו שונות: "ועד ההצלה" של איגוד הרבנים האורתודוקסים התמקד בניסיונות הצלה וסיוע. הד"ר דייוויד קרנצלר, היסטוריון יהודי-אמריקאי, עסק רבות במחקריו בפעילות זו. לדבריו, החרדים היו היחידים שהעזו לעקוף את "חרם הסיוע" של הממשל הבריטי. מאוחר יותר, כאשר ארה"ב נכנסה למלחמה ו"חוקי החרם" החמירו ומנעו גם מארגון הג'וינט את המשך פעילות הסיוע, מצאו החרדים דרכים עקיפות להעברת סיוע, למשל דרך דרום אמריקה (מסלול שהועיל במיוחד לבני הישיבות הליטאיות, שהגיעו לשנחאי שבסין). לדבריו, החרדים היו הראשונים שהעזו להשתמש בדרכונים מזויפים של מדינות דרום אמריקה כדי להבריח יהודים לאותן מדינות, ורק כשגילו החוגים האחרים שהאפשרות ריאלית, אימצו אותה.

לדברי קרנצלר, "הבעיה העיקרית היתה סדר העדיפויות של הממסד היהודי-האמריקאי: בראש מעייניהם עמדה ההתקבלות בחברה האמריקאית. בעיני סטיוון וייז (המנהיג הבלתי מעורער של הממסד היהודי בארה"ב באותם ימים - י"ש), רוזוולט היה מין 'משיח' שיש לעבוד אותו. שני בעדיפותו היה המאבק להקמת מדינה יהודית לאחר המלחמה, ופעילות ההצלה היתה רק בעדיפות שלישית".

באומל לא מקבלת את הביקורת. לדעתה, היא נובעת מניסיון מוטעה לייחס להנהגה היהודית של אותם ימים את העוצמה שיש לה כיום: "אנשים לא יודעים שהיתה אז אווירה אנטישמית קשה בארה"ב. היו אזורים שיהודים לא יכלו לגור בהם. היו משרות סגורות בפניהם. בסקר גאלופ שנעשה לאחר 'ליל הבדולח' ובדק את היחס ליהודים, התברר שרבים חושבים שגרמניה מטפלת בצורה נכונה ב'שאלה היהודית'. בשיקאגו ישב כומר קתולי ששידר בכל שבוע שידורים אנטישמיים ברדיו. לפני כניסת אמריקה למלחמה היה חשש אמיתי שפעילות יהודית תיצור רושם שהיהודים מבקשים לגרור את ארה"ב למלחמה, ואחרי ההתקפה היפאנית בפרל הרבור היה חשש מפלישת מעצמות 'הציר' (גרמניה-איטליה-יפאן) לארה"ב, דרך החוף המערבי. בהתחלה גם לא היה לגמרי ברור מה קורה באירופה, וגם כשהדברים התבררו היהודים אכלו עד הסוף את ה'לוקש', שלפיו ההצלה היעילה ביותר היא להתמקד בניצחון במלחמה".

באואר מרחיק לכת עוד יותר בהצדקת הממסד. "עם כל הקושי לקבל זאת, רוזוולט בעצם צדק בדבריו ליהודים: ארה"ב הרחוקה, שעד ראשית 1944 לא היתה לה אחיזה יבשתית באירופה, לא יכלה לעשות הרבה למען ההצלה. חוץ מזה, מה שקבוצה קטנה יכולה לעשות ברור שקבוצה גדולה לא תוכל. אילו הממסד היה מנסה לאמץ את מסלול הסיוע מדרום אמריקה, הפעילות כולה היתה נחשפת ומתבטלת". אך לפי קרנצלר, הממסד יכול היה לעשות יותר: "ליהודים בארה"ב לא נשקפה סכנת פוגרומים. הסכנה שבפניה עמדו היתה לכל היותר כמה מאמרי ביקורת לא נחמדים בעיתונות. מלבד זאת, אם הם הצליחו ב-1944 להוביל את רוזוולט להצהרות תמיכה בהקמת מדינה יהודית, סימן שהיה להם די כוח פוליטי ללחוץ על הממשל להפציץ את אושוויץ".

לד"ר אפרים זורוף, "צייד נאצים" ומנהל סניף מרכז ויזנטל בישראל, גרסה משלו בנושא. אף שהוא שותף לביקורת על מחדלי הממסד היהודי, טוען זורוף, שכתב דוקטורט על פעילות "ועד ההצלה" החרדי, שהחרדים התמקדו אך ורק בהצלת בני קבוצתם. לדבריו, לא רק שהחרדים הקימו מגבית מתחרה למגבית ההצלה הכללית, אלא שהם ניצלו את כספי המגבית שלהם בעיקר כדי להוסיף סיוע (לזה שכבר ניתן בידי הג'וינט) למי שכבר לא היו בסכנת חיים, כמו בני הישיבות בשנחאי, במקום למקדו במי שנזקקו לכספי שוחד כדי להינצל מסכנת חיים. קרנצלר גורס שלפחות בעניין חבילות המזון בראשית המלחמה פעלו החרדים למען כלל היהודים במקומות שאליהם נשלחו החבילות. אך הוא מודה שבחלק מהפעולות התמקדו החרדים בהצלת אנשיהם, "כשם שעשו זאת קבוצות אחרות, כמו הציונים עצמם".




ועוד



רבנים במלון אירי

בשתי הזדמנויות חברו שני הגורמים האנטי-ממסדיים, החרדים ואנשי קוק, לפעולה משותפת. בפעם הראשונה היה זה כאשר הכט צירף להצגת "לא נמות" 100 בחורי ישיבה מברוקלין, 50 חזנים ו-50 רבנים שהיו אמורים לשאת תפילה בזמן ההצגה. קוק, שתקציבו היה דל, ביקש לשכן את הרבנים בוואשינגטון בלי שהיה כסף בידו. הוא פנה אז למלון קטן בבעלותו של פטריוט אירי, וסיפר לו כי הוא מבקש לשכן משלחת אירית שבאה לבקש סיוע מהממשל. וכך הציע בעל המלון לשכן את הרבנים ללא תמורה, כאשר כל אחד מהם נרשם במלון בשם אירי אותנטי: או'טול, קלנסי, או'קייסי וכדומה.

שיתוף הפעולה הבולט יותר נרשם באוקטובר 1943, כאשר קוק אירגן "מצעד מחאה" של מאות רבנים אורתודוקסים לגבעת הקפיטול. ההנחה שלו היתה שהתמונה הססגונית של מאות הרבנים בבגדיהם המיוחדים תכבוש את תשומת הלב התקשורתית. אבל ההנחה נכזבה במידה רבה: העיתונות לא הקדישה למצעד תשומת לב מיוחדת, הנשיא רוזוולט דאג לארגן לעצמו באותו יום פגישות מחוץ לוואשינגטון, ורק סגן הנשיא קיבל את הרבנים על מדרגות הקונגרס. עם זאת, עצם קיומו של האירוע משמש את קרנצלר כדי להפריך את הטענות המצדיקות את החששות של הממסד מהתפרצות של תחושות אנטישמיות: "הרי מה צפוי לעורר אנטישמיות יותר מאשר אירוע כזה? ובאמת, הממסד היהודי היה אחוז פחד מהאירוע. אך לא היה שום גל אנטישמיות, והרבנים אפילו התקבלו יפה".


עד כאן

http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=415911&contrassID=2&subContrassID=4&sbSubContrassID=0